עובדות שאינן במחלוקת הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי שליחויות. אין מחלוקת כי התובע עבד אצל הנתבעת כשליח על קטנוע בין מחודש 11/05 עד חודש 7/08 (סעיף 50 לכתב ההגנה). אין מחלוקת כי התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת. אין מחלוקת כי לא שולמו לתובע פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. התובע לא בוטח בביטוח פנסיוני החל מיום 1.1.08 על פי צו ההרחבה שהרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים מיום 18.11.07 על כל המעבידים והעובדים בישראל. הפלוגתאות הנתבעת טוענת כי התובע פוטר בנסיבות בהן היתה רשאית לפטרו ללא הודעה מוקדמת תוך שלילת פיצויי פיטורים. התובע טוען כי לא קיבל ימי חופשה ועל כן הוא זכאי לפדיון כל ימי החופשה שצבר בתקופת עבודתו. הנתבעת טוען כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה שצבר ואף יותר מכך. עדויות התובע העיד מטעמו. מטעם הנתבעת העידו מר אייל הוטמן, מר ניסים אזולאי ומר בילאל אבו-קטיש. התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת הנתבעת טוענת כי היתה זכאית לפטר את התובע תוך שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת שהגיעו לו, הואיל והתובע גרם לנתבעת נזקים באופן מכוון, תוך ביצוע עבריות משמעת חמורות, והכל מתוך רצון לגרום לנתבעת לפטרו. בהעדר מחלוקת כי התובע פוטר, הנטל להוכיח קיומה של עילה לשלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, מוטל על הנתבעת. עדי הנתבעת העידו על המעשים וההתנהגויות של התובע אשר על יסודם טוענת הנתבעת כי היתה רשאית לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת. מר הוטמן, שמילא תפקיד של מנהל תפעול בנתבעת ואחראי על השליחים, העיד כי התובע תיפקד באופן משביע רצון בשנת עבודתו הראשונה, אך לאחר מכן החל התובע לזלזל בעבודתו. הדבר בא לידי ביטוי בסדר העדיפויות של התובע, על פיו ענייניו האישיים קדמו לענייני העבודה. לטענתו, יחסו של התובע גרם ללקוחות להתלונן ואף לעזוב את החברה. מר אבו קטיש, שהיה סדרן עבודה הממונה על התובע, העיד על חוסר רצינות וחוסר מקצועיות מצד התובע בביצוע מטלותיו, חיסורים רבים של התובע ללא סיבה, עזיבת העבודה באמצע יום העבודה בלא לבצע מטלות שהוטלו עליו, יחס מזלזל לעבודה ולאנשי המשרד אשר התבטא באי מענה לטלפונים, אי העברת אישור על מסירת חומר רגיש וכדו'. מר אבו קטיש העיד כי היחס המזלזל של התובע איפיין את שנת עבודתו האחרונה. לטענתו, תגובת התובע להערות ולדרישות שהופנו אליו בעקבות התנהגותו היתה: "אם אני לא טוב - תפטרו אותי". הנתבעת צרפה לכתב הגנתה תמצות של 42 רישומים ביומן העבודה הממוחשב שלה בהם תועדו אירועים שהתובע היה מעורב בהם. מר הוטמן הסביר בעדותו כי מדובר בתמצית של רישומים שנעשים אופן שוטף ושגרתי והם משקפים רישומים שנעשו בזמן אמת. ברישומים מתועדים חיסורים של התובע, אי זמינות של התובע בטלפון, אי הגעה לעבודה בלא להודיע, תועדה גם בקשה, שנחזית להיות של לקוח, שלא לשלוח את התובע יותר לבצע שליחויות עבורו, ימים של מחלה של התובע, עזיבת יום העבודה באמצע יום העבודה, ארוע שבו התובע שכח משלוח של "Fed Ex" בארגז שלו, אירוע שבו לקוח טען שלא התקבל משלוח שהתובע היה אמור למסור והוא סירב לסור למשרד הלקוח כדי להראות לו היכן הניח את המשלוח. כאמור, מדובר ב-42 "ארועים". הארוע ה-39 היה ביום 16.4.08 ונרשם בו "נסע הביתה בשעה 14:00 לא הודיע לאף אחד שהוא הולך". הארועים מס. 40-42 הם מ-6.7.08 עד 9.7.08 והם מתעדים ארועים הקשורים לסיום עבודתו של התובע. מר הוטמן אישר בעדותו כי בימים אלה ניתנה לתובע הודעה בדבר הפסקת עבודתו עקב התנהגותו (עמ' 6, שורות 23-24). בהתאם לאמור, האירוע האחרון שתועד לפני סיום עבודתו בתחילת חודש 7/08 היה כ-3 חודשים לפני סיום עבודתו. מר הוטמן ואבו קטיש העידו על אירוע בו התובע דיווח כי הוא נעדר בשל יום מילואים אך בפועל התובע נסע עם הקטנוע של החברה לעכו ולרמת הגולן, ללא אישור. לפי עדותו של מר הוטמן הדבר נתגלה לנתבעת ממכשיר ה-GPS שהותקן על הקטנוע. מר ניסים אזולאי, בעל החברה, העיד בקשר לאירוע זה, כדלהלן: "כל פעם היתה כשהיתה בעיה ישבתי איתו והסברתי לו שזה לא יכול להימשך כך, ונתתי לו עוד הפעם צ'אנס. הבחור התעלם מכל ההתראות, והיה נעלם מהעבודה, לפעמים ימים, וטען שהוא חולה, ולא ענה לטלפונים. טען שיש לו בעיות עם הילדה שלו. כל פעם ניסיניו להבליג. הקש ששבר את גב הגמל, היה זה שהוא שיקר, ונסע לרמת הגולן עם קטנוע, כשהוא חזר המנוע דמם. אין לו מספיק כוחות" (עמ' 7, שורות 19-23). אם כן, לטענת מר אזולאי בעדותו, האירוע של נסיעת התובע לצפון הארץ עם קטנוע החברה היה "הקש ששבר את גב הגמל", שלאחריו הוחלט על פיטורי התובע. אלא מאי? ברשימת האירועים שצורפה לכתב ההגנה מתועדים אירועים אלה ביום 8.5.07 וביום 11.5.07, למעלה משנה לפני פיטורי התובע. לא נרשם בדו"ח כי המנוע של הקטנוע דמם. למרות האירוע שתואר על ידי עדי הנתבעת כחמור, המשיכה הנתבעת להעסיק את התובע כשנה וחודשיים ולא פיטרה את התובע. עדי הנתבעת התבקשו ליישב את טענתם בדבר הפרות משמעות חמורות חוזרות ונשנות מצד התובע במשך תקופה ארוכה עם המשך העסקתו. מר אבו קטיש טען שמר אזולאי גילה הבנה והתחשבות בתובע וכי הוא "רחמן" (עדות מר אבו קטיש, עמ' 10, שורות 22-24). הסברו של מר אזולאי דומה. הוא טען שהיתה לו בעיה מצפונית לפטר את התובע בשל בעיותיו האישיות של התובע, אך בשלב מסויים הגיעו מים עד נפש (עמ' 8, שורות 11-13). מר הוטמן הסביר זאת בקושי למצוא עובדים לעבודת שליחויות (עמ' 6, שורות 11-14). התובע הכחיש את עבירות המשמעת שיוחסו לו וטען שהיה עובד מסור וטוב. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה התובע היה עובד בעייתי עם רמה נמוכה של מחוייבות לעבודתו. הדבר התבטא בחיסורים בלתי מוסברים ובלתי מוצדקים רבים, בחוסר מוטיווציה לביצוע מיטבי של עבודה, חוסר דיוק בביצוע משימות ואי שימת לב לפרטים כמו הנחת משלוח במקום ברור ווידוא קבלתו על ידי הנמען. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי העבודה עם התובע היתה כרוכה בתקלות תכופות ובקשיים שנגרמו לצוות העובדים. מקובלת על בית הדין עדות עדי הנתבעת שהעדרויותיו של התובע חייבו התמודדות של צוות החברה עם כמויות המשלוחים עם סגל שליחים חסר, והדבר יצר עומס וקשיים. מטבע הדברים, שליח עם רמה נמוכה של מחוייבות לביצוע המטלות המוטלות עליו ולתקשורת תקינה עם המשרד יוצר קשיים מרובים ואף נזקים לעסק. בהקשר זה נציין כי לא הוכחה טענת הנתבעת כי לקוחות עזבו את החברה בשל התנהגות התובע. ברשימת האירועים תועדה בקשה של לקוחה לא לשלוח אליה יותר את התובע, הא ותו לא. על רקע קביעותינו לעיל, מתעוררת השאלה אם כדין שללה הנתבעת מהתובע את פיצויי הפיטורים ואת ההודעה המוקדמת שהגיעו לו כחוק. האם התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג -1963 וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, בהם מוסמך מעביד לשלול מעובד פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. השאלה שעלינו להכריע בה בהקשר זה היא אם התנהגותו של התובע מגיעה כדי "הפרת משמעת באופן חמור" או "מעילה או חבלה במהלך התקין של העבודה", כמשמעותם בסעיף 53 לתקנון העבודה בתעשיה (שהינו "ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים" לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים). הפסיקה שפירשה את הוראות תקנון העבודה קבעה כי יש להבחין בין "הפרת משמעת" לבין טענה של מעביד כי העובד לא מילא אחר חובותיו על פי חוזה העבודה לנהוג במסירות ובנאמנות, ולא כל הפרת חוזה מהווה הפרת משמעת (דב"ע לד/62-3 מכלל בע"מ נ. חנה מרום, פד"ע ו' 29). העדרויות בלתי מאושרות מן העבודה יכול שיסווגו כהפרת משמעת (דב"ע לה/120-3 ירדנה פרנג'י נ. קרייזלר בע"מ, פד"ע ז' 449). ניתן להתחשב, לעניין הפעלת הסנקציות הקבועות בתקנון העבודה, בהפרות מצטברות, אך זאת רק בגין הפרות שבגינן ננקטו אמצעי משמעת ולא ניתן לנהל "חשבון" של הפרות משמעת לתקופה בלתי סבירה (דב"ע ל/14-3 בתי מרגוע ומלונות היוזם בע"מ נ. אברהם שמריהו, פד"ע א' 141). עוד נקבע, כי הסנקציות הקבועות בתקנון העבודה מהוות מידרג, ויש לקבעו בכל מקרה את הסנקציה שתוטל על עובד לפי חומרת המעשה, הנזק שנגרם למעביד וכלל נסיבות העניין (עע 96/75-3 אבלין (מימון) אליה נ. בן ציון קליין (לא פורסם - פסק דין מיום 2.7.01). יש אף לקחת בחשבון שפיטורים כשלעצמם מהווים עונש (עע 98/327-3 אטקה בע"מ נ. דוד רטר, פד"ע לט 49). יישום כללים אלה לעניינו מביא למסקנה שחלק מהאירועים שפירטה הנתבעת ברשימה שצירפה לכתב הגנתה מהווים הפרת הוראות חוזה העבודה לבצע את עבודתו במסירות ובנאמנות ולשם כך להקדיש את זמנו, מירצו, כישוריו ונסיונו (סעיף 3 לחוזה העבודה של התובע שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה). חלקם של האירועים מהווים גם הפרת משמעת. כך למשל, חיסורים בלתי מוסברים ובלתי מוצדקים של התובע עשויים להוות הפרות של חוזה העבודה. ריבוי חיסורים לא מוצדקים אף יכול לבוא בגדר הפרת משמעת "באופן חמור". נסיעת התובע לצפון על הקטנוע ללא אישור (אנו מעדיפים את עדות עדי הנתבעת כי נסיעה כזו בוצעה על פני הכחשת התובע) מהווה הפרת משמעת, אולי אף חמורה. ואולם, אירוע זה התרחש למעלה משנה לפני סיום עבודת התובע ולא הוכח כי ננקטו נגד התובע אמצעים בגין התנהגותו. גם אם נסווג את התנהגותו המצטברת של התובע כהפרת משמעת חמורה, איננו יכולים להתעלם מכך שגם לשיטת הנתבעת התובע עבד כהלכה במשך תקופה ארוכה, לפי גרסת מר אבו קטיש, עד שנה לפני סיום עבודתו. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהיחס הסלחני של הנתבעת כלפי התובע משך תקופה ארוכה. כאמור, יחס זה הוסבר בשתי דרכים שונות על ידי מר אזולאי ומר אבו קטיש ועל ידי מר הוטמן. איננו סבורים שהנתבעת היתה רשאית, בנסיבות העניין, לפטר את התובע ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. מר אזולאי הסביר את החלטתו לפטר את התובע ללא פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת בהצטברות הפרות המשמעת, אשר הגיעה לשיא בנסיעה פרטית שהתובע ביצע לצפון הארץ בקטנוע של החברה. כפי שהוסבר לעיל, גרסה זו אינה אמינה. האירועים החריגים שתועדו ברשימה שצורפה לכתב ההגנה אירעו בתקופה שעד לשלושה חודשים מיום פיטורי התובע. מאז עד פיטורי התובע לא נרשמו אירועים חריגים. לאחר שהנתבעת הבליגה במשך תקופה ארוכה על הפרות משמעת של התובע (תהא הסיבה לכך אשר תהא) ולא הפעילה כלפיו אמצעי משמעת פוגעניים פחות מפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים, לא היתה רשאית הנתבעת להחליט, בנקודת זמן מסויימת (שהיתה כאמור לאחר כ-3 חודשים בהם לא נרשמו לגבי התובע אירועים חריגים) להפעיל כנגד התובע בבת אחת את הסנקציה החמורה ביותר - פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. איננו סבורים שבנסיבות שפירטנו (קרי, קיומן של הפרות משמעת חוזרות אשר זוכות ליחס סלחני, תהא הסיבה לכך אשר תהא, כאשר לא אירע דבר יוצא דופן בחומרתו בסמוך לפיטורי התובע), יש להפחית מפיצויי הפיטורים ומההודעה המוקדמת להם זכאי התובע על פי החוק. אשר על כן אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. התובע טען לשכר קובע בסך 5,000 ₪. בכתב ההגנה לא הכחישה הנתבעת את טענת התובע אלא ככל שהיא מלמדת על זכאותו לפיצויי פיטורים (סעיף 52 לכתב ההגנה). בעדותו אישר כי השכר צריך להיות 4,000 ₪ (עמ' 5, שורות 15-16). אשר על כן אנו קובעים את השכר הקובע של התובע כ-4,000 ₪. בהתאם לכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 4,000X2.58=10,333 ₪. ולדמי הודעה מוקדמת בסך 4,000 ₪. בנסיבות העניין יופחתו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ויועמדו על הפרשי הצמדה וריבית. פדיון חופשה אנו סבורים כי הנתבעת הוכיחה כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה שעמדו לרשותו. הדבר בא לידי ביטוי ברישום יתרת חופשה שלילית בתלושים, וראיה זו לא הופרכה. הדבר מתיישב עם העדרויותיו הרבות של התובע. הפרשה לפנסיה התובע תבע 500 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות על פי צו ההרחבה. בדיון הסכימה הנתבעת לשלם לתובע 400 ₪ בגין רכיב זה, על פי הודעת סוכן הביטוח שלה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלום לתובע: בגין פיצויי פיטורים - סך 10,333 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.7.08 ועד לתשלום בפועל. בגין פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים - סך 4,000 ₪. בגין פיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה - סך 400 ₪. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. ערעור על פסק דין זה טעון רשות של בית הדין הארצי לעבודה. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ט (20 באפריל 2009) במעמד הצדדים. ד. גולדברג, שופט נ.צ. עובדים נ.צ. מעבידיםמשפט תעבורהפיצוייםשלילת רישיון נהיגהפיטוריםפיצויי פיטורים