התובעת, חברה פרטית העוסקת מזה שנים, בין היתר, במתן שרותי שמירה ואבטחה. היא השתתפה במכרז למתן שרותי אבטחה שפורסם מטעם עיריית חולון (להלן: "הנתבעת" או "העירייה") אך לא זכתה במכרז. התובעת סבורה כי קביעת הנתבעת בדבר הענקת הזכייה במכרז לגורם משתתף אחר נעשתה ללא צידוק ובסיס כדין. על כן הוגשה תביעה זו שתכליתה לזכות את התובעת בפיצויים נוכח סיכול ההזדמנות לזכות בעבודות נושא המכרז. עיקרי הנסיבות רוב מניין ובניין הנסיבות אינו שנוי במחלוקת. במקום שמתקיימת מחלוקת עובדתית תצוין העובדה שהנסיבה נטענת מפי הטוען לה. ביוני 2006 פרסמה הנתבעת מכרז למתן שרותי אבטחה במוסדות החינוך העירוניים. לפי תנאי המכרז מחויב משתתף לצרף להצעתו במכרז "טופס רשימת מקומות ובו יצוינו המקומות בהם ביצע או מבצע המציע הצעת שרותי שמירה מהסוג נושא מכרז זה כשלטופס מצורפים המלצות ואישורים בכתב מאת המעסיקים הנזכרים ברשימה" (להלן: "המלצות"). במכרז הודגש: "לתשומת לב המציע: תתקבל אך רק הצעה של מציע שלו ניסיון טוב וראוי בביצוע עבודות כדוגמת העבודות נשוא מכרז זה" [סעיף 16 למכרז] וכן "הוועדה [מכרזים] תהא רשאית לקחת בחשבון שיקוליה בבחירת ההצעות את הניסיון והידע המוכח, אמינותו וכושרו של המציע לבצע את העבודות בגינן הגיש הצעתו למכרז. ועדת המכרזים תהא אף רשאית לפסול ההצעה משיקולים כאמור" [סעיף 31 למכרז]. ביום 29.6.06, הגישה התובעת הצעה למכרז וצרפה לה 8 המלצות מגופים שונים להם היא מספקת שירותי אבטחה וביניהם 6 רשויות מקומיות שההתקשרות עימן נמשכה עד להגשת התובענה. בדיעבד התברר לתובעת שהצעתה הייתה הזולה ביותר. לאחר פתיחת מעטפות המכרז בידי וועדת המכרזים, הוזמנה התובעת ל"שימוע" שנערך ביום 17.7.06. השימוע נערך לפני יו"ר וועדת המכרזים ומ"מ ראש העירייה והשתתפו בו היועמ"ש, אנשי אגף הביטחון העירוני ואחרים. בשימוע הותרסו בפני נציג התובעת (מנהל התובעת) טענות משני ראשים. האחד, טענות ביחס לתפקודה של התובעת בביצוע שרותי אבטחה עבור העירייה, בין השנים 1997 - 2002 והשני, בעיות בתפקוד התובעת בשרותי האבטחה שהיא מספקת לרשויות מקומיות אחרות. התובעת טוענת כי השימוע נערך בצורה בלתי תקינה. יו"ר ועדת המכרזים היה קצר רוח ולא נתן רשות תגובה מלאה לנציג התובעת. אם לא די בכך, הפרוטוקול שהתקבל לאחר השימוע התברר להיות פרוטוקול חסר. בין היתר, חסרה בו ציון העובדה שהתובעת מספקת שירותי אבטחה למועצה המקומית אזור ושהמועצה מאוד מרוצה מן השרות. נוכח התחושה הקשה מן השימוע פנה ב"כ התובעת למר מוטי ששון ראש עיריית חולון בבקשה לקיים שימוע חוזר. הבקשה סורבה. במכתב הסרוב נאמר כי היתה לתובעת הזדמנות מלאה להציג את טיעוניה בשימוע וכן שהבסיס להמלצת וועדת המכרזים שלא לקבל את הצעת התובעת נעוץ בניסיון לא טוב שהיה לעירייה עם שרותי התובעת עד לשנת 2002. עוד נאמר כי ברור שנערך עם רשויות שונות העלה ממצאים תומכים להחלטת הנתבעת. אכן, ביום 17.7.06 נתנה החלטת וועדת המכרזים בקשר למכרז. ההחלטה (המלצה לראש העירייה) מציינת כי לאחר השימוע הוחלט שלא לקבל את הצעת התובעת והוא מפני תשובות מנהל התובעת בשימוע לא הניחו את דעת חברי וועדת המכרזים ולפי ש"הניסיון הגרוע עם החברה כאשר ספקה את השרותים נשוא המכרז לעיריית חולון בשנים 1997 - 2002 וכן נוכח העובדה שחוות הדעת של הרשויות המקומיות הנוספות אשר החברה הנ"ל נותנת להם שרותים ציינו את חוסר שביעות הרצון מעבודת החברה". התובעת חולקת על ההשגות שהושמעו לפניה בעניין השרות שסיפקה לעירייה ובעניין טיב השרות שסיפקה לרשויות מקומיות אחרות. כיוון שאין חולק שהצעתה למכרז היתה הזולה ביותר סברה התובעת שדין הוא שהזכיה במכרז תינתן בידיה. היא הגישה ביום 31.7.06 עתירה מנהלית ובמסגרתה ביקשה שיינתן צו ביניים ש"יעצור" את מימוש המכרז באמצעות גורם אחר (עת"מ [ת"א] 1979/06). הבקשה לסעד ביניים נדחתה משום שהמסמכים שצורפו לתגובת העירייה הראו לכאורה שהיתה הצדקה להחלטתה ומשום שהעותרת (התובעת) אחרה משהו בהגשת העתירה וכן משום ש"מאזן הנוחות" נטה נגד הבקשה (בש"א 31665/06). נוכח כשלון הבקשה לצו ביניים ראתה התובעת שאין עוד טעם בהמשך הליכי העתירה וביום 28.11.06 ביקשה לבטל את העתירה ולהמירה בתובענה מנהלית. בבקשה צוין שהתובענה תהיה לאכיפת הזכייה במכרז בידי התובעת ולחילופין לסעד של פיצוי כספי. בו ביום קיבל בית המשפט את הבקשה, העתירה נדחתה והוגשה התובענה דנן. התובענה הוגשה גם כנגד 4 הזוכות במכרז, אלא שבמועד מאוחר יותר ביקש ב"כ התובעת למחוק את הנתבעות הללו ללא צו להוצאות והבקשה נענתה. סוגיות של מחלוקת עובדתית המחלוקת העובדתית משתרעת על 3 נקודות. האחת עניינה בשימוע שלפי הנטען היה לקוי עד כדי כך שלא אפשר לתובעת להציג את עניינה כראוי; השנייה התנהלות התובעת בתקופה שבה נתנה שרותי אבטחת מוסדות חינוך לעירייה והשלישית עניינה בהתנהלות התובעת במסגרת שרותי אבטחה שנתנה לרשויות מקומיות אחרות. מחלוקת עובדתית נוספת נוגעת לשאלת היקף הנזק אלא שלנוכח דחיית התובענה בשל העדר עילה מוכחת התייתר הצורך לדון בנזק. המחלוקת בעניין השימוע ביום 12.7.06 שלח מנהל אגף הפיקוח של העירייה מכתב לתובעת ולמנהלה שבו הוזמנה התובעת לשימוע לפני וועדת המכרזים בשני עניינים: א) "בעיות בתפקוד שהתגלו במהלך עבודת החברה בעיריית חולון בין השנים 1998 - 2002"; ב) "חוות דעת שונות מרשויות מקומיות נוספות המצביעות על בעיות בתפקוד החברה". מתברר שקודם להליך השימוע פנה נחום פלד, מנהל אגף הפיקוח והביטחון בעירייה, במכתב אל מר משה רינת, יו"ר וועדת המכרזים ובו ביקש לקיים שימוע לשתי חברות שהשתתפו במכרז, האחת אפוד מגן בע"מ שהוגדרה כחברה טובה, יעילה ורצינית, אך התעוררו עמה בעיות בהקשר ליכולתה לספק כמות מספקת של מאבטחים לאירועים עירוניים גדולים. השנייה היא התובעת שעבדה בשרות העירייה בין השנים 1997 עד 2000 באבטחת מוסדות חינוך ובעבודתה נתגלעו בעיות תפקוד שונות. הכותב הטיל ספק ביכולתה של התובעת ליטול על עצמה את משימות האבטחה בחולון, זה עקב אותן בעיות תפקוד בעבר ונוכח "חוות דעת שליליות שקיבלנו מרשויות אחרות עימן עבדה או עובדת החברה". התובעת סבורה כי על בסיס מכתב זה גילה יו"ר וועדת המכרזים בשימוע קוצר רוח, העדר סבלנות עד כדי מניעת אפשרות מנציג התובעת להציג תשובות סדורות ומניחות את הדעת. נציג התובעת ומנהלה מר מרדכי שחם, חזר על טענות אלה בתצהירו ובעדותו בבית המשפט [פ/7 מיום 10.3.08]. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר יוסי לביא ששימש כמנהל מחלקת הביטחון בעירייה בתקופת השימוע ובעת הדיון במשפט. מר לביא נכח בשימוע ומעיר בתצהירו כי יו"ר הוועדה לא גילה קוצר רוח ולא הייתה לו כל נטייה נגד התובעת. אילו חפצה העירייה לפסול את התובעת מראש הייתה יכולה לעשות זאת על בסיס העובדה שהתובעת לא צרפה המלצות להצעתה למכרז. העירייה נתנה בידי התובעת שהות להוסיף המלצות וכן הזמינה אותה לשימוע. פרוטוקול השימוע שאותו צרף לביא לתצהירו מעיד על כך שהתובעת נשאלה לעניין וניתנה לה אפשרות להשיב כהלכה. בחקירת מר לביא בבית המשפט לא נשאל בידי ב"כ התובעת דבר על התנהלות השימוע. התנהלות התובעת בשרות עיריית חולון התובעת סיפקה לעיריית חולון שרותי אבטחה למוסדות חינוך בין השנים 1997 - 2002. תצהירו של מנהל מחלקת הביטחון בעירייה, מר לביא (להלן: "תצהיר לביא") מתאר בעיות שהתעוררו בהקשר לשירותים שסיפקה התובעת. בעיות אלה כללו: 1) אי עמידה בחובת הכשרת שומרים בהתאם להנחיות משטרת ישראל ("תופעה שנמשכה חודשים רבים"); 2) העדר מוקד לפתרון בעיות אבטחה שוטפות; 3) שימוש בשומרים רבים שאינם חמושים במשך חודשים ארוכים; 4) אי אספקת שמשיות להגנת השומרים משמש; 5) הופעה חיצונית רשלנית של שומרים; 6) העדר רזרבה של שומרים בהתאם לדרישות החוזיות (מפקחת מטעם התובעת נאלצה מעת לעת לאייש בעצמה עמדת שמירה); 7) איחורים של שומרים בהתייצבות לעמדות ואף היעדרות מוחלטת של שומרים במקרים מסוימים; 8) לעיתים תכופות ננקטו אמצעים של קנסות או שנשלחו מכתבי אזהרה לתובעת בשל התפקוד הלקוי. בחקירתו בבית המשפט אישר לביא שלא שימש בתפקידו בשנים 1997 - 2002 וכי האינפורמציה הכלולה בתצהירו שהובא מדברים שנמסרו לו מפי קצין הביטחון הממונה על הגזרה ועל מסמכים ומכתבים שנשלחו לתובעת בעת הרלוונטית. הוא אישר גם שמרבית המכתבים בדבר תפקוד לא תקין של התובעת מתייחסים לשנים 1997 - 1998. מנהל התובעת מר שחם, מסר בתצהירו כי במשך 6 שנות שרותה של התובעת לעירייה לא אירע שום אירוע חריג ולא הוגשה שום תלונה משמעותית ביחס לתפקודה של התובעת. יתר על כן, ההתקשרות הייתה לתקופות של שנה אחת, תוך אפשרות לחדש את ההתקשרות בסיומה של כל תקופה. לעירייה הייתה אפשרות להפסיק את ההתקשרות והיא לא עשתה כן במשך 6 שנים רצופות. בעדותו בבית המשפט מסר מר שחם שאמנם הושמעו טענות כנגד תפקוד התובעת בתקופה הקודמת של השרות שנתנה לעיריית חולון, אלא שעצם העובדה שההתקשרות עם התובעת חודשה מידי שנה מצביעה על כך שהתקלות לא היו יוצאות דופן. אין מצב של אפס תקלות. תקלות שהיו תוקנו והארכת ההתקשרות מוכיחה כי התיקונים היו לשביעות רצונה של העירייה. מר לביא בתצהירו הגיב לטענות של התובעת כאילו משך ההתקשרות עמה (6 שנים) מעיד על שביעות רצון מתפקודה. הוא הסביר כי לאורך כל הדרך נקטה העירייה מדיניות של פשרה בעיקר נוכח בעייתיות מיוחדת הנובעת מהחלפת חברה העוסקת באבטחת מוסדות חינוך. התנהלות התובעת בשרות רשויות מקומיות אחרות לאחר פתיחת מעטפות ההצעות למכרז ערכה הנתבעת ברור לעניין תפקוד התובעת ברשויות מקומיות אחרות. הברור נערך טלפונית בידי שניים, הקב"ט חיים כהן פנה לרשות המקומית קרני שומרון, מבשרת ציון וחיפה. יוסי לביא פנה לרשות המקומית רמלה, יבנה, פתח תקווה ודימונה. כמו כן פנה מר לביא לחברה למשק וכלכלה. הפניות אל הרשויות המקומיות נענו מפי קציני הביטחון של אותן רשויות (רשימה שמית כלולה בתצהיר לביא) ומפי סגן מנהל פרויקטים בחברה למשק וכלכלה. תוכן השיחות העלה פרטים כדלקמן: רמלה 2004 שרותי התובעת הופסקו בשל אי עמידה בתנאי החוזה בעיקר בהקשר לאי תשלום משכורות עובדים. הוגשה תביעה של עובדים. יבנה 2007 בעיות שכר לעובדים. אי מוכנות לאספקת מאבטחים לאירועים גדולים. פתח תקווה 2007 בעיות שכר לעובדים. תפקוד בינוני. קרני שומרון 2005 השרות הופסק כחודש לאחר התחלתו בשל חוסר אמינות, אי הצבת מאבטחים, אי קיום הבטחות. מתקיים דיון שיפוטי. מבשרת ציון 2001-2 הלנת שכר, אי התייצבות מאבטחים, תפקוד מפקח לא תקין. חיפה 2001 - 2003 הלנת שכר, תפקוד לקוי. משק וכלכלה 2005 בעיות בתשלום שכר לעובדים, החברה נפסלה בגין כך. דימונה 2002 - 2006 חוסר שביעות רצון במילוי המשימות, בעיות בתשלום שכר מאבטחים בזמן. נוסף לשיחות הטלפון הללו צורפו לתצהיר לביא מכתבים מחלק מן הרשויות הפוסלות הללו המציינים את הטענות שהתעוררו כנגד תפקוד התובעת (למשל מכתב מנהל מחלקת הביטחון במשרת ציון; מכתב קב"ט קרני שומרון). כן צורפו מסמכי בית דין בהקשר לתביעות שהוגשו כנגד התובעת על ידי רשויות מקומיות או החברה למשק וכלכלה. גם מסמכים אלה דוברים כנגד תפקוד התובעת. תוכן שיחות אלה (לעיל ולהלן: "הרשויות הפוסלות") נמסר לוועדת המכרזים ושימש אותה בקבלת ההחלטה להעדיף זוכות אחרות על פני התובעת. מנהל התובעת מרדכי שחם התייחס בתצהירו (להלן: "תצהיר שחם") לטענות השונות שנטענו כביכול מפי הרשויות הפוסלות. לעניין רמלה העיר שחם בתצהירו כי התובעת לא קיבלה את שכרה מן הרשות המקומית וביטלה את ההסכם עימה וכן הגישה תביעה כנגד הרשות. לעניין פתח תקווה העיר שחם שמהות התלונה ומיהות המתלונן אינם ברורים שכן עיריית פתח תקווה מסרה המלצה חיובית שצורפה למכרז. לעניין מבשרת ציון העיר כי מעולם לא הייתה טענה של הלנת שכר או טענה אחרת והשרות שניתן לרשות המקומית בידי התובעת נמשך משך שנת לימודים שלמה ללא כל דופי. שחם איננו מכיר את הקב"ט ששמו הוזכר כקב"ט מבשרת ציון. לעניין חיפה הוכחשה העלאת טענה כלשהי. יתר על כן, עיריית חיפה מרוצה משרותי התובעת ובשנת 2007 הרחיבה את היקף הפעילות עם התובעת. לעניין דימונה נמסר שהתובעת עובדת עם העירייה משך 3 שנים על פי הסכם וההסכמה נמשכת גם בעת מתן התצהיר. לעניין יבנה נמסר כי התובעת עובדת עם העירייה במשך 4 שנים ברציפות וזו מרוצה מן התפקוד. המלצתה כלולה ברשימת הרשויות הממליצות שצורפה למכרז. לעניין קרני שומרון נטען שהתובעת הפסיקה את השירותים לרשות בשל חוב כספי. בהקשר לתפקוד התובעת בחברה למשק וכלכלה מסר שחם בתצהיר שפסילתה של התובעת נבעה מהתקשרויות ישירות עם רשויות מקומיות שלא דרך מכרזי החברה למשק וכלכלה. עם זה, התובעת מוסיפה לעבוד עם החברה למשק וכלכלה ומספקת מטעמה שירותים באזורים שונים. לתצהיר שחם צורפו חוזי התקשרויות עם חלק מן הרשויות הפוסלות וצורפו חוזי התקשרויות עם רשויות מקומיות נוספות. בחקירתו על התצהיר בבית המשפט חזר שחם בעקרון על התגובות הכלולות בתצהירו. להצעתה במכרז צרפה התובעת המלצות ממספר רשויות מקומיות: דימונה; יבנה; אופקים; פתח תקווה. כמעט כל ההמלצות הללו דוברות בזכות השרות שהתובעת הקנתה או עדיין מקנה לאותה רשות מקומית. מקצת הרשויות הממליצות כלולות ברשימת הרשויות הפוסלות. כך למשל בעוד שעוזר ראש עיריית דימונה חתום על ההמלצה, קב"ט עיריית דימונה כלול ברשימת הרשויות הפוסלות. קב"ט עיריית יבנה חתום על המלצת העירייה וגם נמנה ברשימת הרשויות הפוסלות. קב"ט מוסדות החינוך בעיריית פתח תקווה חתם על המלצת העירייה וגם נמנה ברשימת הרשויות הפוסלות. התובעת טוענת שלרשימת הרשויות הפוסלות על קרבה וכרעיה אין כל ערך ראייתי. שהרי אין זו אלא עדות מפי השמועה. קציני הביטחון השונים ששוחחו עם גורמי עיריית חולון בטלפון לא הוזמנו להעיד בבית המשפט ולא הגישו תצהירים. על כן "עדותם" אינה קבילה כל עיקר. יתר על כן כמבואר למעלה חלק מן הרשויות שנציגיהן דיברו ב"גנות" התובעת (בשיחות הטלפון העלומות), שלחו קודם לכן המלצות חיוביות על תפקוד התובעת. מקצת מאותן המלצות לזכות חתומות בידי אותם דוברים ב"גנות". האבסורד שבשימוש בשיחות הטלפון העלומות הללו ניכר מפני הדברים. הכתב (ההמלצות לזכות) עדיף על הראיות העקיפות בעל פה. שאין סותרים ראיה בכתב אלא באמצעות ראיה בכתב. המחלוקת המשפטית התובעת טוענת שוועדת המכרזים קיבלה את החלטתה בהעדר תשתית עובדתית מבוררת ומוכחת כהלכה. עוד היא טוענת שהחלטת הוועדה איננה סבירה משום שהיא נגועה בשרירות, בדעה קדומה ואפליה ובשיקול דעת לקוי שאיננו נותן משקל ראוי ונכון להמלצות שצורפו להמלצת התובעת להוכחת איכות שרותיה ולחולשה שבטענות בדבר תפקוד לקוי כביכול של התובעת. הנתבעת טוענת שהוכח לוועדת המכרזים כי בתפקוד התובעת בעבודתה אצל העירייה נתגלעו בעיות שונות ומשונות וכי התברר לוועדה שגם רשויות מקומיות אחרות התרשמו באורח שלילי מתפקוד התובעת. בנסיבות אלה גורסת הנתבעת שהחלטת וועדת המכרזים הייתה סבירה ומבוססת. לפיכך אין בסיס להתערבות בית המשפט בשיקול הדעת של הוועדה. דיון והכרעה עילת תביעה עשויה לצמוח לתובעת אם עלה בידיה להוכיח שוועדת המכרזים קיבלה החלטה נגועה בפסול כלשהו מטעמי הפסלות המנהלית; או החלטה נעדרת ביסוס בהוראות המכרז או שההחלטה נעדרה תשתית ראייתית הולמת. העדר טעמי פסול מנהלי התובעת אמנם טענה שהחלטת וועדת המכרזים נגועה ב"שרירות", אפליה ו"דעה קדומה". אולם היא לא הצליחה לבסס כדבעי אף לא אחד מטעמי הפסול הללו. ייתכן שה"שרירות" מכוונת להעדר בסיס עובדתי הולם את ההחלטה. לכך אייחד את הדיון בפסקה הבאה. דעה קדומה ככל הנראה מכוונת לכך שמנהל אגף הביטחון של התובעת שלח מכתב לוועדת המכרזים קודם לשימוע ובו העלה את הסתייגויותיו מהענקת הזכייה לתובעת. התובעת איננה טוענת שאסור היה, בהיבט של דיני מכרזים, לאותו גורם בעירייה לשלוח מכתב ושלוועדה אסור היה לקבל את המכתב. הטענה מסתכמת בחשש שהביע מנהל התובעת שהמכתב גיבש אצל יו"ר וועדת המכרזים "דעה קדומה" ולפיכך הלה לא קיים שימוע כהלכתו ומיהר לקבל בוועדה החלטה הדוחה את הצעת התובעת. ל"דעה קדומה" זו אין סימוכין ראייתיים זולת הרהורי לבו של מנהל התובעת. טענת האפליה ככל הנראה נוגעת לייחס שונה שהוענק על ידי וועדת המכרזים למשתתפת במכרז חברת אפוד מגן. לא נראה שיש מקום להתייחס לטענה כלל משום שחברת אפוד מגן נמחקה מכתב התובענה. ממילא לא נשמעה עדותה בעניין התנהלות השימוע שנערך לה. טענת האפליה בהקשר זה גם לא הוכחה בכל דרך אחרת. ההחלטה נסמכת על כללי המכרז התובעת גורסת שוועדת המכרזים הייתה חייבת לזכות אותה במכרז משום שהצעתה הייתה הזולה ביותר. דין הוא במכרזים ציבוריים שיסוד המחיר הוא מרכיב מרכזי. תכליתו העיקרית של המכרז הציבורי היא לחסוך עלויות למזמין המכרז ובעצם למנוע בזבוז כספי ציבור. הקניית הזכייה במכרז למי שהציע הצעה יקרה פוגעת בכלל הבסיסי האמור. התובעת צודקת כמובן בהיבט עקרוני. אלא שלעיתים עלול שכרו של המחיר הנמוך לצאת בהפסדו כתוצאה מביצוע בלתי יעיל או בלתי תקין בידי הזוכה במכרז. נראה כי כללי המכרז דנן לקחו את האפשרות הזו בחשבון שכן נאמר בהם: "לתשומת לב המציע: תתקבל אך רק הצעה של מציע שלו ניסיון טוב וראוי בביצוע עבודות כדוגמת העבודות נשוא מכרז זה" [סעיף 16 למכרז] וכן "הוועדה [מכרזים] תהא רשאית לקחת בחשבון שיקוליה בבחירת ההצעות את הניסיון והידע המוכח, אמינותו וכושרו של המציע לבצע את העבודות בגינן הגיש הצעתו למכרז. ועדת המכרזים תהא אף רשאית לפסול ההצעה משיקולים כאמור" (סעיף 31 למכרז). בהינתן שוועדת המכרזים לא שגתה במסקנתה שהקניית הזכייה לתובעת עלולה להוליך לקשיי ביצוע ולתפקוד לקוי במהלך הביצוע, אין לומר שההחלטה שלא להקנות את הזכייה למציעת המחיר הנמוך ביותר נעדרת ביסוס בכללי המכרז. התשתית הראייתית שבבסיס החלטת ועדת המכרזים התובעת מזה והנתבעת מזה, הרבו לעסוק, בסיכומי טענותיהן, בשאלה האם עלה בידי התובעת לשמוט את הקרקע מתחת לפני הטענות שנטענו בוועדת המכרזים כנגד תפקוד התובעת בשרות העירייה או בשרות רשויות אחרות. עלו בהקשר זה שאלות של נטל השכנוע וטיבן של ראיות. לי נראה שהשאלה הניצבת לפתחו של בית המשפט שונה מזו שהעמידו לכאורה הצדדים בטיעוניהם. השאלה איננה מה הוכח לבית המשפט אלא האם הייתה לנגד עיני וועדת המכרזים תשתית עובדתית מספקת כדי לבסס עליה את החלטתה. השקפת התובעת שאת וועדת המכרזים שמשה תשתית נסיבתית לקויה ונעדרת ביסוס נסמכת על שלוש טענות: א) שימוע לקוי; ב) חוסר ממש בטענות על תפקוד התובעת בשרות העירייה; ג) חוסר ממש בטענות על תפקוד התובעת ברשויות אחרות. השימוע - הטענות בדבר ליקויים בניהול השימוע לא הוכחו כדבעי. הן מבוססות אך ורק על תצהירו ועדותו של שחם. אין להן ביטוי בפרוטוקול השימוע והן נדחו באורח נחרץ בתגובתה של וועדת המכרזים למכתב ששלח אליה ב"כ התובעת לאחר השימוע. יתר על כן, אילו היה ממש בטענות של מר שחם חזקה שהתובעת הייתה מגישה עתירה מנהלית עוד לפני שוועדת המכרזים קיבלה את החלטתה. שהרי שחם יצא מן השימוע בתחושה כבדה שתוצאות המכרז כבר נקבעו. מה ראתה אם כן התובעת להמתין עד שיתקבלו תוצאות המכרז? תמיהה זו שימשה את בית המשפט בזמנו כדי לקבל החלטה המסרבת להעניק לתובעת סעד ביניים כנגד מימוש תוצאות המכרז. תפקוד התובעת בשרות העירייה - עובדה פשוטה וברורה היא שההשגות שהשמיע מנהל מחלקת הביטחון בעירייה כלפי התובעת התבססו על הניסיון שנרכש בעקבות שירותים שהעניקה התובעת לעירייה בשנים 1998 - 2002. כיוון שהמכרז התנהל בשנת 2006 ממילא ברור היה לוועדת המכרזים שהטענות הנטענות הן לכאורה "ישנות". אולם, אין לראות בכך שהוועדה נטלה את הטענות הללו בחשבון שיקוליה כהסתמכות על שיקולים בלתי סבירים. אין לומר שהטענות שהיו בפי גורמי העירייה כנגד התובעת בקשר לשנות שרותיה הקודמות הן טענות משניות וחסרות חשיבות. הטענות נוגעות לליבת השרות שמקנה חברת אבטחה לגורם המזמין. אכן, שאלה היא מדוע לא הפסיקה העירייה את ההתקשרות עם התובעת. המענה שניתן בתצהיר לביא ובעדותו הוא שאין זה דבר פשוט וקל להחליף חברת אבטחה בתוך תקופת מימוש ההסכם עימה. המענה הזה נראה לכאורה מפוקפק שכן ההתקשרויות עם התובעת היו לתקופות של שנה אחת והן חודשו פעם אחר פעם. אם העירייה לא הייתה שבעת רצון מדוע חידשה את ההתקשרויות? בכל זאת לא הייתי אומר שסימן השאלה שהצבתי חותר מתחת לפני סבירות שיקול הדעת של ועדת המכרזים. שהרי הוועדה מצויה בבעייתיות של מכרזי אבטחה ומימוש המכרזים הללו הרבה יותר מאשר בית המשפט. היא כנראה יודעת ומסוגלת להעריך נכון יותר את הקושי שבמעבר מחברה לחברה, את הבעייתיות שבניהול מכרזי אבטחה חדשות לבקרים. לכן אין לראות פגם שורשי בכך שהוועדה לא פקפקה במהימנות ההשגות שהעלה מנהל האבטחה ונתנה להן משקל מסוים. זה ועוד זה. ליקויי התפקוד של התובעת בעבר הצטרפו למידע שניתן לוועדת המכרזים בדבר השגות שיש גם לרשויות מקומיות אחרות. המשקל המצטבר של הדברים הוא זה שעומד בבסיס החלטת וועדת המכרזים. תפקוד התובעת ברשויות אחרות - לנגד עיני וועדת המכרזים הייתה הטבלה המפרטת את הרשויות הפוסלות. הוועדה ידעה שהמידע הגיע לאוזני גורמי מחלקת האבטחה של העירייה בשיחות טלפון שניהלו עם קציני הביטחון באותן רשויות. הוועדה ראתה ככל הנראה גם כמה מכתבים שנשלחו מגורמי האבטחה ברשויות הפוסלות וכן קיבלה מידע על משפטים המתנהלים בין התובעת לבין רשויות מקומיות אחדות. מנגד הועמדו לנגד עיני הוועדה גם מכתבי ההמלצה. חלק ממכתבי ההמלצה הם מאותן רשויות שנמצאו פוסלות. הפה שהמליץ הוא הפה שפסל וזה לכאורה תרתי דסתרי. מן הראוי להדגיש שוועדת המכרזים היא רשות מנהלית מעין שיפוטית. אין היא כפופה או כבולה לדיני הראיות הנוהגים בבתי משפט. הוועדה עשויה להשתכנע גם מ"ראיות מנהליות". ראיה מנהלית היא ראייה העשויה באורח סביר להניח את דעתו של הגורם המנהלי הרלוונטי. אין כל חשיבות לשאלה אם הראייה היא ממין הראיות הקבילות בבית המשפט. כיוצא בזה הייתה הוועדה רשאית להעדיף את המידע הטלפוני (למרות שהוא "עדות מפי השמועה") על מכתבי ההמלצה. איננו סבור שההעדפה, כאמור, נעדרת סבירות. ראשית, המידע הטלפוני מן הרשויות הפוסלות התיישב היטב עם ההשגות מן העבר שהיו לעיריית חולון ולגורמי האבטחה בה על התנהלות התובעת. שנית, למידע הטלפוני צורפו גם מסמכים אחדים ובכלל זה מסמכים שהוגשו לבתי משפט כטיעונים מפי גורמים המצויים בהליך משפטי כנגד התובעת בהקשר לבעיות התפקוד שלה. שלישית, גורמי וועדת המכרזים אמונים טוב יותר מבית המשפט על שקילת היחס שבין שיח קב"טים בטלפון (שבו מבקש קב"ט א' לברר אל נכון מפי קב"ט ב' כיצד פועל או מתפקד גורם אבטחה מסוים) לבין מכתב המלצה שגרתי (שבו לפעמים נאמרים דברים באורח כוללני וכלאחר יד). לשון אחר. גם אם לעת הזאת הצליחה התובעת להוכיח באותות ובמופתים (ואין לומר שהיא נחלה הצלחה כזאת) את דבר תפקודה המוצלח והתקין לאורך שנים בכל מקום שבו פעלה, עדיין אין בכך כדי לערער את בסיס שיקול הדעת של וועדת המכרזים. סיכום הדיון תוצאת הדיון עד הנה היא שלא נמצא פגם החותר מתחת לפני תקינות וסבירות החלטת וועדת המכרזים. ממילא עלי לקבוע שהתובעת לא הצליחה להוכיח התגבשות עילת תביעה כנגד הנתבעת. סוגיית הנזק כיוון שמצאתי שבעילת התביעה לא הוכחה אין כל צורך להידרש לסוגיית הנזק. עם זה אעיר כי התובעת מקדה את טענות נזקה באמירה הבאה: "לו הייתה מוכרזת התובעת כזוכה, זכייתה פרושה ביצוע [המכרז] ... למשך 36 חודשים. להלן תחשיב הרווח שאמור היה להתקבל בידי התובעת לו זכתה במכרז...". שמע מינה שהתובעת תובעת "פיצויי קיום" בלבד. אין היא תובעת "פיצויי הסתמכות". לא נראה לי שהתובעת זכאית לפיצויי קיום כל עיקר. שכן התובעת לא הגישה עתירה כנגד הוועדה בעקבות השימוע וכן חזרה בה מן העתירה שהוגשה בעקבות החלטת וועדת המכרזים. אילו הוגשה הראשונה ואלמלא הופסקה השנייה, היה בכך כדי לקבוע בעוד מועד את המצב המשפטי הנכון בהקשר לזכייה במכרז וממילא - אילו הוצדקה התובעת - היה נמנע אובדן מימוש המכרז בידי התובעת ובכך היה כדי לחסוך מן הנתבעת תשלומי כפל בשל מימוש המכרז (תשלום לזוכה ותשלום "פיצויי קיום"). התוצאה התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת 50,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מכרזפיצויים