מה עושים במקרה שיש לאדם נכות שלא כתובה ברשימה של הנכויות בתקנות ביטוח לאומי ? האם ניתן להתאים נכות שאינה קיימת ברשימת הליקויים לנכות שקיימת ברשימת הליקויים ? להלן פסק דין בנושא נכות מותאמת - התאמת נכות: פ ס ק ד י ן סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין המערער נפגע בעבודה. בית הדין האזורי, השופט ארי תיבון (בל 002479/01) קיבל את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים אשר הפעילה את סמכותה לפי סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 והתאימה את נכותו של המערער, שאינה קיימת ברשימת הליקויים, לנכות קיימת ברשימה. בפנינו מסתמך המוסד לביטוח לאומי על פסק דיננו בעניין שרון פז (עבל 001137/02 שרון פז - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם). ציינתי כבר במספר הזדמנויות כי בעיני ניתן פסק דין זה מתוך טעות. אני סבורה ששיקול הדעת של הועדה הרפואית לעררים לפי סעיף 14 הנ"ל מאפשר לה לשקול התאמה הן במהות הנכות והן באחוזי הנכות. זו היתה תכליתו. הערעור נדון לפי רשות שניתנה למערער על ידי השופט עמירם רבינוביץ (בר"ע 001221/02). העובדות וקביעת בית הדין האזורי למערער פגיעה מעבודה באוזן. ממצאה של הועדה הרפואית לעררים הוא כי למערער טנטון שאינו קבוע. הועדה ביצעה תיאום עם סעיף 72 4 3 II לרשימת הליקויים המתייחס לטנטון קבוע. זאת מאחר וברשימת הליקויים מצוי טנטון קבוע בלבד ולא מצוי בה טנטון לא קבוע באוזן. המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים ובית הדין האזורי קיבל את הערעור. בית הדין האזורי קבע כי תקנה 14(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 מקנה לועדה סמכות להתאים את הליקוי לליקוי קיים. אך אליבא דבית הדין האזורי יישמה הועדה לא נכון את הסמכות הנתונה לה בתקנה 14(א). על כך מלין המערער בפנינו. סמכות הועדה הרפואית לעררים לפי תקנה 14 השופט עמירם רבינוביץ פירט בהחלטתו ליתן רשות ערעור סיכם את ההלכה באשר להתאמה לסעיף ליקוי הנמצא ברשימה. הוא הביא מהדברים שנקבעו בדב"ע לג/29-0 גמליאל חזקיהו - המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע ד', 424): דין מום, ליקןי או פגם כלולים בתוספת במשמעות הנ"ל אך קיים מום, ליקוי, או פגם שיש בהם כדי לתרום לנכות כמוגדר בסעיף 59 בחוק, היינו - יש בהם כדי לפגוע, אם מעט ואם הרבה, בכושר העבוה, חייבת הועדה הרפואית לתת דעתה לתקנה 14 לתקנות הנכות, ולשקול את הפעלתה. לשון אחר, בעוד שבמום החלול במבחנים, חייבים לקבוע את דרגת הנכות בתאם לנקוב לצידו של המום, חייבים במקרים שלא נכללו במבחנים, להתייחס תחילה לשאלה האם קיים מום, קטן או גדול, אם קיימת נכות במשמעות הנ"ל, ואם קיים - חייבים לפעול כאמור, לעניין תקנה 14 לתקנת הנכות. השופט רבינוביץ ציין כי "לכאורה היה מקום להפעיל את תקנה 14(א) לתקנות ולבצע תיאום". דבריו אלו של השופט עמירם רבינוביץ מקובלים עלי. המוסד לביטוח לאומי הסתמך בעיקרי הטיעון שהוגשו לנו על פסק הדין בעניין שרון פז (עבל 001137/02 שרון פז - המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם). בעניין יפה בן דוד ציין השופט עמירם רבינוביץ וכן ציינתי אני בר בעניין הועדה הרפואית לעררים (עע 001363/04; עע 000196/05 מדינת ישראל, משרד הבריאות - יפה בן דוד וסוזן בלילטי - טרם פורסם) כי לדעתי טעינו בפסק דיננו בעניין שרון פז הנ"ל. שם נדונה החלטת ועדה רפואית לעררים הדנה בנפגעי טיפול בגזזת. ברי שניתן לקבוע אחוז נכות שונה מזה שבתוספת וכן נכות מתואמת גם אם זו אינה נמצאת ברשימת הליקויים. הדבר נתון לסמכותה של הועדה מכוח תקנה 14 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. תקנה זו דנה בהתאמה: 14(א) דרגת נכות של נפגע לגבי ליקוי שלא פורט בתוספת, תיקבע לפי האחוז הקבוע לצד פגימה אשר לדעת הועדה דומה לליקוי הנפגע. (ב) החליטה הועדה שלא ניתן לקבוע דרגת נכות כאמור בתקנת משנה (א) - תקבע, על פי שיקול דעתה, את אחוזי הנכות בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע. הנה כי כן מתקבל הערעור. מאחר ומדובר בחזרה מהלכת בית הדין אין אנו משיתים על המוסד לביטוח לאומי הוצאות משפט. נכות