כיצד נקבעת סמכות מקומית בתביעות לשון הרע כנגד מקור עיתונאי ? בית המשפט ציין בפסיקתו כי משבחר התובע לתבוע את המקור (הנטען) בלבד, כי אז, הוא-הוא "הכתובת" לתביעה - לא העיתון - וסמכות השיפוט הינה על-פי מקום מגוריו, בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. זאת, באין עובדה אחרת בכתב התביעה, המבססת סמכות מקומית לדון בתביעה. להלן החלטה בסוגיית סמכות מקומית בתביעות לשון הרע: החלטה למקרא הבקשה להעברת הדיון, התגובה והתשובה, החלטתי להיעתר לבקשה. התביעה מיוסדת על כתבות עיתונאיות שפורסמו ב"הארץ" וב"מעריב". איגוד הכדורסל בישראל טוען על ניר אלון, המשמש כמזכיר חטיבת הספורט בהסתדרות הפקידים בהסתדרות הכללית החדשה וכיו"ר ארגון שחקני הכדורסל בישראל, כי פירסם לשון הרע על איגוד הכדורסל, וכי פגע במוסד השיפוטי של האיגוד, בשופטיו ובדייניו. אלא שהנתבע איננו עיתונאי, ולא הוא אשר פירסם את הכתבות הנ"ל. אילו נתבעו העיתונים הנ"ל, או מי שפעלו מטעמם, כי אז, מחמת תפוצתם הארצית של העיתונים, נתונה הייתה סמכות השיפוט גם לבית משפט השלום בירושלים. דא עקא, שלא הנתבע כתב את הכתבות, אלא עיתונאים, עובדי העיתונים הנ"ל, אשר ניזונו מן הנתבע (כנטען בתביעה, ומוכחש על-ידי הנתבע). יסודות העוולה הנטענת (המוכחשת על-ידי הנתבע) התגבשו בעת שהנתבע אמר את אשר אמר למאן דהוא, הם הדברים המיוחסים לו בכתבה. לשון אחר: לא עצם פירסומן של הכתבות הוא אשר גיבש את יסודות העוולה, אלא אמירת דברים מפי הנתבע - כמיוחס לו בכתבות - למאן דהוא. "מי שפונה לעיתון ומוסר מידע במטרה שיפורסם בעיתון, מבצע שתי עוולות נפרדות. עצם הפנייה לעיתון מהווה עוולה רגילה של פרסום לשון הרע (שלא באמצעי תקשורת) ולעוולה זו אחראי המקור בלבד. אם העיתון מפרסם את הדברים, אזי צומחת לעיתון אחריות מיוחדת ונוספת מכוח הוראות סעיף 11 ובה נושא גם המקור" [א' שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (תשנ"ז - 1977), 100 - 101, בהתבסס על ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, עו"ד, פ"ד כז(2) 225, 235]. משבחר איגוד הכדורסל בישראל לתבוע את המקור (הנטען) בלבד, כי אז, הוא-הוא "הכתובת" לתביעה - לא העיתון - וסמכות השיפוט הינה על-פי מקום מגוריו (בצרה), בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. זאת, באין עובדה אחרת בכתב התביעה, המבססת סמכות מקומית לדון בתביעה. בנסיבות העניין, שבו התבססה הבקשה על עובדות כתב התביעה מבלי שנוסף בה נתון עובדתי חדש, לא ראיתי בהעדרו של תצהיר לתמיכה בבקשה, סיבה טובה לדחייתה. אשר על כן, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בכפר-סבא. המשיב יישא בהוצאות הבקשה, וכן ישלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סמכות מקומיתלשון הרע / הוצאת דיבה