1. המחלוקת בין הצדדים בתובענה שבפנינו היא בשאלת הפרשנות הנכונה של סעיף 5 לחוק לפיצוי נפגע גזזת, התשנ"ד-1994 (שייקרא להלן: "החוק"), סעיף העוסק בהחמרת מצבו של מי שהפך לנכה עקב טיפול בהקרנות כנגד גזזת. 2. המחלוקת היא משפטית בלבד, כך שלא שמענו ראיות בתובענה. הדיון התנהל בדרך של הגשת טיעונים בכתב. הרקע התחיקתי 3. לפי סעיף 9(א) לחוק, אדם שהוכר (על ידי ועדת מומחים שהוקמה לפי סעיף 8 לחוק) כמי שקיבל טיפול בהקרנה כנגד גזזת , ייבדק על ידי ועדה רפואית שתקבע אם הוא לקה עקב כך במחלה מן המחלות המנויות בתוספת לחוק ואם כן - מהי דרגת נכותו עקב המחלה. אחוזי הנכות אמורים להיקבע לפי המבחנים שנקבעו על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 4. סעיפים 2, 3 ו-4 לחוק קובעים הוראות לגבי תשלום פיצוי, קצבה ומענק בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו. 5. סעיף 13(ג) לחוק מסמיך את שר העבודה והרווחה להתקין תקנות מסויימות לאחר התייעצות עם שר הבריאות. בהתאם לכך, הותקנו תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן), התשנ"ה-1995 (שתיקראנה להלן: "התקנות"). בתקנה 9 לתקנות, נאמר - בין השאר - כך: "(א) עברו ששה חודשים מיום שנתקבלה החלטת ועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, בענינו של הנפגע, וחלה החמרה במצב בריאותו כתוצאה מהמחלה שבה לקה, רשאי הוא להגיש בקשה לבדיקה מחדש... (ב) קבעה ועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, בעקבות בדיקה מחדש כאמור בתקנת משנה (א), כי חלה החמרה במצבו הבריאותי של הנפגע, תקבע לו אחוזי נכות חדשים, ואולם לא ייקבעו אחוזי נכות חדשים בעד התקופה שקדמה למועד הגשת הבקשה לבדיקה מחדש. (ג) ...". 6. כאמור כבר לעיל, גם סעיף 5 לחוק עוסק במצב של החמרת מצבם של הנפגעים וקובע כיצד יש לנהוג עם נפגעים שונים, בהתאם לדרגת הנכות שלהם, כאשר מתברר שמצבם הוחמר. עם זאת, הרישא לסעיף 5 לחוק, מחילה את ההוראות האמורות רק על חלק מהנפגעים שמצבם הוחמר - אלה שאחוזי הנכות שנקבעו להם עלו ב-10% או יותר. כך נאמר ברישא לסעיף 5 לחוק: "חלפו 6 חודשים או יותר מהמועד שבו נקבעו לאחרונה אחוזי הנכות של הנפגע ועקב החמרה במצב בריאותו כתוצאה מהמחלה שבה לקה, עלו אחוזי הנכות שנקבעו לו ב- 10% או יותר, יחולו הוראות אלה ... ". 7. תקנה 17 לתקנות מחילה על קביעת אחוזי נכות לפי סעיף 9(א) לחוק, חלק מהעקרונות שנקבעו לענין סדרי עבודתן של ועדות רפואיות לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שתיקראנה להלן: "תקנות המל"ל"). בין העקרונות שהוחלו לענין התקנות מצויים אלה האמורים בתקנות 11 ו-19א לתקנות המל"ל. 8. תקנה 11 לתקנות המל"ל, אשר - כאמור לעיל - הוחלה גם על עניינם של נפגעי טיפולי הקרנה כנגד גזזת, קובעת כיצד יש לחשב את דרגות הנכות. בתקנת משנה (א) מוסבר כי יש לבחור את דרגת הנכות המצויינת ליד הפגימה הרלוונטית במבחנים שבתוספת לתקנות. תקנה משנה (ב) קובעת כיצד יש לשקלל את דרגות הנכות, כשנקבעות מספר דרגות נכות. נביא כאן את נוסח תקנות משנה (א) ו(ב) לתקנה 11 לתקנות המל"ל: "(א) דרגת נכותו של נפגע תיקבע באחוזים כנקוב לצד כל אחד מהליקויים, הפגימות או מחלות המקצוע (להלן - הפגימה) המנויים בתוספת, ובלבד שלא תעלה על 100%. (ב) דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות ... תהא שווה לסכום האחוזים הנקובים בתוספת לצד כל אחד מהפגימות האמורות בחישוב כמפורט להלן: (1) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז הגבוה ביותר - יבוא בחשבון אחוז הנכות הנקוב בתוספת לצד אותה פגימה; (2) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז השני בגובהו - יבוא בחשבון האחוז הנקוב לצד אותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין האחוז האמור בפסקה (1) ובין 100%; (3) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז השלישי בגובהו - יבוא בחשבון האחוז הנקוב לצד אותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין סכום אחוזי הנכות שנקבעו לפי פסקאות (1) ו-(2) ובין 100%; (4) הוראות פסקה (3) יחולו, בשינויים המחוייבים, על כל פגימה נוספת.". 9. גם תקנה 19א לתקנות המל"ל הוחלה על עניינם של נפגעי טיפולי הקרנה כנגד גזזת. תקנה זו עוסקת בעיגול דרגות נכות, וכך נקבע בה: "נקבעה דרגת נכות המזכה לתשלום קיצבה והדרגה מבוטאת בשבר אחרי השלם - יעוגל השבר לשלם כלפי מעלה.". 10. סעיף 14 לחוק מאפשר לערער לבית הדין לעבודה על החלטות של ועדת המומחים (שהוקמה לפי סעיף 8 לחוק לשם החלטה אם תובע גמלה טופל בהקרנה כנגד גזזת) ועל החלטות של ועדה רפואית לעררים (שהוקמה לפי סעיף 9 לחוק לשם דיון בעררים על החלטות ועדה רפואית בענין שיעור הנכות). סעיף 15 לחוק קובע: "לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל ערעור לפי חוק זה.". ההחלטות בעניינו של התובע 11. התובע עבר טיפול בהקרנה כנגד גזזת והוכר ככזה על ידי ועדת המומחים לפי החוק. 12. ביום 20/8/00, נקבעו לתובע על ידי ועדה רפואית לעררים 3 דרגות נכות; האחת בשיעור 20% ושתיים נוספות - בשיעור 10% כל אחת. בהתאם לקביעות דרגות הנכות האמורות ועל פי ההוראות שבתקנה 11(ב) לתקנות המל"ל, הרי שדרגת הנכות המשוקללת של התובע, היתה בשיעור 35.2%. בהתאם להוראת העיגול שבתקנה 19א לתקנות המל"ל, עוגלה דרגת הנכות המשוקללת האמורה, והתובע נראה כמי שיש לו דרגת נכות משוקללת ומעוגלת בשיעור 36%. 13. בשנת 2007 או בסמוך לכך, ביקש התובע לבדוק אותו מחדש בשל טענה של החמרה במצבו, כמתאפשר מכח תקנה 9 לתקנות. ביום 29/1/08, קבעה ועדה רפואית לעררים כי אכן מצבו של התובע הוחמר. דרגות הנכות שנקבעו לו באותו יום, היו בשיעורים הבאים: דרגה אחת בשיעור 20%, דרגה שניה בשיעור 15% ודרגה שלישית - בשיעור 10%. בהתאם לקביעות דרגת הנכות האמורות, ועל פי ההוראות שבתקנה 11(ב) לתקנות המל"ל, הרי שדרגת הנכות המשוקללת של התובע, היתה - לאחר ההחמרה - בשיעור של 38.8%. בהתאם להוראת העיגול שבתקנה 19א לתקנות המל"ל, עוגלה דרגת הנכות המשוקללת האמורה, והתובע נראה כמי שיש לו דרגת נכות משוקללת ומעוגלת בשיעור 39%. 14. ההחמרה במצבו הבריאותי של התובע, לא הועילה לו מבחינת קבלת גמלה מהנתבעת. בהודעת המרכז הארצי לטיפול בנפגעי גזזת, מיום 10/2/08, נאמר כך: "מאחר והפרש האחוזים בין הועדה האחרונה שהתקיימה לבין הועדה הרפואית לערר קטן מ-10%, לא ישולם הפרש המענק עפ"י סעיף 5 לחוק.". 15. התובענה שבפנינו, הוגשה - למעשה - כנגד פרשנות זו שניתנה לרישא לסעיף 5 לחוק, על ידי המרכז הארצי לפיצוי נפגעי גזזת. הסמכות העניינית 16. הצדדים לא טענו מאומה בענין הסמכות העניינית, אך נכון לבחון ענין זה גם מיוזמתנו, שכן אין מדובר כאן בערעור מסוג הערעורים שבית הדין לעבודה דן בהם באורח תדיר, על פי סעיף 14 לחוק. על כן, שקלנו אם אכן יש לנו סמכות עניינית לדון בתובענה. מסקנתנו היא שאכן כך, וזאת - מכח סעיף 15 לחוק, שצוטט לעיל. אמנם, סעיף 15 לחוק נוקט מינוח של "ערעור" ולא "תובענה", אך ברור שבסעיף 15 לחוק אין הכוונה לערעורים על החלטות של ועדות מומחים או ועדות רפואיות לעררים, שכן סמכות בית הדין לעבודה לדון בערעורים כאלה - כבר נקבעה בסעיף 14 לחוק. מכאן, שסעיף 15 לחוק עוסק בהתדיינויות משפטיות בענין החוק אשר אינן ערעורים הכלולים בסעיף 14 לחוק. לפיכך, כאמור, אנו סבורים שבית דין אזורי לעבודה מוסמך לדון בתובענה זו, מכח סעיף 15 לחוק, אף שסעיף 15 נוקט מונח של "ערעור". 17. נעיר כי בעבר, דן בית דין זה בתובענה בענין דומה והחלטה זהה בענין הסמכות העניינית היתה כלולה בפסק הדין (עב' 1467/06 סידי - מדינת ישראל, פס"ד מיום 15/3/07). פסק דין זה עמד לדיון בערעור בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 263/07 מדינת ישראל - סידי, פס"ד מיום 25/11/08), ובית הדין הארצי לעבודה לא עורר את שאלת הסמכות העניינית, כך שניתן להניח שכיום אין חולק על כך שבית הדין לעבודה אכן מוסמך, עניינית, לדון בתובענה מעין זו, אף שאין מדובר ב"ערעור". מהות המחלוקת 18. כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בלבד, בשאלת פרשנות הרישא לסעיף 5 לחוק, בענין שיעור ההעלאה הנדרש בדרגת הנכות לשם החלת הוראות סעיף 5 לחוק. 19. בטרם נתייחס לעמדותיהם של הצדדים נעיר כי בענין סידי שהוזכר בסעיף 17 לעיל, נדונה מחלוקת פרשנית על סעיף 5 לחוק, וההלכה שנקבעה שם, הן על ידי בית דין זה והן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, היתה שאת בחינת העלאת דרגת הנכות, יש לעשות לפי שיעור הנכות המשוקלל (ולא לפי כל אחת מדרגות הנכות בנפרד), וכי הבחינה יחסית, ולא נומינלית, כך שאין צורך שתהיה עליה ביחידות של 10% לפחות, אלא יש לבחון אם דרגת הנכות המשוקללת החדשה, שווה לפחות 110% מדרגת הנכות המשוקללת הקודמת. 20. שני הצדדים מסכימים כי ההלכה שנפסקה בענין סידי אמורה לחול גם בעניינו של התובע. אולם, המחלוקת ביניהם היא זו: האם את הבחינה של העלאת דרגת הנכות יש לערוך על פי דרגות הנכות המשוקללות לפני שהן עוגלו כלפי מעלה על פי תקנה 19א לתקנות המל"ל, או שמא - יש לערוך את הבחינה על פי דרגות הנכות המשוקללות כשהן כבר מעוגלות כלפי מעלה. 21. התשובה לשאלה שבמחלוקת, תכריע את גורלה של התובענה, שכן אם הבחינה תיערך על פי דרגות הנכות המשוקללות לאחר שהן כבר עוגלו, הדרגות שיילקחו בחשבון הן 36% לפני ההחמרה, ו-39% לאחר ההחמרה. מאחר שההפרש ביניהן הוא רק של 3 יחידות, אזי אין מדובר בעליה של 10% לפחות (שכן 10% מדרגת הנכות המעוגלת הקודמת הם 3.6%). לעומת זאת, אם יילקחו בחשבון דרגות הנכות המשוקללות, לפני העיגול, הרי שההשוואה תהיה בין 35.2% לבין 38.8%, ו-38.8 גבוה במעט יותר מ-10% מ-35.2% (למעשה מדובר בעליה של כ-10.227272727272727%). גורל התובענה 22. לדעתנו - הדין עם התובע. בסעיפים שלהלן, נסביר את נימוקינו לכך. 23. אנו סבורים כי נכון לערוך אבחנה בין הוראות מתקנות המל"ל הבאות להורות כיצד יש לחשב את דרגת הנכות שאותה מביאים בחשבון, לבין הוראות שעניינן טכני גרידא. תקנה 11 לתקנות המל"ל, קובעת הוראות מהותיות בדבר אופן חישוב דרגת הנכות. אמנם, הוראות תקנת משנה (ב) בדבר אופן חישוב דרגת הנכות המשוקללת, עשויות להיראות כ"טכניות" במובן זה שהן מסבירות את אופן עריכת החישוב, אך יש להוראות אלה פן מהותי עקרוני. נסביר. ככל שניתן לראות את גופו של אדם בריא ככזה שיש לו 100% בריאות, הרי שכל פגימה המצדיקה קביעת דרגת נכות המתבטאת באחוזי נכות, מפחיתה מ"שלמותו" של האדם הבריא. לפיכך, כשנקבעת לאדם דרגת נכות מסויימת המתבטאת באחוזים, הוא כבר אינו יכול להיחשב כמי שיש לו 100 אחוזים של "בריאות". אם בנוסף לדרגת הנכות המסויימת האמורה נקבעת לו דרגת נכות נוספת, ההגיון מחייב שהחישוב שלה ייעשה רק מהחלק של ה"בריאות" שנשאר לאחר שהופחתו אחוזי הנכות שנקבעו בגין הפגימה הראשונה. כך, למשל, אם נקבעו לאדם שתי דרגות נכות, האחת בשיעור 20% והשניה בשיעור 10%, אזי לאחר שמיישמים לגביו את דרגת הנכות הראשונה בשיעור 20%, כבר לא ניתן לראות אותו כמי שיש לו 100% "בריאות", אלא רק כמי שנותרו לו 80% של "בריאות". לפיכך, כשמיישמים לגביו את דרגת הנכות הנוספת, בשיעור 10%, יהיה נכון - מבחינה מהותית ליישם אם אותם 10% רק על ה-80%, כך שהשיעור המשוקלל של שתי דרגות הנכות האמורות, יהיה 28%. בהיבט זה, יש לראות את הוראותיה של תקנה 11 לתקנות המל"ל כתקנה העוסקת בקביעה מהותית עניינית של חישוב דרגות הנכות, הוראות שיש להן זיקה ישירה לענייני בריאותו ופגימותיו של הנפגע. לא כך המצב בעניינה של תקנה 19א לתקנות המל"ל. תקנה זו, המורה כי כל אימת שדרגת הנכות המשוקללת מבוטאת בשבר אחרי מספר שלם, יעוגל המספר כלפי מעלה למספר השלם הקרוב - אינה קשורה במאומה למידת ה"בריאות" או הפגימות של הנפגע. מדובר בהוראה טכנית גרידא, שאינה נובעת ממצבו הגופני של הנפגע. ייתכן שמטרתה של תקנה 19א לתקנות המל"ל להקל על חישובי הגמלאות, ייתכן שמטרתה להיטיב במידה מסויימת עם חלק מהנפגעים, אולם, ברור שהיא לכשעצמה אינה מביאה למצב שבו מי שיש לו פגימות חמורות יותר, תיקבע לו דרגת נכות גבוהה יותר. אם - ניטול לדוגמא - שני נפגעים, שלאחר מהם יש דרגת נכות בשיעור מדוייק של 40%, ולשני - יש דרגת נכות משוקללת בשיעור 39.1%, הרי שבהתאם למתחייב מתקנה 11 לתקנות המל"ל, סביר להניח שמצבו הבריאותי של מי שדרגת הנכות שלו היא בשיעור 40% חמור במידת מה ממצבו הבריאותי של מי שדרגת הנכות המשוקללת שלו היא בשיעור 39.1%. למרות זאת, החלת הוראת העיגול שבתקנה 19א לתקנות המל"ל, יביא לכך ששניהם ייראו כמי שיש להם דרגת נכות בשיעור 40%. ברור איפוא כי תקנה 19א לכשעצמה, אינה תקנה הקשורה למצב בריאותו של הנפגע אלא רק בעלת אופי טכני-מנהלי. במובן זה - יש שוני מהותי בין תקנה 11 לבין תקנה 19א לתקנות המל"ל. 24. האבחנה המהותית האמורה בין שני הסוגים של התקנות, מביאה - לדעתנו - גם לאופן שבו יש להכריע במחלוקת בין הצדדים. הוראת הרישא לסעיף 5 לחוק, הקובעת שההטבות עקב ההחמרה יינתנו רק למי שדרגת הנכות שלו הועלתה בשיעור של 10% לפחות, משמעותה שהמחוקק אכן רצה להיטיב עם מי שמצבם הוחמר לאחר קביעה קודמת, אך לא עם כל מי שמצבם הוחמר. אם מדובר בהחמרה קלה בלבד (שהמחוקק קבע אותה על שיעור של פחות מ-10%), לא יזכה הנפגע להטבה כלשהי עקב ההחמרה במצבו. הדרך הנכונה להשוואת דרגות נכות, לשם בחינה האם שיעור ההחמרה במצב הבריאות היה מספיק, היא לערוך השוואה בין דרגות הנכות המשוקללות, כפי שהן על פי מצב הבריאות הנכון של הנפגע, בטרם ההתערבות המנהלית שמתבטאת בעיגול דרגת הנכות לפי תקנה 19א לתקנות המל"ל, תקנה שאין לה דבר וחצי דבר עם מצב הבריאות של הנפגע. רק כך יהיה ניתן להגיע להשוואה נכונה של מידת ההחמרה במצב הבריאות של הנפגע. עריכת השוואה בין דרגות הנכות כפי שהן לאחר העיגול, כלומר לאחר ההתערבות הטכנית שאינה קשורה למצב הבריאות, תביא לכך שההשוואה תכלול פרמטרים שאינם קשורים למצב הבריאות של הנפגע ולהחמרה בו, ולא זו היתה כוונת המחוקק ברישא לסעיף 5 לחוק. 25. אשר על כן, כאמור, דעתנו היא שאת ההשוואה הנכונה על פי הרישא לסעיף 5 לחוק, יש לערוך בין דרגות הנכות המשוקללות, כפי שחושבו על פי תקנה 11 לתקנות המל"ל, בטרם העיגול על פי תקנה 19א לתקנות המל"ל. 26. בעניינו של התובע, מאחר שלפני ההחמרה במצבו עמד השיעור המשוקלל של על 35.2%, ולאחר ההחמרה במצבו עמד השיעור המשוקלל על 38.8%, הרי שמצבו הבריאותי, כפי שהוא מבוטא באחוזים, החמיר בשיעור העולה על 10% (10.22727272727% בערך), ועל כן, יש להחיל עליו את ההוראות המתאימות מסעיף 5 לחוק. אילו היינו מתחשבים בדרגות הנכות המשוקללות לאחר העיגול, היינו מתעלמים בכך ממצבו הבריאותי האמיתי של התובע, שלא כמתחייב מכוונת המחוקק ברישא לסעיף 5 לחוק. 27. נעיר עוד, כי אף אם היינו בספק אם להעדיף את פרשנותו של התובע או את פרשנותה של הנתבעת בענין אופן עריכת ההשוואה בין המצב לפני ההחמרה לבין המצב שלאחריה, נראה שהיינו מאמצים את הפרשנות של התובע, באשר כשיש שתי אפשרויות פרשניות בהוראת חיקוק בתחום הבטחון הסוציאלי, נכון יותר להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם הנפגע. כך קבע בית דין זה גם בפרשת סידי שנזכרה לעיל (עב' 1467/06 הנ"ל), ונראה שבית הדין הארצי לעבודה אף אימץ קביעה זו (בע"ע 263/07 הנ"ל), באומרו (סעיף 8יג לפסק הדין): "לא למותר לציין, כי גם אם היינו סוברים ששני הפירושים של המדינה ושל המשיבה תואמים את לשון החוק, הרי ללא ספק פירוש המשיבה מיטיב עם הנפגעים בהשוואה לפירוש המדינה בכל הדוגמאות שהביאה המדינה, וכפירוש של חוק מתחום הביטחון הסוציאלי יש להעדיפו על פני פירוש המרע את מצב הנפגעים.". 28. אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה, מצהירים כי ההחמרה במצבו של התובע הביאה לעליה של יותר מ-10% באחוזי הנכות שנקבעו לו, ולפיכך - יש להחיל עליו את ההוראה המתאימה שבסעיף 5 לחוק. 29. אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/10 אם לא ישולם לפני כן. 30. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ו' בניסן תש"ע, 21 במרץ 2010, בהעדר הצדדים. חיים ארמון - שופט נציגת ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)אחוזי נכותנכות