בית המשפט ציין בפסיקתו כי אין להסיק שוועדה רפואית חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה ענינית ומנומקת היינו - מנומקת בנסיבות המקרה. להלן פסק דין בנושא טענת אי התייחסות לחוות דעת ע"י ועדה רפואית: פסק דין 1. המערער יליד 1978. במהלך שירותו הצבאי במשטרת הגבולות לקה במחלת נפש. ועדת ערר בבית משפט השלום בחיפה מיום 18.9.06 קבעה בפסק דין מנומק, כי יש קשר סיבתי של החמרה בין שירותו הצבאי של המערער לבין ההפרעה שבה לקה בשיעור של 30%. 2. על מנת להבהיר - קביעת הקשר הסיבתי הינה פועל יוצא של דיון משפטי מנומק בפני ועדת הערר ולא מבוססת על הסכמה של המערער. על פסק הדין של ועדת הערר לא הוגש ערעור כלשהו. 3. ועדה רפואית עליונה הכירה בנכות כללית בשיעור של 50% לפי סעיף מבחן 33(ה) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969. סעיף זה קובע: "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיבים קשים בקיום קשרים בין אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה המגבילות את הכושר התפקודי בצורה קשה". מאחר ורק 30% מוכרים על חשבון השירות, נקבעה נכותו של המערער ל-15%. 4. על קביעה זו מערער היום המערער בטענה, כי הוועדה הרפואית העליונה אשר אישרה את הקביעה לא נימקה את החלטתה, לא התייחסה לנכות התפקודית של המערער ולא התייחסה לממצאים שהוגשו בפני הוועדה, בין היתר חוות דעתו של ד"ר לני. 5. ועדה מחוזית מיום 4.12.06 דנה בענינו של המערער, שמעה את טיעוני בא כוחו, את תלונות המערער עצמו ובדקה את המערער. בוועדה ישבו מתוך 3 רופאים שני פסיכיאטרים. הוועדה ציינה, כי עיינה בכל המסמכים לרבות חוות דעתו של ד"ר לני וכן סיכום מחלה מבי"ח רמב"ם ולפי הממצאים החליטה להעניק למערער דרגת נכות של 50% לתקופה של שנתיים. זאת בשל כך שמצאה שמדובר בירידה בתפקוד בצורה קשה. 6. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה והמציא בפניה חוות דעת נוספת של ד"ר לני מיום 1.2.07. בחוות הדעת מגיע ד"ר לני למסקנה שנכותו של המערער עומדת על 70% נכות (אין התייחסות מטעמו לכך שרק 30% מכך הינם על חשבון השירות). 7. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה לדיון בענינו של המערער ביום 10.5.07. נשמעו תלונות המערער. הוועדה בדקה את המערער וכך ציינה: "ממצאי הוועדה אינם תואמים את בדיקתו של ד"ר לני. דהיינו, הנבדק היה מסודר בהופעתו, ענה לשאלות באופן ספונטני, לא נצפה מתח, החשיבה לא היתה קונקרטית, הריכוז היה שמור, התובנה היתה שמורה וכך גם השיפוט, לאור האמור לעיל הוועדה איננה מקבלת את מסקנותיו בנוגע לאחוזי הנכות". לפיכך הוועדה דחתה את הערעור וקבעה את אחוזי הנכות לצמיתות. 8. הוועדה נמקה את ממצאיה. הוועדה בבדיקתה מצאה, כי אין התאמה לממצאיו של ד"ר לני. ד"ר לני קבע בחוות דעתו: "הופעתו מוזנחת כבעבר... מכונס בתוך עצמו הוא מתוח ואינו יוזם שיחה. גם לשאלות עונה רק במילים בודדות... נמצא באי שקט וחסר סבלנות... אינו מרוכז אדיש לסובב זכרון חלקי השיפוט לקוי. התובנה חלקית ובוחן המציאות פגוע חלקית...". 9. הצדדים מופנים לדיון מספר לב/120-0 צבי מנחם נ' המל"ל שם נקבע: "...אין להסיק שוועדה רפואית חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה ענינית ומנומקת וניתן להוסיף: מנומקת בנסיבות המקרה". וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 10. הערעור לבית משפט זה מתמקד בטענות משפטיות בלבד. נדמה כי טענותיו של המערער מכוונות כולן לקביעה הרפואית של הוועדה ולגבי התרשמותה המקצועית ממצבו של המערער. זוהי מחלוקת רפואית אשר הכרעה בה נתונה באופן בלעדי לוועדה הרפואית העליונה ואין מקום להתערבות בית משפט בשאלה זו (ראה סעיף 12 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959). 11. התאמת סעיף המבחן לפגימה של המערער הינה בשיקול דעת הוועדה הרפואית והינה קביעה רפואית מובהקת בנסיבות מקרה זה. 12. לפיכך, דין הערעור להדחות. 13. תיקו הרפואי של המערער מוחזר לידי ב"כ המשיב במעמד הדיון. חוות דעת