מה נלקח לחישוב מענק היובל ?

מה נלקח לחישוב מענק היובל ? בפני בית הדין תביעת התובע, גימלאי של המדינה, כנגד מדינת ישראל (להלן: הנתבעת או המדינה) לתשלום זכויות מכח הסכם בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית שהסדיר את זכויותיהם של עובדים ביהודה ושומרון שמשרותיהם בוטלו, מיום 25/7/80 (להלן:הסכם 80),ובהם מענק ומענק יובל שלא שולמו לו לטענתו על פי החישוב הנכון של "משכורת קובעת" ו"משכורת כוללת" כהגדרתן בהסכם זה. המדינה טענה כי דין התביעה להיות מסולקת מחמת שיהוי שכן התובע פרש בנובמבר 2000 והגיש את תביעתו ב-26.11.07 דהיינו סמוך בימים ספורים לשבע השנים מהולדת עילת תביעתו.לגופו של עניין טענה המדינה כי המענק שקיבל היה גבוה מהסכום לו היה זכאי וכי תוספת "דריכות וכוננות" שלא קיבל מתקזזת עם הסכום ששולם ביתר ועדיין נותר בידו סכום עודף. העובדות התובע יליד 5/42 גימלאי המדינה אשר שירת במסגרת המנהל האזרחי ביהודה ושומרון(להלן:יו"ש), במשך 35שנים,חמישה חודשים ו-24ימים עד תום חודש נובמבר 2000. התובע שימש קמ"ט איכות הסביבה ביו"ש. מתוך תקופת עבודתו במדינה עבד באיזור יו"ש 29 שנים,7 חודשים ו-16 ימים עד לפרישתו. הסכם 80 הסדיר בין היתר את זכויות העובדים שמשרותיהם באיזור יו"ש (להלן:האיזור)בוטלו או יבוטלו בתקופת ההסכם. על פי הסכם 80 היה התובע זכאי לקבל ,בין היתר, מענק בגובה "משכורת קובעת" לכל שנת עבודה באיזור וכן מענק בגובה "משכורת כוללת" לכל שנת עבודה באיזור. הסכם 80 מגדיר בסעיף 2(ה)משכורת קובעת כדלקמן : "משכורת קובעת"-שכר משולבוכן כל התוספות החלות על עובד מכח הסכמים קיבוצים והסכם זה כגון,תוספת משפחה,גמול השכלה,כוננות על,גמול אקדמי,שעות קיץ, תוספת שטחים, וכן כל מרכיב נוסף שיוכר כחלק מהמשכורת הקובעת עד לפרישת העובד בפועל." בסעיף 2(ו) מגדיר"משכורת כוללת" כדלקמן: "משכורת כוללת"-משכורת קובעת, וכן ממוצע של כל התשלומים שניתנו לעובד במשך עבודתו בפועל באיזורים בששת החודשים האחרונים לפי תעריף הנהוג שנקבי ע"י החשב הכללי ביום התשלום." הנתבעת בדקה ומצאה כי התובע לא קיבל במסגרת ה"משכורת הכוללת" תוספת "דריכות וכונניות" בסך 450 ₪ ותוספת אגרה בסך 45.06ש"ח. בחודש ספטמבר 2000 קיבל התובע מענק יובל בסך 6,657 ₪. הצדדים הסכימו כי תוספת דריכות וכוננויות וכן תוספת אגרה מקצועית הן חלק מהמשכורת הכוללת ובסה"כ 495.06 ש"ח. המחלוקת האם שילמה המדינה את המענק כדין או שמא כטענת התובע שילמה בחסר או כטענת המדינה שילמה ביתר. האם היה על המדינה לשלם במשכורת הקובעת גם מענק יובל או שאין לכללו בהגדרה זו אלא במשכורת הכוללת בלבד. האם על המדינה להוסיף תשלום תוספת דריכות וכוננויות ואגרה מקצועית או שיש לקזזה מתשלום היתר ככל שיקבע ששולם ביתר. האם הרכיבים "גילום מס הכנסה"ו"ביטוח לאומי מגולם" על הוצאות רכב משתנות ועל הוצאות בגין ביטוח ורישוי רכב הם חלק מהמשכורת הכוללת.האם"קופת גמל יניר",ו"קרן השתלמות אקדמאים"הם חלק מהמשכורת הכוללת. הכרעת הדין טענות התובע התובע טען כי המדינה חישבה את המשכורת הכוללת לצורך תשלום המענק בשיעור של 25,486.20 ₪ ואילו לפי חישוביו המשכורת הכוללת היא בשיעור32,339ש"ח תוך שהוא כולל את הרכיבים שנמנו עם השאלות שבמחלוקת לעיל. עוד טען כי את מענק היובל בשיעור 6,657 יש לחלק ל-12 ואת החלק היחסי לכלול במשכורת הכוללת כפי שאכן עשה. לטענתו ההפרש בין מה ששולם לו למה שצריך היה לשלם הוא בסך 188,366ש"ח וזאת מבלי שתבע את "תוספת דריכות וכוננויות". טענות המדינה המדינה טענה כי אין לכלול את מענק היובל או חלק ממנו במשכורת הקובעת אלא רק במשכורת הכוללת שכן יהיה בכך תשלום כפל של מענק היובל שילקח בחשבון פעם במשכורת הקובעת ופעם נוספת במשכורת הכוללת שהמשכורת הקובעת היא חלק ממנה. עוד טענה כי ע"פ פירוט השכר בנספח א' לכתב ההגנה ובהלקח בחשבון כל הרכיבים שיש לכללם השכר הכולל לצורך מענק פרישה הוא 26,171.31ש"ח וזאת כולל תוספת "דריכות וכוננויות" בסך 450ש"ח.לעומת זאת בפועל חושב שכרו הכולל בשיעור 26,688.44 דהיינו חישוב ביתר בשיעור 517.44 ₪ . שיהוי המדינה זנחה בסיכומיה את טענת השיהוי אותה טענה ברישא כתב ההגנה ועל כן אין לדחות את התביעה מטעם זה אף שלטעמנו יש בהתנהלות התובע שיהוי של ממש בכך שהגיש בסמוך לתום שבע שנים את תביעתו.עניין זה הוזכר דווקא בפסק הדין עליו סומך התובע בבג"צ 4830/03 קרן קיימת לישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ"ט(5)241 (להלן:בג"צ קק"ל)שם העביר בית המשפט ביקורת על התובע שקיבל שנתיים גימלה בטרם פנה ובענייננו מקל וחומר.ניתן לראות זאת גם בדברי ב"כ המדינה "יש קושי בעניין זה מכיון שמדובר בתוספת ישנה של עובדי שטחים בתיקים של אנשים שפרשו לפני הרבה שנים .מדובר בתוספת לא ממוכנת שמוכנה על ידי בערך ב-2006 מדובר בפתיחה ידנית של תיקים שנמצאים בגניזה ועל כן יש קושי "(עמ'11ש'5-10).ראה גם החלטה מיום 9.12.08 סע'5 עמ'12 לפרו'. אולם משניתן היה להתחקות אחר החישובים נדון בהליך לגופו. ראשית דבר התובע סומך כל תביעתו על לשונו המפורשת לכאורה של הסכם 80 וטוען כי ביטוי כמו "כל התוספות" או "כל התשלומים " הם ביטויים גורפים וחד משמעיים אשר לא ניתן להחריג מהם אלא מה שנאמר במפורש. אין לקבל גירסה זו של פרשנות עת באים לפרש הסכם קיבוצי הבא כחלק ממערכת יחסי העבודה החלה על עובד מדינה. במקרה כזה - והוא המקרה שבפנינו- יש לקרוא את ההסכם הקיבוצי בתוך מערכת הכללים בה הוא מצוי ובוודאי עת בפרישה מדובר יש לראות את האמור בו במסגרת כללי הפרישה במדינה גם אם נתכוון ההסכם להיות ייחודי לקבוצת עובדים זו בסיטואציה של התייתרות משרותיהם. עניין זה עולה יפה ובבירור מתוך הסכם 80 עצמו. לדוגמא ב"והואיל" הראשון נאמר כי הצדדים מעוניינים להסדיר את התנאים להם יהיו זכאים"עובדי המדינה" זה הסטטוס שלהם וזו גם המערכת המשפטית בה נמצא ההסכם. בסעיף 2 להסכם 80 נאמר:"בהסכם זה יהיו למונחים המפורטים להלן הפירושים המצויינים לצידם.מונחים אשר לא הוגדרו בהסכם זה פירושם יהא כמוגדר בתקנון שירות המדינה,בהסכמים קיבוציים החלים על הצדדים,בחוק שירות המדינה(מינויים)....וחוק שירות המדינה(גימלאות)..." ברור כי הצדדים ראו את ההסכם כחלק ממכלול זה ואף מנו אותו. אמנם מילולית כתוב לגבי "מונחים שלא הוגדרו" אולם ברור כי הרקע הוא מסגרת ההעסקה והפרישה של עובד מדינה. ובהקשר זה ,מקום שיש מחלוקת בין הצדדים ,נפרש את הדברים ככל שאינם מפורשים בהסכם 80 או שפרשנות מילולית יוצרת חוסר היגיון או אי התאמה עם המסגרת החוקית. גם סעיף 5א בו מתייחס להסכם 80 ביחס לתקשי"ר לעניין שיבוץ אף שהתקשי"ר הוא הסדר קיבוצי. בסעיף 7 יש התייחסות לעובד שבחר לפרוש והוא מתייחס לגימלה ולהגדלתה על פי חוק בס"ק (1)ו-(2) לסעיף זה ואח"כ למענק בגובה משכורת קובעת ומענק בגובה משכורת כוללת בס"ק(3)ו-(4) בהתאמה. ברור כי לא ניתן לפרש מונחים הבאים לביטוי באותו סעיף עצמו בסעיפים קטנים שונים באופן שלא מתיישב זה עם זה ויש למצוא את ההגיון הרצוף העונה על כוונת הצדדים ומתיישב עם הכתוב. מעל לכל בסעיף 9 להסכם נאמר: "9.למען מנוע ספק ,כל תשלום האמור בהסכם זה , ישולם כמקובל בשירות המדינה בכפוף לדין הכללי" (דגש שלי ש.ש.) סעיף זה מתמצת את האמור לעיל ואת הכוונה וההקשר של הסכם 80 כחלק ממכלול החל על עובד מדינה בכלל ועובד הפורש בפרט. מתוך פריזמה זו נדון בכל רכיב לגופו. מענק יובל הממונה על השכר הוא שהוסמך והואצל סמכות ע"י שר האוצר לעניין קביעת ואישור ההסכמים. בחוזר הע/90/35 (108) (להלן: החוזר) שהוצא ע"י יחידת השכר והסכמי עבודה ובחתימת הממונה דאז יעקב דנון יש התייחסות למעמדו של מענק יובל ,זכאיו,שיעורו ומועד תשלומו חלקיותו והיחס לגימלאים בעניין. בסוף החוזר נכתב:"למען הסר ספק מובהר כי מענק היובל אינו שכר לשום דבר ועניין, לרבות להפרשות לקופות גמל ולקרן השתלמות". מבלי להתייחס לחיוב העולה מחוזר זה ומעמדו המשפטי יש ללמוד ממנו לפחות על כוונת המדינה בכל הנוגע למעמד מענק יובל בהקשרים העולים בהליך שלפנינו. התובע טען כי לנוכח ההבדל בין טיוטת ההסכם הקיבוצי מיום 10.11.88(נספח ב' לכתב ההגנה ) במגזר הציבורי(להלן:הטיוטא)לבין ההסכם החתום עצמו מיום 20.12.89 (להלן:הסכם 89 )בו נשמטו המילים מהטיוטא "למען הסר ספק מובהר בזאת כי המענק הנ"ל אינו שכר לשום דבר ועניין" אין בסיס לחוזר הממונה על השכר מיום 7.6.90 המאוחר להסכם 89 החתום. אין אנו יכולים לקבל עמדה זו. בהסכם 89 יש תוספת אחרת שעוגנה בסעיף 3 . לתוספת זו נכתב בסופה"התוספת לפי סעיף זה הינה שכר לכל דבר ועניין ולא תובא בחשבון לצורך חישוב שכר מינימום" . דהיינו הצדדים להסכם 89 משרצו לראות בתוספת שכר לכל דבר ועניין מצאו להתייחס לכך מפורשות . על כן גם אם יש הבדל בין טיוטת 88 להסכם 89 לעניין מענק יובל הרי שקריאת הסכם 89 החתום בשלמותו מצביע כי במקום שהצדדים חפצו לציין שהתוספת היא שכר ציינו זאת מפורשות.משלא ציינו כך לגבי מענק יובל באותו הסכם משמע אין זה שכר לכל דבר ועניין. יש להעדיף את קריאת ההסכם בשלמותו מאשר את השוואת הטיוטא להסכם. יתר על כן חוזר הממונה מפנה להסכם 89 מפורשות וקובע כי מענק יובל אינו שכר לשום דבר ועניין לרבות קופות גמל וקרן השתלמות. כיצד יש לקרוא את האמור עד כה יחד עם הסכם 80? המשכורת הקובעת על פי הסכם 80 הנה" משכורת קובעת וכן כל התוספות החלות על העובד....וכן כל מרכיב נוסף שיוכר כחלק מהמשכורת הקובעת"(דגש שלי ש.ש.) הגדרת המשכורת הקובעת בהסכם צריכה לעלות בקנה אחד עם חוק שירות המדינה גמלאות כשמדובר בפרישה. וכבר הפנינו לסעיף 9 להסכם 80 ממנו הסקנו זאת. מענק יובל איננו שכר והוא גם לא "תוספת " לפי ההגדרה שנקט בה בית המשפט העליון בבג"צ קק"ל שכן תוספת, הניתנת גם לעובדים וגם לגימלאים בגין אורך תקופת שירותם אין לראותה כ"תוספת" הניתנת לעובד.על כן אין לכוללה ב"משכורת קובעת. אולם יש לראות במענק יובל כנכלל בהגדרת "משכורת הכוללת " בהסכם 80 ובעניין זה יש לקבל את תביעת התובע שכן יש לראותה ככלולה בהגדרת"ממוצע כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל" .סימוכין לכך יש למצוא גם בנספח האחרון לכתב ההגנה ,שכותרתו "חישוב לתשלום הפרשים עקב תשלום תוס' 2001(18%)" בחישוב זה תחת הכותרת "סה"כ הפרשי משכורת כוללת" נכלל גם מענק יובל בסך 34.74 ₪.זאת באבחנה מנספח א' לכתב ההגנה שם לא חושב רכיב זה במשכורת הכוללת. דהיינו ב-2001 ,אחרי חוזר הממונה על השכר, ראתה המדינה את מענק היובל בכל זאת כנכלל לפחות בהגדרת "משכורת כוללת". העובדה שהמדינה תרצה אי תשלום בהיותו שנתי אכן אין בה ממש. השאלה היא מהות התשלום.וכן גם ביגוד והבראה שהם שנתיים נלקחו בחשבון למשכורת הכוללת.הסבר לכך מעניקה הגב' צייגר ויש לקבל הסברה כי השאלה האמיתית היא המהות. ראה עמ' 16 ש'6-9).ראה גם ע"ב 1721/98(י-ם)ברנע נ. בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ.(עבודה איזורי כרך י"ב 331). על כן מענק יובל בצדק לא נכלל במשכורת הקובעת לצורך חישובה (נספח א' לכתב ההגנה)אולם נכלל בנספח האחרון לכתב ההגנה במשכורת הכוללת. בנוסף ,גם אם היינו מקבלים פרשנותו שיש לכלול מענק יובל במשכורת הקובעת ,מה שאין כן לדעתנו,הרי הגדרת משכורת כוללת היא"משכורת קובעת ,וכן ממוצע של כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל...."(דגש שלי ש.ש.) ברור איפא מנוסח ההגדרה שמשכורת כוללת היא משכורת קובעת" וכן" במובן של בנוסף. אחרת אי אפשר להבין את שתי ההגדרות כפי שסימנו בהם לעיל את המילה "וכן". הפרשנות של התובע כי יש לקחת בחשבון את מענק היובל פעם אחת במשכורת הקובעת ופעם נוספת כתוספת במשכורת הכוללת היא פרשנות שאינה מתיישבת עם נוסח ההגדרות ועם השכל הישר. על העובדה שאי אפשר לחפוץ בתשלום כפול אף כי בהקשר אחר הנוגע אף הוא למענק יובל ראה ע"ע 288/06 משה בן שניאור ואח' נ. קרן קיימת לישראל תק אר 2007 ,ובעיקר ע"ב(י-ם) בן שניאור משה ואח' נ. קרן קיימת לישראל. לעניין המשכורת הקובעת גם בג"צ קק"ל מעניק חשיבות למסגרת המצויה בחוק שירות המדינה גמלאות ובהסכמים ולא פורץ מסגרת . לאור האמור נדחית תביעת התובע ופרשנותו לעניין תשלום נוסף בגין מענק יובל במשכורת הקובעת .אך אנו קובעים כי יש לקחת בחשבון את מענק היובל בחלקו היחסי ,לששה החודשים הרלוונטים כפי שנדון בהמשך, במשכורת הכוללת .התביעה מתקבלת בחלקה. תוספת דריכות וכוננות ותוספת אגרה מקצועית. מתקבלת תביעתו של התובע לכלול את תוספת דריכות וכוננות ואת תוספת אגרה מקצועית כחלק מהמשכורת הכוללת ואכן גם לדעת המדינה יש לכלול רכיבים אלו במשכורת הכוללת וכך אנו קובעים.תביעה זו מתקבלת .לא למותר לציין כי על פי עדות הגב' צייגר התוספת הוכרה רטרואקטיבית ולכן לא שולמה לכתחילה לתובע. (ראה עדותה עמ' 11 ש' 10-13). אגרת רישוי המדינה כללה בחישוב המשכורת הכוללת אגרת רישוי והתובע זנח עניין זה בסיכומיו על כן תביעה זו נדחית. קופת גמל יניר וקרן השתלמות אקדמאים התובע טען כי על פי הגדרת הסכם 80 כלולים רכיבים אלו בהגדרת"תשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו באיזורים". בחקירתו הנגדית מבהיר התובע: "ש. למי שולם הסכום ש-600.41ש"חהוא הממוצע שלו ת. לי. לחשבוני ש.כלומר הסכום הזה הופקד ישירות לחשבון הבנק שלך ת. לחשבון של קופת הגמל יניר.לכל עובד נפתחה קופת גמל ,לעובד בדירוג שלי,שנקראת קופת גמל יניר, שאמורה לכלול את הרכיבים שלא נכללים יותר מאוחר במהלך הפנסיה אז המדינה הגיעה להסכם עם ההסתדרות כפי ידיעתי, והחלט לשלם לעובדים מס' רכיבים ולשלם לעובד והתשלום הזה נכנס לחשבון העובד לקופת הגמל כשהוא רשאי לפדות אותה רק לאחר פרישה."(דגש שלי ש.ש.)(עמ'6ש'7-13 וראה התייחסותו עד ש' 23 וכן עמ' 8 ש' 2-10). מדבריו עולה שיכול היה לעשות שימוש בכספים רק אחרי פרישה וכך עשה בפועל. ברור מעדותו כי לא מדובר בשכר או תוספת לפי פירוש בג"צ קק"ל והאסמכתאות שם וכי אין רכיבים אלו במסגרת השכר שעליו מסתמך העובד כהכנסה חודשית במהלך עבודתו שכן התובע העיד מפורשות שאינו רשאי להשתמש בסכום אלא לאחר פרישה וכי תכלית הקופה לשריין לפנסיה רכיבים שהמדינה לא כוללת ע"פ חוק. יודגש כי הפקדות לקופת גמל לא נכללות ולא נחשבות כשכר לצורך "משכורת קובעת" על פי חוק שירות המדינה(גמלאות) וגם לא כבסיס לפיצויי פיטורים. לפיכך גם ברציונל וגם בתכלית התשלום וגם בהגדרת הסכם 80 אין לראות בהפרשות לקופת גמל יניר ככאלו הנכללות במשכורת הכוללת. תביעה זו נדחית. יפים הדברים גם לקרן השתלמות אקדמאים. גם ההפרשה לקרן השתלמות נכנסת לחשבון בנק על שם התובע וגם לה תכלית של שימוש שאינה במסגרת התשלום החודשי אלא לפעילות לבר עבודתית במסגרת חיסכון באבחנה מ"שוטף".(עמ'6ש'24-27).משיכה מקרן השתלמות אפשרית רק בתום שש שנים מהמועד הראשון בו החלה ההפקדה. עוד, בסיפא ההגדרה יש הפניה לתעריפי החשב הכללי "לפי התעריף הנהוג שנקבע על ידי החשב הכללי ביום התשלום" מהגדרה זו עצמה ברור כי לא מדובר בתשלומים שנפדים אחרי הפרישה כמו קופת גמל וגם לא קרן השתלמות שכן קופת גמל וקרן השתלמות כלל אין קשורות לתעריף זה ופועלות על פי חקיקה עצמאית המסדירה את ענייני קופות גמל וקרן השתלמות ואת הפיקוח עליהן שאינו ע"י הממונה על השכר כלל. על כן גם תביעתו זו כי הפרשה זו לקרן השתלמות תיכלל במשכורת הכוללת נדחית. אין לקבל פרשנות גורפת למילים מבלי להכנס לתכלית ולמהות. לאור האמור גם בעניין קופת גמל יניר וגם לעניין קרן ההשתלמות אין לראותן ככלולות בהסכם 80 והגדרותיו והתביעה בעניינן נדחית. גילום מס הכנסה וגילום ביטוח לאומי התובע טוען כי במסגרת ה"משכורת הכוללת" ילקחו בחשבון כל רכיבי גילום המס לרבות גילום המס בגין שיחות הטלפון, הוצאות האש"ל , אגרת רישוי,ביטוח רכב, הוצאות רכב קבועות והוצאות רכב משתנות. "גילום" הינו תשלום שמשלם המעביד את המס החל על התשלום נטו כדי שלא יפול על כתפי העובד.גילום זה הינו בגין מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות.כלומר שכרו ברוט של העובד גדל בשיעור המס שהוחל על הסכום נטו. אםפ יש שינוי בגובה המס או גובה דמי הביטוח משתנה הברוטו של העובד והמעסיק מעביר את המס ששונה מבלי שהנטו לעובד ישתנה.כלומר מדובר ברכיב לבר משכורתי המשתנה בהתאם לכל רכיב מהותו והמס החל עליו. ביחס לחלק מרכיבי הליך זה לגבי אותו הסכם עצמו נתן בית הדין הארצי את דעתו בדיון מח/2-20 מדינת ישראל נ. פנחס לוי (פד"ע כ' ) (לנלן:פס"ד לוי) שם נקבע כי גילום מס עבור רכיבים המהווים החזר הוצאות אינו בגדר הגדרת ""תשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו" אלא החזר של סכומים ששולמו על ידו, וספק רב אם המדינה היתה חייבת ,מכח ההסכם להביאם בחשבון בעת חישוב המענק.אך גם משעשתה כן ,אין פירושו של דבר שאף הגילום בגין סכומים אלה צריך לבוא בחשבון בעת חישוב המענק." אנו סבורים כי החזר הוצאות לא צריך להילקח בחשבון "משכורת כוללת" וכי אמירה זו של בית הדין הארצי תקפה גם היום .לטעמו של בית דין זה המילים בהגדרה "וכן ממוצע של כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל "מתייחסים לתשלומים שניתנו לעובד ולא לתשלום שהוא החזר בגין הוצאה שהוציא .ולכן בצדק מביע הנשיא דאז את הספק בדבר מחוייבותה של המדינה לקחתם בחשבון. התובע תוקף אותה באבחנה ששם היתה"הבנה"לפנים משורת הדין ע"פ פסק הדין מה שאין במקרה שלנו. אולם מדגים שם בית הדין את חוסר ההגיון בתוצאה אם מועד חידוש הרשיון נעשה בששה חודשים האחרונים אזי ילקח החשבון הביטוח והרישוי בחישוב המענק ואם מועד חידוש הרשיון אינו נופל בששה חודשים אלו לא ילקח. פירוש דווקני מידי מביא לתוצאה אבסורדית.וכפי שנאמר שם:"אין להעלות על הדעת כי זה היה"אומד דעתם של הצדדים". פסק דין לוי אמר דברו באופן ברור ופרט לכך שהילכתו מחייבת אנו גם מסכימים עם מהותם של הדברים. כפי שציינו החזר הוצאות איננו "תשלום" בתכלית של ההגדרה בהסכם 80 לא די בכך שגב' צייגר קראה לכך "תשלום" ופרשנות דווקנית זו מעוותת את תכליתו.על כן בצדק כללה המדינה בפועל רק גילום בגין "הוצאות רכב קבועות רגילות" והוצאות רכב קבועות קשות", ולא כללה את גילום שאר החזרי ההוצאות.העובדה שכללה את החזרי ההוצאות עצמן יש בה קושי לאור פס"ד לוי אך המעשה עשוי והמדינה לא טענה לעניין זה דבר. כנדבך נוסף לפס"ד לוי מצטבר פס"ד קק"ל שממנו עולה כי גילום המס הולך אחרי הרכיב עצמו ותכליתו.המדינה טענה כי אין ללמוד ממנו מאחר והוא מתייחס למשכורת קובעת וזו אינה התביעה כאן. אולם אנו סבורים כי יש ליישם את הרציונל של הדברים שנאמרו שם על הנסיבות שלפנינו בהתאמה . ההוצאות הקבועות הנ"ל שהוכרו ע"י המדינה כנכללות בהגדרת משכורת כוללת צריכות לגרור אחריהן גם את גילום המס בגינן וגם הוא ע"פ פס"ד קק"ל צריך להילקח בחשבון בחישוב המשכורת הכוללת. אם כן התביעה נדחית בעניין גילום במס בגין הכללת החזרי ההוצאות במשכורת הכוללת דהיינו שיחות טלפון , הוצאות אש"ל אגרת רישוי וביטוח רכב,רק בשל כך שהמדינה כללה אותם או חלקם בבסיס המשכורת הכוללת. פעולתה זו שלא על פי לשון ההסכם לא מקימה לדעתינו זכות לכלול גם את הגילום שכן טעות אחת של המדינה לא בהכרח תגרור אחריה טעות נוספת .(מצאנו כי אפילו בתוספתאגרה שהודתה המדינה בתשלומה לא כללה אותה בתצהיר כך שאי אפשר להיבנות מטעויות של המדינה לכאן או לכאן(עמ' 9 ש' 21).ראינו שהיו הבדלים בין החישוב של גב' צייגר וגב' פיין שלא היה להם הסבר מניח את הדעת ועל כן רק על פי חישובי המדינה לא ניתן להקים זכות. גם דבריה בקשר לעצם תשלום הגילום ופשרו אין בהם לסייע לתובע(עמ'14 ש' 26 עמ' 15ש'5-11).תשלום גילום הולך אחרי התוספת וזו צריכה להיות מעוגנת בתוכן ומהות הסכם 80.כדבריו שם:"לא נדע טיבו ומהותו של הגילום עד שלא נדרוש במהותם ובטיבם של התשלום או ההטבה שהגילום צמוד אליהם.ומשנדע מה טיבם ומהותם של התשלום או ההטבה, נדע ממילא טיבו ומהותו של התשלום לצרכי גימלה - מהו;"מצאנו כי במהות ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי אין בסיס לתביעה לגילום על הרכיבים לעיל. לגבי התביעה להכללת הגילום בגין הוצאות רכב קבועות רגילות וקשות,תביעה זו מתקבלת שכן הולך הגילום אחרי טיב התוספת הקבועה שאיננה החזר הוצאות ("שכב ורכב"),ויש לכלול את גילומן במשכורת הכוללת כפי שפעלה המדינה לכתחילה. טענת קיזוז-חישוב "ששת החודשים האחרונים" המדינה טענה בסיכומיה ארוכות בדבר זכותה לקיזוז. הזכות לקיזוז צריכה להיטען בהזדמנות הראשונה ובהתאם לפסיקה, טענת קיזוז, הינה טענת הגנה, הצריכה להיות מנוסחת בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה וכן יש להעלותה בהזדמנות הראשונה: "כבר נפסק כי טענת הקיזוז הינה טענת הגנה מהותית [רע"א 11736/05 בנימין צאירי נ' רחל שרעבי, ניתן ביום 6.4.06; ע"א 4506/91 צבי אהרוני נ' א.ש.ת. כספים בע"מ, ניתן ביום 7.7.94; עא 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518]; כי על הטוען טענת קיזוז להעלותה בהזדמנות הראשונה. ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת הקיזוז תיבחן בכפוף לסעדים המבוקשים בתביעה המקורית [עע 1213/04 החברה הכלכלית לפיתוח צפת "עמק התכלת" בע"מ - יוחנן טיבי, ניתן ביום 14.3.05]. ככלל, מועד העלאת טענת הקיזוז הינו בכתב ההגנה [עדמ 300091/98 זאקי כהן - עלי דהוד אבו כף, ניתן ביום 13.11.00; דב"ע נב/49-3 אבי רוזנבאום - שמואל יודוביץ, פד"ע כד 135]. את טענת הקיזוז יש להעלות במפורש ובמפורט בכתב הטענות. והנטל להוכיח קיומה של טענת קיזוז ושיעורה, על הטוען לקיזוז." [ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ - פיסל, 25.4.07 (במאגר ממוחשב), ס' 5 לפסק-הדין]. בדיקה של כתב ההגנה מעלה כי אף שהמדינה טענה שקיבל תשלום ביתר אין כל טענת קיזוז בעקבותיה.(סע'13,14 ,18,20,23 לכתב ההגנה).גם לא מוזכר קיזוז בסעדים שבסיפא כתב ההגנה.מטעם זה כשלעצמו דין הטענה להידחות. אולם התובע לא תקף טענה זו בתצהיר המדינה ובכך נתן הסכמתו לתוספת זו לטענות המדינה. מכל מקום מאחר ובכספי ציבור עסקינן מצאנו שיש להתייחס לשאלת הקיזוז לגופה בשל חשיבותה . המדינה טענה כי בהסכם בסעיף2(ו) בהגדרת "משכורת כוללת" נקבע..."וכן ממוצע...בששת החודשים האחרונים ..." והכוונה לעמדתה לששת החודשים האחרונים לעבודתו. לטענתה בעקבות תביעתו נעשה חישוב מחדש שהעלה כי המענק שולם לו בתשלום יתר עקב טעות בחישוב ששת החודשים האחרונים אשר חושב לפי ששת החודשים הטובים ביותר מבחינתו של התובע , ולא כפי שנקבע בלשון הסכם 80 לטענתה ששת החודשים האחרונים והם בלבד. את ההגדרה יש לקרוא בשלמותה"משכורת קובעת וכן ממוצע של כל התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל באיזורים בששת החודשים האחרונים..."(דגש שלי ש.ש.) דהיינו לא מדובר בששת החודשים האחרונים שבהם ניתן התשלום בפועל אלא התשלומים שניתנו לעובד במסגרת עבודתו בפועל בששת החודשים האחרונים. ההבדל נעוץ בכך שאם עבד בפועל בנובמבר אזי התשלום שקיבל עבור נובמבר נכלל בששת החודשים האחרונים בהם עבד בפועל גם אם ביצוע התשלום היה בדצמבר. בעניין זה יש לדחות את פרשנות המדינה ויש להותיר את חודש נובמבר בחישוב שנעשה.מחמת שלשון הסעיף ברורה. בנוסף כתוב "לפי התעריף..ע"י החשב הכללי ביום התשלום בפועל" גם ממילים אלו ניתן להסיק כי התשלום לא בהכרח היה בתוך ששת החודשים הללו. אולם השאלה הקשה יותר היא מה פשר התנהגות המדינה בבחירת החודשים הטובים והמיטיבים לתובע כך שלא מדובר בששת החודשים האחרונים בהם עבד בפועל. לטעמנו יש חריגה מסמכות של מי שפירש כך וחישב כך. גם אם בוצע חישוב כזה לכל פורשי הסכם 80 , וגם לו שוכנענו בכך בעזרת חישוב של התובע וכן עובד אחד אחר או יותר, עדיין נשאלת השאלה מה המקור הנורמטיבי לחישוב זה ומי היה מוסמך להורות כך. הגב' צייגר לא יודעת ליתן מענה :"ת. בחישוב גב' פיין חסר ספט' נוב' . מתחילה מחודש אפריל.בסעיף 10 לתצהירי(מצטטת)ההפרש נובע מכך...ממוצע התשלומים של גב' פיין נעשה על פי ממוצע תשלומים הטובים ביותר מבחינה כספית ,נוכחות בעבודה ולא כפי שנקבע בהגדרה בהסכם 80. ....... עצם זה שכתבתי זאת בתצהירי שנבחרו החודשים הטובים. גם אם ניסיתי לבדוק למה היא פעלה, לא ראיתי שום מסמך שמצביע על זה. הפרשנות של ההסכם מאד ברורה" (דגש שלי ש.ש.)(עמ'14 ש' 9-17). הגב' צייגר בעדותה וכן בסעיף 10 לתצהירה מציינת כי החישוב לא נעשה ע"פ ששת החודשים האחרונים לעבודתו ומציינת כי לא מצאה כל אסמכתא לאופן חישוב זה של ששה החודשים המיטיבים המנוגד לנוסח ההסכם.יחד עם זאת חישוב זה מיטיב עם העובד ועל כן ספק אם היה נעשה כך לולא הותוותה מדיניות זו ובוודאי שלא היתה זו יוזמה פרטית של גב' פיין. המדינה לא הרימה את הנטל בעניין זה של טעות ואין די בעדות גב' צייגר שתמהה על כך ולא מצאה אסמכתא. גם טעות צריך להוכיח אף שלשון ההסכם אכן נוקטת לשון "ששת החודשים האחרונים." בפנינו הוכח כי החישוב אינו מקרי לתובע עצמו והמדינה לא כפרה בכך. בפסק דין ע"ע 39/99 ד"ר יהושע אסרף נ. מדינת ישראל (פד"ע ל"ז 179) הוכחה טעות.בנוסף שם קבע בית הדין כי לא תהא השבה .שם היה מדובר בתשלומים עיתיים שהלכו ונמשכו. בפנינו מדובר במענק חד פעמי שעלינו לקבוע את שיעורו בחישוב חד פעמי כזה אם נלקחו החודשים המיטיבים יש להותיר את החישוב על כנו.לא מדובר "בהוספת חטא על עוון" כדברי השופט זמיר בע"ע סגן ניצב שפיק סעיד נ. משטרת ישראל. התשלום בוצע לפני כשבע שנים ועד לתביעתו כלל לא עשתה המדינה דבר בעניין.לא מדובר בשגגה שהתובע מבקש לחזור עליה אלא להותירה על כנה בלא השבה,גם כשמדובר בכספי ציבור. ובנסיבות הליך זה בו התברר כי לא שולמו לו רכיבים אחרים קל וחומר שאין לפגוע במה ששולם בעבר. טענה נוספת של המדינה נוגעת להפרשים שקיבל בגין הסכם מאוחר יותר ששולם באוגוסט 2001. בעניין זה חדלה המדינה ולא הוכיחה את ההסכם מכוחו שולם הסכום וגם לא את הטעות לכאורה בו. סוף דבר צדק ב"כ התובע כי אין מדובר בהליך שעניינו חישובים אלא מדובר בשאלות של מהות כל רכיב והיותו או אי היותו כלול ב"משכורת הקובעת" או ב"משכורת הכוללת" על פי הסכם 80.על כן נתמצת בקליפת אגוז לגבי כל רכיב בתביעה את הקביעה הנורמטיבית לגביו החישוב יעשה ע"י המדינה על סמך קביעות מהותיות אלו וישולמו ההפרשים לתובע בהתאם. כל תשלום של הפרשים ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.11.00 ועד ליום התשלום בפועל.כפי שקבענו לעיל לא יקוזזו הסכומים ששולמו עד כה. נדחית הטענה של הכללת מענק יובל במשכורת הקובעת. מתקבלת הטענה של הכללת מענק יובל במשכורת הכוללת. מתקבלת תביעתו של התובע לכלול את תוספת דריכות וכוננות ואת תוספת אגרה מקצועית כחלק מהמשכורת הכוללת. המדינה כללה בחישוב המשכורת הכוללת אגרת רישוי והתובע זנח עניין זה בסיכומיו על כן תביעה זו נדחית. בעניין קופת גמל יניר וגם בעניין קרן ההשתלמות אין לראותן ככלולות בהסכם 80 והגדרותיו - משכורת קובעת ומשכורת כוללת והתביעה בעניינן נדחית. התביעה נדחית בעניין גילום במס בגין הכללת החזרי ההוצאות במשכורת הכוללת דהיינו שיחות טלפון , הוצאות אש"ל אגרת רישוי וביטוח רכב,גם אם המדינה כללה אותם או חלקם בבסיס המשכורת הכוללת וזאת מאחר ומהותם החזר הוצאות. לגבי התביעה להכללת הגילום בגין הוצאות רכב קבועות רגילות והוצאות רכב קבועות קשות,תביעה זו מתקבלת שכן הולך הגילום אחרי טיב התוספת הקבועה שאיננה החזר הוצאות ("שכב ורכב"),ויש לכלול את גילומן במשכורת הכוללת כפי שפעלה המדינה לכתחילה. טענת הקיזוז מטעם המדינה נדחית וכן הטענה להפרשי יתר ששולמו בשנת 2001 נדחית גם מהטעם של המנעות המדינה לטעון טענת קיזוז בהזדמנות הראשונה וגם לגופו של עניין ובהעדר הוכחה מספקת ל"טעות". בנוסף תשלם המדינה שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ . סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שאלות משפטיותמענק יובלמענק