האם החלטה של נאמן בפשיטת רגל צריכה להיות מנומקת ? תקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה1985 קובעת לאמור: "93. (א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת". על הנאמן לנמק את ההחלטה שאליה הגיע כתום בדיקת תביעת חובו של הנושה. בית המשפט ציין בפסיקתו כי לנימוק החלטת נאמן יתרונות אחדים: ראשית, הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות שבה ניגש הנאמן למלאכת בדיקת הוכחות החוב שהוגשו לו על ידי הנושים. שנית, עצם הנמקת ההחלטה תסייע לנאמן במניעת טעויות, מקום בו שכח הבורר כי עליו לחלק את חוב השותפות לשניים כדי להגיע לסכום החיוב של כל שותף ושותף. שלישית, תביעת החוב עוסקת, מעצם הגדרתה, בקניינו הנטען של הנושה. זכות הקניין הינה זכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). על שום כך, החלטתו של הנאמן לגוף תביעת החוב, ובמיוחד כאשר הוא מחליט לדחותה או לדחותה בחלקה, יש בה, ללא ספק, משום פגיעה בזכותו הקניינית הנטענת של הנושה. בנסיבות אלה, זכאי הנושה לדעת בפרוטרוט את הנימוקים שהביאו את הנאמן למסקנה הפוגעת בזכותו. רביעית, ההנמקה תסייע לבית המשפט, הדן בערעור על ההחלטה, לבחון את נימוקיו של הנאמן ולעמוד על השיקולים שהביאוהו למסקנה שאליה הגיע. והדברים ברורים: שאם תנתן החלטה ללא נימוקים, או עם הנמקה חסרה, כיצד ידע הנושה מה היו השיקולים שהביאו את הנאמן לתוצאה שאליה הגיע? וכיצד יוכל הנושה לשקול ולהחליט אם יש מקום לערער על החלטת הנאמן אם לאו? נאמנות