ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בבאר-שבע (כבוד השופט י. טישלר) מיום 8.12.09 בתיק משפחה 18930/07 בה חייב המערערת - עו"ד, אשר יצגה את התובע בדיון שהתנהל בפניו - בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪. המערערת, עורכת דין, המייצגת התובע שהוא גם הנתבע שכנגד בתיקי משפחה (תמ"ש- 18930/07 ותמ"ש- 18931/07) המתנהלים בפני כבוד השופט י. טישלר. במהלך דיון שהתקיים ביום 8.12.09, בעת חקירה החוזרת שנערכה ע"י המערערת התרה בית המשפט במערערת כהאי לישנא: "לאורך כל הדיון, באת כוחו של התובע מתווכחת עם בית המשפט, אינה מקבלת את ההחלטות ו"מורה" לבית המשפט לרשום את טענותיה בהן אין כל ממש. בית המשפט רושם את פרוטוקול הדיון על מנת שישקף את מהלך הדיון אבל אין צורך ברישום כל הערה וכל טענה. לדברים אין סוף. התנהגותה התוקפנית של באת כוחו של התובע, צריכה להיות מובאת אולי לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין על מנת שיובהר לה, שעורך דין צריך לנהוג כבוד כלפי בית המשפט ולכבד את החלטותיו, גם אם אילו אינן מוצאות חן בעיניו. בודאי שהתנהגות של עו"ד ש"מצווה" על בית המשפט לרשום כל מילה היוצאת מפיו אחרי שטענתו נדחתה, על מנת להלך אימים על בית המשפט, כאילו יש בכוחו של הפרוטוקול לשמש עילה להגשת ערעור- אינה ראויה. באת כוחו של התובע מוזהרת כי אם תמשיך להתנהג באופן שתואר לעיל- יפסקו נגדה הוצאות אישיות". (פרוטוקול הדיון מיום 8.12.09, עמוד 7, שורה 5 ואילך). המערערת המשיכה בחקירתה החוזרת. בשלב מסוים החליט בית המשפט להגביל חקירתה החוזרת לשתי שאלות בלבד. המערערת המשיכה בחקירתה ובסופו של יום, לנוכח המשך חקירה חוזרת לא רלוונטית, קבע בית המשפט: "... נוכח ההתעקשות של ב"כ התובע לשאול שאלות חסרות תכלית והארכת הדיון שלא לצורך אני מחייב אותה בהוצאות אישיות בסך 500 ש"ח." בעקבות החלטה זו הגישה המערערת בקשה לתיקון פרוטוקול בה התבקש בית המשפט, בין היתר, לציין כי המערערת ביקשה שתינתן לה זכות טיעון כנגד ההחלטה המחייבת אותה בהוצאות אישיות ובית המשפט דחה הבקשה. בהחלטה שניתנה ביום 26.5.10 התיר בית המשפט תיקון הפרוטוקול כמבוקש. המערערת טוענת כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את כל אשר נאמר והתרחש באולם. הערותיה לא נרשמו בפרוטוקול, לרבות שאלות והערות של בית משפט קמא כל זאת למרות בקשותיה החוזרות והנשנות שבית המשפט יתעד הדברים. עוד נטען כי בית משפט קמא נעדר סמכות להטיל הוצאות אישיות על עורך דין וכי ההוצאות הוטלו במטרה להענישה ולא התקיימו הנסיבות המיוחדות והחריגות המאפשרות להטיל הוצאות אישיות על עורך דין. לבסוף טוענת כי בית משפט קמא מנע ממנה זכות הטיעון בטרם פסק כנגדה הוצאות אישיות. המשיבה סבורה שהיה בסיס להטלת ההוצאות. התנהגותה של המערערת כפי שעולה מהפרוטוקול הייתה התנהגות שאינה ראויה, המערערת התנצחה עם בית המשפט ונהגה בזלזול כלפיו ורק לאחר שבית משפט התריע בפניה כי תחדל מהתנהגותה והיא לא עשתה אלא המשיכה בהתנהגותה התוקפנית כלפי בית משפט ומש"הגיעו מים עד נפש", הוטלו ההוצאות. עם זאת השאירה המשיבה הערעור לשיקול דעת בית המשפט. דיון תיק זה מוטב שלא היה מגיע למימדים שהגיע. מהות הערעור היא הטלת הוצאות אישיות על עורך דין ולפיכך היה על המערערת להגישו כערעור אזרחי ולא כערעור משפחה, וכך קבעתי שאתייחס אליו. כעולה מפרוטוקול הדיון, היה בסיס של ממש להטלת ההוצאות על ידי בית המשפט. סמכותו של בית משפט להטלת הוצאות אישיות על צדדים המופיעים בפניו ואף על עורכי הדין הינה סמכות טבועה ויש לדחות על הסף, טענות המערערת לחוסר סמכותו של בית המשפט להטיל הוצאות. (ע"א 4846/95 שמחה ניר, עו"ד נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 640). המערערת מלינה על כך שלא כל הערותיה נרשמו בפרוטוקול, כהוראת סעיף 68א (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. בענינינו, הפרוטוקול נערך בכתב ידו של בית משפט קמא לאור שביתת הקלדניות ביום הדיון. אין ולא הייתה צריכה להיות מחלוקת כי סעיף 68א (א) מטרתו ותכליתו, כי הדברים המהותיים שנאמרים ומתרחשים במהלך הדיון - יתועדו. שיקול הדעת אלה מהדברים שנאמרו יש לתעדם ואלה מהדברים אינם מהותיים ולא רלוונטיים, מוטלת על בית המשפט ודברים שנאמרו ואינם מהותיים מקומם מחוץ לפרוטוקול. בית משפט העליון בעמדו על חשיבות פרוטוקול הדיון קבע כי: "פרוטוקול של ישיבות בית- משפט בערכאה ראשונה אמור לשקף את עיקרי הדברים שאירעו לפני בית המשפט- עדויות, טיעונים והתרחשויות... זאת בין היתר, כדי שערכאת הערעור תקבל תמונה נכונה על ההליכים בערכאה ראשונה ועל דרך שזו תוכל למלא את תפקידה כהלכה... דברים שלא נרשמו בפרוטוקול חזקה עליהם שלא נאמרו או שבית המשפט לא מצאם ראויים להירשם באשר לא היה בהם כדי להשפיע על הדיון". (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 747,738) אמנם פס"ד זה ניתן טרם תוקן החוק אך רוח הדברים יפה לעניינינו. המערערת, לא רק שלא התנהגה כראוי כלפי בית המשפט, אלא שגם בהודעת הערעור העמידה את ביהמ"ש על "דוכן הנאשמים" וטענה להפרת כללי האתיקה על ידי בית המשפט. מקומן של טענות אלה אינן בפני ערכאת הערעור ועדיף שלא היו באות לעולם, כמו גם הטענה שההוצאות נועדו להענשתה של המערערת. הוצאות שנפסקות כנגד עו"ד אינן בגדר עונש אלא באות להביע את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהגות אותו עו"ד. דעתי אינה נוחה מהתנהגות המערערת הן בפני בית משפט קמא והן בטיעוניה בכתב ובעל-פה, ולמרות זאת אין מנוס מקבלת הערעור והחזרת התיק לבימ"ש השלום, ואסביר. טוענת המערערת כי לא ניתנה לה זכות הטיעון. בית המשפט התרעם על התנהלותה של המערערת במהלך הדיון, אך שעה שהתריע בה לא התייחס לכך שהיא "שואלת שאלות חסרות תכלית ומאריכה הדיון שלא לצורך", אלא התייחס לכלל התנהגותה כלפי בית המשפט. בנסיבות אלה, טרם פסיקת ההוצאות היה מקום ליתן למערערת זכות הטיעון. גם לאחר חיובה בהוצאות ביקשה המערערת לאפשר לה לטעון, כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון המתוקן, אך בית המשפט סירב לכך. חיוב בהוצאות של עו"ד בא בגין התנהגות ספציפית ומסוימת. גם אם בהתנהלותה במהלך הדיון, היה מקום לחייבה בהוצאות, הנה טרם פסיקת ההוצאות, היה מקום ליתן למערערת את זכות הטיעון אם החיוב בהוצאות מתייחס להתנהגות ספציפית של הארכת משך החקירה בגינה חוייבה בהוצאות, כיוון ששעה שהוזהרה המערערת על ידי בית המשפט, הוא לא התריע בפניה דבר הארכת זמן החקירה. הסמכות לטעון כנגד החלטה המחייבת עורך דין בהוצאות אישיות הוכרה ועוגנה בפסיקה ונקבע כי על בית המשפט לאפשר לעורך הדין להשמיע את דברו (בג"ץ 29/52 ש.א.שצ'ופק נ' מועצת עיריית ת"א יפו, פ"ד ו 675,670; ע"א 357/64 רקביץ ווילמובסקי נ' פקיד השומה, פ"ד יח (4) 729; ע"א 6185/00 עו"ד מאחר חנא נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(2) 366). הטלת הוצאות על עורך דין הינה דבר חריג ואינה דבר שבשגרה ורק בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות ינקוט בית המשפט בהליך זה. בית המשפט חייב המערערת בהוצאות- "... נוכח ההתעקשות של ב"כ התובע לשאול שאלות חסרות תכלית והארכת הדיון שלא לצורך". אם סבר בית המשפט שהתנהגותה המערערת אינה נאותה עד כדי פגיעה בבית המשפט היה עליו לפסוק ההוצאות בשל כך ובית משפט זה היה נמנע מלהתערב בהחלטה זו, אך החיוב בהוצאות, כאמור, לא בא בגלל התנהגות כללית לא נאותה בגינה הוזהרה המערערת, אלא בגין הארכת משך החקירה, ולעניין זה המערערת לא הוזהרה. (ע"א 5090/07 עטרי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1)366; וע"א 5075/02 ברדוגו נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 860). לא אוכל להימנע מלהעיר להתנהלות המערערת. הלשון בה נוקטת המערערת בכתבי הטענות מעוררת חוסר נוחות והתבטאויותיה אינן ראויות, וזאת בלשון המעטה. על עורך דין הטוען בפני בית המשפט לברור טענותיו גם אם סובר הוא שבית המשפט שגה. שקלתי אם לחייב בהוצאות, לאור צורת הביטוי. לפנים משורת הדין בחרתי שלא לעשות כן. סוף דבר, משלא נינתה למערערת זכות הטיעון, טרם חיובה בהוצאות בגין הארכת החקירה שלא לצורך אני מקבלת הערעור, מבטלת החיוב בהוצאות. התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיתן למערערת את זכות הטיעון ולאחר מכן יחליט לגופו של עניין. ניתן היום, ל' חשון תשע"א, 07 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. שרה דברת, שופטת, ס.נשיא הטלת הוצאות אישיותעורך דין