החלטה 1. המשיב היה עובד של המבקש, והוא הגיש כנגדו תביעת פיצויים, בטענה שנפגע בגבו עקב הרמת שק פסולת כבד במהלך עבודת שיפוצים. בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ו' סימון) סקר את העדויות שנשמעו במשפט, לרבות חוות-דעת רפואיות שהוגשו, וקבע כי הגם שלא ניתן לקבוע כי הנזק אירע כתוצאה מאירוע טראומטי כנטען בכתב התביעה, הרי שלפי "תורת המיקרוטראומה", נזק שנגרם עקב הצטברות של פגיעות זעירות אחדות, ייחשב אף הוא "תאונה", ובלבד שהנזק הסופי איננו תוצאה של הליך תחלואתי. ואכן, בית משפט השלום קבע כי הוא מאמין למשיב שפגיעתו אירעה עקב הרמת משאות בעבודתו אצל המבקש, וכי לא הוכח שהנזק הינו תוצאה של הליך תחלואתי. מדובר אפוא - כך פסק בית משפט השלום - ב"תאונת עבודה כתוצאה מהרמת משאות במסגרת עבודתו [של המשיב] אצל [המבקש]". על אף זאת, דחה בית משפט השלום את התביעה, בקבעו כי לא הוכח שהמבקש ביצע עוולת רשלנות כלפי המשיב. נקבע כי משקל השק אותו הרים המשיב לא עלה על 30 ק"ג, וזהו "משקל סביר לתובע, המגדיר עצמו כאדם חזק". עוד נפסק, כי משקל השק היה נתון לשיקול דעתו של המשיב, ולא הוכתב לו על-ידי המבקש. אשר לשאלה האם נעזרו המשיב והעובד שהיה עמו במשפך להורדת פסולת לעגלת פינוי, קבע בית משפט השלום כי המשיב לא הוכיח שציוד זה לא נמצא במקום. מכל מקום, כך נקבע, לא המציא המשיב חוות-דעת מומחה, לפיה היתה חובה לפנות את הפסולת בדרך אחרת וכי דרך הפינוי שבוצעה בפועל היתה מסוכנת. מדובר - כך נקבע - בפעולות פשוטות ובלתי-מורכבות, וניתן היה לצפות מהמשיב, שעבד בעבר בעבודות דומות, שיבצען "בצורה הטובה ביותר ללא צורך בהדרכה". 2. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן-הנשיא י' גולדברג, סגנית-הנשיא ר' שטרנברג-אליעז, השופט ע' פוגלמן) קיבל את ערעורו של המשיב. נפסק, כי המסקנה לפיה נפגע המשיב כתוצאה מהרמת משא כבד במסגרת עבודתו אצל המבקש מוכחת על-ידי עדות המשיב וחוות-הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ולא היה צורך, במקרה זה, להיזקק ל"תורת המיקרוטראומות". עוד נקבע, כי המבקש לא נקט באמצעים העולים בקנה אחד עם ההוראות הסטטוטוריות ועם חובת הזהירות המוטלת עליו. "הרמת שק במשקל של כ- 30 קילוגרם" - כך לדעת בית המשפט המחוזי - "הסבה [למשיב] נזק בחוליות 5-4 ופריצת דיסק. [המבקש] לא הדריך ולא יישם שיטת עבודה בטוחה, בין באמצעות מיכשור הולם ובין באמצעות שיתוף פעולה של שני העובדים". בית המשפט המחוזי סבר כי מדובר כאן ב"סיכון מיוחד", אשר היה על המבקש להדריך את עובדיו לגביו, ולא להותיר את קביעת משקל השקים לשיקול-דעת המשיב, שהיה עובד בלתי-מיומן. בית המשפט המחוזי קבע גם כי אין מקום להפחית את סכום הפיצויים על יסוד טענה של אשם תורם. 3. כנגד פסק-דין זה מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שבפני. עיינתי בטענותיו, המנוסחות לעיתים בלשון בלתי-ראויה, ולא מצאתי בהן כל שאלה בעלת חשיבות כללית, המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". מעבר לצריך יודגש, כי שתי הערכאות הקודמות קבעו שמבחינה עובדתית, נזקו של המשיב נגרם בעת שעבד בשירותו של המבקש. באשר לשאלת האחריות המשפטית, סבר אמנם בית המשפט המחוזי אחרת מבית משפט השלום, אולם בכך בלבד אין, כידוע, די, כדי להצדיק דיון בערכאה נוספת. בית המשפט המחוזי סבר כי מעביד אינו יכול לפטור עצמו מהדרכת עובדיו ומנקיטת אמצעי זהירות, מקום בו נדרשים העובדים לשאת על גבם שקים כבדי-משקל. בקביעה זו אין עילה להתערב. הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח. ערעור לעליוןערעורבית המשפט העליוןמיקרוטראומה