מה זה תעודה ציבורית ? סעיף 8 לצו שעת החירום (עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), קובע כי: "(א). תעודה וכל מסמך רשמי אחר שהוציאה רשות מוסמכת בשטחי המועצה הפלסטינית (להלן בסעיף זה - תעודה), יראו אותה "כתעודה ציבורית" לעניין סימן ד' לפרק ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, ובלבד שאושרו בידי הממונה. (ב). הממונה רשאי לאשר בחתימתו תעודה כאמור בסעיף קטן (א) על יסוד בקשה שהוגשה לו שאליה צורפה התעודה המקורית וכן העתק צילומי של התעודה הנושא את אישורו של מי שהסמיכה לכך המועצה הפלסטינית, המעיד כי זוהי תעודה שהוציאה רשות מוסמכת בשטחי המועצה". בצד הוראות אלו, יש לשים לב גם להוראת סעיף 29 לפקודת הראיות, המגדירה מהי "תעודה ציבורית", ובמיוחד להוראת סעיף 32 לפקודה, אשר קובעת כי הוכחת תעודה ציבורית, להבדיל מתעודת חוץ, אינה טעונה אישור קונסולרי, למעט אישור לפי סעיף 33 לפקודה. ##להלן החלטה בנושא תעודה ציבורית:## המבקש מס' 2 (להלן - "הניזוק"), הינו תושב עזה, אשר בעת שהיה קטין נפגע בתאונת דרכים, בעקבותיה הוא הגיש תביעה לבית המשפט, וזכה לפיצוי אשר הופקד על שמו בשלוש קופות גמל המתנהלות אצל המשיבות. נכון למועד הגשת התובענה נצבר לזכות הניזוק סכום של למעלה ממליון ₪, אם כי מאז ירד הסכום עקב הפסדי קופות הגמל, ועלה חזרה, בחלקו, עקב עליות השערים האחרונות בבורסה. המבקש 1 (להלן - "עו"ד אלג'אבר"), מונה על ידי הניזוק כדי לטפל בשחרור הכסף שנצבר לזכותו בקופות. בראשית שנת 2008 פנה עו"ד אלג'אבר למשיבות וביקש מהן, על סמך יפוי כח כללי שניתן לו מאת הניזוק, להעביר את הכספים שנצברו בקופות הגמל לחשבון נאמנות על שם הניזוק. המשיבות סירבו למבוקש משני נימוקים; ראשית, משום שיפוי הכוח הכללי לא הסמיך במפורש את עו"ד אלג'אבר לבקש את שחרור הכספים, ושנית - משום שחתימת הניזוק על יפוי הכוח לא אומתה על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, כנדרש בסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - "פקודת הראיות"), או לחילופין באמצעות חותמת "אפוסטיל" בהתאם לתקנות לביצוע אמות האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים), התשל"ז - 1977. המשיבות הוסיפו וציינו בתשובתן, כי הן תהיינה מוכנות להעביר את הכספים לחשבון הניזוק ברצועת עזה, בכפוף לכך שתועבר אליהן דרישה ממוחשבת באמצעות מערכת הסליקה הבנקאית הבין לאומית. הניזוק לא היה מעוניין שהכסף יועבר לבנק ברצועת עזה, מחשש שהשלטונות שם יחלטו אותו, ולפיכך חתם הניזוק על יפוי כח נוטריוני המסמיך את עו"ד אלג'אבר להורות על שחרור הכספים (ראו נספח לבקשה). יפוי הכוח נחתם בפני נוטריון ציבורי ושני עדים בחאן יונס. לאחר מכן אושר יפוי הכוח בחותמת "מועצת המשפט העליון שברמאללה" (ראו - התרגום של יפוי הכוח, שצורף גם הוא לבקשה). ולבסוף, הממונה הישראלי על העזרה המשפטית לשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה אישר בחותמו כי: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 8 לצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה- שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית- עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט 1999, (להלן - "הצו" - א.ר.) אני מאמת בזה את החותמת של יועץ משרד הממונה על העניינים המשפטיים, מר עלי אבו דיאק, במועצה הפלסטינית, המוטבעת על המסמכים המצורפים לזה, עליהם הותבע חותמי. אין באימות זה משום אימות תוכנם של המסמכים המצורפים לזה". עו"ד אלג'אבר העביר את יפוי הכוח הנוטריוני למשיבות, וביקש שוב את שחרור הכספים. ברם, אלו השיבו גם בזו הפעם בשלילה, מאותם טעמים שפורטו לעיל. המשיבה 1 הדגישה במכתבה כי אין לה כל עניין להחזיק בכספי הניזוק, וכי היא מסרבת לשחררם כמבוקש רק מן הטעם שבהעדר אימות של חתימת הניזוק על יפוי הכוח אין בידה אסמכתא לכך שבקשת שחרור הכספים הינה על דעת הניזוק. לנוכח סירובן של המשיבות הגיעו הצדדים למבוי סתום, ומכאן התובענה שלפניי, במסגרתה עותרים המבקשים כי אורה למשיבות לשחרר את הכספים כמבוקש. בדיונים שהתקיימו לפניי שבו והבהירו המשיבות כי אין להן כל עניין להחזיק בכספו של הניזוק, ולפיכך הן השאירו את ההכרעה בתובענה לשיקול דעת בית המשפט. המבקשים מצידם טוענים כי די ביפוי הכוח הנוטריוני ובחתימות הקיום שעליו כדי לעמוד בדרישות הדין הישראלי. בטרם נדרשתי להכרעה בתובענה ניסיתי לגרום לכך שהניזוק יקבל אישור להיפגש עם מרשיו באחד המחסומים המוצבים בגבול עזה, כדי שיוכל לחתום על יפוי כח בפניהם, אך ללא הועיל. יצויין כי במסגרת הנסיונות האמורים אף הוריתי לנציג היועץ המשפטי לממשלה להתייצב לדיון, ברם גם צעד זה לא הועיל בסופו של דבר, ולפיכך יש להכריע בבקשה על סמך החומר שהוגש לי. יצויין כי בעלי הדין, למעט משיבה 2, ויתרו על זכותם להגיש סיכומים. אין ספק, שאילו יפוי הכוח הנוטריוני היה נחתם בישראל, אזי המשיבות היו חייבות להעתר לבקשת עו"ד אלג'אבר. הקושי במקרה דנא נעוץ בעובדה שהניזוק אינו רשאי לצאת מעזה, לא לישראל ולא למדינה אחרת כלשהי שיש בה נציג קונסולרי ישראלי, ולכן הוא נאלץ לחתום על יפוי הכוח בעיר חאן יונס. סעיף 30 לפקודת הראיות דן בהוכחת תעודת חוץ וקובע כי: "יפוי כוח וכל מסמך אחר שבכתב, שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או עניין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי העימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, ויקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; נוטריון ציבורי, ויקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו". במקרה דנא לא אושר יפוי הכוח על ידי נציג דפלומטי או קונסולרי, ולפיכך יש חשיבות רבה לשאלה האם ניתן להגדיר את יפוי הכוח "כתעודה ציבורית", שאז אין צורך באישור קונסולרי, או שעסקינן ב"תעודת חוץ" שעליה חל סעיף 30 לפקודה. אילו הייתי נדרש להכריע בשאלה זו על סמך פקודת הראיות בלבד אין ספק שהייתי קובע כי יפוי הכוח הוא "תעודת חוץ", שכן סעיף 30 לפקודה פותח במילים "יפוי כוח" ובהמשך הוא מתייחס במפורש ליפוי כוח שנחתם בפני נוטריון ציבורי. ואולם, בענייננו חל גם סעיף 8 לצו שעת החירום שנוסחו הובא לעיל. והנה, הגם שכותרת הסעיף מתייחסת ל"תעודה ציבורית", ולכן ניתן היה לחשוב שמדובר באותה "תעודה ציבורית" כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות, הרי שגוף הסעיף משמיענו כי "תעודה ציבורית" לעניין סעיף 8 הינה "תעודה וכל מסמך רישמי אחר שהוציאה רשות מוסמכת בשטחי המועצה הפלסטינית". אמור מעתה, סעיף 8 לצו חל על פי נוסחו לא רק על "תעודות ציבוריות", אלא גם על "תעודות חוץ", כמשמעו של מונח זה בפקודת הראיות, ובלבד שהן הוצאו על ידי רשות מוסמכת בשטחי המועצה הפלסטינית. ומה הדין אשר חל לפי סעיף 8 לצו על התעודות המנויות בו? לפי סעיף 8 חל על התעודות המנויות בו אותו דין שחל על "תעודה ציבורית" לפי פקודת הראיות. יוצא אם כן, שאם הממונה על העזרה המשפטית אישר בחותמו כי תעודה פלונית היא "תעודה או מסמך רשמי שהוציאה רשות מוסמכת בשטחי המועצה הפלסטינית", אזי יחולו על תעודה זו הוראות סעיף 32 לפקודת הראיות, בין אם לפי הגדרות הפקודה מדובר ב"תעודת חוץ", ובין אם מדובר ב"תעודה ציבורית". סעיף 8 מחליף, אם כן, לגב המסמכים המנויים בו, את סעיף 33 לפקודה. במקרה דנא, אישר הממונה בחותמו כי עסקינן בתעודה או מסמך רשמי שהוציאה רשות מוסמכת בשטחי המועצה הפלסטינית, ומכאן שעל יפוי הכוח הנוטריוני חל סעיף 32 לפקודת הראיות, אשר קובע כי לצורך הוכחת קיומו די בהצגת מקור או העתק בדוק שלו, ואין צורך באישור של נציג דיפלומטי ישראלי. אשר על כן, אני נעתר למבוקש ומורה למשיבות להעתר לבקשת המבקשים ולהעביר את הכספים שהצטברו לזכות המבקש 2 בקופות הגמל - קרן אור (1827137), קרן קציר (965758), וקרן גדיש (60435886), לחשבון נאמנות על שם המבקש 2 שאת פרטיו ימסור למשיבות עו"ד אלג'אבר. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. תעודה ציבוריתשאלות משפטיותמסמכים