סעיף 23 לחוק הבוררות

פסק דין 1. ביום 19.4.99 הגישה המשיבה 3 בהליך שבפניי בקשה בתיק אזרחי 492/99 לפי סעיף 23 לחוק הבוררות תשכ"ח1968- ובה נתבקש בית המשפט לאשר פסק בוררות שצורף לאותה בקשה כנספח א', נושא תאריך 31.1.1999. אין מחלוקת בפניי היום, שהמערער, שהיה המשיב 2 באותה בקשה, הוזמן כדין בהליך לפי סעיף 23 לחוק הבוררות ולא התנגד לאותה בקשה. כן אין מחלוקת, שבית המשפט לא התבקש לבטל את פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות הנ"ל. 2. ביום 8.8.99 החליט כב' הרשם, בהעדר התנגדות ובהעדר בקשת ביטול, לאשר את פסק הבוררות הנ"ל לפי סעיף 23(א) לחוק הבוררות. 3. בעקבות אישור פסק הבוררות כאמור, נתבקש הרשם לחתום על פסיקתא. גם כאן התעוררו חילוקי דעות בין בעלי הדין כולל הליך של ערעור על החלטה של כב' הרשם ובסופו של דבר הגישו שני הצדדים (כולל המערער דהיום) נוסח מוסכם של פסיקתא וכב' הרשם חתם עליה ביום 23.12.99. אומר כבר עכשיו את מה שגם הזכיר הרשם בהחלטתו נשוא הערעור: הפסיקתא נלווית תמיד לפסק הדין או להחלטה, שאת החלק האופרטיבי בהם היא אמורה לתמצת. במקרה של אי בהירות בפסיקתא ניתן תמיד לחזור אל הפסק העיקרי. בענייננו המסמך העיקרי הוא פסק הבוררות שצורף לבקשה לבית המשפט כנספח א'. מסמך זה הוא האמור לשקף את החיובים השונים של בעלי הדין. 4. ביום 30.8.00 (דהיינו הרבה לאחר תאריכו של נספח א' הנ"ל וזמן רב לאחר חלוף כל המועדים להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות או להגשת ערעור על פסק דינו של הרשם המאשר את פסק הבוררות לפי סעיף 23) הגיש המערער בתיק בש"א 11913/00 "בקשה לביטול פסיקתא". העתירה היא לביטולה של הפסיקתא המוסכמת שנחתמה ביום 23.12.99 ובסעיף ב' לאותה בקשה בכתב נאמר: "קדם לפסיקתא אישור פסק בורר אשר גם לגביו יתבקש ... להכריז כי הוא בטל ומבוטל". כב' הרשם דחה את הבקשה בהחלטה מתאריך 29.3.01 ומכאן הערעור שבפניי. 5. ב"כ המלומד של המערער אומר כי היה פגם בייצוג שניתן למערער בהליכים שהוזכרו בקיצור עד עתה. הוא אומר שעוה"ד שייצג את המערער בעבר לא פעל במסגרת הסמכות שניתנה לו. עוד יש בפיו טענות חמורות כנגד השירות המקצועי שניתן בעבר למערער. לגבי פסק הבוררות שאושר כאמור ביום 8.8.99, אומר המערער שלא מדובר כלל בפסק בוררות, כי הדבר עולה מפני המסמך נספח א', ומכיוון שלא היו לא בוררות ולא פסק בוררות, ממילא גם לא מדובר במסמך שבית המשפט יכול לאשר אותו כפסק בוררות לפי סעיף 23 לחוק הבוררות. 6. ב"כ המלומד של המערער אינו חולק על כך שמרשו החמיץ את כל המועדים לטעון טענותיו לפי חוק הבוררות. הוא גם אינו חולק על כך, שמדובר בבעל דין שהיה מיוצג על ידי עורך דין ואשר היה צד פעיל לכל ההליכים שנתקיימו בפני הרשם ואשר תוארו לעיל. עם זאת, עמדתו היא שבשים לב לתוצאה החמורה, מן הראוי לבדוק את מהות טענותיו לגופן ולא לסלקן על הסף כפי שעשה כב' הרשם. 7. המערער טוען למעשה לביטולו של פסק דין שניתן בהליכים אזרחיים. אם טענתו היא לביטול פסק דין שניתן בהסכמה (ולכאורה מדובר בהסכמה בין הצדדים לנוסח של פסיקתא), הרי הדרך הנכונה לביטולו של פסק דין כזה, אם חלפה תקופת הערעור, היא על ידי הגשת תביעה לביטול פסק הדין, ראו, זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 549 סעיף 446, עמ' 786 סעיף 613, הערת שוליים 127. אם הטענה היא שפסק הדין או ההסכמה, אם היתה, נגועים בתרמית, הרי גם אז הדרך הנכונה לביטול היא בהגשת תביעה עצמאית לבית המשפט המוסמך בבקשה להצהרה על בטלות הפסק הראשון, או על מה שעמד ביסוד הפסק ולסעדים נילווים. כך למשל, צויין על ידי השופט י. אנגלרד ב- ע"א 4958/99 עין גב נ' מקורות (21.12.00) בסעיף 26 שם: "... זאת כיוון שתביעה לביטול פסק דין מחמת תרמית היא תביעה עצמאית." 8. לענייננו, למערער, למעשה, שתי טענות עיקריות כאמור: האחת לגבי מהותו של המסמך שאושר כפסק בוררות, והשניה לגבי פעילותו של עוה"ד שייצג אותו בשלב קודם. אינני מביע כל דעה לגופן של טענות אלה. ברור לי, עם זאת, כי לא ניתן היה לברר טענות אלה במסגרת מה שהמערער כינה "בקשה לביטול פסיקתא". אפילו אראה את העתירה בסעיף ב לאותה בקשה כעתירה לביטול פסק בורר, הרי גם אז לא ניתן היה לדון בעתירה כזאת, המחייבת מטבע הדברים שמיעת ראיות, במסגרת הבקשה שהוגשה לכבוד הרשם. המערער מבקש, למעשה, משפט חוזר בהליך אזרחי. אם בכלל הדבר ניתן, הרי הדרך הנכונה היא בהגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך, דבר שלא נעשה עד היום. 9. בשים לב לנימוקים דלעיל ולאלה שהובאו על ידי כב' הרשם בהחלטתו נשוא הערעור, אני דוחה את הערעור. אני מחייב את המערער לשלם למשיבים המיוצגים על ידי עו"ד ע. אטיאס את הוצאות המשפט בערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח + מע"מ, להיום. 10. שמעתי את בקשתו של ב"כ המערער לתת רשות לערער, ואני דוחה אותה. יישוב סכסוכיםבוררות