היפוך נטל הראיה בהסכמה בתביעה שטרית 1. לפניי תביעה שטרית שעילתה שני שיקים שהוגשו לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 2-07-00597-22, האחד ע"ס 6,569 ₪, זמן פרעון 28.04.04 והשני ע"ס 5,992 ₪, זמן פרעון 15.06.04. שני השיקים משוכים מחשבון הבנק של הנתבעים בבנק הפועלים. 2. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע, אשר התקבלה ומכאן התובענה שבפניי. לטענת הנתבעים, הנתבעת 2 (להלן:- "הנתבעת") אינה חתומה על השיקים ולכן אינה חייבת על פיהם. הגם שמדובר בחשבון משותף לשני הנתבעים, שהם בעל ואישה, הרי שחשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים הוא חשבון בנק הנוגע לעסק אותו ניהל הנתבע 1 (להלן:- "הנתבע") ושבניהולו הנתבעת לא היתה מעורבת כלל וכלל. אשר לנתבע, לטענתו, הוא רכש מהתובע פח מגלוון בשתי עסקאות שסכומן הכולל הינו בסך של 24,061 ₪. בתמורה לסחורה שילם הנתבע לתובע את סכום החשבוניות בשישה שיקים בסכום כולל של 32,561 ₪, כאשר מתוכם חוללו שני שיקים בסכום כולל של 12,561 ₪ בשל אי פרעון. הנתבע טוען, כי שילם לתובע מעבר לסכום החוב, כיוון שהתובע ניצל את מצוקתו של הנתבע, לאחר שבאותה תקופה לקה הנתבע בנפשו ואף אושפז לסירוגין בשל מחלתו. כן טוען הנתבע, כי בהסכמת התובע החזיר לידי התובע חומר מגלוון בעלות של 3,199.11 ₪, כאשר הוסכם, כי תמורתו תקוזז מסכום חובו של הנתבע ובנוסף הוסכם, כי הנתבע יבצע עבור התובע עבודה, כאשר בתמורתה יתחלקו הצדדים שווה בשווה, כשחלקו של התובע יקוזז מסכום חובו של הנתבע לתובע ואכן הועבר לתובע הסך של 7,534.25 ₪. באשר לסחורה שהוחזרה לידי התובע, הובהר על ידי הנתבע, כי הוסכם, כי הסחורה תימכר לצד שלישי ותמורתה תקוזז מסכום החוב. באשר לעבודה שבגינה הוסכם כי הצדדים יחלקו טען הנתבע בהמשך, כי לתובע הועבר הסך של 3,271 ₪ ולא כפי שנטען בתחילה. בסך הכל, טוען הנתבע, נותר התובע חייב לו את הסך של 6,772.36 ₪. 3. התובע טען בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי בגין הסחורה שנרכשה על ידי הנתבע שילם הנתבע בארבעה שיקים, שרק אחד מהם נפרע. בנוסף לשני השיקים שהנתבע מודה כי חוללו, חולל שיק נוסף בסכום של 5,000 ₪. בשל מצבו הכלכלי והנפשי הקשה של הנתבע, ביקש התובע לעזור לנתבע ומצא עבורו עבודה אצל לקוחות אותם מכיר התובע. סך הכל החזיר הנתבע באמצעות אותן עבודות את הסך של 6,820 ₪. סך של 3,545 ₪ התקבל מחברת אופקים פחחות בע"מ וסכום נוסף של 3,275 ₪ התקבל מחברת המרכז מפעלי מתכת בע"מ. היות ויתרת חובו של הנתבע לאחר קיזוז הסכומים האמורים עמדה על הסכום של 10,777 ₪ בלבד, החזיר התובע לנתבע את השיק על סך 5,000 ₪ שחולל. פרט לכך, לא שילם הנתבע סכומים נוספים על חשבון חובו. 4. הצדדים הסכימו על היפוך נטל הראיה בתיק, נוכח טענתו של הנתבע לפרעון החוב ולפיכך העידו הנתבעים טרם העיד התובע. 5. כעולה מכתבי הטענות ומתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי הצדדים, המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשלושה תשלומים ששילם הנתבע על פי טענתו. האחד הינו שיק בסכום של 6,275 ₪, שהתובע מכחיש קבלתו, השני הינו תשלום הסך של 5,000 ₪ באחד מארבעת השיקים הראשונים שנמסרו לתובע שלגביו טוען התובע, כי חולל ובסופו של דבר הוחזר לנתבע ושלישי הוא תשלום הסכום של 2,225 ₪, שהנתבע טען, כי שילם לתובע והתובע הכחיש קבלתו. יצויין, כי הצדדים טענו בנוסף לעניין קיזוז שביקש הנתבע לעשות, בשל איכות החומר שאותו מכר לו התובע ואולם כבר עתה אומר, כי מסכימה אני עם עמדת ב"כ התובע, כי כל טענה בעניין זה, נוסף לכך שלא הועלתה בכתבי הטענות, עניינה טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב ולפיכך דינה להידחות במסגרת העילה השטרית. 6. אשר לשיק הראשון בסכום של 6,275 ₪, טען הנתבע במהלך חקירתו בבית המשפט, כי מצא אצלו ספח שיק הנוגע לתשלום שיק זה לידי התובע ומכאן טענתו לתשלום, אך לא הצליח למצוא בבנק כי השיק נפרע. יצויין, כי סכום ארבעת השיקים האחרים ששילם הנתבע לתובע הינו כסכום שתי החשבוניות, כאשר שניים מהשיקים הינם בסכום חשבונית אחת ואילו השניים האחרים הינם בסכום החשבונית השניה. התובע אף צירף קבלות הנוגעות לתשלום השיקים האמורים. בעקבות התביעה שבפניי פנה הנתבע לבנק שלו והוציא את תדפיסי החשבון הנוגעים לתקופה הרלוונטית, אך לא מצא, כי השיק האמור נפרע ואף צילום השיק לא נמצא בבנק. בנסיבות אלה, כאשר הנתבע סומך טענתו על צילום ספח שיק בלבד, שאין לו תימוכין במסמכי הבנק, לא הרים הנתבע את הנטל להוכיח, כי שיק זה אכן נמסר לתובע כנגד פרעון החוב נשוא החשבוניות וכי שיק זה נפרע. אין בספח שיק לבדו כדי להרים את נטל ההוכחה בעניין זה. 7. טענתו השניה של התובע נוגעת לתשלום השיק בסכום של 5,000 ₪. אין חולק, כי שיק זה נמסר לידי התובע והמחלוקת שבין הצדדים נוגעת לפרעונו של השיק. לשם הוכחת טענתו, המציא הנתבע את תדפיס החשבון הנוגע למועד הפקדתו של השיק בחשבון הבנק שלו ואף המציא מהבנק את צילומו של השיק, ממנו ניתן ללמוד, כי השיק עודנו מצוי בידי הבנק וכי על פי הרישומים שעל גביו, השיק לא חולל. לטענת ב"כ התובע, אין במסמכים אותם צירף הנתבע כדי ללמד, כי השיק אמנם נפרע. בתדפיס החשבון שצורף על ידי הנתבע מופיעה הפקדתו של השיק ביום 25.5.04, כאשר לאחר שורת ההפקדה מופיעות שלוש שורות נוספות בלבד שעניינן פעולות שבוצעו ביום 30.5.09. על פי טענת ב"כ התובע, היה על הנתבע לצרף את תדפיס החשבון העוקב, על מנת לוודא, כי השיק אמנם נפרע וזאת בפרט כאשר באותו דף חשבון שצורף, כל השיקים המשוכים מהחשבון, בין לפני משיכתו של שיק זה ובין לאחריו- לא כובדו על ידי הבנק. הנתבע טען, כי לא מצא מקום לצרף את דף החשבון הבא, כיוון שעלות צילומו בבנק מגיעה לסך של 85 ₪ וצילום השיק לכשעצמו מעיד על כך שהשיק כובד. מצאתי מקום לקבל את עמדתו של הנתבע בעניין זה. עיון בתדפיס החשבון אכן מלמד, כי כל השיקים הנוספים שנמשכו מהחשבון לא כובדו על ידי הבנק הנמשך מהסיבה "אין כיסוי מספיק" ואולם חילולם של השיקים מופיע בתדפיס החשבון מייד לאחר שורת הפקדת השיק. דווקא בנוגע לשיק הנדון, לא נרשמה פעולה של החזרת השיק, כאשר הפעולה הבאה שבוצעה בחשבון בוצעה חמישה ימים לאחר מכן, ועניינה משיכת שיק נוסף, שלגביו מייד צויין, כי הוא לא כובד על ידי הבנק. יש מקום, לפיכך, להניח כי דף החשבון משקף את פרעון השיק ואילו התובע לא הביא כל ראיה לסתור טענה זו. עובדה זו נתמכת בצילום השיק שצורף על ידי הנתבע. הנתבע צירף את צילום השיק משני צידיו ולא ניתן ללמוד מצילומו של השיק, כי הוא אמנם חולל (זאת בניגוד לשיקים נשוא התובענה, שעליהם צויין על ידי הבנק "א.כ.מ."). זאת ועוד, השיק צולם על ידי הבנק הנמשך, שאצלו מצוי השיק, ויש מקום לטענתו של הנתבע, כי אם השיק אמנם נמצא בבנק, הוא כובד, שאם לא כן היה על הבנק להשיבו לידי התובע. בשים לב לראיות שהוצגו על ידי הנתבע בעניין ובהעדר כל ראיה מטעם התובע לסתור טענת הנתבע, הרים הנתבע את הנטל להוכיח, כי השיק האמור נפרע. 8. התשלום האחרון לו טוען הנתבע הינו תשלום הסך של 2,225 ₪. תשלום זה שולם לטענת הנתבע באמצעות שיק של מזכירתו, שהיתה גם כלתו. לטענת הנתבע, הוא פגש את התובע בבנק וזה לחץ עליו, כי יפרע את חובו. לפיכך, ביקש הנתבע מכלתו, כי תעביר לידי התובע את השיק שנמסר לה בגין משכורתה ולאחר מכן התובע ישלם לה בהעברה בנקאית. בתחילה צירף הנתבע בתמיכה לטענותיו העתק מתדפיסי חשבון הבנק מהם ניתן ללמוד, כי השיק אמנם נפרע וכי אכן ביצע העברה בנקאית של סכום זהה לחשבון הבנק של כלתו. לאור טענת התובע, כי לא קיבל סכום זה, הציג הנתבע בפתח ישיבת ההוכחות מסמך מהבנק, נושא חתימת התובע ולפיו משך התובע את סכום השיק במזומן בקופת הבנק. עם הצגתו של מסמך זה, אישר התובע, כי אכן משך את סכום השיק בקופה, אך לא יכול היה לאמר בעבור מה נמסר לו השיק. לטענת ב"כ התובע, התובע לא יכול היה להזכר בעבור מה נמסר התשלום, לאחר שרק בישיבת ההוכחות נמסר העתק המסמך. איני יכולה לקבל טענתו זו של התובע. הנתבע טען בנוגע לפרעון החוב באמצעות שיק זה כבר משעת הגשת ההתנגדות, כך שאין טענה חדשה כלשהי בעניין וכל שנוסף בישיבת ההוכחות הוא ראיה להוכחת התשלום. לפיכך, אם אמנם שולם לתובע התשלום, היה עליו לעורר גירסה בנוגע לתשלום זה עוד קודם לישיבת ההוכחות. יתכן, כי התובע לא זכר כי אמנם שולם לו תשלום כלשהו ורק לאחר שנוכח בקיומו של מסמך בעניין אישר את התשלום, בין אם משום ששולם לו ובין אם משום שהראיה שהוצגה מקובלת עליו לשם הוכחת אירוע שאינו זוכר, אך התובע לא טרח להשלים את עדותו הראשית בעניין לאחר שהוצג בפניו העתק המסמך והימנעותו מלהעיד בעניין ולמסור גירסה, אין בהן אלא כדי לפעול לחובתו של התובע. אוסיף ואציין, כי הצדדים לא העלו טענה כלשהי בנוגע לחובות נוספים שצבר הנתבע אצל התובע לאחר מועד העסקאות נשוא התובענה וגם לא הועלתה על ידי מי מהצדדים טענה בנוגע לחובות קודמים, כך שגירסתו של הנתבע, כי הסכום של 2,225 ₪ נמסר לשם כיסוי החוב נשוא התובענה, מתיישבת גם עם יתר הראיות בתיק. עוד מצאתי מקום להוסיף, כי הגם שהתובע הגיש בתחילה את השיקים לביצוע בגין מלוא סכומם, הרי שלאחר שהנתבע הציג בפניו אסמכתאות לפרעונם החלקי, הסכים התובע להפחית מסכום החוב, כדי שיעור אותם תשלומים ולדידי, אין שונה תשלום זה מאותם תשלומים. לאור האמור, מצאתי מקום לקבוע, כי הנתבע הצליח להרים את הנטל להוכחת תשלום הסך של 2,225 ₪. 9. מכאן, הוכיח הנתבע, כי שילם לתובע, מעבר לסכומים שאינם שנויים במחלוקת את הסך של 7,225 ₪, הוא סיכום שני התשלומים דלעיל. היות וסכום העסקה בניכוי התשלומים ששולמו על ידי הנתבע מביא לסך של 10,777 ₪, הרי שהנתבע נותר חייב לתובע את הסך של 3,552 ₪. 10. התובע טוען כאמור, כי גם הנתבעת חבה בתשלום הסכום הנטען, הגם שאינה חתומה על השיק וזאת בשל היותה בעלים משותפים בחשבון הבנק של הנתבע. דיני השטרות אינם מכירים בחבות שטרית ללא חתימה ואולם, פעמים הכירו בתי המשפט בחיוב שטרי של בעלים משותף בחשבון, בפרט, כאשר מדובר בבני זוג. איני סבורה, כי המקרה שבפניי מצדיק סטיה מדיני השטרות. הנתבעת העידה, כי לא היתה שותפה בעסקו של הנתבע ואף לא עשתה שימוש כלשהו בחשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים והנתבע העיד, כי הנתבעת צורפה לחשבון רק למקרה שבו חו"ח יקרה לנתבע משהו ואז תיאלץ הנתבעת לעשות שימוש בחשבון. בני הזוג אף ניהלו בנוסף חשבון בנק פרטי שאינו נוגע לעסקיו של הנתבע. בנסיבות אלה, לא הרים התובע את הנטל להוכיח (ובעניין זה נטל ההוכחה עודנו רובץ לפתחו של התובע), כי יש מקום להטיל על הנתבעת חבות שטרית מכח דיני השטרות או דיני השליחות ולפיכך, דין התביעה נגד הנתבעת- להידחות. 11. סוף דבר, תביעת התובע נגד הנתבעת- נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בשיעור של 600 ₪. אשר לתביעה נגד הנתבע, הרי שזו התקבלה בחלקה אך נדחתה בחלקה הגדול יותר. בנסיבות העניין ונוכח טענות ב"כ התובע לעניין הוצאות ניהול ההליך, מצאתי מקום שלא לעשות צו בדבר הוצאות. מזכירות לשכת ההוצאה לפועל תמחק את שמה של הנתבעת מתיק ההוצאה לפועל ותעמיד את סכום קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל על הסך של 3,552 ₪ וכן תעמיד את שיעור שכר הטרחה ואגרות המשפט על שיעורם הנובע מסכום קרן החוב האמורה. תביעה שטריתנטל הראיה / נטל הבאת הראיות