1. לפני תביעה כספית לתשלום שכ"ט עוה"ד ראוי, אשר על מנת להכשיר את בירורה כתביעה בסדר דין מהיר, הועמדה על סך של 50,000 ₪. נוכח חילופי מותבים בבימ"ש זה השתהה בירור התובענה. בהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, פסק הדין הינו תמציתי וידון בעיקר טענות הצדדים. התובעת "יורם ורון - משרד עורכי דין" (להלן: "התובעת") הינה חברת עורך דין אשר נוסדה על ידי עורך דין ורון ז"ל. 2. הרקע לתביעה זו היא פניית הנתבע, רופא שיניים במקצועו, למשרד התובעת על מנת שזו תגיש בשמו תביעה לבימ"ש נגד חברת הביטוח, אשר ביטחה אותו בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. בין הצדדים לא נכרת הסכם שכר טירחה כתוב. במסגרת טיפול התובעת בעניינו של הנתבע הוגש כתב תביעה לבימ"ש השלום בקרית גת נגד חברת הביטוח, הוגשה חוות דעת רפואית התומכת בתביעה, התקיימו הליכים מקדמיים בין משרד התובעת ובין באי כוח חברת הביטוח. לאחר ישיבת קדם משפט לפני כב' השופט זמיר, ניסו התובעת וב"כ חברת הביטוח להגיע להסדר פשרה אשר לא צלח, נוכח סירוב הנתבע. 3. על פי כתב התביעה ותצהיר עוה"ד לחיאני אשר הינו בעל מניות בתובעת ושכיר בה, מרבית הטיפול המשפטי בעניינו של הנתבע, אם לא כולו, בוצע על ידו. עוד נטען בכתב התביעה ובתצהיר עוה"ד לחיאני כי משסירב הנתבע להצעת הפשרה שגובשה בין התובעת לחב' הביטוח, התקיימה פגישה משולשת בה נכחו עוה"ד יורם ורון ז"ל, עוה"ד לחיאני והנתבע. באותה פגישה, לטענת עוה"ד לחיאני, הוסבר לנתבע כי עליו לשלם כשכ"ט עורך דין 15% מסכום הפשרה המוצעת בצירוף מע"מ. עוד נטען בתצהיר עוה"ד לחיאני ובכתב התביעה כי התובעת סברה שהמדובר בפשרה ראויה. בנוסף, הצהיר עוה"ד לחיאני כי רק לאחר שנשלחה דרישה בכתב לנתבע לתשלום שכ"ט, העלה הנתבע טענה לפיה קיים סיכום בע"פ שיצוגו יהא ללא שכ"ט. לשיטת עוה"ד לחיאני דרישה זו באה למרות שבהזדמנויות קודמות הוסבר לנתבע כי הצעת הפשרה היא "ברוטו". כלומר, מהצעת הפשרה יש לנכות את שכ"ט התובעת. יחד עם זאת, בסעיף 34 לתצהירו, מסביר עוה"ד לחיאני כי נושא שכ"ט הועלה על ידו לראשונה רק לאחר שגובשה הצעת פשרה מסודרת לסיום תביעתו של הנתבע מול חברת הביטוח. משסירב הנתבע הן לפשרה והן לתשלום שכ"ט, התפטרה התובעת מייצוג הנתבע, אשר שכר את שירותיו של עורך דין כהן לו הוא שילם שכ"ט. עורך דין כהן הביא לידי סיום התביעה בפשרה שהניחה את דעתו של הנתבע. 4. הנתבע, בכתב ההגנה ובתצהירו, טוען כי פנה לעורך דין ורון ז"ל על מנת שייצגו בתביעה נגד חברת הביטוח. לדבריו, פנה לעורך דין ורון ז"ל היות ובין השניים שררו, במשך למעלה מ-20 שנה יחסי חברות במסגרתם כל אחד הפנה לרעהו לקוחות. לא זו אף זו, לשיטת הנתבע (סעיף 7 לתצהירו), היתה בין הנתבע ובין עוה"ד ורון ז"ל הבנה, לפי בקשת עוה"ד ורון ז"ל, לפיה יעניק הנתבע לעוה"ד ורון ז"ל את כל טיפולי השיניים להם הוא נדרש ללא כל תמורה ואילו עוה"ד ורון ז"ל יעניק לנתבע שירותים משפטיים, ככל שידרשו, ללא כל תמורה. לחיזוק טענתו זו, צירף הנתבע את כרטיס הטיפולים של עוה"ד ורון ז"ל אצלו, ממנו ניתן ללמוד שאכן משנת 1991 ועד שנת 2000 ביצע הנתבע טיפולי שיניים לעוה"ד ורון ז"ל ללא כל חיוב כספי. טענה נוספת שיש בפי הנתבע, היא כי התובעת ובמיוחד עוה"ד ורון ז"ל ועוה"ד לחיאני העניקו לו טפול רשלני ובלתי מקצועי. לראיה, הוא מפנה לכך שבסופו של יום הפשרה אליה הגיע בסיועו של עורך דין כהן (אליו פנה לאחר שתמה התקשרות בינו ובין התובעת) הניבה לו 200,000 ₪ נוספים. עוד הוא טוען כי על פי הסדר הפשרה שהוצע על ידי התובעת היה קיים חשש כי יחוייב במס הכנסה, בעוד שעל פי הסדר הפשרה, שהושג כאמור על ידי עורך דין כהן, לא חוייב במס ולא היה חשש שיחויב במס. 5. טענות הנתבע נתמכות בתצהיר הגב' קאופמן אשר היתה סייעת במרפאת השינים של הנתבע. כעולה מתצהיר הגב' קאופמן היא היתה אחראית לגביית התשלומים ממטופליו של הנתבע וזוכרת את עוה"ד ורון ז"ל כמי שנמנה עליהם. עוד היא מציינת בתצהירה כי היא זוכרת את מפגשה הראשון עם עורך דין ורון ז"ל אשר, בניגוד למקובל, לאחר שיצא מחדר הטיפולים ביקש לצאת מהמרפאה ללא תשלום. כאשר נקרא על ידה להסדיר את התשלום, אמר עוה"ד ורון ז"ל לגב' קאופמן, "שהוא חבר של יהושוע (הנתבע- התוספת שלי א.ב.) ויש לו הסדר עם יהושוע לפיו הוא לא אמור לשלם על טיפולי השיניים". עוד מצהירה הגב' קאופמן כי עוה"ד ורון ז"ל הסביר לה כי על פי ההסדר הוא מקבל טיפולי שיניים בחינם מהנתבע ובתמורה הוא מעניק לנתבע שירות משפטי. הגב' קאופמן מוסיפה בתצהירה כי ביררה נושא זה עם הנתבע שאישר לה את דברי עוה"ד ורון ז"ל. לפיכך, רשמה בכרטיס הטיפול של עוה"ד ורון ז"ל "טיפול ללא חיוב". 6. התובעת מבקשת כי בימ"ש יקבע שאין להאמין לעדות הנתבע ועדות הגב' קאופמן וידחה טענה זו. בין היתר, מפנה הנתבעת למכתב עוה"ד ורון ז"ל (נ/3) מיום 1.3.05 לנתבע, שם הוא טוען כי כל טיפולי השיניים המהותיים שביצע הנתבע בעורך דין ורון ז"ל שולמו במלואם, לאחר הנחה. עוד מציין עוה"ד ורון ז"ל במכתבו הנ"ל כי בעבר טיפל בתביעה לנכות שהוגשה על ידי אשת הנתבע ושכרו טרם הוסדר. עוד מבקשת התובעת כי בימ"ש יקבע שאין להאמין לנתבע נוכח העובדה שבתביעה לחב' הביטוח טען כי נפגע כושר ההשתכרות שלו עקב פגימה בעיניו, דבר שאינו נכון נוכח העובדה שבשנת 2005, לאחר הגשת התביעה בגין אובדן כושר השתכרות, עדין כיהן כשופט צד בבית הדין האיזור לעבודה בב"ש. כמו כן, מפנה התובעת לכך שהנתבע נכח בעת שהגב' קאופמן מסרה את תצהירה התומך בהגנת הנתבע. יתרה מזו התובעת אף מפנה להליכים בבימ"ש לתביעות קטנות (תק - ת"א) 2972/06 ובר"ע 2358/06 (מחוזי ת"א) שם פתח הנתבע בהליכים משפטיים נגד המומחית מטעמו בתביעה נגד חב' הביטוח. מאותם הליכים מבקשת התובעת ללמדנו כי הנתבע ביקש להאדיר את נזקיו, ללא ביסוס עובדתי. 7. העדר הסכם שכ"ט כתוב אינו שולל מלכתחילה תשלום שכ"ט ראוי בגין פעולות משפטיות, שבוצעו על ידי התובעת. לעניין זה ראו את סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הקובע: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות של הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". אולם, בענייננו, טוען הנתבע מפורשות כי נכרת הסכם בעל פה לפיו, בתמורה למתן שירותי רפואת שיניים לעורך דין ורון ז"ל, יקבל שירותים משפטיים, לפי הצורך מעורך דין ורון ז"ל וממשרדו. 8. נקודת ההנחה היא שכאשר אין הסכם שכ"ט בכתב, קיים הסכם מכללא לתשלום שכ"ט ראוי. ראו לעניין זה ע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ פ"ד מז (5) 114 (להלן: "פרשת דניה סיבוס") והאסמכתאות שם. מקור הנחה זו הוא בדיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן אדם זכאי לשכ"ט בגין עמלו שאם נאמר אחרת יהא מקבל השירות מתעשר שלא כדין. לפיכך, מי שטוען להעדר הסכם לתשלום שכ"ט ראוי, עליו נטל ההוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כלומר מאזן ההסתברות. 9. לאחר ששמעתי את הנתבע ואת העדה מטעמו גב' קאופמן, נחה דעתי כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי בינו ובין עוה"ד ורון ז"ל נכרת הסכם בע"פ לפיו, הנתבע יעניק טיפולי שיניים ללא תמורה לעוה"ד ורון ז"ל, אשר יעניק לו שירותים משפטיים ללא תמורה וכי הסכם זה אף כלל הפניית לקוחות איש לרעהו. אינני מתעלם מאי הדיוקים לכאורה בעדות הנתבע לעניין המועדים בהם עדיין כיהן כשופט צד בבית הדין לעבודה ואי הדיוקים בתצהיר התשובות לשאלון שמסר לחברת הביטוח בדבר אי הכושר שלו לעבוד. אולם, גם אם לא דייק שם הנתבע, אין בכך ללמדנו שגם כאן אינו מדייק. המדובר באי דיוקים משניים שאינם ממין העניין. 10. ככלל, הנתבע הותיר על בית המשפט רושם של אדם קפדן, המדייק על קוצו של יוד, איש עקרונות והמדקדק בכל פרט ופרט. עדות הנתבע נתמכה בכרטיס הטפולים של עוה"ד ורון ז"ל אצלו, ממנו ניתן ללמוד שלא בוצעה כל גבייה כספית בגין טפולי שיניים שבוצעו לעוה"ד ורון ז"ל על ידי הנתבע. האמור במכתב עוה"ד ורון ז"ל (נ/3), לנתבע לפיו הוא שילם לנתבע בגין טיפולי שיניים מהותיים עומד בסתירה לכרטיס הטיפולים של עוה"ד ורון ז"ל אצל הנתבע. בעניין זה מקובלת על בימ"ש הן עדות הנתבע והן עדות הגב' קאופמן כי הרישום בכרטיס הטיפולים נעשה מיד לאחר לטיפול והוא משקף נכונה את המצב. לא זו אף זו, עדות הנתבע נתמכת בעדות גב' קאופמן, מי שהיתה הסייעת שלו בתקופה הצריכה לעניין. יש לזכור כי יחסי עובד ומעביד בין הנתבע וגב' קאופמן פסקו זה מכבר לאור העובדה שהנתבע אינו עובד כרופא שיניים והקשר בין השניים הינו מזדמן בלבד ומתמצא בשיחות נימוסין לרגל החגים. אך טבעי הדבר שכאשר הנתבע יבקש מהגב' קאופמן תצהיר התומך בהגנתו יסביר לה את גדר המחלוקת, שכן אחרת היא לא תדע לשם מה ועל מה עליה להעיד. 11. באשר לתביעות שהגיש הנתבע נגד מי שהיתה המומחית מטעמו בתביעה שהגיש נגד חברת הביטוח, אין למצוא בהן נסיון של הנתבע לבקש מהמומחית חוות דעת לא מהימנה. כל שניתן למצוא בפסקי הדין אשר דחו את תביעת הנתבע נגד המומחית, הוא דרישה להשלמת חוות דעת ללא תמורה נוספת. 12. יתרה מזו, הנתבע העיד כי לו היה יודע מלכתחילה שהוא נדרש לשלם שכ"ט וההסדר ההדדי למתן שירותים ללא תמורה לא יכובד, לא היה פונה לעוה"ד ורון ז"ל. לראיה, מיד כאשר הועלה נושא שכ"ט על ידי עוה"ד ורון ז"ל והלה, לשיטת הנתבע, סירב לכבד את ההסדר, הוא פנה לעוה"ד אחר. גם בעניין זה, מקובלת על בימ"ש עדות הנתבע. לא זו אף זו, חיזוק למסקנה שהנתבע הינו אדם קפדן, נוקשה ודקדקן, ניתן למצוא בעובדה שכאשר שכר לעצמו שירותיו של עוה"ד אחר, ושם הוסכם מראש על שכ"ט, הוא שילם את מלוא שכרו של עוה"ד האחר ללא אומר ודברים. 13. המורם מן המקובץ הוא, כי הנתבע הוכיח את טענתו לפיה נכרת הסכם בע"פ הקובע כי בתמורה למתן טיפולי שיניים ללא תמורה לעוה"ד ורון ז"ל יוענקו לו שירותים משפטיים על ידי עוה"ד ורון ז"ל ללא תמורה. 14. לכאורה, ניתן היה לסיים כאן את פסק הדין ולדחות את התביעה. אולם, סבורני, כי גם אם טענת ההגנה היתה נדחית, דין התביעה לתשלום שכ"ט ראוי היה להידחות. לבימ"ש אין את הכלים המתאימים לאמוד שכ"ט ושכ"ט ראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית. קביעת שכ"ט ראוי צריכה להתבסס על ראיות שהובאו לפני בימ"ש. ראו לעניין זה פרשת דניה סיבוס. נכון הדבר שלעיתים יכול בימ"ש לעשות שימוש בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינמלי המומלץ) תש"ס - 2000. בענינינו, סבורה התובעת כי חל כלל 2 לכללי הלשכה. אולם, עיון באותם כללים מלמד כי שכ"ט הינו אחוזים מסוימים מהסכום שנפסק. בעניינינו, לא נפסק כל סכום לנתבע והסדר הפשרה שהושג על ידי התובעת והוצע לנתבע נדחה על ידו. כלומר, הכלל אליו מפנה התובעת אינו חל בעניינינו. התובעת מפנה לע"א 3624/06 (מחוזי חיפה) כאמל זכי נ' מועצה מקומית עוספייה שם בימ"ש אמד את שכ"ט עוה"ד ללא קבלת חוו"ד או עדות מומחה. בפסק הדין הנ"ל לא דן בימ"ש בפרשת דניה סיבוס שהינה הלכה מחייבת וזו, ככל הנראה, לא הונחה לפניו. לטעמי, על בימ"ש לפעול על פי ההלכה שנפסקה בפרשת דניה סיבוס שהינה הלכה מחייבת והיה על התובעת לתמוך דרישתה בדבר שכ"ט ראוי וגובהו בראיות ובעדים. ראו לדוגמא (שלום תל - אביב) 51214/05 כץ נ' דוברונסקי. לפיכך, משכשלה התובעת גם בכך, לא ניתן היה לפסוק לה את שכרה גם לו היה נקבע שהיא זכאית לשכ"ט ראוי. 15. התוצאה היא כי התביעה נדחית. התובעת תשלם את הוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחה ראוישכר טרחהעורך דין