פסק דין 1. המערער יליד 1949. במהלך שירותו במשטרה נחשף לרעש והוכר כבר בשנת 1996 כנכה בשיעור של 15% בגין הפגימות של חבלה אקוסטית עם רעש קבוע (10%) וליקוי שמיעה (5%). 2. המערער הגיש ביום 27.12.06 בקשה לפי תקנה 9 על מנת שנכותו הנפשית תוכר כנכות הנובעת מהנכות המוכרת. לצורך הדיון בעניינו הגיש המערער לוועדה מסמך מד"ר גיורא הידש מיום 24.12.06. המסמך מתייחס לכך שלמערער היו אירועים טראומתיים במהלך השירות, הוחמר מצבו הנפשי, חזרו טראומות, סיוטי לילה וכו' ובשורה אחת נכתב: "בנוסף סובל מטנטון אשר מחמיר את מצבו הנפשי וההפרעות בשינה". 3. ועדה מחוזית שדנה בעניינו של המערער ביום 29.5.07 קבעה, כי התגובה הנפשית של המערער אינה חריגה. הוועדה דחתה את הקשר בין תגובתו הנפשית לנכותו המוכרת, כחריגה. 4. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה וצירף חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר נפתלי מיום 17.9.07. חוות הדעת מעלה את האפשרות, כי טנטון ברמה כזו שמתאר המערער, יכולה להוביל לתגובות נפשיות של חוסר רגיעה קיצוני, התפרצויות זעם בלתי נשלטות, חוסר שקט תמידי וחוסר שינה המוביל לרגזנות וחוסר סבלנות. 5. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 25.11.07. הוועדה שמעה את טיעוני ב"כ המערער וכן את דברי המערער עצמו, אשר פירט את מצב התנהגותו ואת הרגשתו. הוועדה סיכמה בפרוטוקול את התרשמותה והתייחסה למכלול הממצאים שבתיק, לרבות חוות דעתו של ד"ר הידש מיום 20.4.06, שהוגשה על ידי המערער עצמו. הוועדה ציינה כי ד"ר הידש מתאר בחוות דעתו סימפטומטולוגיה של PTSD ומציין שסובל גם מטנטון. ד"ר נפתלי בחוות דעתו מיום 17.9.07, מתאר טנטון שבו קיים ליווי נפשי כלשהו, אך אינו מצביע על ביטוי נפשי קיצוני מעל המקובל לטנטון ברמה כפי שהיא אצל המערער. הוועדה התייחסה גם למכתבים השונים של ד"ר שולקין שהמציא המערער. מסקנת הוועדה היתה: "הביטוי הנפשי אינו טיפוסי של הפרעה דכאונית הקשורה לטנטון וגם לא תגובה חורגת לפגימה של טנטון. קרוב לוודאי ההפרעה הנפשית הופיעה ללא קשר לטנטון כפי שד"ר הידש תיאר בחוות דעתו מ-2006". 6. טענת המערער מתייחסת לכך, שהוועדה מצאה לנכון להתייחס גם למכתבו של ד"ר הידש, על אף שזה הוגש לוועדה המחוזית הראשונה ומאז כתיבתו ועד לדיון בוועדה הרפואית העליונה עברו כ-11 חודשים. 7. הכלל, כפי שקבוע בתקנה 34 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) קובע, כי בעקרון דרגת הנכות הקבועה לצד פגימה גופנית כוללת גם את הנכות הנפשית הנובעת ממנה. הווה אומר, משנקבעה דרגת נכות לפגם פיזיולוגי כלשהו, דרגה זו מגלמת בתוכה גם את המצב הנפשי המתאים לפגימה הגופנית. נכות נוספת בגין מצב נפשי תינתן רק אם התגובה הנפשית חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה פיזיולוגית. לפיכך, בדקה הוועדה האם מצבו הנפשי של המערער חורג ממצב נפשי המאפיין טנטון ברמה כזו ממנה סובל המערער. הוועדה הגיעה בבדיקתה למסקנה, כי אין מדובר בתגובה נפשית החורגת מרמת הפגיעה. 8. המערער מלין על כך שנעשה שימוש במסמך שהוא עצמו הגיש, כאשר טענתו היא כי בחלוף הזמן נתונים רפואיים משתנים. ראשית יאמר, כי המערער הוא זה אשר סיפק בעצמו את המסמך של ד"ר הידש לוועדה. הוועדה רשאית להסתמך על מכלול המסמכים הרפואיים שמונחים בפניה. שנית, מסמכו של ד"ר הידש מתאר מצב שלקה בו המערער בשנה האחרונה, דהיינו במהלך שנת 2006, במהלכו חזר לטראומות שהיו לו, סיוטי לילה, התעוררות בהתקף של פאניקה והקאות, חזרה אל אירועים טראומתיים בלילות, התבודדות, סף תסכול נמוך ואי שקט פנימי עם התפרצויות כעס. כל זה מתאר מצב נכון לשנת 2006, ולכן לא ניתן לטעון שחלוף הזמן של 11 החודשים, יש בו כדי לשנות תיאור מצב המתאר את שנת 2006. הוועדה עשתה שימוש בעובדות תיאוריות אלה, הגם שמתייחסות לשנת 2006, כדי לנסות לברר את מקורה של ההפרעה הנפשית. לפיכך, משהיה המסמך בידיעת המערער עצמו והוא זה שהגישה לוועדה, בהתייחס לתוכן המסמך המתאר תקופה של שנת 2006, בהיות המערער מיוצג בפני הוועדה הרפואית העליונה - עולה כי לא נפגעה בכל צורה שהיא זכות הטיעון של המערער. 9. טענותיו של המערער לגבי ממצאי הוועדה הן טענות רפואיות. הממצאים הרפואיים של הוועדה הינם בשיקול דעתה הרפואי מקצועי של הוועדה ואינם ניתנים לערעור בפני ערכאה זו. על הוועדה הרפואית העליונה איננה מוטלת החובה לקבל ממצאים של חוות דעת מומחה מטעם המערער. לפיכך, אין כל פגם בכך שהוועדה לא קיבלה את ממצאיו של ד"ר נפתלי. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 10. בנסיבות אלו, דין הערעור להדחות. 11. אציין במאמר מוסגר, כי אם אכן מקבלת הוועדה, כפי שמשתמע בעקיפין, את הטענה כי המצב הנפשי של המערער מקורו במצב של PTSD, הרי שבפני המערער פתוחה הדרך לפנות לקצין התגמולים שיכיר בנכותו זו אם היא באה על רקע שירותו במשטרה. 12. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לב"כ המשיב. 13. אין צו להוצאות. משטרהנזק נפשי / נכות נפשיתנכותהתחום הנפשישוטר