מה גובה פיצויים על הפרת הבטחת נישואין ?

1. בתביעה ובתביעה שכנגד אשר בפניי, נדרש ביהמ"ש להכריע בשאלת מחירה של האהבה. האם הופרה הבטחת הנישואין ע"י מי מהצדדים, אחד כלפי משנהו, ואם כן- מהו הנזק שגרמה הפרה זו? 2. התובעת הגב' אבי ארטן (להלן: "ארטן"), הינה ילידת 1973, יהודייה תושבת מדינת ניו-יורק, והנתבע חיים בן דהן הינו יהודי תושב ואזרח ישראלי יליד 1970 (להלן: "בן דהן"). ארטן ובן דהן הכירו לראשונה בשנת 1993 עת היו בראשית שנות העשרים לחייהם. היכרות זו הולידה רומן וקשר אהבה, אשר בעקבותיו עברו הצדדים להתגורר יחדיו בראשל"צ. לאחר תום אשרת התייר של ארטן, היא שבה לארה"ב. הצדדים המשיכו להיות בקשר ונפגשו פעמים נוספות, עת ביקרה ארטן בארץ שנית, ופעם נוספת עת שהה בן דהן בארה"ב במסגרת עבודתו. הקשר בין השניים נשמר וגחלת האהבה לא כבתה. בסוף שנת 2002 שהה בן דהן בלוס אנג'לס במסגרת טיול מתוכנן מראש, הנתבע יצר קשר עם התובעת ארטן, ונענה להזמנתה לבוא ולהתגורר עמה בדירתה בניו-יורק. וכך ארע, שכעבור 10 שנים מהיכרותם ניצתה אש האהבה שנית וביתר שאת. תוך זמן קצר הציע בן-דהן לארטן להינשא, וארטן שהיתה בשנות ה- 30 לחייה נעתרה בשמחה. השניים הודיעו החלטתם להורי ארטן וערכו מעין מסיבת אירוסין במסעדה בה השתתפו קרובי משפחה וחברים. בני הזוג סיכמו כי החתונה תיערך בישראל והחיים המשותפים יהיו בארה"ב. 3. בעקבות הצעת הנישואין ותכנון החתונה בישראל, נסע בן-דהן לישראל להסדיר את סידורי החתונה, ותוך כדי כך אף התפטר מעבודתו על מנת שיוכל לנסוע עם רעייתו לעתיד לארה"ב. בן-דהן החל בהכנות לקראת החתונה ושילם מקדמות לאולם האירועים, לקייטרינג, לתקליטן ולצלמת. ארטן מצידה אף היא התכוננה לחתונה, שלחה 8,500$ לבן-דהן לסייע לו בתשלומי המקדמות, רכשה חליפה יוקרתית עבור בעלה לעתיד, טבעת יקרה עבורה, שמלת כלה ומקדמה עבור ציון האירוע בארה"ב. 4. אלא שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. כעבור זמן קצר בוטלה החתונה, באשר לסיבות הביטול חלוקים הצדדים כמזרח ממערב. לגרסת ארטן, בכתב תביעתה (כפי שמופיעה בסעיף 16 לכתב התביעה), לאחר שבן-דהן קיבל כספים מהתובעת וערך הכנות ראשונות, חזר בו לפתע מהתחייבותו להינשא לה בתירוצים שונים. לגרסת ארטן - טענתו של בן-דהן היתה כי במחשבה שנייה אין ברצונו לגדל את ילדיו בארה"ב, איננו רואה עצמו עובד בארה"ב אלא רק בישראל וכד', עד אשר אמר מפורשות כי הוא חוזר בו מהצעתו להינשא לה. 5. בן-דהן מכחיש גרסת התביעה. לשיטתו, ארטן היא זו שהפרה את הבטחת הנישואין, ולאחר שהסכימה קבל עם ועדה להינשא לו, ועשתה צעדים ראשוניים לקראת מימוש החלטה זו, קיבלה "רגליים קרות". לגרסת בן דהן, בכתב התביעה שכנגד (כפי שמופיע בסעיף 19 לתביעה שכנגד), לפתע פתאום ולאחר שקיבל אשור שחרור ממקום עבודתו בימ"מ , ובעודו עסוק עד מאוד בהכנות לחתונה, הודיעה לו ארטן כי היא מבקשת לדחות את החתונה בשנה עד אשר תהיה בטוחה כי הוא אכן המיועד, ובינתיים הציעה לו להתגורר עמה בארה"ב. לבן-דהן שלא היה אשור שהייה ו/או אשור עבודה בארה"ב, לא היתה אפשרות לקבל הצעתה. בן-דהן נאלץ לבקש לחזור בו מהתפטרותו, עובדה שלגרסתו פגעה קשות בקידומו ובשכרו. 6. כל אחד מהצדדים מפרט בכתב תביעתו את הנזק הכספי שספג בעקבות בטול הנישואין ואת הנזק הנפשי הכבד. בן-דהן הצליח לשקם את חייו במהירה ונישא כעבור זמן קצר לאישה אחרת, וארטן גם היא בשעה טובה שיקמה חייה ונישאה לאחר, כך עפ"י האמור בכתב הסיכומים. 7. השאלה הראשונה אליה אני נדרשת, האם אכן מי מהצדדים הפר את הבטחת הנישואין וחזר בו, או שמא מדובר ברצון הדדי והחלטה משותפת, שנגררה לתביעה ותביעה שכנגד ללא כל בסיס. 8. ארטן ביססה גרסתה ע"י העדת כל בני משפחתה, הוריה, אחיה וגיסתה. בני משפחה אלה היו עדים להצעת הנישואין, למסיבת האירוסין, ולשבר של ארטן עם הודעת הביטול. כך גם בן דהן ביסס גרסתו ע"י העדת אחיו וחבריו לעבודה, אשר היו עדים להכנות שביצע לקראת החתונה לרבות התפטרותו ממקום העבודה, ולשבר בעקבות ידיעת הביטול. שאלת המהימנות קשה שבעתיים, שעה שכל העדים ללא יוצא מן הכלל הן מן התביעה והן מן ההגנה, הותירו רושם מהימן ואמין, כזה שלא ניתן היה לפקפק בעדותם. יחד עם זאת, כל העדים הם עדים המקורבים לבעל הדין בצורה כזו או אחרת ורוצים לסייע בידו מטבע הדברים. זאת ועוד, השיחות בין הצדדים לא מוקלטות, אף אחד מהעדים שהעידו בפניי לא היה עד לשיחות האינטימיות בין בני-הזוג. מטבע הדברים שיחתם לא נערכה בפרהסיה ולא ניתן להעיד ממקור ראשון על שמיעת דברים כאלה או אחרים. כל עד סיפר את שנאמר לו ואת שהועבר אליו מבעל הדין הקרוב אליו, ולפיכך משקל הראיה של אותה עדות איננו רב. 9. על מנת לרדת לחקר האמת, יטה ביהמ"ש להסתמך על ראיות ניטרליות, אובייקטיביות אשר אינן מוטות, כגון מסמכים, צילומים וכד'. ראיות שאמורות לשקף את הלך הרוח בזמן אמת סמוך ביותר לאירוע הנטען. בענייננו, מדובר בנספחים א' ו-ב' לסיכומי בן-דהן, שהינם תכתובות בין באי כח הצדדים. 10. בבודקי את גרסתה של ארטן ובמקביל את גרסת בן-דהן, שתי הגרסאות אינן תואמות את ההתרחשויות הנסיבתיות כפי שאירעו בפועל, ולהלן אפרט. לשיטת ארטן- מה שהפריע לבן-דהן הוא העובדה שעליו לעזוב מייד אחרי הנישואין לחו"ל ולגדל שם את ילדיו. במרומז, אף הצהירה ארטן בתצהירי עדות ראשית בניגוד לכתב התביעה, כי משהתקשרה אליו לארץ ענתה בחורה וטרקה את הטלפון. אני סבורה שטענה זו לא באה אלא לזרות חול בעיני ביהמ"ש ולייצר אוירה עויינת כלפי בן-דהן. שמא, מה ששינה דעתו היתה אהבה חדשה ולא כל נימוק אחר. טענה זו לא הוכחה במאומה, ואף לא נטענה בריש גליה אלא במרומז בלבד. לא זו בלבד שבן-דהן מכחיש זאת, אלא שכל מהלך פעולותיו מעיד על מימוש רצונו להינשא. בן-דהן הגיע לארץ ב- 11.12.02, וכבר ב- 15.12.02 הגיש בקשה להתפטר מעבודתו. חשבוניות האולם והצלמת היו ב- 19.12.02 וב-24.12.02. מהלכים אלה מעידים כי לפחות בשבועיים הראשונים להגעתו היה נחוש בדעתו לקיים ולממש את הבטחתו. בקשתו החוזרת בו מהתפטרות הוגשה ביום 19.1.03, והחתונה יועדה לתאריך 1.4.03 . מועדים אלה מלמדים, שאירוע כלשהו גרם לבן-דהן לחזור בו מהתפטרותו בין סוף דצמבר לתחילת ינואר. אין זה סביר בעיניי שאירוע כזה יבוא רק מהרהורי לבו של בן-דהן, אלא נבע כנראה ממכלול נסיבות הקשורות בשני בני הזוג גם יחד. אף עדותם של עדי ההגנה תומכת בגרסת בן-דהן. עדים אלה תיארו את הלך רוחו עם ביטול החתונה, כשפוף ועצוב (ראה פרוטוקול מיום 31.1.08 עמ' 42 שורות 30-33). גם עד הגנה 4 מר עופר פינסר העיד, כי בן-דהן מסר לו שהחתונה בוטלה בגלל ארטן, וכך העיד העד בעמ' 50 מול שורות 8-14: "ש. כשהוא מספר לך שהחתונה מתבטלת, איך זה קורה פתאום שהחתונה מתבטלת? ת. השיחה היתה מאוד קצרה, הוא אמר לי, עופר, אייבי לא רוצה להתחתן, מתבטל הכל ואני אדבר איתך במועד מאוחר יותר. שאלתי אותו, מה יהיה עם הדברים שהזמנת? הוא אמר אין לי כוח לדבר על זה, נדבר על זה פעם אחרת. ש. אתה שאלת אותו, מה פתאום למה אתה לא מתחתן? ת. באותה עת הוא לא רצה לדבר איתי, אחרי שבועיים בערך שאלתי אותו עוד פעם מה קורה. הוא אמר שהיא לא רצתה, והוא לא יודע למה ולמדה בדיוק, זהו, הוא קיבל את זה, הוא לא התחנן. ש. הוא נפגע מזה? ת. כן, הוא היה פגוע מאוד. ש. אז הוא אהב אותה? ת. בטוח. אכן העדים לא היו נוכחים בשיחות שבין הצדדים, אך התנהגות הנתבע עם ביטול החתונה כפי שתיארו העדים איננה תואמת את גרסת ארטן, כי בן-דהן הוא זה שקיבל "רגליים קרות" ונסוג מהצעתו הפזיזה. 11. גרסת ארטן אם כן, איננה משתלבת עם העובדות. יחד עם זאת, גם בבודקי את גרסת בן-דהן היא איננה מתיישבת עם התנהגות ארטן לפני הביטול ולאחריו. אף בן-דהן איננו חף מהטלת דופי בהתנהגות הצד שכנגד. בעוד הגב' ארטן ניסתה לשוות לבן-דהן דמות של מאהב שנפל בקסמיה של אהובה אחרת, גם בן-דהן עצמו ניסה לתאר את הגב' ארטן כמי שניהלה מערכת יחסים כפולה עימו ועם אחר, וביטול החתונה נעשה לאור לבטיה באשר לבחירה הנכונה. מייד ייאמר, כי נושא זה לא הוכח! הגם שאביה של ארטן העיד כי לפני בואו של בן-דהן לניו יורק בשנת 2002, היתה ארטן במערכת יחסים אחרת עם בחור בשם קורי, (ראה עדותו בעמ' 13 לפרו' שורות 11-19), הרי הסברה של ארטן כי מדובר בידיד בלבד, שייתכן ואף היה נשוי באותה עת מניח את דעתי (ראה עדותה של התובעת בעמ' 22 לפרו' מול שורות 3-9). כפי שבן דהן ערך הכנות לחתונה בישראל, כך פעלה ארטן למימוש החתונה, הן בעצם משלוח מקדמות כספיות לארץ בסך של כ- 8,500 $, הן בעצם רכישת שמלת כלה, ורכישת טבעת בסכום זהה של כ- 8,000$ , והם בעצם הזמנת אולם בארה"ב לצורך ציון האירוע ועריכת מסיבה. הוריה של ארטן אף הפקידו סך של 5,000 $ פיקדון באולם זה. מעדותה של ארטן, ניתן להבין שעברה בה התרגשות עצומה מהצעת הנישואין, מה עוד שארטן הכירה את בן-דהן כ-10 שנים קודם לכן בתקופות לא רצופות, הגיעה כבר לפרקה והיתה אמורה להיות כבת 30 בעת החתונה. יש להניח, שארטן ציפתה בקוצר רוח לאירוע זה. כל בני המשפחה הצהירו בתצהיר עדות ראשית, כי בן-דהן ביטל את החתונה לגרסת ארטן כי התחרט מלגדל את ילדיו בניכר. עדי התביעה לא נחקרו בנושא זה, ועדותם לא קרסה. קשה אם כן לקבוע, כי ארטן היא זו שחששה מההצעה הפזיזה מעט, ולפיכך ביקשה לדחות את מועד החתונה בכשנה, עד אשר ביטלה לחלוטין. 12. מה אם כן ארע אם אף אחד מהצדדים לא ביקש לבטל את החתונה באופן חד צדדי? מהעדויות שנשמעו, התרשמתי כי החלטה זו להינשא כמו גם ההחלטה שלא להינשא היא החלטה משותפת של שני בני הזוג. ההחלטה להינשא היתה סוחפת ובעין סערת הרגשות, שעה שאוחדו הלבבות אחרי מספר שנות פרידה. אף בן-דהן עצמו מעיד בסוף עדותו כי ההתרפקות על זיכרונות עברו עוררו והעלו פרץ רגשות שבעקבותיהם החליטו הצדדים להינשא. משנפרדו שוב לצורך ההכנות לחתונה, "שכחה הסערה " ואפשרה לצדדים לחשוב בצורה שקולה ועניינית על תוצאות החלטתם. שני הצדדים מודים כי תכננו לגור בארה"ב ולקבוע שם את מקום מושבם ולגדל בניכר את ילדיהם. לגרסת בן-דהן, ארטן הסכימה לעבור לישראל לאחר מספר שנים. כך או כך, הכרה זו של לעזוב את הארץ לצמיתות ו/או לתקופה ארוכה, היתה קשה עבור בן-דהן וההחלטה לשוב לישראל להתגורר בה בעתיד היתה קשה עבור ארטן. ייתכן ואף העובדה שמועד החתונה קרב ובא תוך מספר מועט של חודשים, תרמה גם היא ליצירת לחץ נפשי ולערעור הביטחון העצמי של שני הצדדים גם יחד. מסקנתי שלא היתה כאן הפרה חד צדדית, אלא החלטה משותפת של שני בוגרים להינשא והחלטה משותפת דומה שלא להינשא. מסקנתי זו מקבלת חיזוק מראיה אובייקטיבית, אותו מכתב ששלחה ארטן לבן-דהן באמצעות בא כוחה מספר חודשים לאחר ביטול החתונה (ראה נספח א' לסיכומי הנתבע). מכתב זה נוסח ונשלח ע"י עוה"ד יצחק כהן, בא כוחה דאז של הגב' ארטן. במכתב זה פונה ב"כ התובעת לנתבע להחזר כספים שהועברו אליו, ובמכתבו בסעיף 1 מציין כדלקמן: ..."אתה ושולחתי תכננתם להתחתן ביום 1.4.03, אולם טרם הגיע מועד החלטתם לבטל את החתונה"...(הדגשה שלי א.מ.ג.). ואם בכך לא די, אף נכתב בסעיף 11 כדלקמן: ..."וסירובך להשיב כספים אלו לאחר שכבר הוסכם ביניכם על ביטול החתונה, מהווה ניסיון שלך להתעשר שלא כדין ולא במשפט"... (הדגשה שלי א.מ.ג.) 13. יש לזכור שמכתב זה נשלח ביום 10.8.03, כשמונה חודשים לאחר האירוע של ביטול החתונה. נושא זה היה עדיין רענן בנפשות הפועלות, ויש להניח שלו היתה הפרה בוטה וחד צדדית מצד בן-דהן, היה הדבר מקבל ביטוי במכתב בא כח התובעת אל הנתבע. דווקא בתשובת ב"כ הנתבע מודגש כי ארטן היא זו שהפרה הבטחת הנישואין (ראה סעיף 4 למכתב עו"ד רסקין מיום 31.8.03 מסמך ב' לסיכומי הנתבע), ואולם אינני יכולה לראות בכך ראיה חותכת להפרה. יש לזכור, שמכתב זה בא בתגובה למכתב מאיים מצד ארטן, וכך מנוסח מכתב תשובה לדרישה כספית ולאו דווקא מעיד על האמת לאמיתה. כזכור, בן דהן העיד כי היה בוחר שלא להגיש תביעה כלל לו ארטן לא הזדרזה לתבוע אותו. עובדה זו, היא הנותנת כי בן-דהן גם הוא לא ראה בארטן כמפרת חוזה בוטה, אלא כמי שהגיעה להחלטה משותפת יחד עימו לביטול החתונה, בעיקר מסיבות של אי הסכמה לגבי מקום המגורים לאחר הנישואין. אינני יכולה לקבל את טענת ב"כ התובעת, כי בגלל קצר תקשורתי מחמת השפה עם ב"כ התובעת, ניסח עו"ד כהן את מכתב ההתראה כפי שניסח. 14. אינני מקבלת את הטענה כי בן-דהן הפר את הבטחת הנישואין כפי שאינני מקבלת את הטענה שארטן הפרה את ההבטחה. מדובר בהחלטה הדדית משותפת. בנסיבות אלה, אין צורך לדון בשאלת הנזק הממוני ושאינו ממוני. ואולם ישנו רכיב כספי אחד מתוך הכספים שהעבירה ארטן לבן-דהן בסך 8,500 $ אשר אינם שייכים להפרת הבטחת נישואין, אלא להשבת כספים בעילת עשיית עושר שלא כדין, אותם כספים שבן-דהן לא עשה בהם שימוש בפועל להכנת החתונה, אלא הועברו לחשבונו הפרטי. 15. אין מחלוקת, כי בן דהן קיבל כספים מארטן בסך השווה בשקלים ל-39,650 ₪, (שהיה שווה ערך דאז לסך של 8,500$). הוצאות לקראת החתונה כתשלום מקדמות היוו סך של 24,700 ₪ (ראה סעיף 8 לסיכומי התובעת). לפיכך, נותרה בידי בן-דהן יתרה של 14,950 ₪, הנתבע הודה ברוב הגינותו כי סכום זה "נבלע" ביתרת החובה בחשבונו הפרטי (ראה עדותו בעמ' 65 לפרו' מול שורות 5-14). אני סבורה כי על הנתבע להשיב לתובעת סכום זה, שאין מחלוקת שהועבר ככספים לצורכי חתונה ולא למטרה אחרת, ועל הנתבע היה להימנע מלעשות בכספים אלה שימוש והיה עליו להשיבם לתובעת מייד עם ביטול החתונה. 16. יתר ההוצאות אותם תובעת ארטן, כמו הוצאות על חליפה, שיחות טלפון, כרטיסי טיסה וכד', הם כספים שהוצאו לצורכי ההכנות לחתונה בדומה לכספים ששולמו כמקדמות בישראל. ומשקבעתי כי החתונה בוטלה הדדית ולא בהפרה של צד אחד, אין להשיב כספים אלה. 17. באשר להוצאות משפט - מאחר והתביעות ההדדיות נדחו, אינני סבורה שיש לפסוק הוצאות לאף צד ועל כל צד לשאת בהוצאותיו שלו. על אף סכום ההשבה שעל בן-דהן להשיב לארטן, אין מקום להוסיף הוצאות, שכן בן-דהן היה מוכן להשיב סכום של 3,500 $, שהם כמעט שווה ערך לסכום ההחזר ונתקל בסירוב עקשני של התובעת בתחילת המשפט ובטרם פרשת העדויות. ס ו ף ד ב ר: אני דוחה את התביעות ההדדיות בגין הפרת הבטחת נישואין. על בן-דהן להשיב לארטן סך של 14,950 ₪ כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.1.03 ועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה. ניתן היום, י"א אלול תשס"ט, 31 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים. נישואין / חתונהפיצוייםהפרת הבטחת נישואיןשאלות משפטיות