להלן פסק דין בנושא בקשה לביטול פסק דין לאחר הוצאה לפועל: פסק דין 1. זו בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום (כב' השופטת א' אפעל-גבאי) מיום 30.4.00 בבש"א 10435/99, שהחלטתי לדון בה כערעור. 2. ביום 9.6.98 הגיש המשיב לביהמ"ש קמא תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בת"א 8705/98. כעולה מאישורי המסירה, נמסר כתב התביעה למערערת 1 ביום 23.6.98. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, נתנה הרשמת ת' נמרודי ביום 14.7.98 פסק-דין נגד המערערים, על פי תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - התקנות), על יסוד כתב התביעה (באותה עת קבעה התקנה 20 ימים להגשת בקשת רשות להתגונן). אין חולק כי פסק הדין והודעה על פתיחת תיק הוצל"פ נגד המערערים נמסרו לידיהם ביום 25.9.98. 3. בראשית נובמבר 1999 הוחל במימוש הליכי ההוצל"פ כנגד מיטלטלין של המערערים. עקב כך, הגישו המערערים לביהמ"ש קמא בקשה לביטול פסק דין לפי תקנה 214 לתקנות ביום 18.11.99 - יותר משנה לאחר שנמסרו לידיהם פסק הדין וההודעה על פתיחת הליכי הוצל"פ נגדם, וזאת חרף האמור בתקנה 214 הנ"ל, המגבילה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ל30- יום מיום המצאת פסק הדין. בנוסף ביקשו המערערים הארכת מועדים, וביטול או עיכוב הליכי הוצל"פ. 4. ביהמ"ש קמא החליט ביום 3.1.00 להפריד את הדיון, ולדון תחילה בבקשה להארכת מועד. בהחלטתו נשוא ערעור זה, קובע ביהמ"ש קמא כדלקמן: "התמונה המצטיירת מן המקובץ היא, כי לא זו בלבד שאין בפני המבקשים [המערערים] טעם מיוחד להצדקת האחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין, אין בפיהם כל טעם שהוא. לבד מהטענה הסתמית והכללית כי מאן דהוא בבנק אמר למבקשים בעת הגשת כתב התביעה כי המדובר בטעות הנמצאת בטיפול, לא הובא כל הסבר מדוע לא נעשה דבר במשך למעלה משנה. זאת, לאחר שהמבקשים נוכחו לדעת יותר מפעם אחת כי ההליכים נגדם נמשכים, פסק הדין שניתן הוכנס לביצוע להוצאה לפועל, וההוצאה לפועל נוקטת בצעדים שונים למימושו. המדובר בתקופת איחור משמעותית ביותר שלא ניתן לה הסבר ראוי, ובוודאי לא הסבר שיש בו כדי להוות טעם מיוחד להצדקת איחור כה גדול. המבקשים בחרו לשבת באפס מעשה במשך שנה ומעלה ולא עשו דבר כדי להביע כדין את אי השלמתם עם פסק הדין שניתן נגדם. לא ניתן עתה להשיב את הגלגל אחורנית בלא לתת נימוק טוב והסבר ראוי להתנהגות המבקשים עד כה." לאור זאת, החליט ביהמ"ש קמא לדחות את הבקשה להארכת מועד, והשית על המערערים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000₪. מכאן הערעור. 5. בערעורם טוענים המערערים כי טעה ביהמ"ש קמא משהפריד את הדיון בבקשה להארכת מועד מהדיון בבקשה לביטול פסק הדין עצמה, וכי היה עליו לשקול את סיכויי הגנתם. הם מפנים את ביהמ"ש למכתב שכתבה נציגת המשיב למערער 2, הנושא תאריך 23.12.97, והעתקו צורף כנספח לתצהירו של המערער 2 בפני ביהמ"ש קמא. המכתב מהווה סיכום פגישה שהתקיימה בין המערער 2 לנציגי המשיב במשרדי המשיב בירושלים, ובה סוכם כדלקמן: "1. המקור לכיסוי החובות בחשבונך [חשבון המערער 2] מס' 213125 ובחשבון 216558 ע"ש נחום אילנה [הוא החשבון נשוא התביעה] יהיה ממכירת נכס ברחובות ששייך לחברת כהן גמיש שלך 50% מזכויות בנכס. והיה והנכס לא ימכר עד 16/2/98 יממש הבנק את זכותו למכור את הנכס הנ"ל, ותמורת המכירה תחסל את החובות. 2. והיה והסכום בגין מימוש זה לא יכסה את כל החובות הקיימים לבנק, נממש את הרכב המשועבד לטובתנו. ... הרינו לציין כי בתאריך 16.11.97 אישרת והסכמת לתוכן הסיכום הנ"ל." (ההדגשה הוספה). המערערים טוענים כי הוטעו ע"י הבנק לחשוב כי התובענה הוגשה בטעות, וכי פירעון החוב יימשך בדרך שנקבעה בפגישה וסוכמה במכתב הנ"ל. 6. לא נראה לי שבמסגרת השיקולים להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ניתן להתעלם מסיכויי ההגנה, ולהסתפק רק בדיון בשאלת היות האיחור מוצדק. לכאורה, יש בידי המערערים הגנה טובה בפני התובענה. המערערים אמנם התרשלו בניהול ענייניהם משהשתהו זמן כה רב עד להגשת הבקשה, ועל כך ראוי להענישם בדרך של אי פסיקת הוצאות לזכותם חרף קבלת הערעור, וכן לקחת בחשבון עובדה זו בחשבון בתום ההליכים. 7. אשר על כן, אני מבטלת את החלטת ביהמ"ש קמא, ומורה גם על ביטולו של פסק דינה של הרשמת בתיק העיקרי (ת"א 8705/98). למערערים ניתנת רשות להתגונן. הם רשאים להגיש כתב הגנה תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה, אחרת ישמש התצהיר שהגישו בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט קמא - ככתב הגנה. כל צד ישא בהוצאותיו בהליך זה. הוצאה לפועלביטול פסק דין