הסדרת מעמד למטפל סיעודי המועסק ללא אשרה זוהי עתירה כנגד החלטת המשיבה שלא ליתן לעותר מס' 2 אשרת עבודה לשם העסקתו אצל העותר מס' 1. העובדות: 1. העותר מס' 2 (להלן: "העותר"), אזרח הפיליפינים, נכנס לישראל ביום 19.12.98, כעובד סיעודי. העותר עבד אצל מעסיק בתחום הסיעוד עד לפטירת המעסיק ביום 7.3.06. לאחר פטירת המעסיק לא הסדיר העותר את מעמדו, וממועד זה הוא שוהה בישראל כשלא כדין. 2. העותר מס' 1, הוא אזרח ישראלי, יליד 1917, ניצול שואה, אלמן ואב לשני ילדים. העותר הינו נכה סיעודי, אשר סובל ממחלות לב, מסרטן הערמונית, מירידה בשמיעה, אי ספיקת כליות ופרקינסון. 3. ביום 17.7.06 הגישה בתו של העותר מס' 1, גב' הילה שוטן, בקשה לועדת חריגים במחלקת אשרות לעובדים זרים, לאפשר את העסקת העותר אצל אביה. בבקשה ציינה בתו של העותר מס' 1, כי העותר החליף את העובד הסיעודי הקבוע של אביה, וכי במהלך תקופה זו חל שיפור משמעותי בהתנהגותו של אביה. לטענתה, אביה הפך לאדם רגוע יותר, והתפרצויות אשר אפיינו את התנהגותו כמעט שנעלמו. עוד צוין בבקשה כי אביה יצר קשר טוב מאד עם העותר, נקשר אליו מאד, וכשנאמר לו כי ישנה אפשרות שייאלץ להיפרד מהעותר, הוא פרץ בבכי ושקע בדכאון. 4. ביום 25.7.06 התקבלה תשובת המחלקה לאשרות ואזרחות, לפיה העותר נמצא בישראל משנת 1998, ולא ניתן להעבירו ממעסיק למעסיק לאחר 51 חודשים. 5. לאחר פנייה נוספת ניתנה, ביום 1.8.07, תשובת המשיבה לפיה לא ניתן להיענות לבקשה, כדלקמן: "הגב' היידן (כך במקור - ש.ג) נכנסה ארצה בשנת 1998 באשרה מסוג ב/1 כעובדת סיעודית. הנני מודע לכך שמדובר במקרה רגיש, אולם בהתאם לנוהל העברה ממעסיק למעסיק המאפשר העברה עד ל-51 חודש של שהות בארץ, מיום כניסת העובד הזר לראשונה ארצה, לא ניתן להיענות לבקשתך. לאור האמור, על הגב' היידן לצאת את הארץ וכן על משפחתך למצוא עובד סיעודי אחר, העונה על הקריטירונים שבחוק. המשרד ישמח לסייע להם (כך במקור - ש.ג) לקלוט עובד זר חדש בהקדם האפשרי". (ההעתק ההחלטה צורף כנספח א לעתירה). 6. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. 7. ביום 30.10.07, ניתנה החלטה לפיה הדיון בעתירה יידחה על למתן פסק דין בעע"מ 2190/06 מדינת ישראל נ' בואנו גאמה ואח', המתנהל בפני בית המשפט העליון, ואשר הסוגייה בו דומה לענייננו. 8. ביום 13.5.08 ניתן פסק דין בעע"מ 2190/06, אשר דחה את העתירה שם. בפסק הדין נקבע, כפי שיפורט גם בהמשך, כי לא ניתן להרחיב את גבולות ההסדרים הקיימים, שהם "רחבי לב וגמישים", על מנת להסדיר את מעמדם של עובדים זרים בתחום הסיעוד, וזאת על אף הרגישות באשר לצרכיו של המטופל ותלותו במטפל. לאחר שניתן פסק הדין בעע"מ 2190/06, נערך דיון בעתירה ונקבע כי פסק הדין יינתן על בסיס החומר המצוי בתיק. תמצית טענות הצדדים 9. לטענת העותרים, לאחר פטירת אשתו של העותר מס' 1, נותר העותר האדם היחיד הקרוב אל העותר מס' 1, והיחיד המכיר את צרכיו המיוחדים ואת סדר יומו, הכולל גם קיום מצוות דתיות והקפדה בנושא הכשרות. לטענתם, בין העותרים התפתחה מערכת יחסים מיוחדת, והעותר מס' 1 נקשר אל העותר ותלוי בו תלות מוחלטת. עוד טוענים העותרים, כי העותר מרגיע את העותר מס' 1, וכי עזיבתו עלולה לגרום לעותר מס' 1 נזק בלתי הפיך, עד כדי חשש ממשי לחייו. 10. לתמיכה בטענותיהם צרפו העותרים חוות דעת של ד"ר ח.מ.ד. בן אור, פסיכיאטרית, אשר ציינה כלדקמן: "יצחק קזימירסקי הינו ישיש בן תשעים הסובל ממחלות גופניות רבות ומדמנציה ברמה בינונית. לאחר פטירת אשתו הוא קשור בקשר רגשי אל המטפל הזר, היידן, עליו הוא סומך, שלמד עוד מאשתו איך לטפל ביצחק ומצליח לעשות זאת בצורה משביעת רצון. יצחק זקוק לדמות מטפל קבועה, והחלפתו של היידן במטפל אחר עלולה להפר את האיזון הגופני הרגשי וההתנהגותי שקיים היום". 11. לאור נסיבותיו של העותר מס' 1, טוענים העותרים, התעלמה המשיבה מהשיקולים ההומניטריים, והחלטתה אינה מתיישבת עם שיקול דעת הנתון לה על פי סעיף 3א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "החוק"). 12. לפיכך, ולנוכח טובת הקשיש, מבקשים העותרים מבית המשפט כי "יעשה שימוש בסמכותו הטבועה להאריך מועדים באופן שהמועדים הקבועים בסעיף 3 א' לחוק המתייחסים לתקופות שהיית העותר 2 בארץ ותקופות העסקתו אצל העותר 1 יוארכו תוך שימוש בסמכותו הטבועה לצורך כך". 13. המשיבה מתנגדת לעתירה. לטענתה, ההחלטות שניתנו בעניינם של העותרים הינן סבירות ואין מקום לסטות מהוראות החוק והנהלים, מקום בו העותר שוהה שלא כדין בישראל תקופה ארוכה של 9 שנים, ולא הסדיר את מעמדו מיום פטירת מעסיקו הקודם. דיון 14. סעיף 3א(א) לחוק קובע כי שר הפנים רשאי להאריך רשיון לישיבת ביקור שניתן לעובד זר, לתקופות שלא יעלו יחד על חמש שנים. סעיף 3א(ב) קובע חריג לכלל זה, ומעניק לשר הפנים שיקול דעת להורות על הארכת אשרת השהייה ועבודה של עובד זר בתחום הסיעוד מעבר ל-5 שנים, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי העובד עבד אצל אותו מעסיק סיעודי במשך שנה ברצף בטרם הגשת הבקשה, והשני, כי חוות דעת מקצועית הצביעה על כך כי הפסקת הטיפול של העובד תגרום לפגיעה קשה במטופל הישראלי. סעיף 3א(ג) קובע כי רשיונו של עובד זר, שמתקיימות לגביו הוראות סעיף 3א(ב), לא יוארך לאחר שחדל לעסוק בטיפול באותו מטופל ולאחר תום תקופה של חמש שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורשיון לראשונה. על פי הוראות חוק אלה, לא ניתן להיעתר לעתירה. העותר נכנס לישראל ביום 19.12.98, ושהה בישראל כעובד סיעודי, כדין, במשך למעלה מ- 6 שנים. ממועד פטירת מעסיקו, ביום 7.3.06, שוהה העותר בישראל שלא כדין. העותר שוהה בישראל תקופה כוללת של כ - 10 שנים ולפיכך מיצה זה מכבר את תקופת השהייה המקסימלית המותרת. כמו כן, הבקשה להסדיר את מעמד העותר כעובד סיעודי אצל העותר מס' 1, הוגשה לאחר שהעותר טיפל בעותר מס' 1 שלושה חודשים בלבד, במהלכם שהה העותר בישראל שלא כדין. לפיכך, ועל פי הוראות החוק ותנאיו, לא ניתן להאריך את משך שהותו של העותר בישראל. 15. לצד החוק, גובשו במשרד הפנים נהלים המסדירים את ניודם של העובדים הזרים ומעברם ממעסיק למעסיק. גם על פי נהלים אלה אין העותר זכאי להסדרת מעמדו. 16. כאמור בפירוט העובדות, ביום 13.5.08, לאחר שהוגשה העתירה, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2190/06 מדינת ישראל נ' בואנו גאמה ואח'. בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון, כי על אף הרגישות לצרכיהם של המטופלים הסיעודים, לא ניתן להרחיב את ההסדרים הקבועים בחוק ובנהלי המשיב, ולא ניתן להאריך את משך שהותו של העובד הזר הסיעודי, מקום בו לא מתקיימים התנאים האמורים בהם. בפסק דין זה נקבע, בין היתר, כדלקמן: "המחוקק ביקש לנהוג באנושיות כלפי מטופלים סיעודיים, ועל כן קבע - בשני צעדי חקיקה - מסגרת גמישה ומקלה. מסגרת זו אינה מתקיימת בענייננו. שני תנאים קבע המחוקק בסעיף 3א לחוק הכניסה לישראל... לשם הארכת רשיון ביקור של עובד זר בתחום הסיעוד לאחר חמש שנים. האחד - שבצדק כינתה אותו חברתי "אובייקטיבי", קרי, העסקת העובד בטיפול סיעודי לאותו מטופל ברציפות בשנה שבתכוף לתקופת ההארכה הנוספת, והשני "סובייקטיבי" - חוות דעת של גורם רפואי או סוציאלי מוסמך כי הפסקת העסקתו של העובד בטיפול תגרום פגיעה קשה במטופל. אין חולק כי בנידון דידן אין התנאי ה"אובייקטיבי" מתקיים... (פסקה א' לפסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). ... השיקול האנושי נלקח בחשבון בחקיקה הספציפית בנושא הסיעוד (קרי סעיף קטן 3א(ב). ואכן, תולדות החקיקה - שני תיקונים תכופים, שנה אחר שנה של חוק הכניסה לישראל, שנסקרו בחוות דעת חברתי, מעידים על רגישותו של המחוקק לנושא הסיעודי. התיקון מתשס"ד - 2004 (חוק הכניסה לישראל) (תיקון מס' 13) - איפשר את ההארכה השנתית ללא הגבלה לעובד סיעוד המועסק כדין (פסקה ה' לפסק הדין). ... ככל שהמדובר בחריג הכללי בס"ק (ג1)... לעניות דעתי לא לכגון דא נועד בוודאי, לאחר ההסדר הרחב בתחום הסיעודי שנקבע בשני תיקוני חקיקה. אציין כאן כי לטעמי, שהות בלתי חוקית כשלעצמה, במציאות הישראלית שכיבוד החוק בה אינו בדיוק מופתי ושרבות הפרצות בתחום הכניסה לישראל הבאות לפני בתי המשפט חדשות לבקרים, ומקום שתחום העובדים הזרים הוא מן הבולטים בקשיי האכיפה - צריכה להדליק נורית אדומה בולטת בפני בתי המשפט. אכן, קבע המחוקק בתחום הסיעוד, כאמור, הסדרים רחבי לב וגמישים, וכך יאה כדי לתת יד למטופלים נזקקים... לאחר שני תיקונים מרחיבים ומקלים לעניין עובדי הסיעוד שהגיעו לשיאם באפשרות להארכה שנתית ללא הגבלה, מסופקני אם יש לנו זכות לפרשנות מרחיבה עוד יותר, עד כדי הכשר בפועל, בכל הרצון הטוב, לעובד זר ששהה שלא כדין" (פסקה ו' לפסק הדין, ההדגשה אינה במקור - ש.ג). ובהמשך נקבע: "אין מאיתנו מי שרגיש יותר מזולתו למטופל הזקוק לסיעוד. כולנו בני אנוש - כך גם בתי המשפט המחוזיים, כך גם חברתי, כך גם משרד הפנים והפרקליטות. אך השלכות הרוחב לכגון דא רבות - באשר לעובדי סיעוד השוהים שלא כדין, וקשה מאוד לקבוע 'קריטריונים שמעבר לקריטריונים', כדי להסדיר מקרה שהוא בעליל בחינת 'מקרים קשים יוצרים משפט שאינו טוב'. איני רואה איפוא דרך, על בסיס שמירת החוק ועל בסיס שיוויוני, להסדרת מקרה זה ע"י שר הפנים. איני רואה גם אפשרות אמיתית לאמות מידה להחלת נוהל כללי, דבר שמציעה חברתי לנסותו, לעניין זה. הדעת נותנת כי בישראל לא מעט עובדי סיעוד בלתי חוקיים, והכרעה כפי שמציעה חברתי עלולה לפתוח התדיינויות לא מעטות" (פסקה ט' לפסק הדין). 17. בפסק דין מאוחר יותר, עע"מ 7113/07 מרגלית נמרודי ואח' נ' משרד הפנים, שב בית המשפט העליון על ההלכה לפיה, על אף ההכרה בצרכי המטופל הסיעודי, לא ניתן להאריך את תקופת השהייה של עובד סיעודי , אשר תנאי החוק אינם מתקיימים לגביו. וכך נקבע: "ניתן להבין כי המערערת 1 אכן נקשרה במטפלת בה ותלויה בעזרתה, אך המחוקק אשר ראה לנכון לאפשר הארכת תקופת שהייה של עובד סיעודי בארץ מתוך התחשבות בצורך הסיעודי המיוחד, קבע תנאים מגבילים להארכת תוקף רישיון השהייה בעבודה, והתנאי הוא כי 'העובד הזר הועסק במתן טיפול סיעודי לאותו מטופל, ברציפות, במשך השנה שבתכוף לפני תום תקופת ההארכה הכוללת'. כאשר העובד הועסק שלא על פי הארכות כדין, גזירת המחוקק על פי הסעיף האמור היא כי לא תינתן לו האורכה המבוקשת." דברים אלה תקפים גם במקרה דנן, ולא מצאתי כי ישנן נסיבות המצדיקות לאבחן את עניינו של העותר מס' 1 מההלכות האמורות. 18. אני ערה היטב למצבו של העותר מס' 1, לגילו המבוגר, להיותו נכה וניצול שואה, ולמצבו הרפואי והנפשי, כפי שפורט גם בחוות הדעת שהוגשה. אף על פי כן, לאור הוראותיו הברורות של החוק, ולאור פסיקתו המחייבת של בית המשפט העליון, לא מצאתי אפשרות להיעתר לעתירה. 19. לאור הנסיבות ההומניות ומצבו הרפואי והנפשי של העותר מס' 1, יוארך משך שהותו של העותר בישראל למשך 6 חודשים. בתקופה זו יוכלו בני משפחתו של העותר מס' 1 למצוא מטפל סיעודי אחר, אשר יחליף את העותר מס' 2, יקיים איתו תקופת חפיפה וילמד את צרכיו של העותר מס' 1. 20. סוף דבר - העתירה נדחית. על העותר לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 17.9.09. 21. אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםהסדרת מעמדמשרד הפנים