מוות בשייט קיאקים בחו"ל - ביטוח

בפני תביעה בגין פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל בסך של 179,183 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. על פי כתב התביעה, ביום 3.12.03 רכש שלמה בגדדי ז"ל, יליד 1982,(להלן: "המנוח") באמצעות אמו פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל (שמספרה 058993064989) אשר הייתה תקפה לתקופה מיום 9.12.03 ועד ליום 7.3.04. הפוליסה הוארכה ביום 7.3.04 לתקופה נוספת וחלה עד ליום 9.6.04 (פוליסה 058993066709). כפי המצוין בפוליסות, היעדים לתחולתה היו: ארה"ב וקנדה. עובר למותו נסע המנוח לארה"ב למדינת ניו ג'רסי שם התגורר בבית אחותו. במהלך השהייה פגש המנוח את חברו מר ירון זלצר. ביום 8.6.04 שכר המנוח יחד עם מר זלצר רכב למשך יומיים והשניים החליטו לנסוע לאתר הקייקים "קיטני קנו" על מנת לשוט בנהר הדלוור. המנוח וחברו הגיעו לאתר בשעות הערב ולנו שם את הלילה. למחרת רכשו כרטיס לשייט בנהר למשך שעתיים. מסלול השייט היה בגבול המדינות ניו ג'רסי וניו יורק. עוד נטען בכתב התביעה כי נציגה מטעם חברת קיטני קנו החתימה את המנוח עובר למותו ואת חברו על טופס סטנדרטי באנגלית, הציגה והסבירה את כיוון הנסיעה לחמישה טיילים נוספים (ביניהם המנוח וחברו), נתנה לטיילים חליפות הצלה וביקשה כי יחגרו את החליפות וציינה בפניהם כי אם קיימת בעיה ניתן לעצור בנקודות במהלך המסלול. במהלך השיט הקייק של המנוח התהפך באופן לא צפוי וכתוצאה מכך נסחף המנוח כחמישה מייל קדימה שם אותר רק ליום המחרת במהלך מסע חיפושים לאיתורו. המנוח נמצא ללא רוח חיים. (להלן: "התאונה"). התובע מבקש בכתב תביעתו לחייב הנתבעת בעבור ראשי הנזק הבאים: פיצוי בגין אובדן חיים- כפי המנוי בסעיף 1 לפרק הסיכונים המכוסים סך של 10,000$ על פי הסכום הנקוב בפוליסה. קיצור נסיעה, הפסד כרטיס והוצאות נסיעה נוספות- כפי המנוי בסעיף 5 עמוד 12 בפוליסה בסך של 6,000$. הוצאות קבורה והעברה- כמנוי בסעיף 8 , עמ' 14 לפוליסה בסך של 5,000$. הוצאות איתור וחילוץ- על ידי בני משפחה וחברים בסך של 14,000$. סך כל התביעה הנה 35,000$ בשערוך ליום הגשת התביעה. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת לאי כיסוי ביטוחי ולפיכך מבקשת מבית המשפט לדחות התביעה, מן הנימוקים הללו: פוליסת הביטוח שהונפקה לטובת המנוח הייתה פוליסה רגילה מסוג "תוכנית רגילה" ללא הרחבה לכיסוי ביטוחי בשל נזקים שנגרמים בעקבות "ספורט אתגרי". הנתבעת טוענת כי בעת קבלת ההודעה על דבר התאונה , ביום 9.6.04 דרך מוקד "פמי" נבדקה הפוליסה והתברר כי המנוח נהרג בתאונת שייט - רפטינג , ובשל היות הפעילות ספורט אתגרי, דחתה הנתבעת את בקשת התובע להחזר ההוצאות הנתבעות בכתב התביעה. הנתבעת טוענת כי בסעיף 8 בפוליסה לפרק החריגים בפוליסה נכתב כי לא תחול חובת תשלום בגין תביעות הנובעות או הקשורות במות המבוטח או פציעתו כתוצאה מפעילות בספורט אתגרי לרבות רפטינג. למנוח הייתה אפשרות להרחיב את הפוליסה בעוד מועד עובר לתאונה אך בחר שלא לעשות כן. סעיף 11 לעניין "הוצאות חילוץ" בפוליסה ל"הרחבה" של פרק "הסיכונים המכוסים" קובע כי הנתבעת תשא בהוצאות אלה רק אם צוין הדבר ברשימה לפוליסה ושולמה פרמיה נוספת. ובסעיף 12 נכתב כי אם שולמה פרמיה נוספת הרי סעיף 8 יבוטל כך שיהיה כיסוי לספורט אתגרי. התובע צרף חוות דעת מומחה מטעמו, שנערכה על ידי מר זיו בן יוסף בעל ניסיון מקצועי עשיר בכל הנוגע לפעילות בקיאקים. המומחה פרט בחוות דעתו כי: קושי במסלול שיט מוגדר בינלאומית על ידי כל הגופים העוסקים בתחום השיט ופעילות מים ברמות קושי 1-6. על פי סולם קושי זה דרגות 1-2 מהוות מסלולים לשיט משפחתי עבור ילדים מגיל 5 ומעלה. הגדרות אלה טומנות בחובן הידיעה כי ילדים אינם מוכשרים לפעילות אתגרית, אינם מיומנים בענף הספורט, אינם בעלי כוח פיסי מתאים לפעילות אתגרית ואינם בעלי ניסיון בשיט בנהרות. מסלול בדרגות קושי 3-6 נחשבים כמסלולים אתגריים, בעלי זרימת מים חזקה יותר, דורשים מיומנות, יכולות פיזיות, ידע מוקדם, הכנה, אימונים וכדומה. על פי המידע שקיבל המומחה (מפה, הגדרת המסלול, דו"ח תאונה, תקליטור) שייט בקיאק במסלול בו התובע עבר הנה פעולה מהנה אשר אינה דורשת מיומנות מיוחדת מהמשתמש ומקבילה לנסיעה באופניים בפארק, הליכה או ריצה בפארק. המסלול תואם לחלוטין להגדרת שיט ברמה 1 -2 כיוון שיתכנו במסלול אזורים בהם תהיה זרימה מעט חזקה יותר מהזרימה הנצפית בתקליטור. היות והריינג'ר בדיווחו ציין כי רמת הקושי במסלול בו עבר התובע מוגדרת כרמה 2 המומחה מקבל את חוות דעתו וכי גם לאחר קביעה זו עולה כי מדובר בשיט במסלול משפחתי שאינו אתגרי. ניתן ללמוד אם מדובר בפעילות אתגרית גם על פי מבנה הקיאק . ככל העולה מהראיות שהוצגו בפניו התובע וחברו שכרו באתר קיאק שאינו מותאם לפעילות אתגרית אלא לפעילות שייט מהנה המתאימה גם למשפחות. ניתן ללמוד מחגורת הציפה שהתובע קיבל באתר כי אלו חגורות המיועדות להציף את החותר אבל לא להפוך אותו כלפי מעלה בשונה מחגורת הצלה שהיא מיועדת להפוך את הלובש אותה עת נפילתו ובכך להציל את חייו. חגורות כפי שקיבל התובע ניתנו מקומות בהם אין סכנה מוחשית לחותרים והמים אינם מסוכנים ובמסלולים ברמות 1-2. מכל האמור לעיל קובע המומחה כי מסלול הטיול אותו ביצע התובע הנו מסלול בדרגה 1-2 ואין המדובר בפעילות ספורטיבית אתגרית. הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת שנערכה על ידי מר צח סרור, מדריך רפטינג בכיר בעל הסמכה ממכון ווינגייט ואשר שימש מדריך רפטינג מקצועי במשך 13 שנים. המומחה ציין כי לצורך עריכת חוות דעתו למד את נתוני הנהר וכן קיבל מידע מאנשי חברת ההשכרה ומהרנגר המקומי. המומחה ציין כי מעולם לא היה בנהר הדלוור אולם קיבל תיאור של הנהר במקום התאונה וגובה המים הרלבנטי. המומחה ציין בחוות דעתו בין השאר כי: הנהר בו מצא את מותו המנוח כולל זרימה מהירה, מפלונים ואשדות וקטעי נהר בדרגה 1-2, עומקו הממוצע נע בין 1.3 ל- 5.5 מטרים שיפועו הממוצע: 2 מטר למייל אבל במקומות מסוימים הוא תלול יותר, כלי השייט המרכזיים בו הם: סירת רפסודה מתנפחת , קאנו וקיאק. עונת השייט הנה בתקופה שבין אפריל עד לאוקטובר. מאז שנת 1980 טבעו בנהר זה 42 אנשים תוך כדי שחייה או שייט רק מתוכם שניים לבשו חגורת הצלה. המומחה ציין כי דרגת הקושי של הנהר נקבעת על פי אזור השייט הקשה ביותר שלו ולפי עוצמת הזרם וספיקת המים, שיפוע והמבנה הגיאולוגי של הנהר, מכשולים ומלכודות, מהירות הגשת העזרה והנגישות להגשת העזרה. המומחה ציין כי רוב האנשים מחפשים אדרנלין יבחרו בכלי שייט קטן יותר- קיאק שיתרונותיו בזריזותו ומהירותו וחסרונותיו ביציבות נמוכה. המומחה קובע כי סוג הפעילות היא ספורט אתגרי היות ובמהלך הפעילות ניתן להגיע למצבים קיצוניים לאדם רגיל ולא מקצועי בהתחשב בנסיבות שעלולות לגרום לפאניקה כגון: שחייה במים זורמים, בטמפרטורה קרירה ובהפתעה מוחלטת. על כן לדעת המומחה אין מקום למדוד את הסכנה לפי מצב השייט על גבי הסירה. המומחה ציין כי על פי מידע שהתקבל מהרינג'ר המנוח לא לבש את חגורת ההצלה שלו בעת התאונה למרות שהודרך לעשות זאת ואף קיבל לידיו חגורת הצלה. המחלוקות בתיק זה: האם הפעילות בה נהרג המנוח היא "ספורט אתגרי" על פי הפוליסה? האם הפעילות בה נהרג המנוח היא "רפטינג" על פי הפוליסה? האם הוטעתה אם המנוח עת רכשה הפוליסה? שיעור הפיצוי על פי הפוליסה. הגדרת: "ספורט אתגרי": התובע רכש פוליסה מסוג: "ביטוח לנוסעים לחו"ל למבוטחי שירותי בריאות כללית" מטעמה של הנתבעת. בפרק ה"חריגים" בפוליסה נאמר כי לא תחול חובת תשלום בגין תביעות הקשורות לרשימה המונה 15 סעיפים, בהם צוין בסעיף 8 כי הפוליסה לא תחול גם ב: "מות המבוטח או פציעתו כתוצאה מפעילות בספורט אתגרי לרבות טיפוס הרים, גלישה מהרים, החלקה בסקי על שלג, מים או משטח אחר, צלילה, בנג'י, סנפלינג, צניחה, רפטינג, דאייה וכדומה והוצאות רפואיות, אשפוז ואחרות בקשר אליהם". המונח "ספורט אתגרי" לא בואר בסעיף ההגדרות בפוליסה אולם צוין כי פעילות הרפטינג הכלולה בספורט האתגרי הנה מוחרגת. ברשימה שהונפקה לטובת התובע נכתב כי אינה כוללת ספורט אתגרי. המבוטח או מי מטעמו לא חתמו על הרשימה תחת הכותרת: "הצהרת המבוטח". טענות התובע- אין המדובר ב"ספורט אתגרי": לא נעשו כל בדיקות לצורך בירור העובדות אודות מותו של המנוח ואף לא ביקשו את דו"ח הרינג'ר. המונח "ספורט אתגרי" נתונה לפרשנותו של בית המשפט היות ולא הוצגה כל פרשנות בפוליסה או מטעם מומחה הנתבעת. לא סביר כי חברת הביטוח תכליל כל פעילות ולו משום העובדה כי תוצאתה תהיה מסוכנת בנסיבות מסוימות תוך שהיא אינה מבארת כוונתה. שיט קיאקים ושיט רפטינג אין בו מסוכנות מטיבו וטבעו כך הוכרע על ידי המומחים של התובע ושל הנתבעת. סעיף 8, סעיף ההחרגה אינו כולל לשון מפורשת המסבירה מהם התנאים בהם שיט בקיאק תהיה מסוכנת, מדובר בהגדרה רחבה ומטעה. לעניין מסוכנות הנהר אחות המנוח הגברת ימית בגדדי העידה והציגה גם צילום סרטון אודות הנהר שביצעה בעצמה, במצלמה ביתית ולא מקצועית ועל כן ישנם חלקים מקוטעים בה. העובדה היא כי המנוח שט בקיאק ללא כל הכשרה מיוחדת , גם ילדים שטו בנהר ועל כן לא ניתן לומר כי מדובר בספורט אתגרי מסוכן. כל התנאים המנויים בחוות דעתו של המומחה מטעמה של הנתבעת כגון: סוג הסירה, גובה המים ולבישת חגורת הצלה אינם מצויים בסעיף ההחרגה. שני המומחים הסכימו כי ישנו מדרג קושי בנהרות שנע בטווח 1-6 מהקל אל הקשה. התובע מבקש לקבוע כי סוג הפעילות אינה מסוכנת ואם תנאי הפעילות לעניין זה לא הוחרג בפוליסה ועל כן יש לקבל את התביעה. מנגד טוענת הנתבעת כי אין לקבל את עמדת התובע. ככל העולה מקלטת שצולמה על ידי אחות המנוח- מדובר בקלטת ערוכה ולא מקורית. בקלטת נצפים אנשים שונים המדברים באנגלית (לא הוגש תמלול) ולא ידוע מי הם ומה תפקידם. הנתבעת טוענת כי התובע לא העיד את העד המרכזי לבאר הסוגיה: את מר ירון זלצר, חברו של המנוח אשר יצא עמו לשוט בנהר ואשר יכול היה לתאר את נסיבות מותו של המנוח. האזור בנהר בו מצא המנוח את מותו שונה מהאזור המצולם בסרטון גם לדעת המומחים. אין מחלוקת של ממש באשר לעובדות הבאות: המנוח מצא את מותו בעקבות שיט הקיאקים אותו ביצע בנהר. עובר לתאונה נדרש המנוח לחתום על טופס המשחרר את מפעילי השיט מכל אחריות באשר לנזק גופני שעלול להיגרם כתוצאה מהפעילות. טרם יציאתו לשיט, ניתנה למנוח חגורת הצלה אשר היה אמור לחגור במהלך השיט. המנוח שט בקיאק פלסטיק ללא כיסוי לבדו, באפיק הנהר, מסלול שהיה אמור להימשך שעתיים. גופת המנוח נמצאה לאחר ליל חיפושים במרחק של 500 מטרים ממקום התהפכות הקיאק. המומחה מטעם התובע ציין בעדותו כי יש בנהר הדלוור קטעים שונים בעלי דרגות קושי שונות ואין לו ידיעה על מקום ההתהפכות של המנוח עם הקיאק (עמ' 53 ש ' 10). המומחה מטעם הנתבעת ציין כי גם בדרגה 1-2 יש סיכוי להתהפך בנהר כאשר מדובר בשיט בקיאק (עמ' 60 ש' 5) ועל פי הידיעות מהרנג'ר המקומי עולה כי נהר הדלוור בנוי באופן כזה שהוא נהיה צר יותר מהיר יותר ועמוק יותר (עמ' 62 ש' 3) וככל הנראה באמצע המסלול המנוח נפל (עמ' 62 ש' 8). המומחה מטעם הנתבעת הסביר כי גם בנהר בדרגה 1-2 טמון קושי וסיכון: "ההגדרות האלה הן הגדרות נתונות לשינוי, למשל יכול היות נהר שהוא קל יחסית כמו דרגה 1-2 אבל אין דרך לצדדים, כך שאם בן אדם נתקע אי אפשר להגיע אליו. יש עוד אספקטים שצריך לקחת בחשבון כשמגדירים קטע של נהר לפי דרגות 1-6 ... גם 2 בסיטואציה הזאת של קיאק פלסטיק שנופלים ממנו אי אפשר לעלות בחזרה, נניח הוא באמצע יש לו 70 מטרים לשחות עם זרימה של מים קרים כך שזה לא משחק" (עמ' 63 ש' 16). המומחה ציין כי דרגת הנהר אינה מעידה על הסכנה הטמונה בו (עמ' 63 ש' 18). דברים אלו מלמדים כי שיט הקיאקים אותו ביצע מהווה פעילות מסוכנת, סיכון אשר התממש בפועל באובדנו של המנוח. התובע מסכים כי פעילות הטומנת בה סיכון נחשבת לספורט אתגרי. לפיכך ניתן לקבוע כי הפעילות בה נטל המנוח חלק הייתה "ספורט אתגרי". הגדרת" "רפטינג": מומחה מטעם התובע ציין בחקירתו כי: רפטינג משמעותו שימוש בכלי ציפה בשיט נהרות (עמ' 51 ש' 7). גם בפסיקה בואר המונח: "רפטינג", הינו ענף ספורט מים אשר במסגרתו מבוצעים שיט והיסחפות של כלי שיט מסוגים שונים, על גבי נהר זורם. אפשר לבצעו על גבי קיאק - סירת גומי צרה וארוכה המיועדת לשני משיטים, או על גבי סירת רפטינג - סירת גומי רחבה המיועדת להשטת מספר משוטים, או על גבי אבוב - פנימית גומי של כלי רכב המנופחת אויר והמיועדת למשיט אחד היושב על גביה. (ת"פ (צפת) 1528/00 מדינת ישראל נגד בן דוד שמעון, ). לפיכך יש לקבוע כי שיט הקיאקים אותו ביצע המנוח עובר למותו נחשב לפעילות הרפטינג המוחרגת בפוליסה. פעילות הרפטינג הנה מוחרגת על פי הפוליסה, ורמת הסיכון בזירת התאונה לא הוכחה כרגועה. מן העובדות עולה כי הפעילות אותה עת הייתה מסוכנת, בקטע בו שט המנוח הגם שבקטעים אחרים בנהר יכלו היו ילדים קטנים לשבת בסירות ללא סכנה. אין בכך משום סתירה לפוליסה, היות והפוליסה מחריגה את הפעילות כספורט אתגרי, אשר בנסיבות מסוימות הופכת לפעילות מסוכנת. הצדדים הרחיבו בדבר הסיכון המצוי בפעילות אותה ביצע המנוח, אולם משקבעתי כי פעילות זו מוגדרת כ"רפטינג" וכפעילות מסוכנת בנסיבות המיוחדות למקרה זה (אי חגירת חגורת הצלה, מציאת הגופה מרחק רב ממקום הנפילה וחוסר היכולת לאתרו בשעות הסמוכות לנפילת המנוח מהקיאק אלא רק למחרת) הרי שאין כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה שנרכשה. אי גילוי והעדר הסבר דבר ההחרגה: טוענים התובעים בסיכומיהם כי המבטחת- הנתבעת לא יידעה את התובע או נציג מטעמו כי קיימת החרגה לפיה ספורט אתגרי לרבות שיט קיאקים (שלא צוין במפורש ככזה) הנו מוחרג, על אף שקיבלה את כל המידע הרלבנטי אודות המבוטח (גילו ומטרת נסיעתו לארה"ב). טענה זו לא נטענה בכתב התביעה אולם ב"כ הנתבעת התייחס אליה בסיכומיו בעמוד 6 והצביע על כך שבטופס הרשימה לפוליסה הצהיר המנוח במסגרת "הצהרת המבוטח" כי קרא את תנאי הפוליסה והסכים להם, ומכאן ישנה מניעה מלטעון כי תנאי הפוליסה לא היו ידועים למנוח ו/או לאמו. אם המנוח נחקרה בבית המשפט וציינה כי היא רכשה את הפוליסה (עמ' 10 10 ש' 7), קיבלה את הפוליסה ביד (עמ' 10 ש' 21) וכי : "לא קראה את הפרטים הקטנים, לא ידעתי שקיים בכלל. כשבן אדם בא לעשות ביטוח הוא צריך לקבל את כל האפשרויות, אם זה משופרת , אם זה אתגרי, אם זה למזוודות..." (עמ' 11 ש' 4). וכן לשאלה אם קראה את הפוליסה השיבה כי: "לא זוכרת אם קראתי, אבל אני זוכרת שעיינתי. זה שמוכר לי את הפוליסה מן הראוי שיפנה זמן...כי ידוע כי אנשים לא קוראים לעומק, זה דבר ידוע ואני לא הראשונה..." (עמ' 11 ש' 14). טוענת אם המנוח כי לא הוסברו לה תנאי ההחרגה המצוינים הן בפוליסה והן ברשימה ומציינת כי ממילא לא קראה הסעיפים ולא התעמקה בהם. טענה בדבר נטל ההסבר של המבטחת הועלתה על ידי ב"כ התובעים אך בסיכומים לראשונה ולא הייתה לטענה זו התייחסות בכתב התביעה ובחקירות העדים מטעמה של הנתבעת. עם זאת התייחס ב"כ הנתבעת לטענה זאת בסיכומיו (סעיפים 7-12) וכן בחקירת אם המנוח בבית המשפט (עמ' 10-13). לפיכך מצאתי לנכון לדון בטענה. בע"א 4819/92 אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר מנשה (פד"י מט(2), עמ' 749, 771) קבע כב' הנשיא שמגר:"חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת כך באופן לגיטימי, אולם היא נוטלת על עצמה יחד עם זאת אחריות אקטיבית, בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכות לשיפוי". ככל העולה מהלכת ישר הרי שחובת הקריאה המוטלת על המבוטח מצומצמת מאד מקום בו בית המשפט מתרשם מכנותו של המבוטח. האמנתי לעדותה של אם המנוח לפיה לאחר קרות מקרה האובדן וכאשר פנתה לחברת הביטוח - הופתעה מהסייג המצוי בפוליסה ואשר לא הייתה ערה לו בדבר סעיף 8 - "ספורט אתגרי". שוכנעתי כי הנתבעת לא הסבה את תשומת ליבה של אם המנוח לתנאי זה בפוליסה עת נרכשה הפוליסה הראשונה על ידה ועת הוארכה הפוליסה. אני מאמין לאם המנוח כי לא הוסבר לה במילים פשוטות במעמד הרכישה כי בהתקיים התנאי לא תוכל לממש הפוליסה. לא זאת אף זאת, אני סבור כי חובת הגילוי והווידוא שחלה לפתחה של הנתבעת הטילה עליה חובת הסבר הסייג, היקפו ומשמעותו לאור יחסי הכוחות הבלתי שווים של הצדדים. עניין זה מקבל משנה תוקף בהפעלת הכלל החל נגד מנסה הפוליסה. לא שוכנעתי כי הנתבעת ווידאה כי אם המנוח קראה את הפוליסה ואף הבינה תוכנה לעניין הסייגים, ואף לא ווידאה כי חתמה על החלק בו היה עליה להצהיר כי קראה והבינה את הפוליסה אותה רכשה. אם המנוח לא ציפתה קיומו של סייג מן הסוג של "ספורט אתגרי" ואף לא הבינה את משמעותו לאחר קרות מקרה הביטוח. כבר נפסק כי במקרים מסוימים חייבת המבטחת לציין בפני המבוטח, בסמוך לכריתת החוזה את דבר קיומם של סייגים לכיסוי ובעיקר בכל הנוגע לסייגים שלמבוטח אין סיבה לצפות לקיומם בפוליסה (ראה ע"א 300/97 חסון נגד שמשון חברה לביטוח פ"ד נב' (5) 746,763). מסקנותיי נובעות מעדותה המהימנה של אם המנוח (עמ' 10 ש' 9-12, עמ' 11 ש' 1-6, עמ' 17 ש' 17-20). לפיכך אני סבור כי יש מקום לקבל את טענת התובע לפיה לא הסבה את תשומת ליבה של אם המנוח לסייג האמור. שיעור הפיצוי על פי הפוליסה: פיצוי בגין אובדן חיים: על פי סעיף 1 א' לפרק "הסיכונים המכוסים" תשלם החברה במקרה של מות המבוטח סך של 10,000$ נכון ליום התאונה. קיצור נסיעה, הפסד כרטיס נסיעה והוצאות טיסה נוספות על פי סעיף 5 לפרק "הסיכונים המכוסים": אמנם העידה האם כי ניסתה לקבל חזרה את הכסף בעד הכרטיס שלא נוצל אולם על פי סעיף 5 ה' ההוצאות בגינן מקבל המבוטח החזר אינן כוללות מחיר כרטיס טיסה שלא נוצל עקב מוות. הוצאות קבורה והעברה- על פי סעיף 8 לפרק "הסיכונים המכוסים": החברה תשפה את יורשי המבוטח בגין ההוצאות הסבירות לקבורתו עקב מוות בחו"ל... או הוצאות סבירות לשם העברת הגופה לישראל וזאת עד לסכום של 5,000$. לפיכך על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 2,000$ הכוללים הן את הוצאות הקבורה והן את שבעת ימי האבל ומנהגי האבלות. הוצאות איתור וחילוץ: התובע טוען כי יש לפצותו בגין פרק זה בסכום של 71,673 ₪ על פי תצהירה של הגברת ימית בגדדי אולם מעבר לתצהיר לא צורף כל מסמך המפרט כיצד הגיעו לסכום וכן הוצאות אלו לא נדרשו בכתב מאת החברה עצמה שיכולה הייתה לבחון אותם וזאת על פי הכתוב בפוליסה. סוף דבר: אני מקבל את התביעה חלקית וקובע כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 12,000$ נכון ליום התאונה ובשערוך ליום מתן פס"ד. בנוסף תשא הנתבעת בשכר טרחת המומחה מטעמו של התובע אשר ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום התשלום בפועל ועד ליום מתן פס"ד. כמו כן תשא בשכר טרחת עורך דין בסך 7000_ש"ח +מע"מ. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין ניתן היום י"ח בתשון תש"ע, 5 בנובמבר 2009 בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. מקרי מוותביטוח נסיעות לחו"ל