החלטה המבקשת הגישה תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה עתרה להורות על ביטול משכנתא שנרשמה על דירתה, לטובת המשיב. ביטול המשכנתא נתבקש לאור פגמים שונים שנפלו, לטענת המבקשת, בהסכמים שנחתמו ובפעולות שנעשו על-ידי הבנק-המשיב ועל-ידי מי שהיה בעלה של המבקשת. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה. המבקשת חפצה להגיש ערעור לבית משפט זה, ולכן עתרה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן החלטה בערעור. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין, אולם זאת בכפוף להפקדת סכום של 850,000 ש"ח בקופת בית-המשפט, או ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת הסכום האמור. כנגד החלטה אחרונה זו, של בית המשפט המחוזי, מופנית הבקשה שבפני. עיקר טענתה של המבקשת, כי אין ביכולתה לעמוד בתשלום הסך האמור, וכי עד כה שילמה למשיב סכום נומינלי העולה על קרן ההלוואות שבגינן מתבקש מימוש המשכנתא. עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור שהגישה - טובים. המשיב מתנגש לבקשה. נראה, כי ההליך שבו נקטה המבקשת אינו מתאים, שכן בקשתה היא לעכב את ביצועו של פסק-דין שדחה את תביעתה. בנסיבות שכאלה, ההליך הראוי מצוי בתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לאמור, הגשת בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור (ראו רע"א 9821/02 עזבון המנוח יחיאל כהן ז"ל נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). יחד עם זאת, לא הייתי דוחה את הבקשה אך מטעם זה. בית המשפט המחוזי ראה לנכון להורות על "עיכוב ביצוע" פסק-הדין, אולם זאת בכפוף להפקדת סכום של 850,000 ש"ח. לא מצאתי עילה להתערב באיזון זה שערך בית המשפט המחוזי. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את סכום החוב של המבקשת לבנק, העומד, לטענת הבנק, על סכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח (המבקשת חולקת ככל הנראה על אומדן זה, אך אינה מביאה נתונים אחרים); את מהות הנכסים הממושכנים (המבקשת אינה חולקת על כך שמדובר בשני קוטג'ים, אשר לגבי אחד מהם קיימת התדיינות משפטית אולם אין חולק שהוא רשום על-שמה); ואת קביעותיו של בית משפט קמא, שדחה את התובענה. הבקשה נדחית, אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיב, ובשכר-טרחת עורך-דינו, בסכום שולל של 5,000 ש"ח. משכנתאמקרקעין