מבוא לפניי תביעת התובע יליד 1983, רווק, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עת נפל ונחבל, ביום 4.2.06 בסמוך לשעה 17:00 במהלך משחק כדורגל (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד הנתבעות כמי שהחזיקו, במועד התאונה, במגרש המשחקים בו שיחק התובע והנמצא בבית ספר תיכון קרית שרת בחולון (להלן: "המגרש"). המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת החבות ושיעור הנזק שנגרם לתובע. שמיעת הראיות שהתמצתה בסופו של יום בחקירתו הנגדית של התובע התקיימה ביום 16.3.10 ובסיומה סיכמו ב"כ בעלי הדין את טענותיהם. הצדדים הגישו תיעוד וכן את תצהירו של חברו של התובע מר יעקב אשכנזי ותצהירו של מנהל מחלקת הספורט אצל הנתבעות מר יגאל אייל. התצהירים הוגשו בהסכמה לאחר שהושמטו מהם אמירות שונות ומבלי שצד מהצדדים מודה באמיתות תצהירו של הצד שכנגד. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת. דיון החבות אקדים ואומר כי מצאתי שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ודין תביעתו להידחות. שוכנעתי על בסיס עדותו של התובע שנתמכה בתיעוד שנערך בסמוך לאחר התאונה כי אכן נפל ונחבל במהלך המשחק. מאידך, נותרה מחלוקת מדוע נפל. המגרש נועד במקורו למשחקי כדורסל, אולם אין מחלוקת כי הנתבעות העמידוהו לשימוש תושבי העיר חולון גם בשעות אחה"צ. לטענת התובע, בתצהירו "... באמצע מהלך המשחק, בעודי רץ במגרש נתקלה רגלי בהפרש גבהים בין מרצפות במגרש. נפלתי ונפגעתי בקרסול רגל ימין" (סעיף 2(ב) לתצהיר) (להלן: "המפגע"). אין חולק כי קודם לתאונה נהג התובע לשחק במגרש, אחת לחודש. לתצהירו צרף התובע תמונות שצולמו על ידי מומחה הבטיחות ד"ר אייל ביקלס בעת ביקורו במגרש יחד עם התובע ביום 25.4.06, כחודשיים ימים לאחר קרות התאונה. מהתמונות עולה כי אחת המרצפות בקצה שמעבר לתחומי מגרש המשחקים עצמו, (אך בתחומי חצר המגרש) שקועה בחלקה באופן שיצר הפרש גבהים בינה לבין המרצפות הצמודות לה. יובהר כי לא הוגשה חוו"ד מטעמו של ד"ר ביקלס. מוסכם כי יש לייחס חשיבות רבה לתיעוד שנערך בסמוך לאחר התאונה. ברם, שני הצדדים מפרשים באופן שונה את אותו תיעוד שנערך בסמוך לאחר התאונה וטרם ביקורו במגרש של ד"ר ביקלס. אקדים ואומר כי הנני תמים דעים עם הפרשנות שניתנה לתיעוד על ידי ב"כ הנתבעות, כפי שיפורט להלן. בנוסף לתובע השתתפו במשחק כעשרה עד חמישה עשר שחקנים נוספים, ולדבריו שבעה עד עשרה מהם ראו את התאונה (עמ' 4 לפרוטוקול). התובע הגיש כאמור את תצהירו של חברו מר אשכנזי אשר ערב הדיון הודיע לב"כ התובע כי לא יוכל להתייצב לחקירה. מטעם זה הגיעו הצדדים להסכמה, בין היתר, בדבר הגשת תצהירו בלא חקירתו, הכל כאמור בסעיף 4 לעיל. מר אשכנזי הצהיר כי "... בזמן המשחק, לקראת סופו, כדרר רפי כדור בסמוך לגדר המגרש וליד הברזייה. לפתע, ראיתי אותו נופל. אני יכול לומר בוודאות שרפי לא הופל על ידי שחקנים אחרים" (סעיף 5 לתצהיר). עיננו רואות כי מר אשכנזי הצהיר בוודאות מדוע לא נפל התובע, אך מנגד נמנע מלהצהיר מדוע כן נפל התובע, אף כי ברי שטענת התובע בדבר הגורם לנפילתו, (קרי, המפגע), הייתה ידועה לו כפי שעולה מסעיף 6 לתצהירו שנמחק בהסכמה. במצב דברים זה אדרש לעדותו של התובע ולתיעוד שנערך על ידיו בסמוך לאחר התאונה. ממקום התאונה פונה התובע לביתו ומשמצבו החמיר הועבר על ידי אחיו לחדר המיון בביה"ח בוולפסון. בחדר המיון דיווח התובע כי "... נחבל בקרסול ימין היום בזמן כדורגל" (תעודת חדר מיון - נספח ב' לתצהיר). כך גם נרשם ב"תעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה" שנערכה ביום 1.3.06 והוגשה בתמיכה לתביעת התובע לקבלת דמי תאונה מהמל"ל (נ/2). ביום 7.3.06 הגיש התובע למל"ל את תביעתו לתשלום דמי תאונה. טופס התביעה נחתם על ידי התובע עוד ביום 7.2.06 (נ/2). בפרק "תאור התאונה - כיצד נגרמה החבלה" רשם התובע כדלקמן: "במהלך משחק כדורגל רצתי עם הכדור במהירות רבה מדי. אבדתי שיווי משקל ונפלתי בנחיתה. נחתתי לא טוב עם הרגל וכך נשבר הקרסול הימני". ביום 30.3.06 הגיש התובע למל"ל תביעה לנכות כללית. התובע ציין בטופס התביעה (נ/1) כי סיבת הפסקת עבודתו הינה "תאונה לאחר משחק כדורגל...". התובע נשאל בטופס בדבר מקום אירוע התאונה ונסיבותיה והוא השיב: "מרכז פיס קהילתי חולון קרית שרת. עקב נפילה שלי במשחק כדורגל שברתי את הקרסול, הופנתי לביה"ח לצורך טיפול". מהאמור לעיל עולה כי התובע לא אזכר ולו ברמז את דבר קיומו של המפגע, כמו גם נפילתו בעטיו. בחקירתו הנגדית שלל התובע את הגרסה שביקש ב"כ הנתבעת לשים בפיו ולפיה התאונה אירעה שעה שרץ עם הכדור מהר מדי, איבד שיווי משקל, נפל, נחת לא טוב על הקרסול ושברו. התובע שלל מכל וכל גרסה זו (עמ' 5 לפרוטוקול). משמע, התובע שלל מכל וכל את גרסתו שלו כפי שנמסרה למל"ל בטופס התביעה לדמי תאונה. כשהתבקש התובע להסביר מדוע לא מסר בבית החולים, כמו גם לרופאיו המטפלים, כי התאונה אירעה בגין המפגע השיב כי לא ראה זאת לנכון. בעת שהגיש את תביעתו לדמי תאונה נשאל התובע מפורשות בטופס התביעה "האם הגשת או הינך עומד להגיש תביעה לנזיקין או פיצויים מצד ג' בקשר לתאונה?". התובע סימן X בריבוע הצמוד למילה "לא". בטופס התביעה לגמלת נכות כללית שהוגש זמן קצר לאחר מכן השיב התובע בשלילה לשאלה האם הגיש או יגיש תביעה לפיצויי נזיקין. הגשת שתי התביעות כאשר אחת מהן אף נחתמה 3 ימים בלבד לאחר קרות התאונה מלמדת כי התובע ידע מהן זכויותיו על פי דין. משכך, עולה תמיהה מדוע לא סבר באותה עת כי הינו זכאי להגיש תביעת נזיקין כנגד הנתבעות או מי מהן, שעה שלשיטתו התאונה נגרמה בגין המפגע. ככל שעסקינן בדיווח לצוות הרפואי לצורך קבלת טיפול רפואי - ספק בעיני אם היה מקום לדווח על דבר קיומו של המפגע. ברם, ככל שהדבר נוגע לתביעות כדוגמת שתי התביעות שהגיש התובע למל"ל, מצופה היה מהתובע לפרט מדוע אירעה התאונה, ובעיקר האם בכוונתו להגיש תביעה כנגד מזיק. התובע לא נתן כל הסבר מה הביאו לפנות לבא כוחו, עוד קודם למועד ביקורו במגרש ביחד עם ד"ר ביקלס, פנייה שאינה מתיישבת עם העובדה כי כשלושה שבועות קודם לכן הגיש למל"ל את תביעתו לגמלת נכות כללית בה השיב בשלילה לשאלה האם בכוונתו להגיש תביעה כנגד מזיק כלשהו. לטענת הנתבעות, מכוח כללי ההשתק השיפוטי, אף כי גרסת התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה נמסרה למל"ל ולא לערכה שיפוטית - יש להחיל את הכלל בדבר השתק שיפוטי כפי שנקבע על ידי כבוד השופטת וילנר בת.א. (חי') 1072/04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (10.1.10). איני סבור כי ניתן להחיל במקרה דנן את הכלל בדבר השתק שיפוטי מהטעם כי לצורך קבלת דמי תאונה, כמו גם קצבת נכות כללית די היה כי התובע יטען שנפגע במהלך משחק ועל כן הגורם לכך אינו רלבנטי (אין בכך כדי לגרוע מתמיהתי מדוע לא ציין זאת בטופס כאמור בסעיף 26 לעיל. בגרסתו הראשונה (זו שנמסרה למל"ל) טען זייד כי בשל תנאי עבודתו נגרם לו אירוע מוחי - גרסה שהינה תנאי הכרחי להכרה באירוע כתאונת עבודה. לעומת זאת בתביעתו כנגד הנתבע מסר זייד גרסה סותרת. בנסיבות אלו ומהטעם כי גרסה זו הקנתה לזייד טובת הנאה מכספי ציבור - נקבע כי יש להחיל את הכלל בדבר השתק שיפוטי. לא כך בעניין שבפנינו. עיננו רואות כי התובע מסר גרסאות אחרות בדבר נסיבות אירוע התאונה ואף מר אשכנזי נמנע בתצהירו מלקשור בין המפגע לקרות התאונה, אף כי חזה בעיניו בנפילתו של התובע. משכך, היה על התובע להתכבד ולזמן לעדות את מי מהמשתתפים האחרים במשחק אשר, לשיטתו, כן יכול היה לתמוך בגרסתו בדבר נסיבות אירוע התאונה. על כן, יש להחיל את הכלל בדבר הימנעות מהבאת ראיות. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין ומשכך על בית המשפט לפרט בהחלטתו מה הניעו להסתפק בעדות זו כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. אין בנמצא טעם שכזה. שיעור הנזק בנסיבות העניין איני מוצא מקום להידרש לשאלת שיעור הנזק. סוף דבר לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. התשלום ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד לב"כ התובע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, ב' ניסן תש"ע, 17 מרץ 2010, בהעדר הצדדים. כדורגלדיני ספורטנפילה