1. כללי פסק דין בתביעה שהתפתחה מהתנגדות לביצוע 4 שיקים על סך כולל של 507,400 ₪ שנמסרו ונחתמו על ידי אנדרי, בעלה של הנתבעת, לתובע. במוקד הדיון, שאלת חבות הנתבעת על פי שיקים אלה. 2. גרסת התובע אבן הפינה לגרסת התובע בטענתו שניתנו שיקים אלה כביטחון להלוואה שנטל בעלה של הנתבעת, בידיעתה המלאה, אם לא במעורבותה ממש: 2. אקדים ואומר כי השתתפתי בכל המפגשים עם הנתבעת (להלן: "קטיה") ובעלה אנדריי (להלן: "אנדריי") ... שבמהלכם הלוויתי לבני הזוג גורדייב כספים ושבשעתם נעשו, נחתמו ונמסרו לי ארבעת השקים נשוא תביעה זו (להלן: השקים). 3. חשוב והכרחי לציין כי בתקופה של מתן ההלוואה הנ"ל, עשיית ארבעת השקים ומסירתם לידי, שני בני הזוג גורדייב היו החברים הקרובים ביותר שלי ושל חברתי גלינה סוקולוב (להלן: "גלינה"), אשר גם היא בעתים רלוונטיות לתביעה נתנה לבני הזוג גורדייב הלוואה בכספים מזומנים על סך של 110,000 ₪ וכבטוחה להשבתם ולתשלום ריבית קיבלה מידי השניים 2 שקים... 4. למעלה מעשור שנים הייתי ביחסי חברות קרובה והדוקה עם בני הזוג גורדייב, וזאת עוד לפני שהכרתי את גלינה. עם הזמן צירפתי גם אותה לחוג חבריי, ובפרט לידידותי עם אנדריי וקטיה. גלינה במהרה הפכה לידידת נפשם של השניים, וכך ראתה גם אותם. במשך תקופה ארוכה נפגשנו ארבעתנו בתדירות גבוהה, בילינו ביחד בחגים ושבתות והתארחנו אין ספור פעמים אחד אצל רעהו. למותר לציין כי בנסיבות אלה רחשתי אמון בלתי מעורער בבני הזוג גורדייב". 3. טענת ההגנה טענת הנתבעת מגולמת בסעיף 4 לתצהיר ההתנגדות, ולפיו: "אני לא נתתי את הצ'קים למשיב ולא חתמתי על הצ'קים. יתרה מכך, כלל לא ידעתי שבעלי מוסר - אם בכלל - את הצ'קים למשיב". בשים לב לטענות המגלמות, ובמובהק, משום הרחבת חזית, יצוין כבר עתה, שלבד מטענה זו לא נכללת בתצהיר זה אף טענה נוספת, ובודאי לא, למשל, שההלוואה שבעטייה לטענת התובע נמסרו שיקים אלה, לא נתקבלה, לא נפרעה וכל כיוצא בזה. טענה זו מתבססת על שתי עובדות מוסכמות, הקובעות, למעשה, את גדר הדיון: ראשית, כי, אישית, לא חתמה הנתבעת על השיקים; ושנית, כי, עם זאת, המדובר בשיקים המשוכים על חשבון בנק המשותף לנתבעת ולבעלה, ובהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי מופיע שמם של שני בני הזוג גם יחד על שיקים אלה. 4. המסגרת הנורמטיבית א. המסגרת הנורמטיבית קבועה בסעיפים 23 - 25 לפקודת השטרות {נוסח חדש], ועיקרה בסעיף 24, הקובע כדקלמן: "חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש". אבן הבוחן על פיה יוכרע תיק זה, הינה, אפוא, השאלה המכונה "שאלת ההרשאה", לאמור, האם ניתן וראוי לקבוע, כי חתם בעלה של הנתבעת גם כמי שקיבל את רשותה של הנתבעת לכך, ובגבולותיה של רשות זו. ב. לתמונת המצב המשפטית ביטוי נרחב בספרו של שלום לרנר ובפסיקת בתי המשפט, ואלה עיקריה. ראשית, כי, הרשאה לחתום על שטר אינה טעונה מסמך בכתב, ומעבר לכך, כי: "כמו בדין הכללי, גם בדיני שטרות עשויה הרשאה להיווצר על ידי התנהגות, וככל שהקשרים בין השולח לבין מי שנחזה כשלוחו הדוקים יותר, כך תהא נטייה להסיק על קיומה של הרשאה. הרשאה נוצרת בדרך זו, בעיקר במקרה של שותפים, בני הזוג..." [שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורת 2007 בעמ' 340; לרבות על בסיס פסיקת בתי המשפט, עיין שם]. כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המשך הדברים יצוין כבר עתה, שלהתנהגות הצדדים נכונה חשיבות ניכרת בפרשתנו. ג. נסיבות העניין מתאפיינות במצב דברים שהיה לנפוץ מאוד בעקבות הוראות סעיפים 11א ו- 11ב לחוק שיקים ללא כיסוי, כשעל הפרק שיקים הנושאים את פרטיהם האישיים של בעלי החשבון, שני בני זוג, אך רק אחד מהם חתם על השיק. כאשר מדובר בבני זוג שפרטי שניהם מוטבעים על השיקים, כי אז - "השאלה היא, אם אוחז השטר זכאי לתבוע רק את בן הזוג שחתם בפועל, או גם את בן זוגו שפרטיו מתנוססים על השיק. חתימתו של כל אחד עשויה להיות גם מטעמו ובשליחותו של בן זוגו... די בציון שמו של השולח במקום כלשהו בשיק. להבדיל מעניין רינסקי, החלת ההלכה על עובדות אלו לא תפטור את מי שחתם בפועל על השיק, אלא תוסיף לצדו חייב שני. חתימת אחד מבני הזוג ממלאת אפוא שתי פונקציות: חתימה בשם עצמו וכשלוח של בן זוגו. כאמור, בן הזוג שלא חתם יהיה חייב מכוח השיק, רק כאשר בן הזוג שחתם עשה זאת גם בשליחותו" [לרנר, דיני שטרות, עמ' 347]. ד. שיק עליו מודפסים שמות שני בני הזוג, אך הוא נושא חתימה של בן זוג אחד, יש בו, לכאורה, כדי להצביע על שליחות, ואולם, אין די בחזות השטר, וטעונה הכרעה בשאלת ההרשאה דיון במסכת הראייתית בכללותה: "על אוחז שיק, התובע את מי שלא חתם על השיק, לשכנע את בית המשפט כי החותם פעל בשליחותו של בן זוגו, ובמסגרת ההרשאה" [לרנר, דיני שטרות, עמ' 348; ואזכור פסיקה, עיין שם]. על שאלה זו, נסב פסק דין זה. 5. הדיון הראייתי השאלה באלו נסיבות ניתן ללמוד, שניתנה הרשאה, אינה מן הקלות. לרוב, ובוודאי כשעל הפרק מערכת יחסים בין בני זוג, אין לכך ראיות בכתב. ואולם, על יסוד משקלו המצטבר של כל האמור להלן נדרש בית המשפט למסקנה, שיש לראות את השיקים נשוא תביעה זו כשיקים שניתנו בהרשאת הנתבעת ולפיכך נושאת היא באחריות לפירעונם (ביחד ולחוד עם בעלה). א. עמדת התובע בנדון דידן מפורטת בסעיף 9 לתצהירו: "... קטיה ראתה, ידעה והייתה מודעת לנעשה - קבלת הכספים ועשיית השקים - ובהתנהגותה לא הביעה כל התנגדות לכתיבת השקים ומסירתם לידיי, להיפך - בנסיבות העניין לא יכול היה להיווצר אצל מי מאיתנו כל ספק כי היא ראתה את עצמה שותפה לאחריות הזוג להשבת ההלוואות, תשלום הריביות ומתן הבטוחות כאמור". ב. העובדה שעל הפרק נתבעת החיה בשלום עם בעלה שחתם על השיק, אושרה במפורש, הן על ידה והן על ידי בעלה. המדובר בנישואים המתנהלים על מי מנוחות מזה 22 שנה [ראה, למשל, בעמוד 36 שורה 4 לפרוטוקול]. בנקודה זו מצא בית המשפט להדגיש, שכבר בשלב זה ניכר ההבדל בין הפרשה דנן, לבין, לפחות, חלק נכבד מהפרשות האחרות בהן עולה שאלה זו, באשר, בידוע, שברבים מבין המקרים בהם נדונה שאלת ההרשאה, ברקע קרע בין בני הזוג. ברבים מבין המקרים בהם נזקקים בתי המשפט לשאלה זו, יש ללמוד מהנסיבות הכוללות המצביעות על תהום שנפערה בין שני בני זוג ראיה לכך שלא נתנה האישה הרשאה לבעלה. לא כך בענייננו. ג. באשר על הפרק זוג החי בהרמוניה, זאת, לא רק לגרסת התובע אלא גם לגרסת שני בני הזוג, ניתן להעמידם בחזקתם, כי, לכל הפחות, ידע כל אחד מהם את מעשיו של האחר. זאת, בפרט ובפרט, נוכח גרסת הנתבעת עצמה הנותנת בבעלה את מלוא האמון. בנקודה זאת תודגשנה תשובות הנתבעת שאישרה, כי בעלה בן אדם הגון: "אני בטוחה במיליון אחוז" [עמוד 39 שורה 15 לפרוטוקול], וכי נותנת היא בו אמון [שם, שורה 17]. מן המקובץ נדרשת המסקנה, שכל העובדות הרלוונטיות היו בידיעתה של הנתבעת, שהרי בין בני הזוג שורר האמון. יוטעם, שהדבר עולה בקנה אחד גם עם גרסת התובע. ער אני לטענת הנתבעת שלא ידעה דבר. ספק אם ניתן כלאחר יד לאמץ את דבריה. ד. כמפורט בהרחבה לעיל נכונה הייתה פסיקת בתי המשפט ללמוד על דבר קיומה של הרשאה גם מהתנהגות הנוגעים בדבר. בנסיבות אלה סביר להסיק, שידעה הנתבעת, ידוע היטב, את העובדות הרלוונטיות, החל בעיסוקו של בעלה וכלה בטיבם של השיקים שניתנו כביטחון לתובע, ולכל הפחות, את דבר קיומו של פנקס שיקים על חשבון המתנהל גם בשמה: לכל הפחות, ידעה ושתקה. יתר על כן - "השתק על ידי התנהגות יכול להיווצר לא רק כאשר הצד המושתק ידע את העובדות לאמיתן אלא גם כאשר היה יכול לגלותן אילו נהג בזהירות סבירה" [ע"א 550/66 א. שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד כ"ב (1) 240, 246]. ומי היודע ושותק, יש לפרש את שתיקתו כהסכמה. ה. גם דיון במהימנות התובע, הנתבעת ובעלה, אין בו כדי להקל עם הנתבעת. 1. השיקים נשוא תיק זה משוכים על חשבונם המשותף של בני הזוג בבנק הפועלים. לגרסת הנתבעת, אמנם, לה ולבעלה חשבונות נפרדים [ראה עמוד 36 שורה 14 לפרוטוקול], עם זאת אישרה היא שבסמוך למועד עלייתם ארצה נפתח חשבון בנק משותף בבנק הפועלים [שם, שורה 8]. ברם, למרבה הפלא, ניסתה היא להרחיק עצמה מחשבון זה בנסיבות שהיה בהן כדי לעורר את תמיהת בית המשפט. זאת, עד כדי כך, שכשנשאלה אם הייתה במחיצת בעלה במועד פתיחת החשבון השיבה בשלילה [שם, שורה 22], ובהמשך אף פנתה לסבור שפתח בעלה את החשבון בלעדיה [עמוד 37 שורה 1 לפרוטוקול]. ניחא, אילו הסתפקה בגרסה שהמדובר בחשבון בנק שנזנח, עוד ניתן היה להבין גרסה זאת, ואולם טענה לפיה נכון היה בנק הפועלים לפתוח חשבון בנק הנושא גם את שמה, שלא בנוכחותה ובהסכמתה, יש בה מן התמיהה. 2. הרקע להלוואה לא הובא בפני בית המשפט. איש מבין העדים שהתייצבו בפני בית המשפט לא התאמץ לחשוף את כל הפרטים שנגעו לנסיבות בהן ניתנו ההלוואות ומטרתן, נושא בו רב הנסתר על הנגלה. לכל הצדדים היה, ככל הנראה, עניין להותיר נושא זה בצידו האפל של הירח. עם זאת, גם בהשלכותיו של היבט זה על שאלת המהימנות, ידה של הנתבעת על התחתונה. תחילה אציין, שברור שנועד הכסף, מדרך העולם, קודם כל, לשימושו של הלווה, בעלה של הנתבעת. ומעבר לכך, היה זה הוא שכלל בתצהירו גרסה תמוהה על פניה, לפיה נועדה ההלוואה לשמש כהשקעה לצורך תיווך - ראה בסעיפים 18 ו - 19 לתצהיר אנדריי גורדייב. תשובותיו לשאלות בעניין זה לא היה בהן אלא אך כדי להגדיל את התמיהה [ראה, בפרט, מעמוד 46 משורה 10 לפרוטוקול], באשר על פני הדברים יש להסתפק למה זקוק מתווך לכסף כה רב, הרי אינו אלא מתווך. מכל מקום, על הפרק עד הגנה, לא סתם עד, אלא בעלה של הנתבעת, בו נותנת היא את מלוא אמונה, וגרסה שכזו מפי עד כאמור, אין בה כדי לתרום למהימנותה. ו. ההגנה ניסתה להדגיש שעל בית המשפט להסיק מסקנות מכך שאין על הפרק התנהלות האופיינית למסגרת משק הבית המשותף, במובנו המקובל של המושג. בתוך כך הודגש שעל הפרק סכומים העולים עשרת מונים, למשל, על הלוואה צנועה של כ- 500 דולר שנטלה פעם הנתבעת לצרכים אישיים. אכן, המדובר, על פני הדברים, בהתקשרות החורגת מהמקובל בהקשרו של משק הבית. ברם, אין בעובדה זו, כשהיא לעצמה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי התובע. גם אם המדובר בהתקשרויות חריגות, משהוכח שידעה הנתבעת על דבר קיומה ושתקה, יש לדברים תוקף גם כלפיה. ז. בשולי הדברים אציין שהעד היחיד שהתייצב בבית המשפט, שאינו נמנה עם הצדדים המסוכסכים (התובע ובת זוגו או הנתבעת ובעלה) היה אריאל אלטרמן, עד שהותיר על בית המשפט רושם חיובי, שביקש לתמוך בגרסת התובע אגב תאור פרשה דומה למדי, בה הלווה הוא, לגרסתו, כספים לבעלה של הנתבעת ונתקל בטענות דומות. גם אלטרמן, ככל הנראה, הגיש שיקים שבידו לביצוע וגם כלפי שיקים אלה, כנראה, הוגשה התנגדות. ניתן לכך אישור בסעיף 45 לתצהיר הנתבעת בו הוסיפה לעניין זה הנתבעת גם, כי: "אלטרמן אומנם הגיש בקשה לביצוע שטרות בהוצל"פ נגדי לצד אנדרי, אך מיד חזר בו וביטל את התביעה נגדי ולא בכדי - אני לא חייבת לו דבר כי לא הייתי מעורבת ביחסים עסקיים שבינו לבין בעלי". למרבה הצער, אין בפני בית המשפט, המסמכים הנוגעים להתנגדות שהוגשה כנגד השיקים של אלטרמן, וזאת לאחר שנמנעה הנתבעת לאשר את חתימתה על המסמכים שהוצגו לה על ידי ב"כ התובע: "מה שאתה מראה לי זה לא חתימתי. המסמך הנוסף יכול להיות שזה שלי" [עמוד 37 שורה 3 לפרוטוקול]. אף כי הותיר, אלטרמן, כאמור, רושם חיובי, בהעדר די ראיות בעניין, ובפרט, בהעדר תצהיר ההתנגדות, מן הנמנע להסיק מסקנות של ממש מפרשת אלטרמן. 6. טענות נלוות של הצדדים בפי בא כוחה הנכבד מאוד של הנתבעת טענות נוספות, שונות, ואולם, בשים לב לאמור לעיל לא מצא בית המשפט להתייחס אליהן, אלא בקליפת האגוז. א. בפי ב"כ הנתבעת טענות כלפי עצם מתן ההלוואה והנסיבות בהן ניתנו השיקים. המדובר, כאמור, בהרחבת חזית מובהקת. בנקודה זאת עוד יצוין, כי גם אם במקרים מסוג אחר, למשל כשברקע סכסוך בין בני הזוג, ייתכן שראוי היה להקל עם הנתבעת ולכבד מצב דברים, לפיו, בשלב ראשון טוענת אישה שאין לחייבה בגין פעולות בעלה בחשבון המשותף, כשמלמדות הנסיבות שלא היתה יכולה לדעת כלל מה עשה או לא עשה, ובאיזה נסיבות ניתנו השיקים, ורק בהמשך גילתה שיש בידה טענות כלפי נסיבות מתן השיקים. ואולם, אין לכך מקום בנסיבות מסוג זה כשלגרסתה היא, שוררת בינה לבין בעלה ההרמוניה. אילו היה, ולו גם מעט ממש, בטענות הנתבעת כלפי הנסיבות בהן ניתנו השיקים (עסקת היסוד וכו'), חזקה עליה שהייתה היא נותנת לכך ביטוי בתצהיר ההתנגדות. משלא עשתה כן, אין לכך עוד מקום. ב. הוא הדין גם ביחס לטענות ההגנה שנטענו בעלמא ושציינו את חוק הלוואות חוץ בנקאיות. על הפרק שאלת העילה השטרית, והיא לבדה. ג. הטענה בדבר הרחבת חזית משמשת גם את בא כח הנתבעת. לדבריו, עצם הטענה שחתם בעלה של הנתבעת מכח הרשאה לוקה בכך שיש בה משום הרחבת חזית. אין בידי לקבל זאת. ברי ופשוט, שבשעה שמוגשים לביצוע כנגד שני בעלי החשבון שיקים שנחתמו רק על ידי אחד מהם, נכללת בעצם הגשת הבקשה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל הטענה, שחב גם בעל החשבון השני מכח הרשאה. גם אם, אולי, לא צוין הדבר מפורשות בבקשת הביצוע, אין המדובר אלא בכשל פרוצדורליסטי מובהק ועצם הטענה נלמדת בבירור מנסיבות העניין. ד. ניתנה הדעת לפסיקה הרבה שהגישו באי כחם הנכבדים מאד של הצדדים לעיון בית המשפט. פסיקה זו עוסקת בנסיבותיהם הפרטניות של המקרים שהובאו בפני בתי המשפט. מדרך העולם, המקרים שונים וכך גם התוצאות המשפטיות. ברם, אין להסיק ממקרים אחרים לענייננו: כל מקרה ונסיבותיו ועל בית המשפט לבחון את הנסיבות על פי הראיות שהובאו בפניו. במישור המשפטי ברורה ההלכה העקרונית והדיון הספציפי הוא עניין לראיות הקונקרטיות בכל מקרה לגופו. ולסופו של יום, צדק ב"כ הנתבעת בציינו, כי: "בסופו של דבר בית המשפט צריך להכריע למי הוא מאמין יותר, לתובע או לנתבעת" [עמוד 50 שורה 7 לפרוטוקול]. עדיפה בעיני שבעתיים עדות התובע: אינני מאמין שלא היתה הנתבעת מצויה בעבי הקורה. הנתבעת היתה מעורבת, ידעה ולכל הפחות שתקה, אך, למיטב ההערכה, הרבה יותר מכך. 7. לסופו של יום. בצד הדיון הפרטני בראיות הצדדים וטענותיהם, על בית המשפט לתת את הדעת גם לתמונה הכוללת שנגלתה נגד עיניו. ברקע לפרשה מערכת יחסים הדוקה בין שני זוגות שהכירו זה את זה ונתנו את אמונם אלה באלה במשך שנים לא מעטות. המידה הניכרת של האמון שהתהוותה בין הצדדים נלמדת גם מהיקף ההלוואות שניתנו, ומכאן מסקנת בית המשפט כי בנסיבות העניין אין זה סביר, שהיה התובע מלווה סכומים כה גבוהים אלמלא התהוותה בין המעורבים מערכת יחסים שניתן לאפיינה באמון רב. עובדה זו עולה, למעשה, מעדויות שני הצדדים. חזקה על המעורבים במערכת יחסים שכזו שהעובדות הרלוונטיות ידועות לכולם. הנתבעת, ידעה, מן הסתם, לא הרבה פחות משידע בעלה. ייתכן שלא ניתנה הסכמה מפורשת ספציפית לכל שיק ושיק. ואולם, מוסמך בית המשפט להסיק מסקנות גם מהתנהגות הצדדים, ובאשר היתה הנתבעת בעבי הקורה, מראשית ועד אחרית, מעצם קיומו של חשבון שיקים משותף ועד לטיבן של ההתקשרויות שבעטיין ניתנו השיקים, ולא התנגדה לדבר וחצי דבר ביחס למערכת יחסים זאת, יש לראותה כמי שהסכימה לה. מכאן ועד למסקנה שניתן להעמיד את הנתבעת בחזקתה שניתנו השיקים בהרשאתה, כבר קצרה הדרך. בצד האמור עוד נמצא לציין כי לא שבע בית המשפט נחת גם ממהימנות עדויות ההגנה, ועם זאת, דומה, מתבקשות המסקנות דלעיל לגופן. 8. סוף דבר, נפסק בזה שהשיקים נשוא תיק הוצל"פ 1-07-03674-22 הינם שיקים שניתן להמשיך בביצועם ובאכיפתם. הוצאות הדיון בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן החזר אגרת בית המשפט בסך של 7,575 ₪ על הנתבעת. ביחס לסכומים אלה תתבצע הגדלת קרן חוב בתיק ההוצאה לפועל וגם סכומים אלה ניתנים לאכיפה במקביל ובנוסף לשיקים. ניתן היום כ"ז בתשרי, תש"ע (15 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים. אלכסנדר רון, שופט שיקים