עסקינן בתביעה מיום 14.03.07 לסילוק ידו של המבקש ממזנון אותו הוא מפעיל בבית ספר התיכון העירוני מקיף ג' בבאר שבע, המצוי בגוש 38020 חלקה 6 ובגוש 38021 חלקות 6 ו-8, (להלן: "המושכר"). כן עותרת המשיבה לחיוב המבקש בדמי שימוש במושכר בסך 324,860 ש"ח בגין החזקתו במושכר מיום 01.09.9ד9 ועד להגשת התביעה. גובה החיוב מבוסס על סך של 3,500 ש"ח לחודש, אותם הציע המבקש לשלם במסגרת המכרז בו זכה, מיום 01.09.09 ועד ליום 01.01.07. אין חולק כי ביום 31.10.95 זכה המבקש במכרז להפעלת המזנון במקיף ג'. בנוסף הצדדים מסכימים כי המבקש שיפץ על חשבונו את מבנה המזנון ובפועל החל להפעילו רק ביום 01.09.99. הסכם הפעלת המזנון מנובמבר 1995, נקב מועדי התקשרות של שנה מיום 11/95 וכלה ביום 11/96. וכן ניתנה למשיבה האופציה להאריך את ההסכם לשנה נוספת ולאחריה לעוד שנה. כך שגם אם ימנו המועדים החל מיום 01.9.99, הזכויות החוזיות של המבקש בנכס פקעו ביום 01.09.02. אין בידי לקבל טענות המבקש כי מדובר בחוזה אשר לא נוקב מועד מסוים לסיום ההתקשרות. אין לקבל גישה כי על סמך ניסוח כאמור ניתן להמשיך ולחדש את החוזה כל פעם לשנה נוספת ללא כל תאריך תפוגה, במיוחד שעה שמדובר ברשות ציבורית. רק ביום 01.06.09 הוגשה בקשת רשות להגן לאחר שהצדדים ניהלו משא ומתן ליישוב הסכסוך תוך עריכת נסיונות להכשיר את ישיבתו של המבקש במושכר. מעיון במסמכים אשר הוגשו לתיק ביהמ"ש וצורפו לבקשה עולה כי התקיימו מספר ישיבות עם המבקש בלשכת ראש העירייה דאז, מר יעקב טרנר. בישיבה מיום 27.05.07 הצהירה המשיבה לצרכי פשרה כי החוב יעמוד על כ-160,000 ₪ והחזקה תמסר ביום 31.08.07. בסכום דיון מיום 05.12.07 נקבע כי החוב יעמוד על כ-177,000 ₪ אשר ישולמו בתשלומים של 2,000 ₪ ולצורך המשך מעמדו של המבקש בנכס עליו להעביר תוך 30 ימים חוות דעת המעידה כי הוא נכה משוקם, כנדרש עפ"י תקנה 3 (2) (י) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח - 1987. בסיכום ישיבה נוספת מיום 05.06.08 סוכם כי חוות הדעת הרפואית שהועברה לרווחה אינה יכולה להוות בסיס למתן פטור ממכרז וכי במידה ולא יפעל המבקש תוך 7 ימים לקבלת חוות דעת מתאימה במשרד הבטחון ימשכו כנגדו ההליכים, עוד סוכם כי המבקש ישלם חובות לפי תחשיב אשר נערך. לבקשת ה רשות להתגונן צורפה טיוטת הסכם פשרה הכוללת תשלום של 160,000 ₪ בתשלומים. בנוסף צורפו מכתבים מטעם ראש העיר הקודם מיום 02.11.08 ו - 23.11.08 בהם קבע כי הליכי הוצאתו של המבקש יוקפאו עד לקבלת תוצאות והחלטות הועדה הרפואית של משרד הבטחון. כן צורף מכתב של ארגון נכי צהל אשר אינו מעיד דבר על נסיונות המבקש לקבל חוות דעת רפואית בעניינו. בבקשתו טען המבקש כי שיפץ את המבנה בסך של 200,000 ₪ אולם לא שמר קבלות נוכח חלוף הזמן, וכן כי סוכם כי עלות ההקמה תקוזז מדמי השימוש. עוד טען המבקש כי אוחז בהבטחה שלטונית, של מר טרנר, הן משנת 2004 כי המזנון ישאר ברשותו כשיקום והן על סמך המכתב האמור. כן נסמך המבקש על הסדר הפשרה באשר לגובה החוב האמיתי. בחקירת המבקש הבהיר הוא כי עניין השיקום לא היה על דעתו ואף התבטא כי מבקשים לעשות ממנו "מקרה סוציאלי" שלא בהסכמתו. למרות סיכומי פגישות נוספות אף מיום 02.07.08 לא צירף המבקש, עד היום, כל מסמך המעיד על פניותיו לועדות הרפואיות במשרד הבטחון. יתרה מכך, הפרוצדורה בה הסכימה המשיבה ללכת בדבר הכרזת המבקש כנכה משוקם, הינה תחת המטריה של חוק שירותי הסעד, תשי"ח - 1958. המבקש עצמו הצהיר כי אין בכוונתו להכריז על עצמו כמקרה סעד ובפועל אינו עושה דבר להכרתו כאמור. באשר לחיוב הכספי, אכן טענות המבקש לקיזוז בסך 200,000 ₪ הינן כלליות ולא מפורטות כנדרש מטענת קיזוז. יחד עם זאת, לא נסתרה טענתו כי השקיע השקעות ניכרות בנכס, אף מעבר לאומדן העבודות אשר הוצג בדיון, ובשלב זה לא ניתן לשלול את טענת הקיזוז. יחד עם זאת, הואיל ונשען המבקש על הסכמי פשרה ומודה בחוב בסך של 160,000 ₪ לא מצאתי מקום להכיר בטענת קיזוז אשר תעמיד את החוב על סכום נמוך מהסכום בו הודה. אשר על כן, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה 160,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין החלקי ועד התשלום בפועל. סכום זה ישולם תוך 60 ימים, אלא אם תסכים המשיבה לגבותו בתשלומים חודשיים. באשר להפרש התביעה הכספית, קרי 164,860 ₪ ניתנת רשות להתגונן בטענה כי סכום זה זכאי המבקש לקזז בגין השקעותיו במושכר. באשר לעילת הפינוי, לא מצאתי כי המבקש הראה זכות לכאורה להמשיך ולהחזיק במושכר. נקודת המוצא צריכה להיות כי מדובר ברשות שלטונית אשר אמונה על סדרי מנהל תקינים ושוויון ואין לה זכות לאפשר למחזיק בנכס שלא כדין להמשיך לעשות כן תוך שליטה מלאה על מועד סיום החזקה. תוקפו של ההסכם מכוחו מחזיק המבקש במושכר פג זה מכבר. בנוסף, המבקש מחזיק במושכר בניגוד לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח - 1987. לטעמי, הרצון להכשיר ישיבת המבקש במושכר על ידי הפנייתו להכריז על עצמו כנכה משוקם לפי חוק הסעד, מלכתחילה לא היתה יוזמה ראויה. יתרה מכך, העובדה כי עד היום, בחלוף כשנתיים, טרם הראה המבקש כל צעד בכיוון האמור די בה כדי לשלול הגנתו. נותרה לבירור השאלה האם מכתבו של ראש העירייה הקודם אשר ניתן לאחר שכבר נבחר ראש עיר חדש וטרם החל כהונתו, מהווה הבטחה שלטונית המקנה הגנה לכאורה. אין בידי לקבל עמדה זו. ראשית, הבטחה שלטונית מהווה בדרך כלל בסיס לחיוב חוזי המקנה למקבלה סעד. כל שהובטח הוא כי העירייה תמנע מלפנות אדם אשר לכאורה מחזיק בנכס שלא כדין. בספרו של רענן הר זהב, המשפט המנהלי תשנ"ז - 1996, פרק שמונה עשר, מנותחת סוגיית ההבטחה המינהלית. בחינת מכלול העובדות, קרי מתן ההבטחה לאחר שמר טרנר לא נבחר כבר לכהונה נוספת, היות ההבטחה מנוגדת לחובת מכרז תוך הקניית זכות למבקש לא לפעול, כפי שעשה בפועל, ובכך לסכל את אפשרות הרשות לפנותו , והצורך במתן חופש לרשות לשנות מדיניותה, תוך מתן אפשרות לראש העיר המכהן לפעול לקיום סדרי מינהל תקינים, כל אלה מובילים למסקנה כי לא ניתנה כלל הבטחה שלטונית מחייבת. אשר על כן, ניתן צו לפינויו של המבקש מהמושכר. הואיל ומצויים אנו בפתחה של שנת לימודים, הפינוי יבוצע ביום 01.02.10, בתום מחצית שנת הלימודים ובאופן שיאפשר עריכת מכרז חדש טרם פינוי המבקש. המבקש ישא בהוצאות המשיבה, בשלב זה, בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. לסיכום, כאמור בגוף ההחלטה, ניתן פסק דין חלקי בעילה הכספית כאמור בסעיף 6 לפסק הדין וניתן צו פינוי כאמור בסעיף 9. ניתנה היום כ"ו בתשרי, תש"ע (14 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים הוקלד ע"י חיה דמרי נכותנכה משוקם