שילוט אזהרה - רצפה רטובה

מבוא בפניי תביעת שיבוב בגין נזקי גוף לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). בכתב התביעה נטען כדלקמן: מר יוסף פרידמן (להלן: "הנפגע") סעד ביום 10.8.00 בסניף של הנתבעת 1 ולאחר שסיים לאכול פסע לכיוון דלפק המכירה ובדרכו החליק על רצפה רטובה, חלקה, שמנונית ומוצפת במים וסבון וכתוצאה מכך איבד את שיווי משקלו, נפל ונפצע (להלן: "התאונה"). הנתבעת 1 החזיקה ו/או הפעילה ו/או ניהלה ו/או הייתה בעלת הפיקוח והשליטה על רשת עסקי מזון ובכלל זה הסניף בו אירעה התאונה. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 ואת הסניף בו אירעה התאונה בביטוח אחריות לנזקי צד שלישי בזמן הרלוונטי לתאונה. התביעה היא לתשלום תגמולי המל"ל ששילם התובע לנפגע בגין התאונה בסך של 77,612 ₪. הנתבעות הכחישו את הנטען בכתב התביעה והוסיפו כי התאונה לא אירעה בנסיבות הנטענות וכי האחריות לתאונה רובצת על שכמו של הנפגע. הצדדים חלוקים הן לגבי החבות והן לגבי שיעור הנזק וכן בשאלה האם יש לנכות מסכום הנזק את הסכום ששילמו הנתבעות לנפגע בהסכם פשרה בהליך שהתנהל ביניהם ב - ת.א. 3575/02 (סך של 85,000 ₪ נכון ליום 3.7.02 - ראה נ/1). מטעם התובע העיד הנפגע בלבד ומטעם הנתבעות לא נשמעו עדים. סוגית החבות בסיכומיהן טענו הנתבעות, כי בראש ובראשונה יש לדחות את התביעה מאחר והתובע לא הביא כל ראיה לקשר כלשהו בין הנתבעת 1 לתאונה. בתצהיר הנפגע לא נטען דבר לגבי הקשר בין הסניף של מקדונלד'ס בקניון הגליל העליון המצוין בתצהיר כמקום הנפילה לנתבעת 1. כמו כן, לא הוגשה כראיה פוליסת הביטוח של הנתבעת 1 אצל הנתבעת 2. התובע טען בתגובה, כי הסכם הפשרה שנחתם בין הנתבעות לבין הנפגע (נ/1) הוא הראיה הטובה ביותר לחבותן של הנתבעות. אף שהיה על התובע להגיש ראיות נוספות לגבי הקשר בין הנתבעות למקום התאונה ואין זה תקין שלא עשה כן, עדיין אין מקום לדחיית התביעה מטעם זה. בהסכם הפשרה בין הנתבעות לנפגע וכתב קבלה ושחרור שנחתם על ידי האחרון, שהוגשו כראיה בהליך זה, מצוינים שמות הנתבעות ולפיכך איני מקבל את טענת הנתבעות כי אין קשר בינן לבין מקום התאונה הנטען. סביר להניח, כי הנתבעות לא היו חותמות על הסכם פשרה עם הנפגע בהליך שניהל מולן, לא כל שכן משלמות לו את סכום הפשרה, אם לא היה קשר בינן לבין מקום התאונה והסכם הפשרה כשלעצמו מהווה ראיה לכך שמקום התאונה הוא באחריות הנתבעת 1. מחלוקת נוספת עולה לגבי נסיבות האירוע. הנפגע העיד בתצהירו כי ביום 10.8.00 הלך לאכול בסניף של מקדונלד'ס בקניון. לאחר שסיים לאכול ובעודו פוסע במקום החליק על הרצפה וכתוצאה מכך איבד את שיווי משקלו, נפל ונפצע. עוד הוסיף, כי כאשר היה על הרצפה הבחין והרגיש כי הרצפה רטובה, חלקה ושמנונית, אך לא היו לכך אינדיקציות קודם לכן שהיה יכול להבחין בהן. במקום לא היו שלטים אשר התריעו על סכנת החלקה ו/או על כך שהרצפה שמנונית וחלקה. הנפגע טען, כי בפעמים אחרות בהן הלך לאכול בסניפי מקדונלד'ס השונים היה מוצב שלט אזהרה בולט במקום המפגע כאשר הרצפה הייתה רטובה או מסוכנת בשונה מהמקרה נשוא התביעה. עולה אפוא שבתצהירו לא טען הנפגע דבר לגבי מים וסבון שהיו על הרצפה. הנתבעות בסיכומיהן הפנו לעמוד הראשון בהודעה על פגיעה מעבודה (נ/2) שם נרשם כדלקמן: "לאחר ישיבה במשרדי המחוז בראש פינה נכנסתי לאכול (כ- 5 דקות מהמשרד) בסניף מקדונלדס בכניסה לחצור ושם החלקתי על הרצפה שהיתה רטובה עם מים וסבון (ללא כל סימן אזהרה) ושברתי את יד שמאל 2 שברים". אכן, קיים שוני בין גרסת הנפגע בתצהירו לגרסה שמופיעה ב- נ/2 בהקשר של נוכחות מים וסבון על הרצפה. איני מקבל את טענת הנתבעות בהקשר של הציטוט מתצהירו של מר יוסי ועדיה מאחר והאחרון לא זומן למתן עדות. עם זאת, התובע בעדותו עמד על גרסתו שלא ראה סבון ולא הייתה כל אזהרה כנהוג בסניפים של מקדונלד'ס ובהמשך כאשר עומת עם נ/2 טען שהמלים והתיאור שתיאר היה של מה שהרגיש וראה לאחר הנפילה. יצוין, כי שני הצדדים לא העידו עדים נוספים לגבי נסיבות האירוע וטענות ובקשות לגבי עדים נוספים נדחו או לא מוצו (ראה פרוטוקול דיון קדם משפט מיום 13.12.09 לגבי עדת ראיה מטעם הנתבעות ובקשה דחופה מטעם התובע לזימון עד שהוגשה מספר ימים לפני מועד ההוכחות ונדחתה בהחלטה מיום 25.11.10). עדותו של הנפגע כי החליק על רצפה רטובה וחלקה וכי לא היה שלט אזהרה במקום מהימנה עליי. מחובתה של הנתבעת 1 לוודא בכל זמן נתון, כי רצפת הסניף אינה רטובה וחלקה וכן להציב שלטים המתריעים על סכנת החלקה, מקום שהרצפה רטובה וחלקה. משלא עשתה כן והנפגע החליק על רצפה רטובה וחלקה, אחראית הנתבעת 1 לתאונה ולנזקים שנגרמו לנפגע בתאונה. מצופה מהנתבעת 1 לבדוק ולוודא באמצעות עובדיה, כי הרצפה במקום אינה רטובה וחלקה וברור שרמת הבדיקה, הערנות ותשומת הלב שעל הנתבעת 1 להקדיש לבדיקות מסוג זה, כדי למנוע החלקה אפשרית של מי מבאי המקום, אמורה להיות משמעותית יותר משל לקוחותיה שמגיעים למקום לפרק זמן קצר וכדי לסעוד את ליבם. בדרך זו, עובדי הנתבעת 1 יכולים לאתר ולטפל במפגעים שיתכן והלקוחות לא יזהו. עם זאת, לא ברור האם היו במקום הנפילה סבון ומים וככל שהיו כאלה, עד כמה היה ניתן להבחין בהם. בהתחשב בשוני הקיים בין תצהירו של הנפגע לאמור במסמך נ/2, שוני אם כי לא בהכרח סתירה, אני מוצא לנכון לקבוע לנפגע רשלנות תורמת בשיעור של 20% בגין חוסר זהירותו. בהקשר זה יצוין, כי לא הובאה בפניי כל ראיה לכך שמישהו נוסף החליק באותו מועד או בסמוך לכך. סוגיית הנזק הפגיעה התפקודית צודק התובע בטענתו בסיכומיו כי עליו להוכיח את שיעור נזקיו של הנפגע. אולם, הראיות שהוגשו על ידי התובע לא עולות בקנה אחד עם טענותיו לגובה הנזקים שנגרמו לנפגע. לפי הסכמת הצדדים בקדם משפט מיום 13.12.09 חוות דעת מומחה בית המשפט ד"ר אדיבי היא הראיה היחידה למצבו הרפואי של התובע וחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים לא ישמשו כראיה. ד"ר אדיבי קבע בחוות דעתו כי מצבו של הנפגע לפי ממצאי הבדיקה הקלינית והרנטגנית מתאים לנכות צמיתה של 5%. נכון הדבר כי בחוות הדעת השתמש המומחה בניסוח של סעיפי ליקוי תפקודיים, מאחר והתייחס לתקנה 35 לתקנות המל"ל, אולם האמירה של המומחה בדבר סעיפי ליקוי תפקודיים היא כללית ואיני סבור שיש ללמוד ממנה על שיעור פגיעתו התפקודית של הנפגע שאותה יש להעריך בראש ובראשונה לפי מצבו של הנפגע, היקף הפגיעה בהשתכרותו ככל שקיימת פגיעה כזו, תלונותיו וטענותיו. בתצהירו של הנפגע אין כל טענה לגבי השלכות הפגיעה בתאונה על תפקודו ואין גם כל טענה לצורך בעזרת הזולת, הוצאות רפואיות ובגין נסיעות, כמו גם לגבי הפסדי שכר בעבר. הנפגע מציין בסעיף 10 לתצהירו כי התובע קבע לו תקופת אי כושר של כחודש ותו לא. טענת התובע בדבר כך שנפלה תקלה במועד עריכת התצהיר ובשל כך לא נכללו בתצהיר עדות ראשית של הנפגע טענות לגבי הנזק נטענה באופן סתמי ולא נתמכה בתצהיר או בכל ראיה אחרת. התצהיר של הנפגע נחתם ביום 8.11.05 ומצב הדברים שהתובע לא מצא לנכון במהלך כל התקופה הנ"ל להגיש בקשה לתיקון תצהיר עדות ראשית של הנפגע וזאת בתמיכת תצהיר של הנפגע מדבר בעד עצמו ופועל לחובת טענת התובע. אומנם חוות הדעת הרפואית של מומחה בית המשפט הוגשה בהסכמה ובחוות הדעת מפורטות תלונות של הנפגע לגבי כאבי שורש היד במאמץ וכן בעת הפעלת כוח ועוד כמפורט בחוות הדעת ועדיין יש לדברים משקל שונה כאשר הנפגע לא טוען בתצהירו כל טענה שהיא לפגיעה תפקודית או כזו שמשפיעה על תפקודו היום יומי. עם זאת, מחוות הדעת עולה כי בעקבות התאונה סבל הנפגע משברים באזור המרוחק בעצמות האמה השמאלית בצורת שבר תוך פרקי עם תזוזה מינימלית בעצם ה - Radius ושבר ניתוק ב- Ulnar Styloid וכי הוא טופל על ידי סד גבס למספר שבועות ובהמשך קיבל טיפולים פיסיותרפיים. בבדיקה על ידי מומחה בית המשפט לא נמצא ממצא חיצוני בולט או דלדול שרירי. הנפגע מסר על רגישות לא ממוקמת באזור השורשי בעת לחיצה ו/או הישענות על שורש היד. נמצאה הגבלה השוואתית של 10 מעלות בכיפוף של שורש היד. עוד צוין שתנועות של יישור, התנועות הסיבוביות וההטיות הצדדיות שוות. נכון הדבר שהוועדה הרפואית של התובע לא הפעילה את תקנה 15 בעניינו של הנפגע מאחר ולשיטתה הנפגע מסוגל ואף המשיך בעבודתו (ראה נ/3). עם זאת, איני מקבל את טענת הנתבעות שיש בכך להשתיק את התובע מלטעון לפגיעה תפקודית של הנפגע. העובדה שהתובע לא מצא לנכון להגדיל את שיעור הנכות של הנפגע לפי תקנה 15 אינה משתיקה אותו מלטעון לפגיעה תפקודית של הנפגע שיכולה להיות גם בהיקף נמוך או שווה לנכותו הרפואית. יתירה מזו, הנתון עליו התבסס התובע בקביעתו ולפיו הנפגע המשיך בעבודתו הוא חלק ממכלול הראיות בתיק זה בצד ראיות אחרות כשבית המשפט שוקל את מכלול הראיות לצורך הקביעה האם נגרמה לנפגע פגיעה תפקודית. הפסד שכר לעבר הנפגע לא טען בתצהירו שלא עבד במהלך תקופת אי הכושר ו/או תקופות כלשהן בעבר. כמו כן, התובע הגיש תלושי שכר של הנפגע במקום העבודה החל מחודש ינואר 2003 ועד אפריל 2009 בלבד ולא הגיש תלושי שכר לתקופה בסמוך לאחר מועד התאונה ועד לתום תקופות הנכות הזמנית ביום 30.8.01 (ראה חוות הדעת של מומחה בית המשפט). התובע גם הצהיר לפרוטוקול שלפי תלושי השכר של הנפגע, ממועד התאונה אין פגיעה בשכרו של הנפגע. סביר להניח גם, כי בידי התובע נתונים לגבי השתכרותו של הנפגע לאורך השנים ולמרות זאת התובע לא הגיש נתונים או העיד עדים מטעמו לגבי השתכרותו של הנפגע בסמוך לאחר התאונה. בהתחשב בכל האמור לעיל, התובע לא הוכיח פגיעה בשכרו של הנפגע ולפיכך אין מקום לפיצוי בגין הרכיב של הפסד שכר לעבר. איני מקבל את הטענה של התובע לפגיעה באפשרות ההשבחה בשכר של הנפגע בהקשר שהנפגע הוא עובד קבוע ברשות שמורות הטבע וזאת גם לגבי הפסדי שכר לעבר (תקופה של כ- 10 שנים ממועד התאונה) וגם לעתיד מאחר והנפגע לא טען דבר בהקשר זה בתצהירו. אובדן השתכרות לעתיד כפי שצוין לעיל, הנפגע לא טען דבר בתצהירו לגבי השלכות הפגיעה התפקודית על עבודתו כמו גם לגבי פגיעה בשכרו או באפשרויות קידום בעבודתו. יתירה מזו, לא נטען דבר לגבי סוג עבודתו של הנפגע במקום עבודתו ואם מדובר בעבודה פיזית אם לאו. בנוסף, חלפו למעלה מעשר שנים ממועד התאונה ולפי הצהרתו של התובע שכרו של הנפגע לא נפגע במהלך תקופה זו. מעיון בתלושי השכר של הנפגע עולה שהנפגע השתכר סדר גודל של כ- 150,000 ₪ בשנת 2008. נוכח כל האמור לעיל ובהתחשב בגילו של הנפגע (יליד 1958 - חוות הדעת של ד"ר אדיבי, עמ' 1) בתלונות ובממצאים בחוות הדעת הרפואית (אף שהתלונות של הנפגע לא פורטו בתצהירו) ובשיעור נכותו הרפואית של הנפגע שעומד על 5%, אני פוסק בגין אובדן השתכרות לעתיד של הנפגע פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד הנפגע לא טען בתצהירו דבר לגבי עזרת הזולת בשכר או שלא בשכר והנתון שעולה מחוות הדעת הרפואית בהקשר זה הוא שהנפגע טופל בגבס למספר שבועות. כמו כן, לא הוגשה כל קבלה בגין קבלת עזרת הזולת בשכר. בנסיבות אלה, אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. הוצאות רפואיות ובגין נסיעות הנפגע לא טען בתצהירו שנגרמו לו הוצאות כלשהן ולפיכך אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. כאב וסבל הנפגע לא טען בתצהירו דבר בעניין זה. עם זאת, על פי חוות הדעת הרפואית נגרמו לנפגע בתאונה שברים ונוכח שיעור הנכות הרפואית אני פוסק בגין רכיב זה פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ₪. סיכום ביניים נוכח האמור לעיל, ובהתחשב ברשלנות תורמת של הנפגע בשיעור 20%, נזקיו של הנפגע בגין התאונה הם בסך כולל של 28,000 ₪ בערכי היום. המחלוקת המשפטית הנפגע העיד בתצהירו, כי קיבל מהתובע מענק נכות בשיעור נומינלי של 63,405 ₪ ודמי פגיעה (אי כושר) בשיעור נומינלי של 6,878 ₪. עוד העיד הנפגע בתצהירו, כי הגיש תביעה נגד הנתבעות בהליך אחר שהסתיים בפשרה והנתבעות שילמו לו סך של 85,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל. הנתבעות מבקשות לנכות את הסכום ששילמו לנפגע בסך של 85,000 ₪ מסכום הנזק שהוכח בתיק זה ולפיכך דין התביעה לשיטתן להידחות. התובע טען מנגד שאין מקום לנכות את הסכומים ששילמו הנתבעות לנפגע במסגרת הפשרה בהליך שהתנהל ביניהם וללא השתתפות התובע. עוד טוען התובע, כי התשלום של הנתבעות לנפגע בהסכם הפשרה מהווה הודאת בעל דין בהיקף הנזקים שנגרמו לנפגע מעבר לתגמולי המל"ל וכי לאור כך הנתבעות מושתקות מלטעון ביחס לחבותן כמו גם לגבי שיעור הנזק שנגרם לנפגע. איני מקבל את טענת התובע, כי התשלום של הנתבעות לנפגע בהסכם הפשרה ביניהם מהווה הודאת בעל דין וגורם לכך שהנתבעות מושתקות מלטעון לעניין היקף הנזק שנגרם לנפגע וזאת במיוחד כאשר בהסכם הפשרה עם הנפגע הסכימו הנתבעות לשלם לו את הסכום ששולם מבלי להודות באחריות ולפנים משורת הדין. בע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.8.10) (להלן: "הלכת כפר ויתקין") נפסק, כי ככלל צירוף שני התשלומים שמשלם המזיק, האחד לניזוק (הנפגע) והשני למוסד לביטוח לאומי, אינו אמור לעלות על גובה הנזק. עוד נפסק, כי בתביעת סוברוגציה (שיבוב) של המוסד לביטוח לאומי אין לחייב את המזיק לשלם יותר מהנזק שגרם בפועל ולפיכך יש לקזז את הסכום ששילמה חברת הביטוח לנפגע במסגרת הסכם הפשרה מהתשלומים שנפסקו לטובת המוסד לביטוח לאומי. צודק התובע, כי הוא יוצא נפגע כתוצאה מהסכם פשרה שנחתם בין הנתבעות לנפגע ללא מעורבותו. עם זאת וללא קשר למחלוקת לגבי ניכוי הסכום ששולם במסגרת הסכם הפשרה, קיימות נסיבות נוספות בהן המוסד לביטוח לאומי לא מקבל את מלוא סכום הגמלאות ששילם לנפגע, כך למשל מקום שגובה הנזק שנגרם לנפגע נמוך מגובה הגמלאות המשתלמות בגין האירוע. עולה אפוא, ששני גבולות תוחמים את שיעור תביעת ההשבה של המוסד לביטוח לאומי והמזיק אמור לשלם למל"ל את הסכום הנמוך מבין השניים, גובה הנזק שגרם או גובה הקצבאות ששילם וישלם המל"ל. העיקרון המנחה הוא שאין לחייב את המזיק יותר מכפי נזקו. יצוין, שמצב הדברים בענייננו נוצר עקב כך שתביעת הנפגע מול הנתבעות התנהלה בנפרד מתביעת המוסד לביטוח לאומי (התובע בענייננו) מול הנתבעות. התובע לא ידע להגיד האם הנפגע שלח אליו הודעה בדואר רשום בדבר ההליך שהוא מנהל מול הנתבעות. עם זאת, לפי אחד המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות מעבודה שהגיש הנפגע לתובע כבר ביום 14.11.00 (נ/5), עולה כי הנפגע הודיע לתובע, כבר באותו מועד, שבכוונתו להגיש תביעה לפיצויי נזיקין וציין את שם עורך דינו ואת שם הנתבע חברת מקדונלד'ס (בדיעבד מדובר בנתבעת אחרת, הנתבעת 1 שהיא האחראית לסניף מקדונלד'ס). עולה אפוא, שלמוסד לביטוח לאומי (התובע) הייתה אפשרות למנוע את המצב שנוצר בפועל שהתביעות (של הנפגע ושל התובע) הוגשו בנפרד וגם נוכח מצב דברים זה איני סבור שיש לפתור את התקלה שנוצרה (כתוצאה מהערכת יתר של הנתבעות את נזקו של הנפגע בהליך שנוהל מולו, אם כי בהחלט ייתכן שהיה בסיס לדברים על פי הראיות בהליך שם שאינן חופפות בהכרח לראיות שבהליך זה) בחיוב המזיק יותר מכפי נזקו גם בענייננו כאשר לתובע אין אפשרות לפעול לפי מנגנון זקיפת הפיצויים ששולמו לנפגע המצוי בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי. מטבע הדברים, אין למזיק כלשהו או לחברת הביטוח אינטרס לשלם לנפגע יותר מהסכום שהוא זכאי לו ובמיוחד במסגרת פשרה. סביר להניח שמצב הדברים לפיו שילמו הנתבעות לנפגע בהליך האחר במסגרת פשרה סכום שהוא גבוה מסכום הנזק שהוכח בהליך שבפניי אירע מאחר והראיות שהוגשו בהליך שם שונות מהראיות שהוגשו בהליך שהתנהל בפניי. כך או כך, קיים אינטרס ציבורי כבד משקל לעודד צדדים לסיים מחלוקות בפשרה על מנת לחסוך בזמן שיפוטי וגם נוכח אינטרס זה אין מקום לחייב המזיק יותר מכפי נזקו באופן שהסכום ששילם במסגרת הפשרה לנפגע לא ינוכה. אי התרת הניכוי של הסכום ששולם יכול ותרתיע מזיקים מלהתפשר, מצב דברים הנוגד את האינטרס הציבורי. לפי הלכת כפר ויתקין עולה שיש לקזז את הסכום ששילמה חברת הביטוח לנפגע במסגרת הפשרה ולפיכך טענת הנתבעות לקיזוז הסכום הנ"ל בסך של 85,000 ₪ במועד התשלום מתקבלת. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪. ניתן היום, 2 בדצמבר 2010, בהעדר. תאונות נפילהרצפהשילוטתאונות החלקה