במכתב מיום 29.1.06 הודיע הנתבע לתובע על שלילת זכאותו לקצבת שאירים רטרואקטיבית, החל מיום 1.2.00, שכן, החל ממועד זה עודכן מצבו האישי מ"אלמן" ל"ידוע בציבור" של גב' נגרין אפרת, (להלן: "גב' נגרין"). על החלטה זו הגיש התובע את התביעה לבית הדין. 2. עובדות רקע שאינן שנויות במחלוקת: א. התובע, יליד 1965 הוא אב לשלושה ילדים. ב. בשנת 98 התאלמן התובע מאשתו זהבה ז"ל שהיא אם שני בניו - עידן ולירן. ג. עם פטירתה של אשתו, הגיש התובע תביעה לקצבת שאירים. הקצבה שולמה ע"י הנתבע החל מיום 1.7.98. ד. ביום 24.6.00 נולדה זיו, בתם המשותפת של התובע וגב' נגרין. ה. הגב' נגרין, הינה גרושתו של מר נגרין ולהם בת בשם מאי. ו. זכאות התובע לקצבת שאירים נשללה, כאמור לעיל, רטרואקטיבית, מ- 1.2.00. ז. ביום 1.9.05 חודשה זכאות התובע לקצבת שאירים, לאחר שהודיע לנתבע על שינוי מצבו המשפחתי, עקב ניתוק יחסיו עם הגב' נגרין. 3. במכתבו מיום 29.1.06, (נספח א' לכתב התביעה), הודיע הנתבע לתובע כדלקמן: "לבקשתך הנני לאשר כי זכאותך לקצבת שאירים נשללה החל מ-1.2.00 וזאת עפ"י הצהרתך כי הינך ידוע בציבור, חי חיים משותפים ולך בת משותפת עם גב' נגרין אפרת. כמו כן, נשללה זכאותך לתוספת השלמת הכנסה ששולמה בקצבת השאירים מ-2/02. הנני לציין כי עם שלילת זכאותך זו נזקף לזכותך זכות על חשבון מענקי נישואין להם היית זכאי. יתרת חובך נכון להיום: 39,668 ₪". סעיף 262 לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק"), קובע, כי אלמנה או אלמן שחזרו ונישאו, זכאותם לקצבת שאירים תפקע עקב נישואיהם מחדש. הלכה פסוקה היא, כי סעיף 262 לחוק חל גם על אלמן שחי עם ידועה בציבור ונקבע על פי סעיף זה, כי דינו כדין מי שנישא מחדש. כך נקבע בפסק הדין, עב"ל 686/05 סמדר בוארון פינק נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 28.3.07, (טרם פורסם),(להלן: "פס"ד בוארון"). הפלוגתא העיקרית בין הצדדים נוסחה על ידי באי כוחם בפתח הדיון מיום 3.9.08, כדלקמן: "הפלוגתא העיקרית שיש להכריע בה בתיק הינה האם התובע חי עם ידועה בציבור בתקופה הרלבנטית שהיא פברואר 2000 עד 1.9.05". לטענת התובע, הנתבע לא הוכיח כי הוא והגב' נגרין היו ידועים בציבור, בתקופה הרלבנטית והם אינם עונים על הקריטריונים הנדרשים לכך. לדידו, אין כל הוכחה כי הם ניהלו מערכת יחסים זוגית של ידועים בציבור. הם לא ניהלו משק בית משותף. התובע הדגיש, כי הוא וגב' נגרין נפרדו לתקופות ארוכות במהלך התקופה הרלבנטית ולא התגוררו יחד, אלא חודשים ספורים בלבד. עוד נטען על ידו, כי הם ניהלו חשבונות בנק נפרדים וכל אחד דאג לצרכי מחייתו, תוך הפרדה מוחלטת. לטענת ב"כ התובע, בהתאם לסעיף 238 לחוק, נקבעה אמת מידה - תקופה בת שנה של חיים יחדיו לקביעה ולשלילת מעמד של ידועים בציבור. לדידו, משהתובע והגב' נגרין לא חיו יחד תקופה רצופה של שנה, הרי שאין לראותם כ"ידועים בציבור". טענה נוספת שהעלה ב"כ התובע לחלופין היא, כי בכל מקרה, מדובר בשיהוי רב וחוסר תום לב מצד הנתבע בכך שהודיע רק בשנת 2006 על שלילה רטרואקטיבית של הקצבה משנת 2000, זאת, כאשר התובע נחקר ע"י חוקר המוסד עוד בשנת 2003. לכן, לדידו, היה על הנתבע להפעיל שיקול דעת ולא להורות על הפסקת הזכאות לקצבה. לחילופי חילופין, טען ב"כ התובע כי מאחר ושינוי ההלכה בנדון נעשה בפסק דין בוארון, קרי בשנת 2007, הרי שאין להפעיל את ההלכה בעניינו. בתמיכה לגירסתו, הגיש התובע תצהיר מטעמו וכן הוגש תצהירה של הגב' אפרת נגרין. הן התובע והן הגב' נגרין נחקרו על תצהיריהם, לרבות על נספחי התצהירים. לטענת ב"כ הנתבע, יש לראות את התובע ואת הגב' נגרין כמי שהיו ידועים בציבור בתקופה הרלבנטית. הם ניהלו אז מערכת יחסים אשר כללה מגורים משותפים וקיום משק בית משותף, כפי שעולה בפירוש גם מהודעות שמסרו לחוקר מטעם הנתבע, (מוצגים נ/1, נ/2 ו-נ/4). דיון והכרעה באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק, כי מדובר במבחן כפול: ראשית- יש לבחון האם בני הזוג מקיימים חיי משפחה, היינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על נאמנות ומסירות המעידה על קשירת גורל לחיות חיים משותפים. שנית- האם הם מקיימים משק בית משותף, לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג ומקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים, (דב"ע 37/97-6, פוגל נ' מבטחים, פד"ע לב' 372). ומהו משק בית משותף? בסוגיה זו נפסק: "משק בית משותף אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים חיי משפחה במשק בית משותף אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג. מהו משק בית משותף? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה על ידי השופט ברנזון בע"א 621/69... בעמ' 619: 'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה לינה הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו..." היינו הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש, וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה אם יש לבני הזוג חשבון נפרד". (ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מג(1) 431), (להלן: "פסק דין מנדלסון"). שוכנעתי, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, (מחודש 2/00 ועד 1.9.05), התובע וגב' נגרין חיו כידועים בציבור וניהלו משק בית משותף. למסקנתי זו הגעתי בעיקר בהסתמך על ההודעות שמסרו התובע וגב' נגרין לחוקר מטעם הנתבע, (מוצגים נ/1, נ/2 ו-נ/4). שוכנעתי, כי הודעות אלו, הינן אותנטיות והדברים שנמסרו לחוקר באותה עת על ידי התובע וגב' נגרין משקפים את המצב העובדתי לאשורו. בהודעה לחוקר נ/1, מיום 14/4/03, עמוד 1 שורה 17, נשאל התובע כמה זמן גב' נגרין גרה איתו. התובע ענה כדלקמן: "בערך 4 שנים. בתקופה בה עבדתי בעבודות שירות שנינו כעיקרון גרנו יחד, אבל אני לא זוכר אם לפי החוק זה היה מותר". גם הגב' נגרין מסרה הודעה לחוקר באותו יום ובהודעתה לחוקר - נ/4, ציינה אף היא, בעמוד 2 שורה 5, כי היא והתובע חיים יחד "פחות מארבע שנים". בהמשך היא מציינת כי: "אני מבשלת עבורו, עבור כל המשפחה וכן כביסה וכל מה שצריך בתפקוד הבית", (עמוד 2 לנ/4, שורה 17). גם בהודעה לחוקר נ/2 מיום 2.6.05, (עמ' 2 שורה 14 ואילך), מוסר התובע לחוקר כדלקמן: "בפועל כיום גרים אתי בדירה אפרת נגרין שהיא בת זוג שלי מזה 5 שנים שאנו בני זוג, כאשר בעבר היו תקופות של פרידה וחזרה לפי המצב שלנו. אפרת מקבלת מזונות בגין נישואיה הראשונים, עובדת כמטפלת בקשישים משרה חלקית מטעם חברת דנאל ברמת גן...בנוסף גרים כאן איתנו בדירה מאי שהיא הבת של אפרת וזיו בת ה-5 שהיא הילדה המשותפת שלנו. אני ואפרת כאמור בני זוג לכל דבר ועניין ואנו חיים כאן בדירה מזה 5 שנים. יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות טובות כמו כל זוג". (ההדגשה שלי - א.ל.). לעניין הוצאות אחזקת הבית, ציין התובע בהודעתו לחוקר נ/2 מיום 2.6.05, (עמוד 3 שורה 19 ואילך): "אנו חיים מדמי המזונות של אפרת כ-950 ₪, שכר עבודתה- כ-1300 ₪ ועוד מקומבינות שלי שלא צריך לפרט כדי לשרוד". גם גב' נגרין מציינת בהודעתה לחוקר (נ/4) עמ' 1 שורה - 16, בתשובה לשאלה מהן ההכנסות בבית, כי: "1000 ₪ שלי מזונות עבור הילדה שלי מביטוח לאומי, קצבת שאירים והשכר שמקבל" (התובע - א.ל.) "עבור העבודה במונית". מההודעות לחוקר, לרבות מהציטוטים לעיל, עולה, כי מתקיימים בתובע ובגב' נגרין שני התנאים להכרה בהם כידועים בציבור: התמונה העולה היא שהתובע וגב' נגרין קשרו את גורלם בתקופה הרלבנטית זה בזו למערכת יחסים זוגית, תמיכה זה בזו וקיום משפחה מורחבת משותפת הכוללת גם את בניו של התובע וגם את בתה של הגב' נגרין מנישואיה הקודמים ואת בתם המשותפת. כמו כן, עולה מהודעותיהם לחוקר, כי הם קיימו משק בית משותף: הם גרו תחת קורת גג אחת, כל אחד מהם תרם את חלקו מכספו או מטרחתו ועמלו. גב' נגרין תרמה לשיתוף את הכנסתה מעבודתה במשרה חלקית בחב' דנאל וכן את כספי המזונות שקיבלה עבור בתה. היא בישלה, כיבסה וביצעה כל מה שצריך לתפקוד הבית. התובע עשה לטענתו את הקניות לבית והיה אחראי על התשלומים השונים. מדובר בתמונה משפחתית המצביעה על שיתוף במאמצים ואמצעים לשם קיום צרכי בני הבית. העובדה שלתובע ולגב' נגרין לא היו חשבונות בנק משותפים, לא מעלה ולא מורידה. (בהקשר זה, ראה בנדון, הציטוט מפס"ד מנדלסון לעיל). 9. התובע וגב' נגרין הדגישו בתצהיריהם ובעדותם, כי במערכת היחסים ביניהם, היו מריבות תכופות ואלימות שבעטיין נותק הקשר ביניהם לחודשים רבים בתקופה הרלבנטית. בהקשר זה, מקובלת עלי עמדת הנתבע המועלית בסיכומיו, (ס' 11 לסיכומים), כי עצם העובדה שלמרות כל המריבות והפרידות הזמניות בין התובע לגב' נגרין, הם חזרו כל פעם לחיות זה עם זו וניסו לשקם את מערכת היחסים ביניהם, מצביעה על כוונתם לחיות ולבנות יחד חיים משותפים משופרים כבני זוג קבועים לכל דבר וענין. כך נקבע גם בהמ' (חי') 1387/85 אבו נ' אבו פ"מ תשמ"ז (2) 31, 38, לגבי ידועים בציבור: "וכמו לגבי בני זוג נשוי שאין לטעון שמריבות רבות גורמות לביטול הנישואין, אף לגביהם לא חרגו היחסים מאלה של זוג נשוי". עוד יצויין, כי הגם שהתובע וגב' נגרין נפרדו מפעם לפעם לתקופות כאלו ואחרות, הרי ששוכנעתי שפרידות אלו לא היו פרידות ממשיות וגב' נגרין חזרה שוב ושוב להתגורר עם התובע כדי לשמור ולשקם את התא המשפחתי שיצרו יחד. יוצא איפוא, שלא היתה במקרה דנן "כוונה לפירוד ממשי" ולכן, אין מניעה, למרות הפרידות הזמניות, להכיר בהם כידועים בציבור. (לענין פרידה של ממש, ראה ע"ע 209/05 דוד שטיינר נ' הממונה על תשלום הגמלאות, פסק דין מיום 12.1.06, טרם פורסם). 10. בעדותם בפני בית הדין, שינו התובע וגב' נגרין את הגירסה העולה מהודעותיהם לחוקר הנתבע ואף הכחישו את הדברים שנרשמו מפיהם בהודעותיהם. בעדויותיהם בבית הדין נתגלו סתירות רבות. בנסיבות העניין, שוכנעתי להעדיף את הגירסה העולה מההודעות לחוקר על פני העדויות הסותרות בעת הדיון בבית הדין, שהיו מגמתיות וניתנו במועד מאוחר יותר. להלן התייחסות למספר סתירות בין עדות התובע ועדותה של הגב' נגרין בבית הדין לבין הודעותיהם לחוקר הנתבע וכן סתירות בין עדויותיהם, בינם לבין עצמם: א. התובע הופנה בחקירתו הנגדית להודעתו לחוקר נ/2, מיום 2.6.05, עמ' 2 שורה 6, בה ציין כי גב' נגרין היא בת זוגו מזה 5 שנים. הוא סתר את דבריו בחקירתו הנגדית, (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-5): "ת. אני לא אמרתי דבר כזה שאנו בני זוג. אני לא אמרתי דבר כזה. ש. אבל אתה חתמת על עמוד זה? ת. לא קראתי מה שכתוב שם והוא גם לא הקריא לי. גם אם אמרתי שאנו חיים חמש שנים זה חמש שנים בסך כללי גדול אבל חמש שנים אלה זה לא חמש שנים". בהמשך חקירתו, הופנה התובע שוב להודעתו לחוקר, (נ/2), בה ציין כי הוא וגב' נגרין בני זוג לכל דבר, (עמוד 2 שורה 16). בענין זה השיב התובע בחקירתו, (עמוד 11 לפרוטוקול שורה 8): "ת. מה זה? מה זה? ש. "מפנה אותך לשורה 16 עמ' 2 לחקירה... ת.זה לא מילים שלי. בחיים לא הוצאתי מילים כאלה בעל פה. ... ת. מה זה השטות הזאת? החוקר הזה שיהיה בריא. אני לא אמרתי את זה. הוא כתב את זה בדרך שלו. אפילו לא ראיתי את החקירה הזאת. ש.אתה הסתמכת על החקירה הזאת בכתב תביעתך אז למה לא ביקשת לתקן את זה? ת.מי יתקן לי את זה? יאמרו לי אבל אתה אמרת את זה. אז מה אני אגיד לו? איזה סילופים ריבונו של עולם...". ב. בחקירתו הנגדית, כשהתבקש התובע לתאר את הקשר שהיה לו עם גב' נגרין בתקופה הרלבנטית, (עמוד 10 לפרוטוקול, החל משורה 21), הוא השיב באופן מגמתי ובוטה: ת... "אויר" אבל ליד הילדה צריך להראות שאנחנו הורים טובים כדי שהילדה לא תפגע מזה". זאת כאמור בניגוד לאמור בהודעתו לחוקר נ/2 בעמוד 2 שורה 16: "אני ואפרת בני זוג לכל דבר ועניין וחיים כאן בדירה 5 שנים. יש תקופות יותר טובות ויש תקופות פחות טובות כמו כל בני זוג". ג. התובע העיד בבית הדין, (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 5), כי גם בזמן שנתן את ההודעה לחוקר, (נ/2), בה טען כביכול כי גב' נגרין היא בת זוגו, "היא בכלל הייתה אצל אמה" ובכל זאת לטענתו, הוא השתמש בפני החוקר במונח "בת זוג שלי". לעומת זאת, בהודעה לחוקר, (נ/2 עמוד 3 שורה 1), מציין התובע בתשובה לשאלה האם הוא וגב' נגרין נפרדו, כי: "כן הרבה פעמים, כל פעם משהו אחר, כיום כפי שאתה רואה אנו שוב יחד". (ההדגשה שלי - א.ל.). ד. בהודעתה לחוקר הנתבע - נ/4, עמוד 2 שורה 17, מציינת גב' נגרין כי היא: "מבשלת עבורו, עבור כל המשפחה וכן כביסה וכן כל מה שצריך בתפקוד הבית". לעומת זאת, בעדותו בפני בית הדין, ציין התובע בעמוד 6 לפרוטוקול, שורה 3, גירסה חדשה הסותרת את עדותה של הגב' נגרין ושונה לחלוטין: "ש. ...יש כביסות וצריך לבשל וכו'. הדברים האלה היו בבית? ת.היו. את זה אני עשיתי ולא מישהו אחר. ש.אתה בשלת? ת.היה לי חבר ערבי שגר אצלי בבית שעשה כביסה בישול ואוכל. כשהכרתי את אפרת הייתי גר ברמת גן. זה היה ברמת גן. אחרי זה עברתי חזרה לדירה שלי בפרדס כץ, דירה עם אשתי הראשונה ז"ל. לא כתבתי בתצהיר כי לא שאלו אותי. עכשיו אתם שואלים אותי אז אני עונה". ... ש.מי בישל, מי גיהץ וכו'? ת. אנחנו אוכלים בחוץ אצל אמא שלי וכמעט ולא אוכלים בבית וגם היום לא. אני ניקיתי, הילדים וחברים וחברות. בתקופה שהיא גרה איתנו היא ניקתה. היא יכולה לא לנקות?". (ההדגשה שלי - א.ל.). ה. בהודעה לחוקר נ/2 מציין התובע בעמוד 3 שורה 11: "אנו חיים מדמי המזונות של אפרת כ-950 ₪, שכר עבודתה כ-1300 ₪, ועוד מקומבינות שלי שלא צריך לפרט כדי לשרוד". לעומת זאת, בעדותו בפני בית הדין בעמוד 8 לפרוטוקול שורה 22, הוא מעיד גירסה סותרת לחלוטין: "ש. בעצם היה גם תרומה מהמזונות של אפרת למשק הבית לילדים ולאוכל? האוכל במקרר נקנה גם מהכסף של המזונות ששולם לבת של אפרת? ת. לא. אני קניתי את כל האוכל. אפרת דאגה מהכסף של המזונות לקנות לבת המשותפת ולבת שלה לקנות להן בגדים ומה שהן צריכות. ... ש. אבל אמרת לחוקר שאתם חיים מדמי המזונות של אפרת ומשכר עבודתה וגם מקומבינות שלך, אז למה זה לא משק בית משותף? ת. אני אמרתי לחוקר שבכסף של אפרת במה שהיא מתפרנסת ומקבלת מזונות זה הולך לה ולבנות. לשמפו שלהן הד אנד שולדרס. מה שאני הבאתי זה הלך למשכנתא וכלכלת הבית. הבית הוא שלי ושל הילדים שלי. הוא רשם את זה איך שהוא רצה. מה שהוא רשם זה לא המילים שלי. הוא שרבט מה שבא לו". ו. בהודעתה לחוקר נ/4 משנת 03' מציינת גב' נגרין כי היא גרה ברח' הרב ברוט בבני ברק קצת פחות מ-4 שנים, (עמ' 2 שורה 4). לעומת זאת, בעדותה בבית הדין, בעמוד 17 לפרוטוקול שורה 17, היא משנה את גירסתה וטוענת: "במהלך ההיריון חייתי שם תקופה מאוד קצרה וחודש אחרי הלידה החלה האלימות ולכן אני כבר לא חיה שם. אחרי שאלי השתחרר מבית נועם-לשיקום, ניסינו שוב. סך הכל בכללי עם כל התקופות אולי בערך 9 חודשים גרתי ברח' ברוט, במפוזר". וכשעומתה שוב עם הדברים שאמרה לחוקר הנתבע השיבה העדה תשובה מתחמקת, (עמוד 19 לפרוטוקול, שורה 4): "ת.אני לא זוכרת שאני אמרתי מילה כזאת שאני חיה איתו פחות מ-4 שנים. לא זוכרת שאמרתי מילה כזו." ז. בהודעתה לחוקר (נ/4 ) נשאלה גב' נגרין אילו הכנסות יש בבית וכאמור לעיל היא פירטה, (עמוד 1 שורה 16): "1000 ₪שלי מזונות עבור הילדה שלי מביטוח לאומי, קצבת שאירים והשכר שמקבל עבור העבודה במונית". לעומת זאת, בעדותה בפני בית הדין, (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 16), היא מתחמקת מהודעתה לחוקר בנדון וטוענת: "ת. אני לא זוכרת על מה החוקר בדיוק דיבר אתי. ח. לשאלת בית הדין, מי בישל, מי כיבס, ציינה גב' נגרין בעדותה בעמ' 20 לפרו' שורה 18, כי: "לפעמים באתי ומדי פעם הכנתי להם אוכל והפעלתי מכונה". בעדותה זו, היא סותרת את האמור בהודעתה לחוקר נ/4, (עמוד 2 שורה 17), כי: "אני מבשלת עבורו ועבור כל המשפחה וכן כל מה שצריך בתפקוד הבית". 11. שוכנעתי להעדיף את דברי התובע והגב' נגרין כפי שנמסרו לחוקר הנתבע על פני הכחשותיהם בנדון בבית הדין. הנני קובעת בזאת, על סמך הראיות שהובאו בפני, לרבות ההודעות לחוקר הנתבע, כי התובע וגב' נגרין חיו כידועים בציבור בתקופה הרלבנטית, מחודש 2/00 ועד 1.9.05. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי לא להאמין לעדים המעידים בפניו, כאשר עולות סתירות מהותיות בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד. דברים שנאמרו בהודעה לחוקר יכולים לסייע בהתדיינות כדי לעמוד על מהימנות העד, ולכן סתירה בין עדות ובין הודעה יש ליישב ולהסביר, (דב"ע מא/72-0, פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב' 309, 314). במקרה דנן, התובע וגב' נגרין לא יישבו כלל את הסתירות בין הודעותיהם לחוקר לבין עדותם בבית הדין. כבר נפסק בדב"ע מח/0-42 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' עמ' 471, 473, כי: "ביה"ד רשאי להעדיף דברי המערער לחוקר המוסד לביטוח לאומי על פני דברים שאמר לפני בית הדין, מה עוד שגירסותיו של המערער בבית הדין הן גרסאות מאוחרות ומשופצות". הנה כי כן, ומשלא ניתן כל הסבר לסתירות המהותיות בין האמור בהודעות התובע וגב' נגרין לחוקר לבין עדויותיהם בפני בית הדין, נקבע בזאת כי הגירסה שנמסרה במהלך העדויות בפני בית הדין מהווה גירסה משופצת שנולדה כדי לסייע לתובע בתביעתו וזאת, בניגוד לגירסה שנמסרה לחוקר הנתבע, שהיתה ספונטאנית וראשונית, וסביר יותר שהיא קרובה יותר לאמת. 12. מועד פקיעת הזכאות לקצבת השארים: כאמור בפסק הדין לעיל, נקבע כי התובע וגב' נגרין חיו כידועים בציבור בתקופה הרלוונטית, מ- 1.2.00 עד 1.9.05. ביוני 05' הודיע הנתבע לתובע, כי נשללת זכאותו לקצבת שאירים רטרואקטיבית מחודש פברואר 2000 ונוצר לו חוב עקב כך, שעליו להשיב לנתבע. בשלב זה, יש לבחון האם כדין נקבע יום 1.2.00 כמועד פקיעת זכאות התובע לקצבת שאירים? בהקשר זה, לגבי מועד פקיעת הזכאות לקצבת שאירים, קובע פסק דין בוארון: "...מעמד הידועה בציבור לא נקבע מלכתחילה כי אם בדיעבד לאחר פרק זמן של חיים משותפים עם בן הזוג. לפיכך, אף כי חיים משותפים כבני זוג לכל דבר, משך תקופה מסוימת, מעידים על המצב מלכתחילה, הרי שהזכאות למענק במקום קיצבה, צריכה לקום לא מאותו מועד תחילי, אלא לאחר פרק זמן של תקופת זמן של תקופת חיים יחדיו בפועל. בהגדרת אלמנה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, נקבעה בעיקרו של דבר תקופה בת שנה של חיים יחדיו לקביעה ולשלילת מעמד ידועה בציבור. משזוהי אמת המידה החוקית יש לקבוע לענייננו כי לאלמנה הידועה בציבור קמה החובה, נוכח השינוי המשמעותי שחל בחייה, בהקמתה בית עם הידוע בציבור, להודיע על השינוי במעמד תוך שנה מהיום בו הפכה לידועה בציבור", (סעיף 11 לפסק הדין). וכן: "אשר לעובדות העולות מתיק עב"ל 602/05 בעניינה של הגב' קריב, במקרה זה מועד חתימת בני הזוג על הסכם המעגן, בין היתר, את אופי מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, ביום 1.8.02 הוא המועד בו הם החלו למעשה לחיות יחדיו והוא המועד ממנו יש לקבוע כי בני הזוג נחשבים כידועים בציבור לכל דבר. אולם המועד בו היה מקום להפסיק את תשלום קצבת השאירים לגב' קריב ולהמירה במענק הינו, לאור האמור לעיל, רק שנה לאחר מכן, דהיינו 1.8.03", (סעיף 19 לפסק הדין)(ההדגשות שלי - א.ל.). טענת הנתבע, כי יש למנות את התקופה בה חי התובע עם גב' נגרין כידועים בציבור מ-1.2.00, לא נשללה. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם הודעת התובע לחוקר הנתבע (נ/2- עמוד 2, שורה 6). כיוון שכך, יישום המצוטט לעיל מפסק דין בוארון, בענייננו, מביא למסקנה שהמועד בו היה על הנתבע להפסיק את תשלום קצבת השאירים לתובע, הינו שנה לאחר תחילת חייו המשותפים של התובע עם גב' נגרין כידועתו בציבור, דהיינו שנה לאחר 1.2.00, קרי החל מ- 1.2.01. 13. סיכומו של דבר, נקבע בזאת כי התובע וגב' נגרין חיו כידועים בציבור בתקופה הרלוונטית, מ- 1/2/2000 ועד 1/9/05. לפיכך, לאור הלכת פסק דין בוארון, חלות על התובע הוראות סעיף 262 לחוק, המורות על פקיעת זכאותו לקצבת שאירים בתקופה הרלוונטית. לגבי המועד בו היה מקום להפסיק את תשלום קצבת השאירים לתובע, נקבע בזאת, בהסתמך על הלכת בוארון, כי מועד זה הינו 1.2.01 ולא 1.2.00, כפי שנקבע ע"י הנתבע. על הנתבע להפחית את חוב התובע בהתאם, בשל הקצבאות בגין חודשים פברואר 2000 עד פברואר 2001, שהוא נדרש להחזירן שלא כדין. תשומת ליבו של הנתבע מופנית לסיפא של פסק דין בוארון, לפיה, מן הראוי שהמוסד יפעיל שיקול דעתו על פי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי "ולא ימהר לגבות" את חוב הגמלה מהתובע, שכן התובע המשיך לקבל את הקצבה בהתאם להלכת פריימן ששונתה בדין, רק בפסק דין בוארון ב-28.3.07. אין צו להוצאות. 14. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. ניתן היום ח' באב, תשס"ט (29 ביולי 2009) בהעדר הצדדים. א. לקסר, שופטת אלמנות / אלמניםקצבת שאריםידועים בציבור