החלטה לפני בקשה להפרדת התיקים שבכותרת. 1. לצורך דיון בבקשה שלפני, אשרטט בתכלית הקיצור את הליכים שקדמו לה. המערער בע"א 1501/05 (להלן: כהן) והמערערים בע"א 9575/04 (להלן: יערי ושדה) היו שותפים, יחד עם אחרים, בנכס מקרקעין. כהן ביקש את פירוק השיתוף. בית המשפט השלום בתל אביב יפו פירק את השיתוף על דרך מכירה באולם בית המשפט. בעקבות זאת, הוציא מנהל מס שבח לכל אחד מהמוכרים, ובכללם כהן, יערי ושדה, שומת מס שבח. כהן, יערי ושדה השיגו על שומה זו, והשגותיהם נדחו. על כך, הם הגישו עררים נפרדים לוועדת הערר. וועדת הערר הורתה על איחוד הדיון בעררים, וזאת בשל הסבירות שהראיות בתיקים דומות מאוד. ועדת הערר דחתה את העררים המאוחדים ומכאן הערעורים שבכותרת אשר נסובים על אותו פסק דין שניתן על ידי ועדת הערר על פי חוק מיסוי מקרקעין בבאר שבע מיום 11.7.04. 2. הדיון בע"א 9575/04 נקבע ליום 29.6.05 והדיון בע"א 1501/05 נקבע ליום 24.7.06. יערי ושדה הגישו בקשה לדחיית מועד הדיון בע"א 9575/04 עד למועד הדיון בע"א 1501/05 ומנהל מס שבח מקרקעין מחוז באר שבע (המשיב 2 בע"א 9575/04 והמשיב בע"א 1501/05, להלן: המשיב) הסכים לכך. בהחלטתו מיום 25.5.05 נקבע על ידי כבוד הרשם ע' שחם כי הדיון בשני הליכים אלה יאוחד. בבקשה שלפני מבקש כהן לבטל החלטה זו, הן מהטעם שנתנה ללא שהתבקשה תחילה עמדת הצדדים והן מהטעם כי אחת הטענות שהעלה כהן בערעורו כנגד ההליך בועדת הערר, וכנגד תוצאותיו, היא טענה נגד עצם איחוד התיקים בפני וועדת הערר. עוד נטען כי נושאי המיסוי של כל אחד מהצדדים הינם שונים ועל כן אין כל צורך בבירור משותף. כמו כן, לטענת כהן, יערי נוקט נגדו הליכים רבים ויש לו אינטרס להטרידו, וגם מטעם זה בקשתו היא כי הערעורים יופרדו. יערי ושדה וכן המשיב מתנגדים לבקשה. 3. לאחר עיון בשני הערעורים שבכותרת, באתי לכלל מסקנה שאין עילה לבטל את החלטת כבוד הרשם ע' שחם מיום 25.5.05. אקדים ואומר כי כאמור לעיל, החלטת כבוד הרשם ע' שחם נתנו עוד ביום 25.5.05. אם סבר כהן כי בהחלטה זו נפל פגם, בדרך קבלתה או לגופו של עניין, פתוחה הייתה בפניו הדרך לבקש עיון חוזר בסמוך לנתינתה או לערער עליה. חלף האמור, הבקשה להפרדת הדיון הוגשה מספר חודשים לאחר שנתנה ההחלטה, וזאת ללא שצוין בפני עילה מבוררת לביטולה של החלטה זו, כגון שינוי נסיבות. מכל מקום, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי ניתן לאחד עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אם כרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה. איחוד הדיון נעשה כאשר הדבר יקדם יעילות דיונית, יחסוך זמן שיפוטי וימנע סיכון של קבלת החלטות סותרות. במקרה דנן, קיימים מספר שיקולים כבדי משקל התומכים באיחוד הדיונים. ראשית, דומה שאין מחלוקת כי בערעורים עולים שאלות דומות של עובדה. השומה שנערכה בשני ערעורי מס שבח מתייחסת לאותה מכירה של אותם מקרקעין, אותה התמחרות, אותה מסכת ראייתית, אותם עדים ואותם פרוטוקולים. שנית, הערערים אוחדו ונדונו במאוחד בפני וועדת הערר מס שבח, ופסק הדין ניתן במאוחד. הפרדתם בשלב זה, עלולה לסבך את ההליכים ולהאריכם שלא לצורך. שלישית, לא השתכנעתי כי איחוד הדיונים עלול לפגוע באינטרס של כהן באופן המצדיק את הפרדתם למרות היתרונות הגלומים באיחודם. צודק המשיב בטענתו כי כהן יכול להעלות את מלוא טענותיו כנגד פסק דינה והחלטותיה של וועדת הערר במסגרת הערעור המאוחד, כולל טענתו בדבר עצם איחוד הדיון בעררים. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. נוכח טענת בא כוחם של שדה ויערי, ימציא להם כהן את כל כתבי בי הדין שהוגשו על ידו בתיק הערעורים המאוחד תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו . הפרדת דיון