מבוא 1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה. 2. התובע יליד 1948, הועסק כעובד כללי בשרות הנתבעת מס' 1 "שיא 10 בע"מ" (להלן: "הנתבעת") שהינה חברה המצויה בבעלותם ושליטתם של אחי התובע, יצחק חולי (להלן: "יצחק"), ביחד עם שותף, בצלאל בצלאל (להלן: "בצלאל"). 3. הנתבעת מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את אחריותה של הנתבעת בביטוח חבות מעבידים (להלן תקראנה ביחד: "הנתבעות"). 4. ביום 27.2.03, התובע עסק בפרוק רצפת גלריה במבנה שנרכש על ידי הנתבעת. במהלך ביצוע העבודה, התובע דרך על חלק בלתי יציב ונפל מגובה של 2.5-3 מ' אל רצפת קומת הקרקע (להלן: "התאונה"). 5. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות, בשאלת גובה הנזק ובשאלת שיעור תגמולי המל"ל שיש לנכות מסכום הפיצויים וזאת לאור זכאותו של התובע לגמלת נכות מעבודה בגין תאונת קודמת שארעה לו בשנת 1970 (להלן: "התאונה הקודמת"). נסיבות ארוע התאונה ושאלת האחריות 6. התובע ציין בתצהירו כי בצלאל הורה לו ולעובד נוסף, אבי ישראל (להלן: "אבי"), לפרק את רצפת הגלריה, במבנה שנרכש על ידי הנתבעות וזאת על מנת להכשירו לצרכיה של הנתבעת. התובע ציין כי הגלריה היתה בגובה של 2.5-3 מ'. בחקירתו הנגדית, הבהיר התובע כי העבודה החלה ביום שקדם לתאונה (עמ' 23 לפרוטוקול) וכי ביום התאונה, אבי נקרא לביצוע עבודה אחרת והתובע המשיך לבדו, בעבודת פרוק הרצפה. התובע ציין כי: "הגלריה היתה ללא מעקה ופורקו כבר כמה חלקים של הפרקט וכאשר ניסיתי לעבור כדי להמשיך בפירוק דרכתי על חלק שלא היה יציב ונפלתי מהגלריה..." (סעיף 7 ה' לתצהיר, ת/3). בחקירתו הנגדית ציין התובע כי מעד על הלייסטים - לוחות העץ שהיו על רצפת הגלריה ונפל לאחור (עמ' 23 לפרוטוקול). 7. אבי אשר זומן לעדות מטעם התובע, ציין אף הוא כי: "... זו היתה עבודה בגובה של 3 מטר בערך כאשר קצה הגלריה היה "פתוח" כלומר לא היה עם מעקה" (סעיף 6 לתצהיר, ת/1). 8. התובע טוען כי הנתבעת אחראית לארוע התאונה הן בשל התרשלותה והפרת חובות הזהירות המוטלות עליה כמעביד והן בגין הפרת חובה חקוקה. הנתבעות מודות בארוע התאונה ובחבותן לפצות את התובע בגינה אך טוענות כי בנסיבות העניין לא הופרה על ידן חובה חקוקה כלשהי וכי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 40% לכל הפחות. 9. נוכח הודאת הנתבעות בחבותן כלפי התובע, אין צורך להכביר מילים בדבר חובות הזהירות המוטלות על מעביד כלפי עובדו. יחד עם זאת, לצורך הדיון בשאלת הפרת חובה חקוקה וסוגיית האשם התורם, יש להציב את התשתית העובדתית כפי שהתבררה מהראיות. 10. אשר להפרת חובה חקוקה, הנתבעות טוענות כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח כי גובהה של רצפת הגלריה הינו מעל לשני מטרים וכי לא התאפשרה אחיזת רגל בטוחה - אין בידי לקבל טענה זו. העובדה כי גובה רצפת הגלריה, נע בין 2.5 ל- 3 מ', צויינה במפורש בתצהיריהם של התובע ושל אבי. אבי כלל לא נחקר בשאלה זו והתובע אישר אמנם כי מדובר בהערכה (עמ' 30 לפרוטוקול) אלא של? היה ברצון הנתבעות לסתור את האמור בתצהיריהם של התובע ושל אבי כי גובה רצפת הגלריה נע בין 2.5 ל- 3 מ', היה באפשרותן להביא ראיות בעניין זה. יוזכר כי מדובר בגלריה המצויה בחצרי הנתבעת ולא זו בלבד שלא הובאה ראיה כלשהי בעניין גובה הגלריה הרי שאיש ממנהלי הנתבעת, יצחק או בצלאל, לא הובא לעדות. בנסיבות אלה, ראיתי לקבל את עדותם של התובע ושל אבי, הן בדבר גובה הגלריה והן בדבר העדר הדרכה באשר לשיטת העבודה ואמצעי הבטיחות הנדרשים לצורך ביצוע העבודה. 11. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת לא הדריכה את התובע בשיטת העבודה הראויה, לא סיפקה אמצעי בטיחות הנדרשים לצורך פרוק רצפת גלריה בגובה של 2.5 מ' ולא פיקחה על ביצוע העבודה ונקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים לצורך עבודה בגובה, יש לראות בה כמי שהפרה את חובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדו. לפיכך הנתבעת אחראית כלפי התובע הן מכח עוולת הרשלנות והן מכח הפרת הוראות סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970, המחייבת נקיטת אמצעי בטיחות מקום בו אדם נדרש לעבוד במקום ממנו הוא עלול ליפול מגובה של יותר משני מטרים ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה. אשם תורם 12. לטענת הנתבעות, יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי נוכח מודעותו לסיכון הכרוך בעבודה, כפי שהודה בחקירתו הנגדית (עמ' 23 לפרוטוקול). הנתבעות מוסיפות וטוענות כי היה על התובע להעמיד את הנתבעת על הסיכון ולדרוש נקיטת אמצעי זהירות מתאימים. 13. בנסיבות העניין, ראיתי לקבל את עדותו של התובע כי על אף היות אחיו אחד ממנהלי הנתבעת, לא היה לו כל מעמד או פתחון פה באשר לקביעת נהלי העבודה וכי האווירה ששררה במקום העבודה היתה, כפי שתארו התובע ואבי בעדותם: "... אני אמרתי לך שבעבודה הזו יש שתי אפשרויות או ללכת הביתה או לעבוד כמו חמורים... לא מסכים - לך הביתה" (עדות התובע בעמ' 23-24 לפרוטוקול. כן ראה עדותו של אבי, בעמ' 16 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי היה בידי התובע להעיר למעבידו כי מדובר בעבודה מסוכנת ולבקש כלים וציוד מתאים לביצוע העבודה, ויוזכר כי החובה לקבוע שיטת עבודה, להדריך את העובד, להזהירו מפני הסיכונים ולספק לו כלי עבודה ואמצעי מגן מתאימים מוטלת על המעביד. 14. זאת ועוד, הלכה היא כי נטייתו של בית המשפט הינה שלא להחמיר ולהקפיד עם עובד שתוך כדי ביצוע עבודתו נכשל בחוסר תשומת לב או בטעות, כפי שנאמר בע"א 655/80 קרור צפון בע"מ נ' מרצינו ואח', פ"ד לו (2) 596 בעמ' 603, 604: "במקרה שמדובר בתאונת עבודה אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיה בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו... עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין עפ"י נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה". בענייננו, מדובר בתאונה שארעה תוך כדי עבודת פרוק רצפת גלריה אשר התובע לא הודרך כיצד לבצעה. על אף שהתובע העיד על עצמו כי היה מודע לסיכון הכרוך בעבודה ואף היה מודע לעובדה שמעקה הגלריה פורק, סביר בעיני כי במהלך העבודה וכשדעתו נתונה לביצוע המשימה המוטלת עליו, עלול היה התובע להיכשל בחוסר תשומת לב או בצעד שנעשה בהיסח הדעת. בנסיבות אלה, בהתחשב בהעדר הדרכה בדבר שיטת העבודה הראויה והעדר אמצעי זהירות כלשהם מחד ובהתחשב במודעותו של התובע לסיכון הכרוך בעבודה מאידך, ראיתי להעריך את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 10%. מהות הפגיעה והנכות 15. ממקום התאונה, פונה התובע לבית חולים שיבא שם אושפז להשגחה במחלקה הנוירולוגית. התובע המשיך להתלונן על כאבי גב ובמיפוי עצמות הודגם שבר בחוליה L2. התובע עבר הזרקת צמנט לחוליה L2 ובהמשך עבר ניתוח לקיבוע חוליות L1-L3. משכאבי הגב לא חלפו, התובע עבר, ביום 28.12.08, השתלת אלקטרודות לתוך תעלת השדרה. 16. התובע תמך תביעתו בחוות דעתו של פרופ' מירובסקי אשר העריך את נכותו בשיעור של 30%, בגין הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני, 10% בגין שבר בחוליה ו- 5% בגין שבר בעצם הזנב ובסה"כ נכות משוקללת בשיעור של 40%. 17. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי אשר העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 20% בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני. פרופ' נרובאי ציין כי בצילומים לא ניתן לראות שבר בעצם הזנב. 18. נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מניתי את ד"ר ליאון קפלן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר קפלן העריך את נכותו של התובע בשיעור של 20%, בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני. במענה לשאלות הבהרה ציין המומחה כי התובע מוגבל בחזרה לעבודה ואינו כשיר לעבודות הכרוכות במאמץ גופני והרמת משאות. הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות 19. התובע בוגר 10 שנות לימוד, עבד כסנדלר משך כארבעים שנה. התובע העיד כי בשל צמצום היקף העבודה בתחום הסנדלרות, פוטר מעבודתו ולאחר שהיה מובטל במשך כשנה, החל לעבוד אצל הנתבעת - חברה המנוהלת על ידי אחיו. התובע הועסק על ידי הנתבעת, כעובד כללי והשתכר סך ממוצע של 5,835 ₪ לחודש (ראה שכר ממוצע על פי טופס 106 לשנת 2002, השנה שקדמה לתאונה, נ/2). 20. לאחר התאונה, התובע שב לעבודה אצל הנתבעת, למשך תקופה קצרה ולבסוף פוטר בשל מצבו הבריאותי כמפורט במכתב הפיטורין מיום 28.10.03 (נספח ז' לתצהיר התובע). 21. התובע העיד כי מאז התאונה אינו עובד וכי נסיונותיו לשוב ולהשתלב בעבודה, העלו חרס. התובע פנה למחלקת השיקום של המל"ל והופנה למפעל של "המשקם". התובע הסביר בעדותו כי היות והיה צריך לנסוע, למקום העבודה, בשני אוטובוסים לכל כיוון ולאחר שראה כי במפעל האמור עובדים אנשים מוגבלים, החליט כי עבודה זו אינה מתאימה לו. התובע הוסיף והעיד כי הופנה לעבודה בחברת שמירה אך לא היו מוכנים לקבלו בשל מגבלותיו (עמ' 26-27 לפרוטוקול). 22. יש לציין כי התובע נפגע בשנת 1970 בתאונה קודמת אשר הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה ואשר בגינה נקבעה לו נכות בשיעור של 30%, בגין פגיעה צווארית (ראה תעודת עובד ציבור, מיום 21.10.09). לאחר התאונה הקודמת, התובע שב לעבודתו כסנדלר ולאחר מכן השתלב בעבודה אצל הנתבעת. בנסיבות אלה יש לראות בשיעור השתכרותו של התובע עובר לתאונה נשוא התביעה, כמשקף את כושר השתכרותו לאחר התאונה הקודמת וכבסיס לפסיקת הפיצויים בתביעה דנן. 23. לעניין ההבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 800 - 799). 24. ומן הכלל אל הפרט - נכותו של התובע, הינה נכות אורטופדית, בגין פגיעה בעמוד השדרה המותני המתבטאת בהגבלה בתנועה ובכאבים. מדובר בנכות אשר מעצם טיבה וטבעה הינה בגדר נכות תפקודית. נוכח תשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה כי התובע אינו יכול לבצע עבודה הכרוכה במאמצים פיזיים ובהרמת משאות ובהתחשב בכך שהתובע אינו בעל השכלה או הכשרה מקצועית כלשהי ועסק כל חייו בעבודות פיזיות, אם כסנדלר ואם כעובד כללי בשרות הנתבעת, סבורה אני כי השפעת הנכות על כושר ההשתכרות של התובע, גבוהה משיעור הנכות הרפואית. מאידך, איני סבורה כי מדובר באובדן מוחלט של כושר העבודה שכן נראה כי התובע יכול היה להשתלב בעבודה כלשהי ול? במשרה חלקית, ובעבודות פשוטות שאינן דורשות השכלה או מאמץ פיזי והרמת משאות, דוגמת עבודות סנדלרות פשוטות או עבודות כפיים אחרות שניתן לבצע בישיבה משך מספר שעות ביום. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, בגין הפגיעה תולדת התאונה, בשיעור של 50%. הפסדי השתכרות 25. בנסיבות העניין ראיתי לבסס את פסיקת הפיצויים על בסיס השכר החודשי הממוצע לשנת 2002, השנה שקדמה לתאונה, בסך של 5,835 ₪, ובשיערוך להיום, בסך של 6,850 ₪ לחודש. 26. כאמור לאחר התאונה, התובע שב לעבודה אצל הנתבעת אך בהמשך פוטר בשל מצבו הבריאותי, כמפורט במכתב הפיטורין מיום 28.10.03. בנסיבות אלה ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנת 2003, שנת התאונה, על בסיס ההפרש בין שכרו של התובע, לשכר הממוצע שעובר לתאונה. על פי טופס 106 לשנת 2003, שכרו של התובע בשנה זו, הסתכם בסך של 35,383 ₪. בהשוואה לשכר הממוצע בשנת 2002 בסך של 70,021 ₪, מדובר בהפסד שנתי בסך של 34,638 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.6.03, סך של 50,991 ₪. 27. בהתחשב במהות הפגיעה והנכות המגבילה את התובע בביצוע עבודה הדורשת מאמצים פיזיים והרמת משאות ובהיותו חסר השכלה או הכשרה מקצועית מיוחדת, סביר בעיני כי נדרשה לתובע תקופת שיקום והסתגלות. לפיכך ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא למשך שנה נוספת. הפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא, למשך תקופה של שנה נוספת, מסתכם בסך של 70,021 ₪, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית, סך של 99,385 ₪. 28. את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות ביתרת התקופה לעבר, מיום 1.1.05 ועד היום, משך 69 חודשים, ראיתי לפסוק בהתחשב בהפסד בשיעור של 50% מהשכר שעובר לתאונה, בסך משוערך של 6,850 ₪. הפיצוי בגין תקופה זו, מסתכם בסך של 236,325 ₪ (69 x 0.5 x 6,850), ובצרוף ריבית מאמצע התקופה, סך של 249,181 ₪. 29. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, עד הגיעו של התובע לגיל 67, מסתכם בסך של 190,609 ₪ (55.6524 x 0.5 x 6,850). 30. בנוסף ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 55,000 ₪, בגין הפסד הפרשות לתנאים סוציאליים ופנסיה. 31. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, לרבות הפסדי הפרשות לתנאים סוציאליים, בעבר ובעתיד, מסתכם בסך של 645,166 ₪. כאב וסבל 32. בהתחשב במהות הפגיעה והנכות, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 120,000 ₪. עזרת הזולת 33. נוכח מהות הפגיעה והנכות, סביר בעיני כי התובע נזקק לעזרה יתרה של בני המשפחה וכי גם בעתיד, במיוחד עם התקדמות הגיל, הינו עלול להיזקק לעזרה אישית או לעזרה בביצוע עבודות במשק הבית אשר אלמלא פגיעתו, יכול היה לעשותן בעצמו. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 40,000 ₪. הוצאות 34. התובע עותר לפסיקת פיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, בעבר ובעתיד. אשר להוצאות רפואיות, כאמור בהלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יתרה מכך, התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה, לפיכך התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים מכח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968. יחד עם זאת, סביר ומקובל עלי כי התובע נדרש ועלול להדרש בעתיד להוצאות מסוימות בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות, מעבר להחזרי המל"ל. לפיכך ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 4,000 ₪, בגין ראש נזק זה. ניכוי גמלאות המל"ל 35. בעקבות התאונה, התובע מקבל ויקבל, גמלאות נכות מעבודה אשר יש לנכותן מסכום הפיצויים כפי שנפסק לזכות התובע. המחלוקת באשר לשיעור ניכוי תגמולי המל"ל, מתמקדת בשאלת ניכוי קצבת הזקנה מסכום הגמלאות וזאת בהתחשב בזכאותו של התובע לגמלת נכות מעבודה, בגין התאונה הקודמת. 36. כזכור, בגין התאונה הקודמת, נקבעה לתובע על ידי המל"ל, נכות בשיעור של 30%. התובע היוון את גמלאות הנכות מעבודה, להן היה זכאי בגין התאונה הקודמת. על פי תעודת עובד ציבור מיום 21.10.09, אלמלא היוון הגמלאות, היה התובע זכאי בגין התאונה הקודמת לקצבת נכות מעבודה, בסך של 1,146 ₪. 37. מכח סעיף 320 (ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), השולל תשלום על "כפל גמלאות", על נפגע בעבודה המגיע לגיל הזכאות לקצבת זקנה לבחור בין שתי הקצבאות. מקום בו קצבת הנכות מעבודה גבוהה מקצבת הזקנה, יבחר הנפגע בהמשך תשלום קצבת נכות מעבודה ואז "יפסיד" את קצבת הזקנה לה היה זכאי גם אלמלא נפגע בעבודה. ניכוי גמלאות נכות מעבודה, יעשה במקרה זה, מכח תקנות הביטוח הלאומי (היוון) התשל"ה-1978 (להלן: "תקנות ההיוון"), בהתחשב בניכוי קצבת הזקנה אשר הנפגע ויתר עליה בכדי להמשיך לקבל את קצבת הנכות מעבודה. מאידך מקום בו קצבת הזקנה גבוהה מקצבת הנכות מעבודה, יבחר הנפגע בתשלום קצבת הזקנה וכי אז יהא זכאי למענק בגובה 36 גמלאות, עקב הפסקת תשלום קצבת הנכות מעבודה. 38. לכלל האוסר על תשלום כפל גמלאות נקבע חריג מקום בו מדובר בקצבאות בגין מספר תאונות עבודה. מכח סעיף 320 (ו) (2) לחוק הביטוח הלאומי, נפגע הזכאי לקבל קצבת נכות מעבודה, בגין מספר תאונות או פגיעות בעבודה, יוכל לקבל את כלל הגמלאות להן הוא זכאי ובלבד שסך הקצבאות לא יעלה על הקצבה לה היה זכאי ל? היתה נכותו נקבעת בשיעור של 100%. 39. התובע טוען כי בהתחשב בכך שקצבת הנכות מעבודה לה היה זכאי בגין הפגיעה הקודמת, מסתכמת בסך של 1,146 ₪ - סכום הנמוך מקצבת הזקנה הבסיסית, הרי אלמלא נפגע בתאונה נשוא התביעה, בהגיעו לגיל הזכאות לקצבת זקנה, היה בוחר בתשלום קצבת הזקנה. לפיכך יש לטענת התובע לקבוע כי "איבד" את זכאותו לקצבת זקנה, בגין זכאותו לגמלאות נכות מעבודה, עקב פגיעתו בתאונה נשוא התביעה. לפיכך טוען התובע כי יש לחשב את ניכוי גמלאות המל"ל תוך ביצוע "ניכוי מן הניכוי" של קצבת הזקנה שאבדה עקב זכאותו לקצבת נכות מעבודה בגין התאונה דנן, וזאת בהתאם לתקנות ההיוון. התובע מסתמך בעניין זה על הוראת סעיף 82 לפקודת הנזיקין הקובעת כי ניכוי גמלאות המל"ל יעשה בהתאם לתקנות ההיוון. 40. מאידך, הנתבעות טוענות כי בהגיעו לגיל פרישה, יהא התובע זכאי לבחור בין תשלום קצבת זקנה לבין תשלום שתי קצבאות הנכות מעבודה גם יחד. מכיוון שסכום שתי הקצבאות, עולה על קצבת הזקנה, יש להניח כי התובע יבחר בתשלום קצבת נכות מעבודה בגין שתי התאונות. לפיכך טוענות הנתבעות כי יש להתחשב בכך שהתאונה נשוא התביעה הצמיחה לתובע את האפשרות להמשיך ולקבל את קצבת הנכות מעבודה בגין התאונה הקודמת בעוד שאלמלא התאונה הנוספת, היה בוחר בקצבת זקנה ומאבד זכאותו להמשך תשלום קצבת הנכות מעבודה בגין התאונה הקודמת. הנתבעות טוענות כי מכח הכלל המורה על ניכוי סך ההטבות שצמחו לנפגע כתוצאה ממעשה עוולה, מסכום הפיצויים הנפסק לזכותו, יש לנכות מסכום הפיצויים הנפסק לזכות התובע בגין פגיעתו בתאונה דנן את סך קצבאות הנכות מעבודה - דהיינו את הקצבה המשולמת בגין התאונה הקודמת ואת הקצבה המשולמת בגין התאונה נשוא התביעה באופן שמהסכום המהוון של כלל גמלאות הנכות מעבודה, תופחת קצבת הזקנה המהוונת בהתאם להלכת הניכוי מהניכוי וכן המענק שהתובע היה זכאי לקבל כתוצאה מהבחירה בתשלום קצבת הזקנה חלף קצבת הנכות מעבודה בגין התאונה הקודמת. 41. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים ובחוות הדעת האקטואריות שהוגשו; חוות דעת האקטואר גד שפירא מטעם התובע ומנגד חוות הדעת האקטוארית שנערכה על ידי שי ספיר מטעם הנתבעות, סבורה אני כי טענת התובע, העותר לניכוי מלוא קצבת הזקנה מקצבת הנכות מעבודה לה הינו זכאי בגין התאונה נשוא התביעה, אכן מתעלמת מהעובדה שכנגד אובדן קצבת הזקנה, התובע זכאי להמשך תשלום קצבת הנכות מעבודה בגין הפגיעה הקודמת בעוד שאלמלא הפגיעה בתאונה דנן, היה בוחר בקצבת זקנה ולמעט תשלום מענק בגובה 36 גמלאות נכות מעבודה בגין הפגיעה הקודמת, היה "מפסיד" את גמלאות הנכות מעבודה בגין הפגיעה הקודמת. 42. הוראת סעיף 82 לפקודת הנזיקין קובעת כי יש נכות את גמלאות המל"ל המשולמות בגין מעשה העוולה כשהן מחושבות בהתאם לתקנות ההיוון. יחד עם זאת, מדובר בהוראה כללית שאין בה כדי ליתן מענה למקרה המיוחד המתעורר בענייננו כאשר התובע איבד אמנם את זכאותו לקצבת זקנה בשל זכאותו לקצבת נכות מעבודה בגין התאונה נשוא התביעה אך מאידך "זכה" בהמשך תשלום קצבת נכות מעבודה בגין התאונה הקודמת חלף תשלום מענק בגובה 36 קצבאות בלבד לו היה זכאי אלמלא פגיעתו בתאונה השניה. מכח העקרון הכללי של השבת המצב לקדמותו, העומד ביסוד פסיקת הפיצויים על פי דיני הנזיקין ואשר מכוחו יש לנכות מסכום הפיצויים את סך ההטבות להן זכאי הנפגע בשל פגיעתו, סבורה אני כי יש להתחשב בכך שכנגד ניכוי קצבת הזקנה, התובע "זכה" בתשלום הפרש הגמלאות בין קצבת הזקנה לקצבת הנכות מעבודה בגין התאונה הקודמת בניכוי המענק אותו היה זכאי לקבל בהגיעו לגיל 67. 43. אשר על כן, ראיתי להורות כי ניכוי גמלאות המל"ל המשולמות לתובע, עקב פגיעתו בתאונה נשוא התביעה, יבוצע בהתאם לחלופה א', בחוות דעתו של האקטואר גד שפירא מיום 12.1.10, דהיינו בהתחשב בהפרש הגמלאות בגין שתי תאונות העבודה לבין קצבת הזקנה תוך ניכוי המענק שהתובע היה זכאי לקבל בהגיעו לגיל 67 בגין אובדן גמלאות הנכות מעבודה בגין התאונה הקודמת. ניכוי גמלאות המל"ל בהתאם לחישוב האמור, על פי חלופה א' בחוו"ד אקטואר גד שפירא, מסתכם בסך של 482,807 ₪. בהתאם למכתבו של האקטואר שפירא, מיום 4.2.10, בתשובה לשאלות שהופנו אליו על ידי ב"כ הנתבעת, יש להתחשב בעליית קצבאות הנכות מעבודה בינואר 2010, בשיעור של 3.8%. כן יש להוסיף ריבית על תשלומי העבר. סיכום וניכויים 44. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 809,166 ₪. מסכום הפיצויים יש לנכות את גמלאות המל"ל, כמפורט בחלופה א' לחוות דעת האקטואר שפירא, בסך של 482,807 ₪, בתוספת התחשבות בעלות קצבאות נכות מעבודה בינואר 2010 בשיעור של 3.8% ובתוספת ריבית על תשלומי העבר. היה והצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר סכום גמלאות המל"ל לניכוי כאמור לעיל, תוגש חוו"ד אקטוארית עדכנית, בצרוף פסיקתא לחתימה, תוך 45 יום. על סכום פסק הדין, לאחר ניכוי גמלאות המל"ל כאמור לעיל, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכן החזר הוצאות המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום. ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. תאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילה