פסק דין 1. המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך 1,780,003 ש"ח. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 24.7.03 פסק דין על פי כתב התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה הגיע לידי בא-כוח המשיבה מספר ימים לאחר מכן. בעקבות מתן פסק הדין ניהלו הצדדים מו"מ לפשרה, שלא הבשיל לכלל הסכמה. 2. ביום 11.1.04 הוגשה על ידי המשיבה "בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין ולמתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן" (בש"א 1249/04). בבקשה נטען, ללא שצורף לה תצהיר, כי בהתחשב בפגרות ובתקופות העיצומים ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין עד ליום 11.1.04 (יום הגשת הבקשה להארכת המועד). המשיבה מסבירה בבקשה, כי רשם העמותות מינה רואת חשבון מלווה למשיבה לפי דרישת משרד החינוך, ורואת החשבון זקוקה לזמן נוסף להשלמת בדיקות הנחוצות להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. הארכה שהתבקשה היתה עד ליום 20.1.04. 3. כב' הנשיא, השופט כהן, החליט בבקשה, מבלי להמתין לקבלת תשובת המבקשים. בהחלטה מיום 19.1.04 נקבע, כי הבקשה להארכת המועד תיענה רק אם המשיבה תפקיד סך של 700,000 ש"ח. 4. ביום 20.1.04 הגישה המשיבה בקשה נוספת למתן ארכה עד ליום 25.1.04 - הן לביצוע ההפקדה והן להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשת רשות להתגונן. כב' הנשיא החליט, גם הפעם מבלי לקבל את תשובת המבקשים, כי ההפקדה תיעשה עד ליום 25.1.04. 5. ביום 25.1.04 הגישה המשיבה "בקשה לביטול פסק דין ובקשת רשות להתגונן" (בש"א 1658/04) והסכום של 700,000 ש"ח הופקד על ידה. בקשות אלה עדיין לא נדונו. 6. המבקשים פנו בבקשה להרשות להם לערער על החלטותיו של כב' הנשיא מיום 1.9.04 ומיום 20.1.04. בין היתר טוענים המבקשים, כי לא היה מקום להחליט בבקשות מבלי לקבל את תשובתם, כי הבקשות כלל לא הומצאו להם, כי לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכות המועד שהתבקשו וכי לא היה מקום להיעתר לבקשות שלא נתמכו בתצהירים. עוד טוענים המבקשים, כי המועד האחרון להגשת הבקשה לביטול פסק הדין היה ביום 7.1.04, ולא 11.1.04 (כפי שנטען על ידי המשיבה). 7. המשיבה השיבה בכתב לבקשת רשות הערעור. בין יתר טענותיה טוענת המשיבה, כי מכתבה של רואת החשבון, שצורף לבקשה להארכת המועד, מספק את דרישת התצהיר; כי אם הבקשה לארכה היתה מוגשת ביום 25.1.04 יחד עם בקשת הרשות להתגונן היא היתה מתקבלת ממילא; כי התקיימו טעמים טובים להארכת המועד בשל הקשיים בהם נתקלה רואת החשבון בקבלת חומר חשבונאי מהמבקשים; כי כיום נפרשו כל טענות המשיבה לפני בית המשפט (בליווי תצהיר), בגדר הבקשה לביטול פסק דין, ובכך נרפא הפגם שדבק בבקשות הקודמות וכי אם לא יוארך המועד ייגרם למשיבה עיוות דין חמור. 8. המבקשים הסכימו כי הבקשה תידון כערעור, כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות. המשיבה מתנגדת לכך. ההתנגדות מבוססת על טעם שאינו ממין הענין, תוך הסתמכות על ההלכות שעניינן המקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשת רשות ערעור המוגשת ב"גלגול שלישי". המקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלה. מכל מקום, נחה דעתי כי זכויות הצדדים כבעלי דין לא תפגענה אם אדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 9. אין ספק שההליך שהוביל להחלטות כב' הנשיא מיום 19.1.04 ומיום 20.1.04 היה לקוי. הפגם העיקרי נעוץ בכך שההחלטות ניתנו בטרם הונחה לפני בית המשפט תשובת המבקשים לבקשה, כך שעמדתם כלל לא נשקלה. הבקשות עצמן לקו בעיקר בכך שלא צורף להן תצהיר. עם זאת, יש טעם בעמדת המשיבה לפיה, כיום מונחת בפני בית משפט השלום תשתית עובדתית מלאה גם לענין הבקשות להארכת מועד, וזאת בגדר הבקשה לביטול פסק דין שהוגשה בבש"א 1658/04. יצויין, כי המבקשים השיבו בכתב לבקשה זו ובתשובתם התייחסו בפירוט גם לסוגיית הבקשה להארכת מועד. אגב, בסוגיה זו, של הארכת מועדים, כאשר היא נבדקת בנוגע להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, מפעיל בית המשפט שיקולים שונים מהשיקולים המופעלים כאשר מתבקשת הארכת מועד להגשת ערעור, כפי שהוסבר בע"א (מחוזי-י-ם) 1356/00 הדאיה נ' פלדמן, דינים-מחוזי, כרך לב(8),440, בסימן 21 לפסק דינו של כב' השופט גל. ענין זה קשור בהיותה של זכות הגישה לערכאות (לגבי הערכאה הדיונית לפחות) בגדר זכות יסוד (ע"א 3833/93 לוין נ' לוין ואח', פ"ד מח(2), 862, בעמ' 874 מול האות ז'), מהרתיעה שלא לקיים דיון לגופו של ענין ומהיות הזכות לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד בגדר זכות בעלת מימד חוקתי (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים, פ"ד נה(4), 198). בנסיבות אלה אינני סבור שיהיה זה נכון לקבוע במסגרת הערעור דנן כי לא היה מקום ליתן למבקשת ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עם זאת, כפי שראינו, הפגמים שנפלו בהליך בולטים לעין, והעיקר - לא נשמעה כלל עמדת המבקשים בטרם הוחלט על מתן הארכה. פגם זה יש לתקן. 10. לרקע האמור לעיל, ולנוכח העובדה שבעלי הדין שטחו טענותיהם גם לענין הבקשה להארכת המועד בגדר הבקשה לביטול פסק הדין (בש"א 1658/04), יכול עכשיו בית משפט השלום לדון במכלול הטענות. במצב זה אני סבור שהתוצאה הראויה היא שסוגיית הארכת המועדים שהתבקשה תידון מחדש בבית המשפט קמא, וזאת במסגרת הדיון בבש"א 1658/04. באופן זה תהיה לפני בית המשפט התמונה המלאה ביחס לכלל בקשותיה של המשיבה, כאשר המבקשים השיבו לבקשות אלה, וניתן יהיה להגיע להחלטה במכלול הנושאים. לפיכך אני מקבל את הערעור במובן זה שההחלטות שהאריכו את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין והבקשה לרשות להתגונן מבוטלות ונקבע כי כל הבקשות תידונה בגדר הדיון בבש"א 1658/04. מובהר, כי ההחלטה על הפקדת סך 700,000 ש"ח עומדת בעינה, שכן המשיבה לא ביקשה להשיג על החלטה זו. 11. התסבוכת הדיונית והצורך בהליך דנן נגרמו במידה רבה בשל מחדלי המשיבה. לנוכח ענין זה ומכיוון שהערעור התקבל בחלקו, אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. הפקדון יוחזר למבקשים. 12. בשולי הדברים איני יכול שלא לציין כי ראוי להם לבעלי הדין שבמקום לעסוק במחלוקות דיוניות ולמצות בגדר כך כל טענה, ישכילו לקיים ביניהם בירור מקיף של הטענות ההדדיות לגופו של ענין במטרה לבחון את סכום החוב. הערה זו באה לנוכח העובדה שהיו בין הצדדים מגעים למציאת פתרון, מחד גיסא, ולנוכח העובדה שאפילו בנושא שולי של המצאת בקשה זו לידי המשיבה נדרשה התערבות בית המשפט (כמפורט בהחלטתי מיום 23.3.04), מאידך גיסא. סדר דין מקוצרביטול פסק דין