תעריף אבטחת מוסדות חינוך רקע כללי: לפנינו תביעה שהגיש מר ישעיהו הירשהורן (להלן "התובע") כנגד חברת בן בטחון (1989) בע"מ (להלן "הנתבעת") לתשלום דמי חגים, תוספת וותק, פיצוי בגין אי ביטוח פנסיוני, השבת ניכויים מהשכר, החזרי הוצאות נסיעה, דמי הבראה, דמי חופשה, שכר בגין ימי "רענון" והפרשי שכר. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שרותי שמירה ואבטחה. הנתבעת הינה זכיינית למתן שירותי אבטחת מוסדות חינוך של החברה למשק וכלכלה (להלן "משכ"ל") של מרכז השלטון המקומי במועצה האזורית עמק חפר. התובע הועסק על ידי הנתבעת כמאבטח במוסד חינוך בעמק חפר מחודש 8/98. התובע עדין מועסק בנתבעת והינו עובד בשכר (שעתי). מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מטעם הנתבעת העיד מר אלון בולדו- סמנכ"ל התפעול בנתבעת. דיון והכרעה: היקף משרה: לטענת התובע עבד בהיקף של 78% משרה. הנתבעת הודתה בקדם המשפט כי שיעור משרתו של התובע היה 78% (עמ' 2, ש' 4), על בסיס שיעור משרה זה ערכה את חישוביה בתצהיר מטעמה. לראשונה טענה הנתבעת בסיכומיה כי שיעור משרתו של התובע הינו 68%. משהודתה הנתבעת בשיעור משרה של 78% ומשערכה חישוביה על בסיס שיעור משרה זה, וכן משטענה לראשונה לשיעור משרה אחר בסיכומיה בלבד, אני קובעת כי שיעור משרתו של התובע עומד על 78%. דמי חגים: לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו דמי חגים מעולם. לטענתו זכאי אף לימי חג החלים בשבת. לטענת הנתבעת, משעבד התובע במוסדות חינוך, לא עבד יום לפני ויום אחרי החג ובנסיבות אלו לא זכאי לדמי חגים. לשונו של סעיף י"א לצו ההרחבה בענף השמירה, שפורסם ביום 30.12.73, הינה כדלקמן: 1. כל העובדים יקבלו חופשה בתשלום ל-10 ימי החג הבאים...3. יום חג שיחול בשבת- ישולם עבורו." בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, התובע זכאי ל-10 ימי חג בשנה ללא תנאי שלא נעדר מהעבודה יום לפני ויום אחרי החג. כמו כן זכאי לתשלום בגין יום חג החל בשבת. לטענת התובע, העדרויותיו יום לפני ויום אחרי החג היו בשל היות עבודתו "צמודה" לזמני פעילות בתי הספר. לטענתו כשהתבקש לעבוד בסמוך לחג במקומות עבודה אחרים- עבד. בנוסף טען התובע כי לא שולמו לו דמי חגים גם עבור ימי העצמאות, למרות שעבד בסמוך להם. משלא חלה על פי הוראות צו ההרחבה בענף השמירה מיום 30.12.73 חובה לעבוד בסמוך לחג, מתקבלת תביעתו לדמי חגים. התובע תבע 9 ימי חג בשנה. התובע זכאי בגין רכיב זה לסך של 8,000 ₪ (20.35 ₪ X8 שעותX 9 ימים X 7 שניםX78% משרה). הפרשי שכר: לטענת התובע הנתבעת מחוייבת לשלם שכר בסיס שעתי בתעריף שנקבע על ידי משכ"ל. הנתבעת החלה לשלם תעריף זה רק מחודש 11/06, משכך זכאי התובע להפרשי שכר לתקופה מחודש 4/01 עד 10/06. לטענת הנתבעת התובע מקבל שכר כמוסכם עימו. התובע הביא לתמיכה בטענותיו את חוזר "הוראת שעה משקי" (נספח ט"ו לתצהיר התובע) ואת טבלת מרכיבי השכר והתוספות הנוספות המשולמות לפי העניין לעובדי שמירה ואבטחה (נספח ט"ז לתצהיר התובע), שניהם מיום 25.7.07. לטענתו, מהתחייבות הנתבעת כלפי משכ"ל נגזר חוזה לטובת צד ג'- התובע. לטענתו, חובה זו הופרה על ידי הנתבעת בדרך של עריכה מניפולטיבית של תלושי השכר על ידי הנתבעת. התובע טוען כי נספחים ט"ו- ט"ז לא היו הראשונים מסוגם במועדים הרלבנטיים, אלא מהווים "עדכונים" למסמכים דומים קודמים, שכן החובה לשלם לתובע שכר יסוד כנקבע על ידי משכ"ל, לא החלה בחודש 11/06. אלא שהתובע לא מביא אסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את טענתו לגבי המועדים הרלבנטיים לתביעה. אין זה מתפקידו של בית הדין להקיש בדרך של ספקולציות והנחות כאלו ואחרות לעניין תקופות שלא הובאו לגביהן ראיות שתומכות בטענות התובע. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא צרף מסמך המעיד על התעריף לו טען, התובע לא המציא העתק של החוזה לטובת צד ג' שלטענתו נגזר ולא הוכחה טענתו כי רכיב הנסיעות ששולם לו הוא למעשה הפרש השכר הנתבע. פנסיה: לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה, זכאי לביטוח בפנסיה מקיפה: 6% בגין גמל ו- 4% על חשבון פיצויי פיטורים. לפיכך זכאי לפיצוי בגין אי ביטוח בפנסיה מקיפה עבור 7 שנות עבודתו עובר להגשת התביעה. לטענת הנתבעת, לאורך כל תקופת העסקתו סרב התובע לניכוי חלקו עבור ביטוח פנסיוני. בנסיבות אלו לא יכולה הייתה הנתבעת להפריש לתובע את חלקה. הנתבעת אינה מתנגדת להפריש לתובע הפרשות לקרן פנסיה, בכפוף להסכמת התובע להעברת חלקו. לטענתה, התובע זכאי לכל היותר להפרשות בשיעור של 6%. לפי ההלכה הקיימת, משלא הפריש מעסיק את ההפרשות לקופת הגמל - עליו לשלם לעובד ישירות את אותן הפרשות בשל הנזק שנגרם לעובד (ע"ע 324/05 אצ'לדייב - עמישב, פסק דין מיום 27.3.06). על פי ההסכם הקיבוצי ותוספת תש"ס, על המעסיק להפריש לזכותו של העובד סך של 6% משכרו לקרן פנסיה. לאור פסק דין אצ'לדייב, יש לפצות את התובע בגין שווי מכפלת השכר המבוטח באחוזי הביטוח שלא הועברו לקרן הפנסייה במועד. התביעה הוגשה בחודש מאי 2008 ולכן החישוב לגבי השכר הקובע לפנסיה הוא מחודש יוני 2001 ואילך, נוכח הוראות ההתיישנות. ב"כ התובע בחישוביו כלל תחשיבים מחודש אפריל 2001, כך שברור שהחישוב מתייחס לתקופה שמעבר לתקופת ההתיישנות. הנתבעת לעומת זאת חישבה את השכר שממנו נגזר חישוב הפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה החל מחודש יוני 2001, דהיינו, תחילת התקופה שממנה ואילך נספרות 7 השנים של ההתיישנות. חישוביה של הנתבעת מקובלים עלינו ומשכך ישולם לתובע סך של 13,141 ₪ כפיצוי על אי הפרשה לקרן פנסיה. תוספת וותק: לטענת התובע לא שולמה לו תוספת וותק מעולם. לטענתו ביום 25.7.07 הוציא החשב הכללי במשרד האוצר, ד"ר (רו"ח) ירון זילכה, חוזר "הוראת שעה משקי" (נספח ט"ו לתצהיר התובע) לפיו עובד שמירה זכאי החל משנת עבודתו השנייה, לתוספת וותק בסך 29 אגורות לשעה. לאור זאת זכאי לתוספות ותק עבור 7 השנים שקדמו להגשת התביעה לפי 29 אגורות לשנה השנייה, 58 לשנה השלישית, 87 לשנה הרביעית, וכו'. לטענת הנתבעת התובע קיבל תוספות העולות על שווי תוספת הוותק כאמור בצו ההרחבה. לעניין תוספת הוותק, התובע, כאמור, צרף לתצהירו את הוראת שעה משקי של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי המתייחס להוראות החשב הכללי מיום 25.7.07, כאשר נציג הנתבעת נדרש לחתום על מסמך התחייבות לתשלום שכר ותוספות לעובדי השמירה (נספח ט"ז). באותו חוזר מפורט שעליו חתום נציג הנתבעת, זכאי התובע לתוספת ותק בשיעור 1.4% בהסתמך על הוראות צו ההרחבה בענף השמירה- תשי"ז. הנתבעת אישרה כי על פי נספח זה חייבת היא לתובע תוספת ותק בהתאם לתקופת עבודתו עבור שנת 2007 בסך 3,082 ₪. ב"כ התובע מבקש לגזור גזירה שווה ממסמך זה לכל שנות עבודתו של התובע בטרם תום תקופת ההתיישנות, ולפי חישוביו זכאי התובע לסך של 18,885 ₪. אלא שתחשיב זה לא הוכח ולא הוצגו התחייבויות קודמות של נציג הנתבעת כלפי משכ"ל לתשלום תוספת ותק ושיעור התוספת. גם אם נפנה להוראות צו ההרחבה משנת 73' ו/או 81' בדבר החובה לתשלום תוספת ותק, הרי שהסכומים נקבעו בשעתו בלירות וכפי שב"כ הנתבעת ציין בסיכומיו, תרגום הסכום מביא לתוספת ותק לכל תקופת העבודה על פי תחשיב הימים (ולא השעות) בסך 140 ₪ בלבד. נוכח הפער העצום בין הסכומים ומשהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את דרך החישוב שעל פיה הגיע לסכום הנתבע, כאשר חישב את הסכומים על פי התעריף האחרון בשקלים בהתבסס על חוזר משנת 2007, אין לנו אלא לדחות את התביעה לתוספת ותק לשנים שעד 2007. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,082 ₪ בגין תוספת וותק. ניכויים המשכר: לטענת התובע מעת לעת ניכתה הנתבעת משכרו סכומים מיסתוריים ועלומים ללא הסכמתו. לטענת הנתבעת הניכויים שבוצעו משכרו של התובע היו בהסכמתו. מרבית הניכויים נעשו בעקבות שיחות פרטיות שביצע התובע במכשיר המירס. שרוך ההדרכה ופקדון הביגוד יושבו לתובע מיד עם החזרת הציוד לנתבעת. התובע זנח תביעתו להפרשי שכר בסיכומים שהוגשו מטעמו, משכך נדחית תביעתו זו. החזרי הוצאות נסיעה: לטענת התובע, מחודש 11/06 ועד לחודש 11/07, חדלה הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה בטענה כי התובע מגיע לעבודה וממנה באופניים. לטענת הנתבעת התובע קיבל החזר הוצאות נסיעה מלא בהתאם להוצאותיו בפועל. מקום העבודה היה בקרבת מקום מגוריו של התובע ולרוב הגיע התובע לעבודה באופניו. כאשר הזדקק התובע לתחבורה ציבורית, הציג בפני הנתבעת אסמכתאות להוצאותיו וקיבל החזר הוצאות נסיעה. הנתבעת שילמה לתובע הוצאות נסיעה גם בתקופות בהן עשה התובע שימוש באופניו. מכל מקום, משהתובע התגורר בנתניה ועבודתו הייתה בבית יצחק, זכאי הוא להחזר הוצאות נסיעה. לאור האמור, ובהעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעת, זכאי התובע לסך של 1,687 ₪ בגין רכיב זה. דמי הבראה: לטענת התובע, שולמו לו דמי הבראה בחסר ועומדים לזכותו הפרשי דמי הבראה בגין התקופה 5/01 עד 8/07. לטענת הנתבעת הינה משלמת לתובע דמי הבראה מידי שנה בהתאם להיקף משרתו. בהתאם להסכם הקיבוצי, זכאי התובע החל משנת עבודתו השביעית ל-8 ימי הבראה בשנה X 78% משרה. התובע טען בסיכומיו כי זכאי בגין התקופה שמחודש 1/06 עד לחודש 1/08 לסך של 4,452 ₪ בגין דמי הבראה ושולם לו סך של 2,228 ₪ בלבד. התובע זכאי עבור השנים 1/06 עד 1/08 לסך של 3,969 ₪ בגין דמי הבראה (16 יום X 318 X 78% משרה). לתובע שולם בגין תקופה זו סך של 2,228 ₪. משכך זכאי התובע לסך של 1,741 ₪ בגין רכיב זה. דמי חופשה: לטענת התובע, זכאי להפרש דמי חופשה בגין שלוש השנים עובר להגשת התביעה. לטענת הנתבעת הינה משלמת לתובע דמי חופשה שנתית כאשר התובע יוצא לחופשה ובהתאם להיקף משרתו. מושכלות יסוד הן כי הנתבעת אינה יכולה לשלם לתובע דמי חופשה, אלא בכפוף לניצול חופשה בפועל. על התובע לצאת לחופשה, עליה ישולמו לו דמי חופשה. הוכח כי התובע קיבל שכר בעבור הימים בהם שהה בחופשה. ככל שלא ניצל התובע את מלוא ימי החופשה להם זכאי, רשאי הוא לדרוש מן הנתבעת לנצל חופשתו ולקבל בגינה דמי חופשה, על פי חוק ובמועדים המוסכמים על הנתבעת. ימי "רענון": לטענת התובע, נדרש להתייצב כל שנה לשני ימי "רענון" בחופש בגדול ובחול המועד פסח עליהם מעולם לא קיבל שכר. סה"כ התייצב ל-15 ימי רענון. לטענת הנתבעת ימי רענון אלו הינם בהתאם לדרישת משרד החינוך והנתבעת אינה אמורה לשאת בעלות ימים אלו בהתאם להסכם העבודה. לטענתה, התובע השתתף ב-12 ימי רענון. עוד טענה כי שילמה לתובע מעת לעת "בונוס" בגין ימי רענון. מחד טוענת הנתבעת כי אין באחריותה לשאת בעלות ימי הרענון. מאידך טוענת כי נשאה בעלות זו דרך רכיב הבונוס ששולם לתובע מעת לעת. טענתה של הנתבעת כי אין באחריותה לשאת בעלות הימים הללו, נדחית. הנתבעת כמעסיקתו של התובע דרשה ממנו בימי הרענון להעדר מהעבודה ולעבור הדרכה,כמו כן לא הוכח כלל כי תשלום הבונוס נעשה בגין ימי הרענון, ההיפך הוא הנכון, מנספח י"ד לתצהיר התובע עולה כי הבונוס שולם כתוספת מתקציב הרשות. וכן אין הלימה כלל בין מועדי תשלומי הבונוס למועד ימי הרענון. לאור האמור מתקבלת טענת התובע כך שישולם לו סך של 2,442 ₪ בגין ימי הרענון (20.35 ₪ X 8 שעות X 15 ימים). באשר לפיצויי ההלנה בגין יום הרענון מחודש 8/07, אני קובעת כי משלאורך השנים סברה הנתבעת כי משרד החינוך נושא באחריות תשלום ימים אלו, ומשלא הלין התובע במשך השנים בגין אי תשלום ימי הרענון, קיימת מחלוקת כנה באשר לחובת הנתבעת בתשלום ימים אלו. לאור זאת יש להעמיד את פיצויי ההלנה על הסכום 163 ₪ בגין יום זה, בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.07 ועד ליום התשלום המלא בפועל. על היתרה בסך 2,279 ₪ ישולמו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: דמי חגים בסך 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.5.08 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 13,141 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.5.08 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. תוספת וותק בסך 3,082 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.5.08 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. החזרי הוצאות נסיעה בסך 1,687 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.5.08 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. דמי הבראה בסך 1,741 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.5.08 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. יום רענון בסך 163 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.9.07 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וימי רענון בסך 2,279 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 6.5.08 ועד למועד הפירעון המלא בפועל. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ כדין בסך 4,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום זה ועד למועד הפירעון המלא בפועל. במידה ולא ישולמו הסכומים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום זה ועד לתשלומם המלא בפועל. דיני חינוךאבטחה