עסקת החלפת שיקים

עסקת החלפת שיקים התביעה עסקינן בתביעה שטרית על פי שטר חוב, שניתן לביטחון, להבטחת הלוואות, שלפי הטענה קיבלו הנתבעים מאת התובעת, באמצעות המחאות סחירות של לקוחות התובעת. התובעת עוסקת לפי הטענה במתן הלוואות בשוק החוץ בנקאי ועותרת לחייב את הנתבעים, לשלם לה את סכום השטר, בסך של 400,000 ₪, נוכח אי עמידת הנתבעים בהתחייבותם לשלם לתובעת את תמורת ההלוואות שניתנו להם. ההגנה בהתנגדות שהגישו הנתבעים ואשר הפכה לכתב הגנה מטעמם, טענו כי פרטי שטר החוב לא מולאו על ידי הנתבע, כתב היד על גבי השטר אינו של הנתבע והוא לא נתן את הסכמתו להיות ערב לסכום של 400,000 ₪. כמו כן, נטען כי עסקת היסוד שנערכה בין הצדדים, הייתה עסקת החלפת המחאות. התובעת התחייבה לכך שההמחאות ייפרעו, אולם אלה חוללו כולן. חרף זאת, התובעת גבתה עמלה של 10% מערך ההמחאות. מאחר וההמחאות חוללו, הנתבעים לא קיבלו כל טובת הנאה או אשראי בבנק. חלק מההמחאות של הנתבעת שנמסרו לתובעת, בסך 186,877 ₪, הוחזרו לנתבעים, לאחר שאלה החזירו לתובעת המחאות של לקוחותיה אשר חוללו. בידי הנתבעים המחאות נוספות שנמסרו להם על ידי התובעת ואשר חוללו, בסך של 56,748 ₪. כמו כן, הנתבעים טוענים כי הם מחזיקים בשיק ביטחון על סך 47,000 ₪, אשר נמסר להם על ידי התובעת, אשר ביקשה מהם לבטל המחאות של הנתבעת שנמסרו לה ואשר הועברו לצד ג'. מאחר ובוטלה העסקה שבין התובעת ולבין אותו צד ג' ביקשה התובעת מהנתבעת, שלא תכבד את ההמחאות שלה אשר נמסרו לצד ג' כתמורה בגין העסקה. כדי להבטיח את הנתבעים, במקרה שצד ג' יבקש מהם לפרוע את ההמחאות, נמסר שיק ביטחון הנ"ל. הנתבעים טוענים כי ההמחאות שנמסרו לצד ג', בשווי של 47,000 ₪, לא הוחזרו להם וכי אוחזי השיקים תבעו אותם. עוד מלינים הנתבעים על נזק בסך 5,760 ₪, בגין עיקול שהוטל בחשבון הנתבעת, לאחר שהנתבעים עשו עסקת החלפת שיקים נוספת עם התובעת בסכום האמור, והשיק שנמסר על ידי התובעת לנתבעים, הוחזר לתובעת לאחר שחולל. הנתבעים טוענים לכישלון תמורה מלא ולחילופין, כשלון תמורה חלקי קצוב וקיזוז. עיקרי טענות התובעת טענות התובעת הועלו בתצהיר העדות של מר יוסי אהרון. התובעת טוענת כי היא עוסקת במתן הלוואות בשוק החוץ בנקאי. הנתבע הגיע אל התובעת בחודש אוקטובר 1999 וביקש לבצע עסקאות של הלוואות. לנתבע הוצע שתי חלופות, האחת, קבלת הלוואה בתשלום במזומן, בתמורה לריבית בשיעור גבוה וכנגד שיקים דחויים של הנתבעים, והשנייה, קבלת הלוואה באמצעות שיקים של לקוחות התובעת בתמורה לעמלה חד פעמית בגובה 10% וכנגד המחאות דחויות לחצי שנה, דבר המאפשר קבלת אשראי באותה תקופה בבנק בגין ההמחאות. הנתבע ביצע שש עסקאות הלוואה בתנאים המפורטים לעיל וחתם על הסכמי הלוואה בהתאם. שווי העסקאות הכולל עמד על 641,758 ₪. במועד החתימה על ההסכם הראשון, חתם הנתבע על טופס פרטים אישיים וכן מילא שטר חוב בסך 400,000 ₪, הוא שטר החוב נשוא התביעה. הנתבע שילם את העמלה בגין חמשת העסקאות הראשונות בלבד. השיק שנתן עבור עמלת העסקה השישית, חזר. בשלב מסוים, ביקש הנתבע להחזיר לתובעת המחאות אשר נגרעו מחשבון הנתבעת בשל אי פירעון, דבר אשר התגלה רק במועד פירעונם. התובעת הסכימה בהתאם להסכם, להשיב לנתבע המחאות של הנתבעת בסכום המדובר. מסיבה זו, תיק ההוצאה לפועל נפתח על סכום מופחת, ביחס לסכום ההלוואות הכולל. התובעת טוענת כי ידוע לה שרב ההמחאות שמסרה לנתבעים, נפרעו ו/או הועברו לצדדי ג' שקיבלו תמורה בגין ההמחאות, באמצעות הפקדתן בחשבון או באמצעות תביעה. הנתבעים עצמם קיבלו תמורה בגין ההמחאות, או מהבנקים שעמם עבדו או מצדדים שלישיים אליהם סוחרו ההמחאות. המחאות נוספות שולמו על ידי התובעת לאחר שחזרו בבנק של הנתבעים. התובעת טוענת כי מאחר ומדובר בעסקה מלפני שנים ומאחר והנתבע היה מצוי בהליך של פשיטת רגל, לא נשמרו כל המסמכים והשיקים הנוגעים לעסקה בידי התובעת. התובעת פנתה אל הנתבעים לצורך ביצוע החלפות שיקים, על מנת להקטין את הנזק ההדדי ולאפשר לתובעת לתבוע את לקוחותיה בגין ההמחאות שחזרו, תוך השבת המחאות הנתבעת שנמסרו לתובעת על סכום זהה, אולם הנתבע לא נטה לבצע את ההחלפה. עקב כך, נגרם נזק לתובעת, שכן עבר זמנם של ההמחאות ולא ניתן היה לתבוע את מושכיהן ומנגד, המחאות הנתבעת נותרו חסרי ערך משהוגבל חשבונה. בכל הנוגע לשיק הביטחון על סך 47,000 ₪, טוענת התובעת כי ההמחאות שמסרה לאותו הלקוח של התובעת שביטל שיקים שלו שנמסרו לתובעת, ממילא לא כובדו עקב הגבלת חשבונה של הנתבעת. השיקים חזרו אל התובעת ונמצאים בידיה והנם חסרי ערך. בכל הנוגע להמחאות הנוספות שבידי הנתבעים, לאלה אין כל ערך וכאמור, התובעת ביקשה מזמן לעשות החלפת המחאות בעת שעוד ניתן לגבות את ההמחאות, אולם הנתבע סירב לכך. התובעת מפנה אל הוראות הסכמי הלוואה, שלפיהן רק פירעון סופי ומוחלט של המחאות התובעת ייחשב כפירעון ההלוואות. משלא נפרע ולו שיק אחד של הנתבעת, לא עמדו הנתבעים בהחזר ההלוואה. חובם של הנתבעים, מסתכם בסכום ההלוואות בסך של 641,758 ₪, בניכוי סכומי ההמחאות שהוחזרו הדדית על סך 194,258 ₪, היינו חוב בסך של 447,500 ₪. דיון בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפני, שמעתי את חקירתם של נציג התובעת, מר יוסי אהרון וכן של הנתבע, שהעיד מטעמו ומטעם הנתבעת. נסיבות מסירת שטר החוב לביטחון בתצהירי ההתנגדות והעדות הראשית, טענו הנתבעים כי פרטי שטר החוב לא מולאו על ידי הנתבע, כתב היד על גבי השטר אינו של הנתבע והוא לא נתן את הסכמתו להיות ערב לסכום של 400,000 ₪. מר יוסי אהרון הצהיר כי שטר החוב נחתם על סך של 400,000 ₪ ביום 21.10.99, במועד חתימת הנתבעים על עסקת ההלוואה הראשונה ובמקביל לחתימה על טופס הלקוח (מוצג ת/1). מעיון בשטר, עולה כי הוא נושא תאריך של 21.10.99. בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע את חתימתו על השטר וטען כי השטר היה ריק כאשר הוא נחתם על ידו: "ש: אני מציגה לך את שטר החוב המקורי. זו חתימתך? ת: כן. אבל השטר היה ריק לחלוטין. כוונתי שאני חתמתי בעצמי וחתמתי בשם החברה עם חותמת החברה, וכל החלק העליון של השטר וגם החלק התחתון של פרטי עושה השטר היה ריק. שטר החוב המקורי מוגש ומסומן ת/2 בין גרסת הנתבעים, שלפיה השטר מולא לאחר מכן ולא ביום 21.10.99, ולבין גרסת אהרון, שלפיה כל פרטי השטר מולאו ביום 21.10.99, אני מעדיף את גרסתו של מר יוסי אהרון. ראשית, לא ניתן כל הסבר על ידי הנתבעים, מדוע חתמו על שטר ריק, תוך נטילת סיכון של השלמת השטר שלא לפי המוסכם בין הצדדים. שנית כל, לא שמעתי כל גרסה ממשית מאת הנתבעים, לגבי הסכום המוסכם שבגינו כן מסרו את השטר לביטחון. שלישית, התאריך שמופיע על השטר תואם את תאריך הסכם ההלוואה הראשון וגם את תאריך טופס הלקוח (ת/1). רביעית, מהימנותו של הנתבע מוטלת בפסק בעיני, נוכח עדותו בנושא הסכמי ההלוואה ונוכח עדותו בעניינים נוספים, כפי שעוד יפורט להלן בהמשך פסק הדין. האם חתמו הנתבעים על הסכמי ההלוואה לתצהירו של מר יוסי אהרון, צורפו העתקים של ששת הסכמי ההלוואה הנטענים, על סך של 641,758 ₪, אשר נחזים להיות חתומים על ידי הנתבעים ביחד ולחוד כלווים. להסכמים אלה, צורפו גם העתקי השיקים של לקוחות התובעת, אשר באמצעותם ניתנו לפי הטענה ההלוואות (להלן: "המחאות ההלוואה"). גם על גבי העתקי השיקים, מתנוססת חתימת הנתבעים. בתצהיר ההתנגדות, לא הזכירו הנתבעים את הסכמי ההלוואה האמורים וטענו לעסקאות של החלפת שיקים. רק בתצהיר העדות הראשית, ולאחר שהתובעת גילתה, במסגרת גילוי המסמכים מטעמה, את הסכמי ההלוואות, התייחס הנתבע להסכמים אלה, אולם הנתבע, עדיין לא אישר, כי ביצע עסקאות בסכומים שנרשמו בהסכמים וטען לעסקאות בהיקף צנוע יותר של "כ-300,000 ₪ - 400,000 ₪ במסגרת 3-4 עסקאות" (סעיף 27.1 לתצהירו). בחקירתו הנגדית, כבר אישר הנתבע כי חתם על כל הסכמי ההלוואה, למעט הסכם אחד, אשר לגביו נתן תשובה מתחמקת, שלפיה משהו נראהו לו מוזר לגביו. ראה עמ' 19, ש' 20-21: "ש: אני מראה לך את הסכמי ההלוואה ואני שואלת האם אתה חתום עליהם? ת: כן". ראה עמ' 20, ש' 22 - עמ' 21 ש' 6: "לשאלת ביהמ"ש: יש הסכם הלוואה שלא חתמת עליו מבין ההסכמים? ת: עיינתי בזה הרבה זמן, אני מאוד פדנט. זה מאוד מוזר. אני לא קיבלתי את כל ההלואות האלו. היו 4 עיסקאות. לא יודע איך נולדו עוד 2 עסקאות. ש: האם חתמת על ההסכם מה-21.10? ת: כן. ש: האם חתמת על ההסכם מה-28.10? ת: כן. ש: מה לגבי ה-15.11? ת: נניח שכן חתמתי. ש: מה לגבי ה-2.12? ת: יתכן מאוד שכן. ש: מה לגבי 11.1? ת: משהו לא נראה לי ב-11.1. ש: מה לגבי ה-19.1? ת: אני לא זוכר שהיתה עיסקה. זו חתימה שלי אבל זה מוזר לי". גם יוסי אהרון, נחקר לגבי ההסכמים ואישר את עריכתם וחתימתם בידי הנתבעים (עמ' 17, ש' 16-17): "ש: האם קדם מו"מ לפני שהנתבעת חתמה על ההסכמים? ת: בעיסקה הראשונה שעשינו הוא ביקש שנשלח לו הסכם לדוגמא, כדי שיבדוק זאת עם עורך הדין שלו. הוא לקח את זה למספר ימים וחזר ואמר שההסכם הוא טוב. הואיל וההסכמים דומים, הוא עבר על כל הסכם וחתם". אני קובע, אפוא, כי הנתבעים חתמו על כל הסכמי ההלוואה, ללא יוצא מן הכלל. עסקת הלוואה או עסקת החלפת שיקים מעיון בהסכמי ההלוואה, עולה כי מדובר בהסכם שלפיו התובעת מלווה לנתבעים סכומי כסף באמצעות שיקים של לקוחותיה ואשר באמצעותם, יוכלו הנתבעים לקבל אשראי בבנק (סעיף 3 להסכם). כמו כן, עולה כי החזר ההלוואה תעשה על ידי מסירת שיקים של הנתבעים לידי התובעת (להלן: "המחאות החזר ההלוואה"), למועדי פירעון זהים למועדי הפירעון של המחאות ההלוואה (סעיף 4 להסכם). כמו כן, הנתבעים הצהירו בהסכם כי מדובר בהלוואה, כי המחאות ההלוואה יאפשרו לנתבעים לקבל אשראי בבנק וכי אלמלא קבלת ההלוואה, לא היו יכולים לגייס את ההלוואה מהבנקים (סעיף 21 להסכם). לשונו הברורה של ההסכם, סותרת, אפוא, את טענת הנתבעים, כי מדובר בעסקה של גלגול או החלפת שיקים. זאת ועוד: ההתרשמות הברורה שלי מחומר הראיות, הנה כי, בין מדובר בעסקה שמטרתה הייתה לאפשר לנתבעים בלבד לקבל אשראי בבנק. לא מדובר במצב שבו התכוונו הצדדים לעסקה של קבלת אשראי הדדי, המאפיין עסקה של החלפת שיקים. ראה בעניין זה ע"א 523/64 נחמן רייף נ' יצחק בורנשטיין פד"י יט(1) 603 בעמ' 605 ליד האות ו', שם נאמר: "ברם, שניים שהחליפו שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו, על מנת להשאיל לו את שמו... נמצא כי מחליפי "שטרי טובה" אינן בגדר מיטיבים במובן סעיף 27 כל עיקר, אלא עושים עסק מסחרי זה עם זה". הנתבעים, הם אלה אשר היו זקוקים לסיוע כספי ולא התובעת. ראה בעניין זה עדותו של הנתבע, שבה הוא אישר למעשה כי פנה אל התובעת לצורך קבלת אשראי (עמ' 18, ש' 8-9): "ש: פנית לגורמים נוספים חוץ מהתובעת כדי לקבל אשראי? ת: לא". פשיטא בעיני, כי הנתבעים היו בזמנו במצב כלכלי בעייתי, אחרת לא היו נזקקים לפנות לתובעת, הפועלת בשוק ההלוואות החוץ בנקאי, אלא היו פונים לבנק שלהם לצורך קבלת הלוואה. בעניין זה מצאתי את עדותו של הנתבע כבלתי מהימנה. תחילה, הנתבע ניסה להתחמק מלהודות כי עשה את העסקה עם התובעת לצורך קבלת אשראי מידי. הנתבע טען כי לקח את המחאות ההלוואה, רק ליתר ביטחון ו"כחומת מגן" למקרה ויהא זקוק לאשראי (עמ' 19, ש' 16 - 21): "ש: מה עשית עם השיקים האלה? ת: בהתחלה הם היו בדירה, בעסק במשרד. חיכיתי למצב שאוכל להשתמש בהם. ש: למה אתה מתכוון? ת: מצב שאני צריך להשתמש בהם. ש: לקחת הלוואה. מה לא היית צריך את השיקים שלקחת את ההלוואה? ת: הכנתי את עצמי למצב שאם אצטרך להשתמש בהם יהיה לי תגובה להשתמש בהם". וכן ראה עמ' 20 ש' 3: "את השיקים לקחתי כחומת מגן, כי ראיתי שהמכירות לא כל טובות". יחד עם זאת, בהמשך החקירה נאלץ הנתבע להודות למעשה כי העביר את השיקים לבנק תוך זמן קצר מקבלתם, וזאת לצורך קבלת אשראי: "ש: את השיקים שקיבלת במסגרת העיסקה, העברת לבנק? ת: באותו רגע לא. לאחר שבוע - 10 ימים, אולי שבועיים". הנתבע העיד כי החברה כבר הוגבלה ולא פרעו לה שיקים בבנק בחודש מרץ 2000. עסקאות ההלוואות בוצעו משלהי חודש אוקטובר 1999 עד לחודש ינואר 2000. הסמיכות של ביצוע העסקאות למועד ההגבלה והקריסה של הנתבעת, מלמדת על כך שההתקשרות עם התובעת נועדה להשיג לנתבעים אשראי בבנק. ראה עדות הנתבע בעניין זה: "ש: חשבונות בבנקים היכן נוהלו? ת: בנק לאומי, מזרחי ופועלים. הם הוגבלו במהלך 2000, מרץ 2000 החברה כבר היתה מוגבלת. במרץ 2000 כבר לא נפרעו שיקים. ביקשתי מהבנק שלא יכבדו שיקים כי נכנסתי לקשיים. ניגשתי לבנק ואמרתי כי אני סוגר את החברה ומפסיק את הפעילות". מנגד, לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעת סבלה מקשיים בזמנו ונזקקה לעסקת גלגול שיקים כדי לקבל אשראי בבנק. בשולי הדברים, אציין כי גם אם היה מדובר בעסקת גלגול או החלפת שיקים, כטענת הנתבע, הרי שבעסקה כאמור, עצם קבלת ההמחאות, כמוה כקבלת ערך, גם אם ההמחאות לא נפרעו בפועל וזאת כפי שנטען על ידי התובעת בסיכומיה. ראה ע"א (ת"א) 2057/00 ט. ה. בד שיווק בע"מ נ' בנק הפועלים: "אין חולק כי ענין לנו בגלגול שיקים, ועסקה כזו יכולה להיות גם בגדר "שיקים טובה". המערערת עצמה העבירה את השיקים שקיבלה מוינקוטקס לבנק שלה לצורך בטחונות, וקיבלה אשראי בשיעור 50% מסכום השיקים הנגדיים שהופקדו על ידה. גם וינקוטקס הפקידה בבנק המשיב לפחות חצי שנה קודם זמן פרעון השיקים את השיקים שקיבלה מאת המערער. לגבי חלקם בוצע נכיון, ואחרים הופקדו כבטחון בחשבון החברה שהתנהל אצל הבנק. הוברר, כי וינקוטקס היתה ביתרת חובה אצל הבנק כאשר השיקים הועברו אליו. המערערת טוענת כנגד השיקים שלש טענות מרכזיות: העדר תמורה כנגד השיקים שהעבירה לוינקוטקס; הבנק התובע - המשיב - אינו אוחז כשורה; הבנק המשיב אינו אוחז בעד ערך. לעניין "כשלון תמורה מלא" הרי טענה זו נדחית כבר על סמך עדותה של מנהלת המערערת, שהרי השיקים הנגדיים שנתקבלו אצל המערערת הם בגדר תמורה לשיקים שמסרה היא לוינקוטקס. לצורך דיון כאן אין זה משנה כלל אם בסופו של הליך השיקים של וינקוטקס נפרעו (ראה גם ע"א 236/60 פ"ד י"ד(3) 2122. אם ההמחאות לא נפרעות, רשאי האוחז לתבוע את הצד שכנגד על פיהם, אולם אי פירעון השיקים, לא יכול להוות טענה לחוסר תמורה כנגד התביעה של הצד שכנגד, לתשלום השיקים שנמסרו לו בידי חברו. ראה בעניין זה ע"א 523/64 הנ"ל, שם נאמר: "ברם, שניים שהחליפו שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו, על מנת להשאיל לו את שמו, כל אחד מן השטרות המוחלפים ניתן "בעד ערך" שכן כל שטר משמש "תמורה בת ערך" לשטר (או לשטרות) שכנגד. לכן חב כל אחד משני מחליפי השטרות על פי שטרו, לא רק כלפי האוחז (בעד ערך) שלישי, אלא גם כלפי חברו האוחז....ערכו של השטר שכנגד הנו כי ניתן לנכותו או להשתמש בו בתור בטוחה לקבלת מלוה או לעסקה אחרת. וזוהי תעודתו: ואין נפקא מינה אם עושה השטר השתמש בשטר שכנגד בפועל למטרה זו או אחרת או אם לא השתמש בו כלל, או אם השטר שכנגד נפרע בסופו של דבר או לא נפרע על ישי עושהו". לפיכך, הנני דוחה את גרסת הנתבעים שלפיה מדובר בעסקה של החלפת שיקים וקובע כי מדובר בעסקה שמטרתה הייתה מתן אפשרות לנתבעים, לקבלת אשראי בבנק, בגין המחאות ההלוואה. האם הנתבעים הוכיחו כי לא קיבלו אשראי בגין המחאות ההלוואה משנקבע כי עסקינן בעסקה שתאפשר לנתבעים קבלת אשראי בבנק, על הנתבע הנטל להוכיח כי לא קיבל אשראי כאמור. הנתבעים כשלו בכך. לבד מהצהרות סתמיות וכלליות שלפיהן לא קיבלו הנתבעים אשראי בבנק, בגין המחאות ההלוואה, לא הביאו הנתבעים כל אסמכתא ממשית להצהרות אלה. כך למשל, הנתבעים לא הביאו לעדות את מי מנציגי הבנק, שיעיד על היחסים ששררו בין הנתבעים ולבין הבנק בזמנו ושיעיד בשאלה האם קיבלו הנתבעים אשראי אם לאו. הנתבעים לא צירפו דפי חשבון בנק מהתקופה הרלוונטית. רו"ח או מנהל החשבונות של הנתבעת לא הובאו לעדות. הנתבעים לא צירפו את אותם ההמחאות אשר לא נפרעו, למעט המחאות בסכום של 52,898 ₪ (סעיף 18 לתצהיר הנתבע), אשר אליהם עוד אתייחס בהמשך פסק הדין. בהעדר דפי חשבון בנק, לא הוכח כי המחאות ההלוואה לא נפרעו בחשבון הנתבעת. גם לא הובאו ראיות ממשיות אם בכלל, כדי להוכיח שהמחאות לא סוחרו לצד ג' וכדי להוכיח שהנתבעים לא קיבלו תמורה בגין המחאות אלה כתוצאה מסיחורן. לא הובאו ראיות לכך שהמחאות החזרי ההלוואה נפרעו באופן שפרע את ההלוואה ולמעשה אף לא הועלתה טענת הגנה מסוג פרעתי. אם לא די בכך, הנתבעים לא הציגו ולו מכתב אחד מטעמם אל התובעת, לא כל שכן מכתב הטוען להפרת ההסכם מצד התובעת. בנסיבות אלה, לא הוכיחו הנתבעים כי לא קיבלו אשראי בגין המחאות ההלוואה ועל כן לא קמה להם הזכות שלא להשיב לתובעת את יתרת תמורת ההלוואות שנתבעה בתביעה דנן. בת.א. (ראשל"צ) 508/99 מרגוליס מיכאל נ' מחסני טובין בע"מ דחה כבוד השופט אורנשטיין, טענה זהה בדבר אי קבלת אשראי בגין המחאות ההלוואה שניתנו שם, לפי הסכמי הלוואה דומים אם לא זהים שנערכו בין לקוח אחר של התובעת ולבין התובעת. להלן נימוקי בית המשפט שם, אשר יפים גם לעניינינו: "הטענה העיקרית של המבקשת בתביעתה לביטול הסכם ההלוואה הינה כי הלווים לא קיבלו את כספי ההלוואה לפי שהבנק סירב ליתן אשראי בנקאי בהסתמך על השיקים, השיקים לא נפרעו בפועל ולא ניתנו ללווים כל כספים מהמשיבה או מטעמה. המבקשים לא הוכיחו טענתם. על הלווים היה להמציא את השיקים שלא כובדו לטענתם ודי בכך היה בכדי לבסס את הטענה. הלווים המציאו רק 13 שיקים שלא כובדו ובאשר ליתרתם טענו שאלה נמצאים אצל לקוחות שלהם המסרבים להחזיר להם את השיקים. יצוין כי המדובר בשיקים שזמן פירעונם לפני שלוש וחצי שנים. איני יכול לקבל את גרסת הלווים הטוענים כי אינם יודעים היכן מצויים כל יתרת השיקים וכי חלק מהלקוחות של תענוג להם נמסרו השיקים מסרבים להשיבם ללווים. הלווים הם שנתנו את השיקים ללקוחות של תענוג והנטל עליהם ליתן פרטים לגבי אותם לקוחות המחזיקים בשיקים ואם אלה אכן מסרבים למסור את השיקים היה עליהם לזמן אותם לבית המשפט על מנת שהגרסה תאומת. אי מסירת פרטי הלקוחות להם נמסרו השיקים ואי העדתם של אותם לקוחות כי אכן השיקים סורבו, פועלת נגד הלווים. על מנת להוכיח את הטענה כי לא ניתן אשראי בנקאי בגין השיקים היה על המבקשת להעיד את פקיד הבנק בו נוהל חשבון תענוג על מנת שיאשר את הגרסה. לא הובאה כל עדות בעניין.... עוד אוסיף כי הטענה שהלקוחות שקיבלו את השיקים מסרבים להמציאם, אינו מתיישב עם שורת ההיגיון לפי שאין טעם לאוחז בשיק שלא כובד לסרב להמציא העתק השיק עם הודעת הסירוב עליו למי שנתן לו אותו, לא כל שכן המדובר בשיקים שזמן פירעונם לפני מספר שנים. לפחות היו הלווים מציג מכתב או אישור מאת הלקוחות כי השיקים שנמסרו להם לא כובדו, אך גם כזאת לא עשו.... יתרה מזאת, בהתאם להוראות סעיף 21 להסכם ההלוואה, שיק שלא יכובד, יפרע לאלתר ע"י המשיבה. כל שהיה על הלווים לעשות הוא להמציא לאהרון את השיקים שלא כובדו לטענתם. המנגנון הקבוע בהסכם הוא פשוט וברור ועל הלווים היה לפעול בהתאם לו. אין ספק כי מסירת השיקים ללקוחות של תענוג היא שינוי של ההסכם שנעשתה ללא אישור המשיבה ושלא קבוע בהסכם ההלוואה, לפיו כל שינוי יעשה בכתב".   המחאות ההלוואה שנותרו בידי הנתבעים וצורפו כראיה אין חולק כי הנתבעים צירפו לתצהיר הנתבע, המחאות בסך של 52,898 ₪, מתוך המחאות ההלוואה (ראה סעיף 18 לתצהיר הנתבע ונספח ו' לתצהירו). לפי סעיף 21(ד) להסכם, התחייבה התובעת, לשלם לאוחז כדין בהמחאות ההלוואה שלא נפרעו וחוללו, את סכום השיק, אולם זאת בכפוף לכך שהנתבעים עומדים בכל תנאי ההסכם ובראש ובראשונה פירעון המחאות החזר ההלוואה. דא עקא, לפי טענת התובעת, הנתבעת הוגבלה עוד לפני הגיע מועד פירעון המחאות ההלוואה, כך שהיה ברור כי ההמחאות שמסרה לא ייפרעו ובכך הפרה את הסכמי ההלוואה. אין מחלוקת כי הנתבע עצמו אישר כי כבר בחודש מרץ 2000, לא כיבד הבנק המחאות מטעם הנתבעת לפי הוראת הנתבעים (עמ' 18, ש' 4 - 8): ש: חשבונות בבנקים היכן נוהלו? ת: בנק לאומי, מזרחי ופועלים. הם הוגבלו במהלך 2000, מרץ 2000 החברה כבר היתה מוגבלת. במרץ 2000 כבר לא נפרעו שיקים. ביקשתי מהבנק שלא יכבדו שיקים כי נכנסתי לקשיים. ניגשתי לבנק ואמרתי כי אני סוגר את החברה ומפסיק את הפעילות. משמעות הדבר כי הנתבעים הפרו את הסכמי ההלוואה שעה שהיה ברור כבר בחודש מרץ 2000, כי המחאות החזרי ההלוואה לא ייפרעו ושעה שלא הועברו המחאות חלופיות או אמצעי תשלום אחר בגין המחאות ההלוואה, לא אז וגם לא לאחר מכן. לפי גרסת התובעת, היו הנתבעים רשאים להחזיר המחאות ההלוואה ולקבל חזרה לידיהם המחאות החזרי ההלוואה בסכום זהה ואף זאת בכפוף לקיום תנאי ההסכם. התובעת טוענת כי בכל מקרה, משלא הוחזרו ההמחאות בעבר, החזרתם היום אינה מתאפשרת, שכן המחאות אלה הנן חסרות ערך עבור התובעת, בין שעבר זמנם ובין שהתיישנו. לא ניתן לעשות דבר עם המחאות אלה, לטענת התובעת, אשר בעבר היו שווי ערך לכסף בסכום הנקוב בהמחאה וכיום לא שוות דבר. גם כאן מצאתי לקבל את טענות התובעת. הנתבעים לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הושבו בעבר ההמחאות האמורות בסך של 52,898 ₪. טענת הנתבעים, כי ההמחאות לא הוחזרו בשל אי החזרת המחאות הנתבעת בסכום זהה, אינה מקובלת עלי. הנתבעת לא הוכיחה כי נאלצה לשלם סכום כלשהו בגין ההמחאות שמסרה כנגד המחאות ההלוואה. לפיכך, אין כל היגיון בסירוב להשבת ההמחאות האמורות, וזאת נוכח הוראת סעיף 21(ד), שלפיה התחייבה התובעת לשלם כל המחאה שחוללה. יתר טענות הנתבעים הנתבעים הוסיפו וטענו כי הסכמי ההלוואה הנם מקפחים. טענה זו לא הועלתה בהתנגדות (שבה אף לא מצאו הנתבעים להזכיר את הסכמי ההלוואה למרות שידעו על קיומן). לפיכך, יש לדחות טענה כבושה זו ולו בשל כך. ממילא הטענה לא פורטה כראוי גם לא בסיכומי הנתבעים ונטענה כלאחר יד וללא פירוט או נימוק. הטענה לדחיית התביעה בשל אי צירוף הסכמי ההלוואה לבקשת הביצוע אינה והנסמכת על סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993, דינה להידחות וזאת בהעדר הוראה בסעיף 8 או במקום אחר בחוק, שלפיה אי צירוף הסכמי ההלוואה מביא לדחיית התביעה. יצוין כי טענה זו לא הועלתה בהתנגדות ודי בכך כדי להביא לדחייתה. גם הטענה לגבי העדר ייפוי כוח לבאת כוח התובעת ולמר יוסי אהרון, לייצוג התובעת, נדחית וזאת נוכח המסמכים שצורפו לתגובת התובעת מיום 2.4.09. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה. בהתחשב בתוצאה, בהיקף המסמכים שהוגשו, מס' הדיונים ומשכם של ההליכים שנפתחו בשנת 2006, הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ובנוסף, שכר טרחת עו"ד בגין התביעה, בסך של 25,000 ₪ + מע"מ. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים. התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ בתיק מס' 1806750007, ככל שהחוב המעודכן בתיק ההוצאה לפועל, לרבות הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד שנפסקו בפסק הדין ואשר יצטרפו לחוב בתיק ההוצל"פ, לא ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעים או לבא כוחם. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.שיקים