א. בקשת רשות ערעור על החלטותיו מיום 19.4.09 ו 23.4.09 של כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך, בתיק הוצל"פ מס' 0162080065, לפיה נדחתה בקשת המערער להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: כנגד המערער פתוחים 14 תיק הוצל"פ בסכום כולל של 1,800,000 ₪, לרבות שני תיקים שמקורם בחוב מזונות. המערער פנה להליכי פש"ר אך צו הכינוס והליך פשיטת הרגל בוטלו בהסכמת המערער שטען "מה שמטריד אותי במיוחד הוא חוב המזונות ואם ההפטר לא יחול עליו אז אכן אני מסכים לביטול ההליך" (פרוטוקול מ- 26.2.09 בפש"ר 1302/00). ביום 19.4.09 הגיש המערער בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים בה טען כי מצבו הכלכלי והבריאותי בכי רע והוא מתקיים מקצבת זקנה והשלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. המערער הציע לשלם לנושיו סכום של 50 ₪ לחודש. ביום 19.4.09 דחה רשם ההוצל"פ את בקשת החייב, וקבע כדלקמן: "עיון בפרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 26.2.09 מלמד כי הליך פשיטת הרגל בוטל בהסכמת החייב, נוכח העובדה שהתחוור לו כי לא ינתן הפטר על חובותיו למזונות. כעת עותר החייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, אלא שמצבת חובותיו בניכוי חובות המזונות עומדת על למעלה מ- 1,400,000 ₪. החייב מציע לשלם לנושיו סך של 50 ₪ לחודש שהינו סכום שאין בו בכדי לפרוע אף לא את הריבית הנצברת מידי חודש בגין החוב. בהתאם להלכה שנפסקה בבר"ע (ת"א) 20311/99 בעניין קאשי נ' בנק לאומי, תח-מח 99(2) 65535 (1999), שאושרה לאחרונה בבר"ע (ת"א) 2890/06 עזריה נ' אימפולייט בע"מ, תק-מח 2007(3) 7218 (2007), מקומו של חייב זה בהליכי פש"ר באשר הכרזתו כמוגבל באמצעים תביא להנצחת החובות נגדו ולא תועיל לחייב ולנושיו. בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי בקשתו סבור אני כי ראוי לחייב זה לחדש הליכי פשיטת רגל בהם החל באשר רק בעטיין ינתן פתרון נכון למצבו הכלכלי ואין מערכת ההוצל"פ מהווה תחליף לכך." המערער הגיש בקשה חוזרת בה טען כי אין לו יכולת כלכלית או עניין לנקוט בהליכי פשיטת רגל. המערער עתר כי רשם ההוצל"פ יפעל בהתאם לסמכותו, המקבילה לזו של הליכי פשיטת רגל, ולאור מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה של המערער, יאחד את תיקיו ויכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. ביום 23.4.09 דחה רשם ההוצל"פ גם בקשה זו בקובעו את הדברים הבאים: "החלטתי מיום 19.04.09 בעינה עומדת. טענת החייב כי אין לו עניין בהליכי פש"ר אינה צריכה לבוא על חשבון נושיו אשר היה ותיקיו יאוחדו, יזכו לקבל פרוטות מצו התשלומים שככל הנראה יקבע לו. מוצע לחייב לפנות ללשכה לסיוע משפטי לשם בדיקת זכאותו ליצוג ומימון אגרת כנ"ר במסגרת הליכי הפש"ר, כך וככל שימצא זכאי, תפתר בעיית המימון, הגם שלטעמי אינה במניין השיקולים המרכזיים שעל רשם ההוצל"פ לשקול בעת דחיית בקשת חייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. אציין עוד כי בית המשפט המחוזי לא סגר שעריו בפני החייב, היות וכפי שציינתי בהחלטתי דנן, ההליך בוטל שלא מחמת חוסר תום לב ו/או ניצול ההליכים לרעה ולכן אין סיבה מדוע לא ימשיך החייב ההליכים במסגרת בקשה זו." ההחלטות מיום 19.4.09 ו-23.4.09 הן נשוא הערעור שבפניי. ג. המערער מודה כי המקום המתאים לטיפול בחובות בסדרי גדול מסוג זה, הוא במסגרת הליכי פשיטת רגל. אולם לטענתנו, במאובחן מפסקי הדין אליהם הפנה רשם ההוצל"פ, כשמדובר בחייב שפנה להליכי פש"ר וההליך מוצה ובוטל, אין מקום לשוב ולהפנותו להליכי פשיטת רגל, ויש לתת לו מענה במסגרת הליכי ההוצל"פ. המערער טוען כי לאור גילו המבוגר ומצבו הבריאותי יכולתו הכלכלית מוגבלת ביותר ומשיקולים מערכתיים יש להעתר לבקשתו ולהכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. ד. המשיבה 1 טוענת כי המועד להגשת בר"ע על ההחלטה להכריז על המערער כחייב מוגבל באמצעים חלף זה מכבר, ואין לאפשר למערער לעקוף את המועדים הקבועים בחוק על דרך של הגשת בקשה חוזרת ובר"ע על ההחלטה שניתנה בגינה. המשיבה 1 טוענת כי אם מצבו הכלכלי של המערער דחוק, אזי יקבל סיוע והעלויות הכלכליות בהליך פש"ר אינן מהוות נימוק לקבלת בקשתו. בנוסף, המערער היה מצוי בהליכי פש"ר ובחר מיוזמתו לבטלם כדי לחמוק מחקירה והגשת דוחות. המשיבה 1 טוענת עוד, כי חוב המזונות אומנם לא נכלל במסגרת ההפטר בפש"ר, אך גם אם יוכרז החייב מוגבל באמצעים לא יכלל חוב המזונות בתיק האיחוד, ומצבו של המערער לא יטב. בנסיבות אלה, בדין הפנה רשם ההוצל"פ את המערער להליכי פש"ר. ה. המשיבה 13 טוענת כי לאור תיקון 29 שנכנס לתוקפו ביום 16.5.09, היה על המערער להפנות לבימ"ש השלום את הבר"ע שהוגשה על ידו ביום 22.6.09, ומשלא עשה כן דין הבר"ע להדחות מחוסר סמכות. לגופו של עניין, טוענת כי סכום של 50 ₪ שהציע המערער לשלם על חשבון חובו, אינו סביר במסגרת תיק איחוד, ולא יביא אפילו לפרעון הריביות הנצברות בתיק ההוצל"פ, בנוסף, אם מבקש המערער למצוא מפלט מחוב המזונות, הרי שגם הכרזתו כמוגבל באמצעים לא תועיל לו. ו. המשיבים האחרים לא התייצבו לדיון ו/או הודיעו כי הם משאירים את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. ז. חוסר סמכות - טענת המשיבה 13 בדבר חוסר סמכות בית משפט זה לדון בטענות המערער, דינה להדחות. תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט - 2008, נכנס לתוקפו ביום 16.5.09. בהתאם להוראות המעבר סעיף 80 (ב) ו (ב1) לחוק העיקרי, יחולו על ערעור שהוגש מיום התחילה ואילך. ברם, הערעור במקרה דנן, הוגש כבר ביום 4.5.09, בטרם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 29 ומכאן שהגשת הבר"ע לבית המשפט המחוזי נעשתה כדין. חלוף המועדים - מצאתי ממש בטענת המשיבה 1 לפיה דחיית הבקשה להכריז על המערער כמוגבל באמצעים והפנייתו להליכי פש"ר נעשתה כבר בהחלטה הראשונה מיום 19.4.09, ובהגשת בר"ע על ההחלטה בבקשה החוזרת, ללא הגשת בקשה להארכת מועד, עקף למעשה המערער את המועדים הקבועים בחוק. עם זאת, סבורה אני, כי במקרה זה מתקיימים הטעמים המיוחדים המצדיקים הארכת מועד, למרות שזו לא נתבקשה. ראשית, המערער מייצג את עצמו ואינו בקיא בהליכים המשפטיים. שנית, המדובר, באיחור בן ימים ספורים בלבד. שלישית, רשם ההוצל"פ בהחלטתו המאוחרת, נתן טעמים נוספים לדחיית הבקשה. ח. ולגופו של עניין, כידוע, בסוגיה זו היתה קיימת במשך שנים רבות מחלוקת בפסיקה, בין המצדדים בגישה לפיה בעניינם של חייבים שיכולת הפרעון של חובותיהם, איננה עומדת ביחס כלשהו לשיעור חובם הכולל, על רשם ההוצל"פ להפנותם להליכי פשיטת רגל (ראה: בר"ע (ת"א) 20311/99 קאשי נ' בנק לאומי (טרם פורסם, 15.4.99)) (להלן: "פרשת קאשי" ואח'). לבין התומכים בגישה לפיה לרשם ההוצל"פ אין סמכות להורות לחייב לפתוח בהליכים להכרזתו כפושט רגל (ראה: בר"ע (חי') 1808/07 שפושניק גיא נ' שפושניק שרית (טרם פורסם, 7.6.07) ואח'). במחלוקת פוסקים זו צרפתי דעתי לדעתו של כב' השופט בר-אופיר כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת קאשי וסבורה אני כי אין הצדקה להנצחת חובות החייב עד עולם. הליכי ההוצל"פ אינם מתאימים להליכים שעניינם חובות בסכומים גבוהים ומנגד יכולת פרעון נמוכה. בנסיבות אלה הפניית החייב להליכי פשיטת רגל בדין יסודה. עם זאת, הבהרתי, כי משמעות ההחלטה איננה חיובו של החייב לנקוט בהליכי פשיטת רגל, והחייב רשאי לכלכל צעדיו. ברצותו יגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל וברצותו ימשיך לנהל את ענייניו בגדרי תיק הוצל"פ פרטניים (בר"ע (ת"א) 2890/06 עזריה נ' אימפולייט (טרם פורסם, 15.8.07); בר"ע (ת"א) 1122/08 יוסף פרץ נ' א.מ. פנורמה 1997 בע"מ (טרם פורסם, 5.1.99)). במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, התשס"ט - 2008, חוקק סעיף 77א הקובע כדלקמן: "77א. יידוע בדבר פנייה להליכי פשיטת רגל - נוכח רשם ההוצאה לפועל, לאחר שבירר את יכולתו של החייב לקיים את פסק הדין במעמד חקירת יכולת, בירור או הבאה, כי אין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל, נגד החייב וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, ימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל; הרשם רשאי להורות על השהיית הליכי הוצאה לפועל, כולם או חלקם, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית המשפט לשם פתיחת הליכי פשיטת רגל." אך לאחרונה הזדמן לי בבר"ע (ת"א) 1323/09 נינה דוידאן נ' יעד פרזול בע"מ (טרם פורסם, 20.1.10) (להלן: "פרשת דוידאן") להביע דעתי בשאלה האם התיקון לחוק הכריע במחלוקת שהיתה קיימת בין בתי המשפט המחוזיים במחוזות השונים, שהשתקפה בפסקי הדין השונים שניתנו על ידם. בפרשת דוידאן קבעתי - לאחר סקירה נרחבת של הפסיקה, הצעות החוק ודברי הכנסת שהובילו לחקיקת החוק - כי מלשון החוק המפורשת, תכליתו ובהתאם לשיקול הדעת השיפוטי באשר לפרשנות הראויה, נראה כי המחוקק אמר את דברו, וקבע כי בהתקיים שני תנאים לפיהם אם רשם ההוצל"פ שוכנע כי אין תועלת בניהול הליכי הוצל"פ כנגד החייב ועוד שוכנע כי יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת - מוסמך רשם ההוצל"פ ליידע את החייב והזוכה בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, ועליו לדון לגופה בבקשת החייב להכרזתו כמוגבל באמצעים, ולשקול בנסיבות המקרה, האם לקבלה או לדחותה. ט. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, לא היה מוסמך רשם ההוצל"פ להפנות את המערער להליכי פשיטת רגל על יסוד הפער בין הסכום המוצע על ידי המערער לבין הסכום הכולל של חובותיו. רשם ההוצל"פ קבע גם כי יש לשוב ולהפנות את המערער להליכי פש"ר לאור השיקולים שהנחו את המערער להסכים לביטול הליכי הפש"ר, וכן על יסוד העובדה כי בימ"ש של פש"ר לא סגר שעריו בפני החייב. לגישתי, בהתאם לסעיף 77א' היה על רשם ההוצל"פ לבחון לגופה, את בקשת המערער להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, לחקור אותו על יכולתו, לקבוע האם בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה להכריז על החייב כחייב מוגבל באמצעים אם לאו, ואם התשובה חיובית, לקבוע צו חיוב בתשלומים חודשי, בהתאם. יש לציין, כי במקרה זה דעתי אינה נוחה, מהסכום שהוצע ע"י המערער, סך של 50 ₪, שהוא אכן סכום נמוך ובלתי סביר שאין בו אף כדי לפרוע ולו את הריבית הנצברת מידי חודש בגין החוב, כפי שציין בצדק רשם ההוצל"פ. כן לא סבירה בעיניי התנהלות המערער שברצותו פונה להליכי פש"ר וברצותו מבטלם וחוזר ופונה להליכי ההוצל"פ. עם זאת, סבורה אני, כי נסיבות אלה, כמו גם גילו, מצבו הבריאותי ומצבו הכלכלי של המערער, יבואו לידי ביטוי בבחינת יכולתו של המערער ובהחלטה האם להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים, אם לאו. לפני סיום יש לצייין, כי בדומה לפרשת דוידאן, סעיף 77א' כנוסחו לעיל, נכנס לתוקף רק ביום 16.5.09, קרי לאחר מתן החלטות הרשם נשוא ערעור זה. עם זאת, לאור המחלוקת שהיתה קיימת בפסיקה בסוגיה והעובדה שהחוק פורסם כבר בעת מתן ההחלטה, מצאתי גם אני לנכון ליתן החלטתי בהתאם לסעיף 77א', כאמור. י. סוף דבר - הערעור מתקבל. החלטות רשם ההוצל"פ מיום 19.4.09 ו 23.4.09 - שעל פיהן הופנה החייב להליכי פשיטת רגל - בטלות. התיק יוחזר לרשם ההוצל"פ אשר ידון לגופה בבקשת המערער להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. אין צו להוצאות בהליך שבפני. המזכירות תשלח העתק פסק הדין למערער ולמשיבים. ניתן היום, כ"ד ניסן תש"ע, 08 אפריל 2010, בהעדר הצדדים. הפטרחובפשיטת רגלמזונות