אחריות העירייה על נפילה ברחוב

בפני בית המשפט מונחת תובענה בנזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף. הנתבעת, עיריית ירושלים, הכחישה כל אחריות כלפי התובע. פסק הדין מתייחס לשאלת חבות הנתבעת. התובע יליד 1947. ביום 30.8.05 הלך על המדרכה בשכונת ואדי ג'וז בירושלים. לטענתו, הוא מעד על קטע מדרכה משובש וכתוצאה מהמעידה ניזוק בגופו. התובע הציג תצלומים, לדבריו, של המקום, שצולמו מספר חודשים אחרי האירוע נשוא התובענה. בתצלומים ניתן להבחין כי המדרכה משובשת מצד הימיני, כיוון הליכתו של התובע. התובע הסביר שהשיבוש במדרכה נובע בחלקו מגדם עץ. לדברי התובע, אישה עם סלסלה על ראשה הגיעה מולו, דבר שחייבו לעבור בקטע המשובש של המדרכה ולכן הוא מעד. התובע אישר בעדותו שערך סיור במקום בליווי מר עבד סאלם (ע"ה מס' 1),עובד במחלקת הגננות בעיריית ירושלים ולא היה מסוגל לאתר את המקום בו טוען שמעד על המדרכה. הוא הסביר שלא הצליח לאתר את המקום הואיל וחנו שם כלי רכב על המדרכות במקום. התובע גם הסביר שהיה מאוד מתוח בעת הסיור הואיל והסיור התקיים ביום הזיכרון לחללי צה"ל וחשש לעמוד בצפירה באזור מזרח ירושלים. מר צדוק בן משה (ע"ת מס' 2) העיד שהלך במקום עם תובע. מעדותו עולה כי הוא הלך לפני התובע ולכן לא ראה את רגע הנפילה של התובע. העד אישר שהגיעה מולם אישה עם סלסלה על ראשה וכן אישר את מקום הנפילה כפי שצולם בתצלומים. מר עבד סאלם (ע"ה מס' 1), העובד במחלקת הגננות בעיריית ירושלים, שאוזכר לעיל, תיאר את פגישתו עם התובע ביום הזיכרון לחללי צה"ל ואת אי יכולתו של התובע לאתר את המקום בו טוען שמעד. הוא גם אישר שהיו מכוניות "בכל מיני מקומות חונים על מדרכה" (ע' 22 לפרוטוקול שורה 29). הטיפול של העד, כעובד מחלקת הגננות בעירייה, בתלונתו של התובע היה בגלל הטענה של התובע שמעד על גדם עץ. לדבריו, שיבוש בקטע של מדרכה מטופל על ידי מחלקת אחזקה, כבישים ומדרכות בעירייה. ב"כ הנתבעת בסיכומיו בעל פה בפני בית המשפט אינו מכחיש שהתובע מעד בהליכתו על המדרכה. אולם, לטענתו, התובע לא הצליח להוכיח שהוא מעד בגלל שיבוש במדרכה במועד הרלוונטי. בהקשר זה ציין שהתצלומים צולמו חודשים אחרי האירוע, לא הוגשה תלונה על השיבוש במדרכה בסמוך לאירוע והתובע לא היה מסוגל לאתר את המקום בסיור עם עובד הנתבעת. לדבריו, אין זה הגיוני שהתובע לא היה מסוגל לאתר את המקום בו טוען שמעד בעת הסיור בגלל יום הזיכרון לחללי צה"ל. הסיור החל כשעתיים לפני הצפירה, במרחק של כ-5 דקות מהמקום. בנסיבות אלו, לטענתו, לא הוכיח התובע שהיה שיבוש במדרכה שגרם לו למעוד ולכן לא הוכיח רשלנות מצד הנתבעת. כן ועוד, לדבריו, בגלל התנהגותו של התובע, על בית המשפט לקבוע ניתוק של הקשר סיבתי בין הנתבעת לבין מעידתו או לחילופין, לקבוע כי קיים אשם תורם גבוה של התובע. חברו (ע"ת מס' 2), הלך לפני התובע באותו מקום מול אותה אישה עם הסלסלה על ראשה מבלי שקרה לו דבר. התובע הבחין בקטע המשובש. אם האישה עם סלסלה על ראשה הפריעה לתובע להמשיך ללכת, הוא היה צריך פשוט לעצור ולתת לה לעבור ואז להמשיך את דרכו בבטחה. ב"כ הנתבעת טען שהליכתו של התובע ביודעין על הקטע המשובש מנתקת את הקשר הסיבתי בין הנתבעת לאירוע ואם בית המשפט לא יגיע למסקנה זו, לכל הפחות יש לייחס לתובע אשם תורם לתובע של 70% בערך. בתמיכה לטענותיו, צירף ב"כ הנתבעת פסקי דין אחידים בהם נתבעו עיירות בשל נזק גוף בעקבות מעידה בעת הליכה בתחום המוניציפאלי שלהן והתביעות נדחו או נקבע אשם תורם גבוה לתובעים. דיון: אין סתירה בין פסקי הדין בהם נקבע שיש לקבל תובענה נגד עירייה בעקבות מעידה על המדרכה או כביש לבין פסקי דין בהם נדחתה תובענה בעקבות מעידה על מדרכה או כביש. אין גם סתירה בין פסקי הדין בהם נקבע אשם תורם גבוה לנפגע שמעד בנסיבות הללו לבין פסקי דין שנקבע בהם אשם תורם נמוך או שבית המשפט לא ייחס בהם כל אשם תורם לנפגע. האחריות של העירייה אינה אחריות מוחלטת. אחריותה היא במסגרת עוולת הרשלנות. רשלנות היא האנטיתזה של האחריות המוחלטת. בית המשפט חייב לקבוע שהיה אשם, שיש חובה לא רק מושגית כלפי הנפגע אלא גם חובה קונקרטית בנסיבות האירוע. בית המשפט מפחית את האשם התורם של הנפגע. מחד גיסא, אין לפטור עירייה בטענה של קושי בהשגחה ובטיפול במדרכות ובכבישים שבאחריותה. רק העירייה מוסמכת לבצע את התיקונים הדרושים במקרה של שיבושים במדרכותיה וברחובותיה. מאידך גיסא, לא כל שיבוש קטן במדרכה או בכביש כשלעצמו יביא לחיוב העירייה. שיבוש קטן של מה בכך אינו בגדר סיכון בלתי סביר. במקרה של שיבוש קטן יתעורר ספק בקשר הסיבתי בין השיבוש לבין המעידה. בעניין האשם התורם,שיבוש גדול במדרכה עלול להעניק הסבר ברור לסיבת מעידתו של הנפגע והקשר הסיבתי בין השיבוש לבין המעידה ברור. לעומת זאת, במקרה של שיבוש גדול בדרכו של הנפגע מתעוררת השאלה מדוע הנפגע לא הבחין במפגע לפניו ומדוע לא נמנע מלעלות על המפגע. כלומר, דווקא במקרה של שיבוב גדול וגלוי לעין - מקרה שיש בו פחות ספק לגבי הקשר הסיבתי בין השיבוש לבין הפגיעה- תתכן התייחסות גבוה יותר של אשם תורם לנפגע. המסקנות הסותרות בפסקי דין השונים בשל מעידה על מדרכה או על הכביש אינן בשל מחלוקת בגישה או במדיניות בין השופטים. התוצאות השונות נובעות מן הנסיבות השונות. שום שופט לא יקבע אחריות לעירייה בגלל קיומו של סדק כמעט בלתי נראית לעיין. שום שופט לא יפטור עירייה מאחריות במקרה של מפגע של ממש שגרם לנפילתו ולפציעתו של אדם שהלך על המדרכה או שחצה את הכביש. ולמקרה דנן: התובע הצביע על מקום בו יש שיבוב ממשי במדרכה. אין נפקא מינה לבית המשפט אם השיבוש בשל גדם עץ או בשל פגיעה בבטון המדרכה. השיבוש במדרכה המופיע בתצלומים אינו דבר של מה בכך אלא מפגע של ממש היכול להוות את הסיבה למעידתו של התובע. תמיד קיים חשד שאדם מעד בשל חוסר זהירותו בלבד ובנסיבות שאינן מקיימות עילה נגד העירייה, יצלם איזו קטע משובש במדרכה ויבקש לייחס את האחריות לעירייה. קל וחומר בנסיבות המקרה דנן: התובע לא הגיש תלונה לעירייה סמוך למקרה; התצלומים צולמו חודשים אחרי המקרה;התובע לא היה מסוגל לאתר את המקום בו מעד בסיור עם עובד העירייה. מצלם התצלומים גם לא הוזמן להעיד. למרות זאת, שוכנעתי שהתובע הצליח להוכיח שמעד במקום שהצביע עליו, שמעידתו הייתה בגלל השיבוש במדרכה וכתוצאה מהמעידה הוא נפל ונפגע. עדותו של התובע נתמכת על ידי ע"ת מס' 2. גם התובע וגם העד מטעמו עשו על בית המשפט רושם אמין. לא מצאתי סתירות של ממש בעדותם. גם אם שע"ת מס' 2 לא ראה את הרגע של הנפילה, הוא אישר בעדותו את מקום המעידה בתצלומים, את השיבוש של המדרכה, את האישה שהגיעה ממולם עם סלסלה על ראשה, את דברי התובע סמוך אחרי המעידה לנסיבות האירוע ואת מצבו הגופני של התובע בעקבות המעידה. עדותו מהווה תמיכה של ממש לגרסת התובע. הנני רואה באי יכולתו של התובע לאתר את המקום בו מעד בעת הסיור עם עובד העירייה, דווקא כתמיכה מסוימת לעדותו. נראה לבית המשפט שאם התובע היה ממציא לאחר המקרה את מקום המעידה ובודה את הסיפור לגבי נסיבות המעידה, הוא גם היה מוודא לדאוג שביכולתו למצוא את המקום כדי לנסות ולשכנע את עובד העירייה. יש בהתנהגותו של התובע בסיור עם עובד העירייה מעין תמימות של אדם הפועל ביושר ובתום לב. ההסבר של התובע שלא הצליח למצוא את המקום בעת הסיור, בין היתר, בגלל כלי רכב חונים על מדרכה (ודבר חניית כלי רכב על המדרכה במקום אושר על ידי עובד העירייה בעדותו) מהווה הסבר הגיוני לאי יכולתו של התובע לאתר את מקום השיבוש במדרכה בעת הסיור. התובע מעד בגלל השיבוש במדרכה ונפגע בגופו. בנסיבות העניין הייתה לנתבעת חובה מושגית וקונקרטית כלפי התובע והיא נושאת באחריות לפצות את התובע. לעניין אשמו התורם של התובע, על פי התצלומים בצד שמאל של המדרכה, כיוון הליכתו של התובע, יש מכשול בטון. סביר להניח שמכשול זה חייב את האישה שהגיעה ממולו לעבור ימינה כיוון הליכתה. מעבר של הולכי רגל זה מול זה אינו דבר יוצא דופן. בהתחשב במכשול הנוסף מצד שמאל וסלסלה על ראשה של האישה ממול, בכלל אין זה בטוח שהתובע היה יכול לאפשר לאישה לעבור אם היה עומד במקום. לעומת זאת, כל ניסיון לפנות לה דרך חייב אותו לעבור ימינה לאזור המשובש במדרכה. אי לזאת, לא מצאתי מקום לייחס אשם תורם לתובע. הואיל וכן הנני קובע שהנתבעת חייבת לפצות את התובע על כל נזק גוף שיקבע שנגרם לתובע כתוצאה מהאירוע נשוא התובענה. התבעת רשאית להגיש חוות דעת רפואית נגדית תוך 60 יום מיום המצאת פסק הדין. בית המשפט ייתן את דעתו לעניין הוצאות בעת מתן פסק הדין הסופי בתובענה. לעיון 3.12.09 תיקון פסה"ד החלקי שניתן ב-30/09/2009. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. דב פולוק, שופט תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריאחריות העירייה בנזיקיןעירייהנפילה