פסק דין הערעור שבפנינו הוא על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), מיום 31.10.06, בראשות כב' השופטת (בדימוס) גב' ר. טובי-פרידמן, לפיו קבעה הועדה שכאבי הגב מהם סבל המערער טרם גיוסו (כך נכתב), הוחמרו במהלך השירות ועקב השירות בשיעור של 50%. המערער יליד שנת 1958, התגייס למשמר הגבול ביום 17.5.76 ושירת שם עד פרישתו לגימלאות ביום 31.5.04. המערער ביקש הכרת זכות (חבלה) לפי החוק בגין אירועים שהתרחשו ביום 7.1.02 וביום 7.7.03. המשיב דחה את בקשתו של המערער שפנה בערעור לועדת הערר, וזו מצידה קבעה שהמערער אכן נפגע בגבו באירועים מיום 7.1.02 ו-7.7.03. עוד קבעה הועדה שתוצאות הבדיקות שבוצעו בגבו של המערער בשנת 2002 מצביעות על בלט דיסק מותני שלישי וחמישי. כן ציינה הועדה, על סמך האמור בחוות הדעת של המומחה מטעם המערער והמומחה מטעם המשיב, ועל יסוד הרישומים הרפואיים בדבר כאבי גב טרם גיוסו של המערער, כי כאבי הגב שמהם סבל המערער טרם גיוסו, החמירו כתוצאה מן האירועים שארעו בשנת 2002 במהלך השירות ועקב השירות. בערעור המונח בפנינו מלין המערער על כך שהועדה קבעה שכאבי הגב מהם הוא סובל הוחמרו עקב השירות בעוד שהיה עליה לקבוע, לדעת המערער, שכאבי הגב נגרמו עקב השירות. לדעת המערער שגתה הועדה בכך שקבעה כי הוא סבל מכאבי גב טרם גיוסו, זאת בשים לב לכך שטרם השירות הצבאי כלל לא היו למערער כאבי גב, וכי כאבי גב אלה היו במסגרת שירותו הצבאי, ולכן לא היה מקום לזקוף כאבי גב אלה על חשבון מצב קודם טרם לשירות הצבאי. המשיב תומך בפסק דינה של הועדה וסבור שיש מקום לדחות את הערעור, ומציין כי שירותו של המערער היה שירות צבאי ארוך בן 28 שנים, ולכן היה על המערער לקשור את הפגימה לה הוא טוען לאירוע ספציפי. נציין כאן כי בהתאם לתיעוד הרפואי סבל המערער מכאבי גב תחתון שנים רבות לפני האירועים שהתרחשו בשנת 2002 ו- 2003, דהיינו, המדובר בכאבי גב מהם סבל המערער ביום 22.11.77, ביום 8.3.79 וביום 3.11.84 (לאחר תאונת דרכים), וכן ביום 19.11.84, זאת לאחר שהמערער מילא דו"ח פציעה עקב התאונה ביום 15.11.84. אין ספק שכאבי הגב התחתון מהם סבל המערער, כמפורט לעיל, היו בתקופה שהמערער היה במסגרת שירותו הצבאי. מבחינה זו נפלה שגגה בפסק דינה של הועדה, עת נכתב כי מדובר בכאבים שהיו טרם גיוסו של המערער, שהרי הכאבים היו בשנים שבהן היה המערער במסגרת שירות צבאי. ואולם, אין טענה שכאבי הגב הנ"ל, מן המועדים שפורטו לעיל, התרחשו עקב השירות הצבאי, גם אם אין מחלוקת על כך שהם התרחשו בתקופת שירותו הצבאי של המערער. בפני הועדה היו מונחות שתי חוות דעת רפואיות. זו של ד"ר סעיד ראיק, אשר מצא קשר ישיר בין הכאבים והגבלת התנועות של המערער לבין השירות הצבאי, וזו של פרופ' ו. ביאליק מטעמו של המשיב. עמדתו של פרופ' ו. ביאליק היא שגם אם כאבי הגב מהם סבל המערער בשנים 1977 ו-1984 חלפו, הרי לא חלפה הנכות שנגרמה כתוצאה מן האירועים בשנים אלה. עוד כותב פרופ' ו. ביאליק שפריצת דיסק אינה תמיד מלווה בכאב, אך ישנן תקופות עם כאב ותקופות ללא כאב. הועדה ציינה בפסק דינה שעל יסוד חוות הדעת של שני המומחים (ד"ר ראיק ופרופ' ו. ביאליק), ועל יסוד התיעוד הרפואי, סבורה היא שכאבי הגב של המערער החמירו כתוצאה מן האירועים שארעו בשנת 2002 במהלך השירות ועקב השירות, וזאת בשיעור של 50%. איננו סבורים שנפלה במסקנתה זו של הועדה טעות המחייבת התערבותה של ערכאת הערעור. ערים אנו לטענות שהעלה בפנינו ב"כ המערער בהודעת הערעור (לא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המערער), וכן בטיעונו בעל-פה בפנינו, ואולם, סבורים אנו שהתשתית הראייתית כפי שהונחה בפני הועדה, הצדיקה את המסקנה שאליה הגיעה הועדה בפסק דינה. מפנים אנו גם לדבריה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה ברע"א 5767/04, רזנאבי נגד קצין התגמולים (מיום 5.6.05) בפיסקה 5 של ההחלטה: ”קביעת קשר של החמרת מחלה בעת ועקב השירות, וקביעת שיעורה של החמרה כזו, עניינן עובדתי - רפואי, הנעוץ בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון. הגורמים המוסמכים הקודמים דנו בעניינו של המבקש וקבעו את קביעותיהם בענין זה. פסק דינה של ועדת הערעורים ניתן במסגרת הדין, וכל עניינו ביישומם של קריטריונים הקבועים בדין על עובדותיו של המקרה, תוך בירור עובדתי - רפואי של נסיבותיו. במצב דברים זה, לא קמה עילת ערעור על החלטת ועדת הערעורים משלא עלתה נקודה משפטית המחייבת ליבון”. על יסוד כל המפורט לעיל סבורים אנו שיש לדחות את הערעור, ללא צו להוצאות, וכך אנו מחליטים. עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבמשמר הגבול (מג"ב)