פסק דין 1. ביום 14.11.2002, הגישו התובעים התובענה דכאן, בצירוף בקשה להכיר בתובענה כתביעה ייצוגית על פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (בש"א 14343/02). עילתה של התביעה, בתמצית שבתמצית, היא גביית יתר שלא כדין של אגרת בנייה על ידי הנתבעת, בניגוד לתעריפים שבתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (תביעה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970. בכתב התשובה לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, הודתה הנתבעת בפה מלא כי גבתה כספים ביתר, ולטענתה, החלה לפעול בפיקוח רואה חשבון, להחזרת הסכומים, עוד לפני הגשת התובענה. לכן, טענה הנתבעת, כי דין התביעה להדחות על הסף, וכי לאור הודאתה בטעות, בוודאי שאין להכיר בתובענה כתביעה ייצוגית. 2. בעקבות המלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסדר דיוני (הודעת הצדדים מיום 15.6.2003) שעיקריו כלהלן: ( - ) התובעים הצהירו כי קיבלו מהנתבעת מסמכים ונתונים אודות ההחזרים ודרך החישוב, והנתבעת הצהירה כי החזירה כבר כ - 90% מסכומי האגרות ששולמו ביתר. ( - ) דו"ח מסכם של רו"ח יוגש לבית המשפט עם גמר ביצוע ההחזרים. ( - ) התובעים הצהירו כי אינם משיגים על אופן חישוב ההחזר. ( - ) בתום חודש מיום השלמת ההחזרים תפרסם המשיבה במקומון הנפוץ ביישובים סחנין - עראבה - דיר חנא, הודעה בדבר תיקון הטעויות וביצוע ההחזרים. ( - ) בית המשפט יפסוק לענין הוצאות ושכר טרחת עורך דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 וינמק את פסק דינו. בהתאם להסכמה הדיונית, הגישו הצדדים אפוא את סיכומיהם. 3. תמהתי למצוא בסיכומי הצדדים פער כה גדול לעניין הסכומים שנגבו ביתר. התובעים טענו (סעיף 11 לסיכומים) כי חישוב אריתמטי פשוט מעלה שהנתבעת גבתה סכום של כ - 12,500,000 ₪ ביתר. מנגד, טענה הנתבעת כי הסכום שנגבה ביתר עומד על הסך של 2,051,325 ₪ בלבד. במחלוקת עובדתית זו, אלך לשיטתה של הנתבעת, באשר התובעים לא הוכיחו את סכום ההחזר הנטען, והסתפקו בצירוף מספר דוגמאות. טענת התובעים גם עומדת בניגוד להסדר הדיוני בין הצדדים, בו הצהירו התובעים כי הנתונים הוצגו בפניהם, והנתבעת הצהירה כי ביצעה כבר 90% מההחזרים. ולבסוף, על פי ההסדר הדיוני, היה על הנתבעת לצרף דו"ח מסכם של רואה החשבון, וכך עשתה במצורף לסיכומיה. על פי דו"ח רואה החשבון, מסתכמים ההחזרים בסכום של כשני מליון ש"ח, כפי שנטען על ידי הנתבעת. לאור זאת, סכום התובענה האמיתי, אילו נתבררה כתובענה ייצוגית, עומד על כשני מליון ₪ בלבד. 4. לא אכחד כי סברתי בשעתו שתובענה להשבת סכומים שנגבו ביתר מקבוצה מוגדרת של תושבים, היא בגדר תובענה ייצוגית קלאסית הנופלת בגדרה של תקנה 29. אלא, שכתב התשובה של הנתבעת, בו הודתה על אתר בגביית יתר, ומכתבה שנשלח בסמוך להגשת כתב התביעה, היה בו כדי להוציא את הרוח ממפרשי התובענה. זאת ועוד. ביני לביני, נפל דבר, וניתן פסק הדין ברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ. א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם, פ"ד נז(3) 220. לטעמי, על פי דעת הרוב בפסק הדין הנ"ל, לא ניתן היה להכיר בתובענה דכאן, כתובענה ייצוגית. 5. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך, שהיה זה התובע מס' 1 שתרומתו המכרעת היא שהביאה לגילוי הטעות ולביצוע ההחזרים לתושבים. כמו כן, קיימת אי בהירות באשר לתאריך בו שלחה הנתבעת מכתבים לתושבים, אם היה זה לפני הגשת התובענה או לאחריה, ולא מצאתי בסיכומי הנתבעת התייחסות לתמיהות שהעלו התובעים בסעיף 20.5 לסיכומיהם. 6. סופו של דבר, בהתחשב בכך שלא ניתן היה להכיר בתובענה כייצוגית, ומנגד, בהתחשב בכך שהיו אלו התובעים שהביאו לתוצאה המבורכת של החזר אגרה שנגבתה ביתר, ובהתחשב בסכומי ההחזרים לתושבים, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעים בסך של 50,000 ₪ (חמישים אלף) בצירוף מ.ע.מ. והחזר אגרת משפט. בניהאגרת בניהגביית יתראגרה