פסק דין רקע עובדתי 1. לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן - "חוק פלת"ד"). התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פלת"ד כמו גם תאונת עבודה. אין מחלוקת כי הנתבעת 1, חברת הביטוח "כלל", היתה המבטחת של הרכב בו נפצע התובע וכי היא חבה בתשלום הפיצויים להם הוא זכאי. המחלוקת להכרעה היא לגובה הפיצויים המגיעים לתובע. הנתבע 2, עזבון המנוח חושאן מוחמד ז"ל הינו עזבונו של נהג הרכב, שנהרג בעת התאונה. 2. התובע הוא יליד 27/11/1985, ובעת התאונה היה כבן 21 שנים, רווק שהתגורר בבית הוריו בכפר מנדא. התאונה אירעה ביום 26/12/2006. נהג רכב ההסעות, שבו נסע התובע, איבד שליטה על הרכב, וכאמור נהרג באותה תאונה. התובע הובהל לבית החולים "הלל יפה" בחדרה, שם אובחן כסובל, בין היתר, משבר סובטרוכנטרי עם תזוזה בירך ימין, שבר בגוף של סקפולה (עצם השכם) משמאל ופריקה אחורית של ירך שמאל. התובע עבר סדרה של ניתוחים לצורך שחזור סגור של פריקת ירך שמאל ושחזור סובטרוכנטרי מימין ע"י 90 מעלות. התובע שוחרר מבית החולים בתאריך 22/1/07 והועבר מיידית לבית החולים "אלישע" להמשך טיפולים שיקומיים עד ליום 28/2/07. לאחר שחרורו, הופנה התובע לפיזיותרפיה ולהמשך טיפול, ובתאריך 12/4/07 אובחן לראשונה שבר בחוליה L2 בגבו. סה"כ היה התובע מאושפז בבתי החולים 65 ימים. הנכות הרפואית 4. לתובע נקבעו הנכויות הבאות על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל"). בגין חיבור גרוע של עצם הירך - 10%; בגין שבר של חוליה L2 - 10%; בגין שבר הפטלה משמאל - 10%. באשר להפרעה פסיכונוירוטית, נקבע כי ישנם סימנים קלים, אך אין הפרעה בהתאמה סוציאלית או בכושר העבודה, ולכן לא נקבעה נכות בשל כך. סך כל הנכות הרפואית לצמיתות הנובעת מן הפגיעה בתאונה, כפי שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית, היא של 28%. ועדת הרשות של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל במלואה, ולפיכך נכותו של התובע בביטוח הלאומי הועמדה על 41% נכות לצמיתות. 5. הנתבעת משיגה על קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי וטוענת כי נכותו הרפואית של הנתבע נקבעה על בסיס סעיפים שגויים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). בסיכומיה, טוענת הנתבעת כי נכותו הרפואית המשוקללת היא של 19%. 6. קביעות המוסד לביטוח לאומי מחייבות בתיק זה מכח סעיף 6ב לחוק פלת"ד. מהדו"ח של הוועדה הרפואית עולה, כי הנכויות שנקבעו לתובע תואמות את הפגיעות שנגרמו לו בתאונה, כפי שהן מופיעות במסמכי האשפוז של התובע. הנתבעת לא ביקשה להביא ראיות לסתור את ממצאי המל"ל לגבי נכותו של התובע מן התאונה. לפיכך, אני דוחה את בקשת הנתבעת שלא לקבל חלק מקביעות המל"ל. הנכות הרפואית אשר נקבעה לתובע על ידי המל"ל בשיעור של 28% תהא הנכות המחייבת לצורך חישוב פיצוייו של התובע. הנכות התפקודית 7. התובע טען כי נכותו התפקודית היא עקב הנכויות שנקבעו לו בגין שבר בחוליה בגב, חיבור גרוע של עצם הירך ושבר בברך השמאלית. כתוצאה מפגיעות אלה הוא סובל מכאבים והגבלות בתנועות הגב, מתקשה בכיפוף הגב והרגליים, בהרמת משקל, מוגבל בהליכה ממושכת ובעמידה ממושכת. בתחילה נאלץ להשתמש בקב הליכה, מכיוון שרגלו השמאלית לא הייתה ישרה, אך לאחר מכן עולה מתצהירו כי בחר להפסיק שימוש בקב הליכה כיוון שחשש שהשימוש הממושך בו יפגע בגבו (שורה 28 לתצהיר עדות ראשית). כן טען התובע שמאחר שהיה חברו של נהג הרכב שנהרג, מותו השפיע עליו קשות, והוא לקה בדכאון וחרדה ואובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומטית. התובע נפגש פעמיים עם הפסיכיאטר ד"ר אבו נאסרה תאופיק ב- 16/1/08 וב-1/4/08, ולדבריו הוא עדיין מטופל בתרופות פסיכיאטריות לשינה והרגעה. עוד טוען התובע כי נותרו לו צלקות באיזור האף והניתוחים שעבר. נטען כי התובע מקבל עדיין טיפולים רפואיים וסובל מבעיות בברכו וכי לאחרונה עבר בדיקת ארטוסקופיה (וראו גם ת/3, ת/4, ת/5). נטען כי בקביעת שיעור הנכות התפקודית, על בית המשפט לבחון את הנסיבות המיוחדות המתקיימות בענייננו, לרבות סוג הנכות הרפואית, נתוניו של התובע והחלטת ועדת הרשות לעניין תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי. מוסיפה ב"כ התובע וטוענת, כי כל אחת מן הנכויות, מעצם טיבה האורטופדי, מהווה הגבלה לתובע ושילוב כולן יחדיו מביאה למגבלה הגדולה מסך חלקיה. 8. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מזו הרפואית. למרות קיומן של שלוש נכויות רפואיות אורטופדיות אצל התובע, ההשלכה התפקודית היחידה של נכויות אלה, היא השפעה קלה בלבד בשל הנכות, בשיעור 10%, שנקבעה על פי הוראות סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל, הדן במחלות של מפרקים או עצמות, והקובע נכות זו בשל השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. 9. הנכות התפקודית נקבעת גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובמגבלות שמהן סבל עובר לתאונה (ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית 1997) עמ' 182-185). בענייננו, עובר לתאונה היה התובע כבן 21 והועסק כטפסן בענף הבניה בחברה בשם "מ.א.י מרעי הנדסה". לפני כן הוא עבד כחודש ימים בעסק של בן משפחתו, העד נהאד קדח, שעסק בתחום החשמל לבנייה. התובע צרף מכתב המלצה מאת קרוב משפחתו זה, ששיבח את עבודתו. התובע אף הספיק לעבוד כחודש באילת באחזקה בבית מלון. התובע טען כי סיים 12 שנות לימוד בבית הספר תיכון טכנולוגי סכנין וברשותו תעודת גמר של חשמלאי לעבודות בית, אולם הוא לא עמד בדרישות החוק הנדרשות מחשמלאי מוסמך. לטענתו התכוון לעבוד בתחום החשמל בין בעסק של קרובי משפחתו ובין כעצמאי. הנכות האורטופדית לא תאפשר לו, לטענתו, לעסוק במקצוע זה, המחייב מאמץ פיזי. 10. סבורה אני כי הנכות עלולה להיות מגבלה בעיסוקו בעבודות בניין. מנגד לא שוכנעתי כי התובע התכוון אכן לעבוד בעבודות חשמל. נגישותו למקצוע החשמלאות היתה בעת שלמד בבית הספר במגמת חשמל. אולם הציון שהשיג במקצוע זה היה דל, והוא לא קיבל תעודה של חשמלאי כיוון שלא עבר את הבחינות. זאת ועוד: לא שוכנעתי כי עיסוק בעבודות חשמל לא יהיה אפשרי במצבו היום. בנסיבות אלו, ייתכן שהתובע יבקש להמשיך בלימודיו המקצועיים על מנת לעסוק במקצוע שהוא פחות קשה מעבודות בניין. על כל פנים, בשל ניכותו מחד גיסא וגילו הצעיר מאידך גיסא, שיאפשר לו להשתלב במקצוע הדורש פחות עבודה פיזית מעבודת בניין, דעתי היא שסביר להניח שניכותו התיפקודית שווה לניכות הרפואית, דהיינו 28%. בסיס השכר 11. התובע טען כי יש לקבוע את שכרו עובר לתאונה לפי השכר הממוצע במשק וזאת מאחר שבקרות התאונה היה צעיר וטרם הספיק לבסס לעצמו מסלול בחיים. נטען כי אין מקום לבסס את נתוני שכרו של התובע מהתקופה שלפני התאונה, בעת שהתובע היה בראשית דרכו, ועל פי עדותו, ביקש להתמקצע בתחום החשמל ולעסוק בתחום זה. אחיו של התובע התעתד לשלב את התובע כחשמלאי בעסקו, אך הדבר טרם קרה בפועל, כיוון שהתובע לא רכש עדיין ניסיון בתחום עבודה זה ולא רצה להיות למעמסה על עסקו של אחיו. עוד נטען, כי המוסד לביטוח לאומי קבע את שכרו הרבע שנתי על סך 15,000 ש"ח, דהיינו כ- 5,000 ש"ח נכון ליום התאונה שהם 5,600 ש"ח בשערוך להיום. 12. הנתבעת טענה שעל פי תלושי השכר שהציג התובע, שכרו עמד על 4,259 ש"ח. בנוסף, על אף שהתובע הציג עצמו כמי שהינו בעל הכשרה בתחום עבודות החשמל, הוא לא עבד באופן ממשי בעבודות חשמל טרם התאונה, אלא עבד בתחומי עיסוק דוגמת עבודתו כטפסן בניין, בעבודה זו שיעור ההשתכרות המקובל נופל בהרבה משיעור ההשתכרות הממוצע במשק. כישוריו של התובע דלים, ועל כן אינו יכול לעבוד בתחום החשמל, מה גם שמתקופת סיום לימודיו ועד קרות התאונה, משך 3 שנים, לא עבד במקום עבודה רציף וקבוע. 13. לגבי בסיס השכר לעבר, הרי שעל פי תלושי השכר שהגיש, שכרו הממוצע של התובע נכון ליום התאונה היה 4,600 ש"ח ברוטו עת שעבד כטפסן בניין. בנסיבות המקרה, נראה לי נכון לקבוע את בסיס השכר של התובע מיום התאונה ועד היום בשיעור של 4,600 ש"ח. 14. לגבי בסיס השכר לעתיד, התובע נפגע בתאונה בהיותו בן 21. בנסיבות אלו, כשמסלול עבודתו ודרך השתכרותו טרם התגבשו, יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות על בסיס ההנחה שאילולא התאונה, היה משתכר בעבור מספר שנים את השכר הממוצע במשק, כפי שהוא כיום, ועל סך של 8,015 ₪ ברוטו, בניכוי מס הכנסה 7,690 ₪ נטו, נכון לספטמבר 2010 (מתוך ירחון חשב המעודכן לספטמבר 2010). הפסדי השתכרות לעבר 15. התובע סבל מאי כושר מלא למשך ששה חודשים מיום התאונה, מ-27/12/06 ועד 30/6/07. למשך ששה חודשים נוספים, מ- 1/7/07 ועד 31/12/07 נקבעה נכות זמנית של 70%. מ- 1/1/08 ועד 31/12/08 נקבעה נכותו הזמנית בשיעור של 50%. מ- 1/1/09 נקבעה נכותו הצמיתה בשיעור 28%. התובע טען כי בתקופות בהן עמדו נכויותיו הזמניות על שיעור של 100%, 70% ו-50%, לא יכול היה לחזור לעבודה. כלומר, בתקופה שבין מועד התאונה ועד 31/12/08 יש לקבוע כי הפסדי שכרו של התובע הינם מלאים. לטענתו, הוא לא חזר לעבוד, ונכותו מונעת ממנו להשתלב בשוק העבודה. התובע מבקש לחשב את הפסדיו לעבר לפי בסיס שכר בסך 5,800 ש"ח לחודש למשך תקופה של שנתיים, קרי 139,200 ש"ח ובמשך יתרת התקופה (שנה ושלושה חודשים) חישוב לפי השכר הממוצע במשק - 7,510 ש"ח נטו, כלומר 112,650 ש"ח. עפ"י חישוב התובע, מבוקש סכום של 251,850 ש"ח לעבר ולעתיד בגין הפסדי השתכרות. הנתבעת טענה כי הפסדי העבר, לפי חישוב של עבודה רציפה, עומדים על 68,996 ש"ח, אך כיוון שהתובע לא עבד ערב התאונה בעבודה רציפה, אין להניח כי לולא התאונה, היה ממשיך לעבוד באופן קבוע, מדי חודש בחודשו. עוד הוסיפה הנתבעת, כי מכיוון שאופי העבודה בתחום הבניין היא על פי פרויקטים וכמות העובדים הנדרשת למעביד משתנה מפרויקט לפרויקט, אף אם המעביד היה מרוצה מעבודתו של התובע, לא תמיד יכול היה להמשיך לספק לו עבודה. משכך, מציעה הנתבעת להעמיד את שיעור הפיצוי בראש נזק של הפסדי שכר בעבר על סכום גלובאלי של 30,000 ש"ח. 16. משקבעתי את בסיס השכר לתקופה זו בשיעור של 4,600 ש"ח, הרי שהחישוב ייעשה כדלקמן: למשך ששה חודשים ראשונים מקרות התאונה, נקבעה נכות בשיעור 100% - סך 27,600 ש"ח; למשך ששה חודשים מ-1/7/07 ועד 31/7/07 נקבעה נכות בשיעור 70% - לתקופה זו אני קובעת סכום פיצוי על פי נכות תפקודית מלאה וזאת כיוון שניתן להניח, כי נכות של 70% מונעת חזרה לעבוד בענף הבנייה. הפסדיו לתקופה זו הם 27,600 ש"ח; למשך שנה, מ-1/1/08 ועד 31/12/08 נקבעה נכות בשיעור 50%. אף לתקופה זו בשל הנכות הגבוהה, לא נראה לי כי התובע היה מצליח למצוא עבודה. הוא אף טען, וטענתו זו לא נסתרה, כי בתקופה זו הוא לא עבד כלל. לפיכך, גם לתקופה זו אחשב לפי הפסד שכר מלא - סך 55,200 ש"ח; מיום 1/1/09 ועד היום, כלומר 21 חודשים, עפ"י הנכות התפקודית שקבעתי בגובה 28%- 27,048 ש"ח. סה"כ הפסד השתכרות לעבר יהיה 137,448 ש"ח. הפסדי השתכרות לעתיד 17. התובע טוען כי יש לחשב נזקיו בראש נזק זה לפי הפסד חודשי של 41% מהשכר הממוצע במשק, נטו 7,510 ש"ח, בהיוון יעמוד הסכום על 887,858 ש"ח. הנתבעת טוענת כי גם אלמלא התאונה, היה התובע מוצא עבודה בשכר נמוך, שמתאימה למי שנעדר השכלה, רשיון נהיגה ואיננו דובר את השפה העברית. עבודה כזו על פי הנתבעת, היא בשכר נמוך באופן ממשי מהשכר הממוצע במשק המגבלה הקלה, לדברי הנתבעת, ברגלו השמאלית של התובע לא תמנע ממנו לעבוד כחשמלאי. התובע מדגיש כי מטרתו הייתה להשתלב בעסק המשפחתי, שהינו עסק מבוסס ומכאן לעמדת הנתבעת, סביר הוא שהתובע יועסק, גם אם הוא סובל ממגבלה מסוימת, בהיקף עבודה מלא ובשכר עבודה הדומה לזה שהיה יכול להשתכר גם אלמלא אירוע התאונה. הנתבעת מציעה לדחות את הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה ולפנים משורת הדין, מציעה פיצוי גלובאלי בסך של 20,000 ש"ח. 18. משקבעתי כי בסיס השכר לעניין הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב לפי השכר הממוצע במשק, הרי שההפסד לעתיד, מיום זה ועד גיל פנסיה, גיל 67, יחושב לפי שכר זה ולפי אחוזי ניכותו הרפואית ובניכוי 5% הפרשה לפנסיה: 7,690 ש"ח (שכר ממוצע) X 28% X 95% (לאחר הפרשה לפנסיה) X 282.9034 (מקדם היוון ל- 493 חודשים, עד יציאה לפנסיה)= 578,690 ש"ח. סה"כ הפסדי שכר לעתיד- 578,690 ש"ח. פנסיה 19. התובע טען כי הפנסיה מושפעת מכך שחלה ירידה בהשתכרותו השנתית עקב התאונה. כן, משנחתם הסכם פנסיה חובה אשר חל על כל השכירים במשק, הוא תובע פיצוי בגין הפסדי פנסיה בסך של 95,880 ש"ח. הנתבעת טענה שיש להפחית את ההפרשות שהיו מופרשות אלמלא התאונה לקרן הפנסיה. הפרשות אלו לטענתה, נעשות כבר ממועד זה. לעומת זאת, את הפרשי הפנסיה יש לבצע בהיוון כפול, עד למועד המתחיל בעוד כ-46 שנה. סכומי ההפחתות במצב שכזה, יעלו על כל סכום פנסיה שיופרש בהיוון כפול ועל כן, מבוקש לדחות את דרישתו של התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה. 20. טענות הנתבעת לעניין הפנסיה נדחות. בשל ההסדר החדש על פי הדין, לפיו לכל עובד מגיעה פנסיה, יש לפצות את התובע גם בראש נזק זה. החישוב ייעשה לפי 70% מבסיס השכר שנקבע כאמור, לפי הפסד של 28% ובהיוון כפול, כדלקמן: 7,690 ש"ח X 70% X 28% X 120.8041 (מקדם היוון מגיל 67 ועד סיום תוחלת חיים בגיל 79 ) X 0.2890 (מקדם היוון כפול למשך 42 שנה) = 52,621 ₪. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 21. התובע, המתגורר בבית הוריו, טוען כי לאחר התאונה היה מרותק לכסא גלגלים ונזקק לעזרה סיעודית של בני משפחתו במשך 24 שעות ביממה. הוא לא היה יכול להתרחץ, להתלבש ולנעול את נעליו. אמו ואחותו סעדו אותו, ואביו נאלץ להפסיק את עבודתו כחקלאי ונרתם אף הוא לטפל בתובע. נתבקש פיצוי לפי 2,500 ש"ח לחודש למשך השנתיים הראשונות לאחר התאונה. אמו של התובע העידה כי גם כיום הוא מתקשה בתפקוד היומיומי: לנעול את נעליו, הוא זקוק לעזרה בחצה, כיוון שהוא מתגורר בבית בן שתי קומות, הוא נזקק לעזרה בעליה במדרגות. התובע עלה במשקלו 25 ק"ג, אשר מוסיפים קשיים לתפקודו. עוד טוען התובע, כי ההגבלות בגבו, באגן וברגליים מחייבות עזרהלשם ביצוע פעולות רבות בבית ומחוצה לו. מבוקש פיצוי בגין יתרת תקופת העבר ולעתיד לפי 1,500 ש"ח לחודש עבור עזרה של שעה וחצי ביום לפי עלות של 30 ש"ח לשעה. לעבר מבקש התובע 72,500 ש"ח ולעתיד - סך של 497,318 ש"ח. 22. הנתבעת מציעה פיצוי גלובאלי של 8,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר. באשר לעתיד, לעמדתה, לא נותרה כיום מגבלה תפקודית כלשהי אצל התובע המצריכה עזרת צד שלישי: הוא מסוגל לבשל לעצמו, להתרחץ ולהתלבש וכן לבצע את כל פעולות משק הבית בכוחות עצמו. הנתבעת מבקשת לדחות את דרישתו של התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה. 23. עם שחרורו של התובע לביתו לאחר השיקום נקבע כי הוא זקוק לעזרה בתפקוד ובטיפול האישי. עזרת בני המשפחה, אמו, אביו ואחותו של התובע הייתה מעבר לעזרה רגילה של בני משפחה. אכן הפסיקה הכירה בזכות הפיצוי בגין עזרת צד ג' המוענקת לנפגע על ידי בני משפחתו וזאת אף אם אותו בן משפחה לא סבל נזק ממון עקב עזרה זו (ראו: ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792). אין להתעלם מהנתונים האובייקטיבים העולים מהראיות, לפיהם התובע סבל מפגיעות אורטופדיות- בגבו, ברגליו ובאגן, שהגבילו את תנועתו במשך זמן לא מבוטל. אף מקובלת עליי עדותה של אם התובע, לפיה הוא נזקק לעזרה בביצוע פעולות פשוטות, כגון רחצה והלבשה. סבורתני כי בתקופה מיום התאונה ועד כשנה לאחריה, התובע היה זקוק לעזרה מוגברת, שככל הנראה ניתנה לו על ידי בני משפחתו. לא מצאתי לנכון לפסוק פיצויים לפי שעת עזרה יומית ולפי תעריף קבוע, כפי שהציע התובע. לגבי התקופה שלאחר מכן, התובע כבר הסתגל למצבו ומסוגל לבצע את רוב מטלות הבית בעצמו, על כן דעתי, שיש לפסוק לו סכום גלובאלי בסך 30,000 ש"ח. באשר לדרישה לפצות עבור עזרת צד ג' לעתיד, אין מקום להיעתר לה. התובע כיום עצמאי, לא שוכנעתי, כי המגבלות הצמיתות מהן סובל, מצריכות מבני משפחתו להעניק לו עזרה כלשהי, החורגת מהמצופה בנסיבות העניין. התובע אף גר בבית הוריו וסביר להניח כי לפני התאונה לא תרם למשק הבית ולכן אין מקום לקבוע כי הוא זקוק לעזרה כיום בעבודות בבית (ראו: ע"א 63/88 ברגר נ' צדוק, תק-על 91(1) 1322). על אף האמור לעיל, אני קובעת סכום פיצויי גלובאלי לעתיד בשל עבודות ובעיקר של תחזוקה בבית ובחצר בסכום של 10,000 ₪. הוצאות נסיעה 24. התובע טען כי היו לו הוצאות לנסיעות למעקבים לטיפולים רפואיים ולטיפולים פיזיותרפיים. בתקופת אשפוזיו, נאלצו בני משפחתו לנסוע אליו בכל יום במוניות הלוך ושוב, מכפר מנדא לבית החולים הלל יפה בחדרה ולאחר מכן מכפר מנדא לבית החולים אלישע בחיפה ושילמו עבור המוניות 10,395 ש"ח. לאחר שחרורו מבית חולים אלישע, היה התובע במעקב רפואי במרפאות חוץ בבית החולים בחדרה במשך כשנה. לאחר כשנה מקרות התאונה, היה התובע במעקב רפואי בקופת החולים באזור מגוריו. בנוסף, פנה התובע פעמיים לפסיכיאטר, ד"ר אבו נסרה תאופיק, בנצרת. אחיו של התובע, עאדל, הסיע את התובע למרפאות החוץ ולפסיכיאטר בנצרת ושילם עבור הדלק מכספו. בסיכומיו, פירט התובע את עלויות הנסיעה מכפר מנדא ליעדים השונים אליהם נאלץ לנסוע לשם טיפול רפואי. עוד נטען כי התובע נאלץ להפסיק את לימודי הנהיגה בהם התחיל לפני קרות התאונה, עקב הפגיעה הפיזית והנפשית ממנה סובל. מבוקש לעבר סכום של 29,000 ש"ח ולעתיד 331,545 ש"ח. 25. הנתבעת טענה, כי הפגיעה של התובע אינה גורמת להוצאות נסיעה מוגברות. לטענתה, הפגיעה אינה מונעת מהתובע מללכת או לנסוע ממקום למקום באופן רגיל. כמו כן, לתובע ממילא לא היה רישיון נהיגה לפני התאונה ולכן היה נזקק שיסיעו ממקום למקום. לפיכך, יש לעמדת הנתבעת, לדחות את הפיצוי בגין ראש נזק זה. 26. ניתן לקבל, כי בחודשים הסמוכים לאחר התאונה, הוסע התובע לטיפולים רפואיים רבים ולפיזיותרפיה. התובע צירף שתי קבלות על סך 20,790 ש"ח. הקבלות שצירף התובע מטעם הפסיכיאטר הן משנת 2008. לטענתו, הוא החליט לוותר על טיפול נפשי עקב חששו מהסטיגמה שתיווצר עקב הפניה לפסיכיאטר. נוסף על כך, לא שוכנעתי שלימודי הנהיגה של התובע נקטעו עקב התאונה, משלא זכר את פרטי בית הספר ללימוד נהיגה בו למד ומשלא פנה ללמוד למבחן התאוריה ולגשת למבחן זה, ללא כל קשר ללימודי הנהיגה המעשיים. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי פגיעתו של התובע אינה מצדיקה פסיקת הוצאות נסיעה מוגברות. הקבלות שהוצגו אינן אמינות עליי ועל כן אני מוצאת לנכון לפסוק בגין הוצאות נסיעה בעבר סכום גלובאלי של 10,000 ש"ח. בגין הוצאות נסיעה בעתיד, סבורה אני כי אין מקום לפסוק פיצוי נוסף. הוצאות רואיות 27. התובע טען כי הוצאותיו הרפואיות מסתכמות בסך 26,000 ש"ח משוערך להיום, בגין רכישת תרופות, משככי כאבים, תרופות פסיכיאטריות, רכישת קביים ורכישת מתקן לברך. 28. הנתבעת טענה, כי בהיות התאונה תאונת עבודה, מלוא הוצאותיו של התובע מכוסות על פי דין על ידי המוסד לביטוח לאומי. בכלל זה מכוסות הוצאות עבור רכישת תרופות, ביקורים אצל רופאים, הוצאות בגין טיפולים רפואיים וכיוצא באלה. על כן, מבוקש על ידי הנתבעת לדחות את דרישת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה. 29. התובע צירף קבלות עבור גומייה לקביים, ייעוץ פסיכיאטרי ומייצב ברך בסך כולל של 1,830 ש"ח. עם זאת, יש להניח כי אכן הוציא התובע הוצאות רפואיות עקב התאונה אשר אינן מכוסות במלואן על ידי קופת החולים בה הוא מבוטח או המוסד לביטוח לאומי. בהתאם לפסיקה, יש לנכות מסכום הפיצויים, המשתלם למי שנפגע בתאונת דרכים, את הוצאות הטיפולים הרפואיים אשר הניזוק זכאי לקבל מקופת החולים בה הוא חבר (ראו: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (1997) וכן ע"א 1433/98 חמד נ' אחלם ( 4.11.99, בעמ' 4 ובהמשך בעמ' 5). אכן, ייתכנו מקרים בהם תימנע מן התובע האפשרות לקבל טיפול כלשהו החורג ממסגרת הטיפולים בקופת החולים בה התובע חבר מוכנה ליתן, או כאשר התובע ייאלץ לשאת במידה זו או אחרת בהשתתפות כספית של עלויות הטיפולים. אני קובעת פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה בסכום של 5,000 ש"ח. התאמת דיור 30. התובע טען כי הוא גר בקומה שניה. הוא מתקשה לעלות במדרגות, ולכן במשך כ-30 חודשים הוא לא יצא מביתו וכל הטיפולים נעשו בבית. כיום מתהלך התובע עם קב אחד ומתקשה לעלות במדרגות, לכן, לעמדתו, יזדקק לשנות את דירתו ואו לרכוש דירת קרקע למגורים. 31. הנתבעת טענה שאין פציעתו מונעת ממנו לעלות קומה. לא הונח לכך בסיס רפואי. לפיכך מבוקש לדחות את התביעה בראש נזק זה. 32. לא שוכנעתי כי התובע זקוק עקב התאונה לעבור לדירת קרקע. סבורה אני כי התובע לא הוכיח את הצורך בהתאמת מגוריו לצרכיו החדשים, ואף לא הוכיח כי מצב ביתו הנוכחי מצריך שינוי כלשהו. התובע הצהיר כי הוא מתהלך ללא קב, כיוון שקיבל מידע מחבריו לפיו אם מתהלכים בעזרת קב זמן רב עלולות להיווצר בעיות בגב. אם כן, נראה כי משמהלך התובע ללא אמצעי עזר כלשהם, יוכל לטפס במדרגות ביתו ללא קושי ניכר, על כן, איני קובעת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה. כאב וסבל 33. התובע היה מאושפז במשך 65 ימים ונכותו הרפואית המשוקללת עומדת על 28%. על כן, הפיצוי בגין כאב וסבל עומד על 74,646 ₪. ניכויים 34. מהסכום שנקבע כנזקיו של התובע, יש להפחית את תשלומי המוסד לביטוח לאומי בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, בסכום של 540,448 ש"ח ליום הגשת חוות דעתו של האקטואר גד שפירא מתאריך 2/9/09. בשערוך להיום עומדים התגמולים על 552,676 ש"ח. סיכום סכומי הפיצויים 35. לסיכום, אלה הפיצויים שאני פוסקת לתובעת: הפסד השתכרות לעבר 137,448 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 578,690 ₪ פנסיה 52,621 ₪ עזרת צד ג' לעבר 30,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 10,000 ₪ הוצאות נסיעה 10,000 ₪ הוצאות רפואיות 5,000 ₪ כאב וסבל 74,646 ₪ סה"כ 898,405 ₪ ובניכוי 552,676 ₪ סה"כ לפיצוי 345,729 ₪ אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 345,729 ₪ בתוספת שכ"ט הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% +מע"מ. סכום זה ישולם תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום. ניתן היום, ז' כסלו תשע"א, 14 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. שבר