בתביעה שהוגשה בבית המשפט נטען כי חלק מן היריעות שבהן הוא כיסה חלק מבית הצמיחה הצפוני במשק חקלאי, היו לקויות בכך שהן לא כללו תוסף בשם "אנטי-פוג", שתפקידו למנוע ערפול של החממה ועודף לחות, ולגרום לכך שתהא חשיפה מלאה של הפרחים לקרני השמש. להלן פסק הדין בערעור בנושא יריעות פלסטיק אנטי פוג - תביעת פיצויים: פסק דין השופט ש. ברלינר: 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של כב' השופט מוחסן מבית משפט השלום בחדרה, שניתן ביום 23.4.01 בת.א. 1506/98, ולפיו חוייבה המערערת לשלם למשיב סך של 46,960 ש"ח בצירוף הפרשים מיום 15.8.95, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת שמאי בסך 1,572 ש"ח בצירוף הפרשים מיום 30.11.95, וכן אגרת המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח ומע"מ בצירוף הפרשים מיום מתן פסק הדין ואילך. 2. המשיב הוא חקלאי ממושב עולש. במשקו 3 בתי צמיחה לגידול פרחי גיפסנית. בתי הצמיחה מכוסים ביריעות פלסטיק אותם רכש המשיב מאת המערערת. לטענת המשיב, חלק מן היריעות שבהן הוא כיסה חלק מבית הצמיחה הצפוני שבמשקו, היו לקויות בכך שהן לא כללו תוסף בשם "אנטי-פוג", שתפקידו למנוע ערפול של החממה ועודף לחות, ולגרום לכך שתהא חשיפה מלאה של הפרחים לקרני השמש. עקב ליקוי זה ביריעות הפלסטיק, נגרם נזק ליבול הפרחים ובגין זה הגיש המשיב את תביעתו נגד המערערת בערכאה הראשונה. הוא הסתמך על חוות דעתו של השמאי החקלאי אורי מיכאליס מיום 15.8.95, אשר העריך כי נגרמו נזקים בסך 8,580 ש"ח לגג בית הצמיחה; אבדו יבולים של הפרחים בסך 74,520 ש"ח; ניזוקו שתילים והיה צורך בעבודות בסך 9,390 ש"ח, כך שהנזק הכולל עלה לסכום של 92,490 ש"ח ליום עריכת חוות הדעת, וליום הגשת התביעה 25.1.98, הגיע הנזק לסך 126,187 ש"ח. בכתב הגנתה טענה המערערת, כי המשיב נהג לרכוש ממנה יריעות משך מספר שנים ברציפות; היריעות היו מן הסוג הטוב ביותר, במצב תקין ומוכנות להתקנה בחממות, כאשר הן מכילות את חומר "האנטי-פוג". המערערת טענה עוד, כי היריעות בהן מדובר נרכשו ונעשה בהן שימוש כבר בשנת 1993; הן מתאימות לשימוש רק למשך שנה חקלאית אחת; המשיב המשיך להשתמש בהן לאחר מכן, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו. הוא לא רק שלא הקטין את נזקיו, אלא אף הגדיל את היקף הנזקים כאשר פעל שלא כנדרש. לפיכך ביקשה המערערת כי ביהמ"ש קמא ידחה את התביעה. 3. כב' השופט מוחסן שמע את הצדדים ואת ראיותיהם. הוא קבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי הביאה לידיעת המשיב את קיומם של תנאי המכר, שלפיהם מוסרת האחריות לגבי היריעות מעל שכמה של המערערת, וכן כי היא לא הצליחה להוכיח כי הביאה לידיעת המשיב, שהשימוש ביריעות עם חומר האנטי-פוג, הוא לשנה אחת בלבד. הוא קיבל את גרסת המשיב, לפיה מדובר ביריעות שנרכשו בספטמבר 1994 ובאוקטובר 1994, וקבע לפיכך כי המערערת חייבת בפיצוייו של המשיב ובנזקים שנגרמו לו וליבול הפרחים, בגין הליקויים ביריעות. כאמור לעיל, תביעתו של המשיב הסתכמה בסך של 92,490 ש"ח. בפסק הדין הוא זכה לפיצויים בגובה של כמחצית מן הסכום הזה. מסתבר, שהמשיב הזמין את השמאי לבקר בחממה רק במרס 1995, לאחר שתקופת הקטיף הראשונה הסתיימה, ולפני שהתחילה עונת הקטיף השניה. לכן לא הכיר כב' השופט מוחסן בנזק שנגרם בתקופה הראשונה, והעריך את הנזקים לפרחים בסכום של 40,519 ש"ח. בצירוף מחצית מההוצאות עבור השתילים, פינוי השטח והחריש, הועמד סכום הפיצויים על סך 46,990 ש"ח, כאמור. 4. ערעורה של המערערת, נסב על שאלת האחריות. היא איננה משיגה על שיעור הנזק. בערעור שכנגד טוען המשיב, כי הערכאה הראשונה שגתה בכך שלא פסקה לו את הפיצוי המלא, הן עבור יבול החורף (היבול הראשון) והן עבור יבול האביב (היבול השני),שכן היריעות הפגומות גרמו לפגיעה לאורך כל אותה עונת הגידול. עוד טען המשיב בערעור שכנגד, שהיה מקום להעדיף את חוות דעתו של השמאי מטעמו, ולהעדיפה על פני שומתו של השמאי מטעם המערערת, שלא נכח בשטח ולא ראה את הנזקים במו עיניו. 5. נראה לי כי השאלה המכרעת בעניננו היא עובדתית, וענינה מועד רכישת היריעות ופריסתן בבית הצמיחה. המשיב העיד כי רכש את היריעות בספטמבר 1994, לפי החשבוניות שסומנו א' ו - ב' הנספחות לתצהירו ת7/. בשתי קבלות אלו מדובר על יריעות בעובי של 0.12 מ"מ. לעומת זאת, השמאי גולדשטיין מטעמו מפרט בחוות דעתו כי לפי גרסת המשיב, מדובר ביריעות "הפוליאתילן בעובי 0.15 מ"מ הורכב בחודש ספטמבר 1994 על גג בתי הצמיחה". לעומת זאת, תעודות המשלוח המצורפות לחוות הדעת של השמאי סומפולינסקי מטעם המערערת (נ1/), מראות כי היריעות בעובי של 0.15 מ"מ נרכשו על ידי המשיב באוקטובר 1993, ולא בספטמבר 1994, כטענת המשיב. היריעות היו מסומנות בסימן 303 IR. סימון זה מתאים ליריעות שנמכרו למשיב באוקטובר 1993 (ככתוב בדף הלקוח המצורף לנ1/), אך גם לגבי היריעות שנרכשו בספטמבר 1994, נרשם בתיאור הפריט "IR 303 - 503 - 0.12 / 0.1". גרסת המשיב היתה כאמור כי הוא רכש את היריעות בספטמבר 1994. הוא נחקר על תצהירו בחקירה נגדית (עמ' 10 עד עמ' 12 לפרוטוקול). הוא חזר על גרסתו בדבר הרכישה בספטמבר 1994 והרכבת היריעות מיד לאחר מכן. הוא אמר: "אני במקרה כל שנה מחליף את הניילון, את הישן אני עושה חיפויים ווילונות לחממות. אני כל שנה מחליף ניילון... אני בטוח שאת הניילון אני מחליף כל שנה." בפסק הדין קבע כב' השופט מוחסן: "אני מקבל את גירסת התובע לפיה היריעות בהן מדובר הינן יריעות שנרכשו בספטמבר 94 ונרכשו באוקטובר 94." (עמ' 22). כאמור, ניתן להעלות ספק מסויים בקשר לקביעה זאת לאור עובי היריעות שנרכשו בשנת 93, עובי התואם את הרשום כגרסת המשיב בחוות דעתו של השמאי מיכאליס. יחד עם זה, אין לומר שקביעה זו משוללת יסוד בחומר הראיות; ניתן לקבוע קביעה זאת על יסוד עדותו של המשיב, ולאור הסימון הזהה של היריעות 303 IR. נראה לי על כן, שלא יהיה זה מוצדק להתערב בקביעה עובדתית זאת של הערכאה הראשונה. 6. אפשר שנגרמו למשיב נזקים נוספים מעבר להיקף שנקבע בערכאה הראשונה, אך דבר זה לא הוכח כראוי, משום שהשמאי שהעריך את הנזקים הוזמן לבדוק את היבול ואת הפגם שביריעות, רק לאחר עונת הגידול הראשונה. במצב דברים זה, יכול היה כב' השופט מוחסן לקבוע את אשר קבע באשר להיקף הנזק. 7. הצעתי היא, כי נדחה את שני הערעורים ללא צו להוצאות. ש. ברלינר - שופט השופטת ב. גילאור [אב"ד]: אני מסכימה. ב. גילאור - שופטת[אב"ד] השופט י. דר: אני מסכים. י. דר - שופט הוחלט לדחות את הערעור וכן את הערעור שכנגד, ללא צו להוצאות. נזק חקלאיפיצוייםחקלאות