הוצאת עובד לחופשה בניגוד לרצונו - חופשה כפויה

הוצאת עובד לחופשה כפויה:
1. לפנינו בקשה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי אין תוקף להוצאתו של התובע לחופשה בניגוד לרצונו, וכי יש להחזירו לעבודתו ולתפקידו לאלתר. כמו כן מתבקש פסק דין הצהרתי הקובע כי הוועד המנהל, אשר מנה בעת הגשת הבקשה 4 חברים בלבד, אינו מוסמך לשקול את השעייתו של התובע, ו/או לקבל החלטה בדבר השעייתו, ואינו מוסמך להאציל סמכות זו למנכ"ל הרשות או לאחרים, וכן כי כל ההליכים שהתקיימו או אמורים להתקיים ברשות, ואשר מטרתם הרחקת התובע מעבודתו הרגילה, בטלים בשל העדר סמכות, ו/או שיקולים זרים ו/או הפליה. התובע מבקש ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשך ו/או קידום הליכי השעייתו.

2. התובע הגיש בקשה למתן סעד זמני דחוף, ונעשו נסיונות אשר לא צלחו, לסיים את ההליך בהבנה. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשה ובתיק העיקרי (החלטה מיום 8.2.10).

3. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:
א. התובע עובד ברשות השידור משנת 1972. מזה מספר שנים הוא מכהן כמנהל (בפועל) של חטיבת החדשות בערבית.
ב. ביום 3.12.07 הגישה הגב' שביט, שהינה קריינית בחטיבת החדשות בערבית, תלונה על הטרדה מינית נגד התובע.
ג. במהלך חקירת תלונתה של הגב' שביט, הוגשו נגד התובע 2 תלונות נוספות של עובדות הנתבעת.
ד. ביום 5.8.09 התקיים שימוע למבקש בעניין תלונות אלה בפני הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, עו"ד אסף רוזנברג.
ה. ביום 9.11.09 הוגשה נגד התובע תובענה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. התובענה כוללת 4 אישומים בהטרדה מינית של 3 עובדות.
התובע מואשם כי נישק את אחת העובדות בסמוך לשפתיה בניגוד לרצונה (סעיף 4 לתובענה), כי נהג להעיר לעובדת אחרת הערות בעלות אופי מיני, נגע בגופה, והציע לה לבוא לחדרה, כאשר שהו בבית מלון בירושלים בעקבות שלג שירד בעיר (סעיפים 9-11).
כמו כן כוללת התובענה אישום בדבר יצירת אווירה מינית עוינת במקום העבודה (נספח ג' לתגובת הנתבעת לבקשה).
ו. בעקבות זאת פנה עו"ד רוזנברג למנכ"ל רשות השידור מר שקלאר, והמליץ על השעית התובע או העברתו מתפקידו (נספח ב' לתגובת הנתבעת לבקשה).
ז. ביום 25.11.09 דן הוועד המנהל בהמלצה זו והחליט כי:
"הוועד המנהל מסמיך בזה את מנכ"ל הרשות לערוך שימוע למר מוניר ולהעביר את טענות העובד בפני הוועד המנהל טרם יקבל החלטה בעניין השעייתו של העובד או העברתו לתפקיד אחר כהמלצת הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה" (נספח ד' לתגובת הנתבעת לבקשה).
החלטתו של הוועד המנהל נתקבלה בהרכב חסר.
ח. ביום 30.11.09 נמסרה לתובע הזמנה לשימוע בטרם השעיה ו/או העברה זמנית מתפקידו בשל ההליך הנ"ל, ביום 3.12.09. בהזמנה נכתב עוד כי התובע ישהה בחופשה עד למועד השימוע (נספח י"ח לבקשה).
ט. התובע המשיך להתייצב לעבודה למרות הוצאתו לחופשה (נספח ו' לתגובה).
י. ביום 2.12.09 פנה ב"כ התובע לב"כ הנתבעת בבקשה לדחות את מועד השימוע ב-10 ימים משום ב"כ התובע, אשר "קיבלו את הטיפול בעניין ממש בימים אלה", אינם מוכנים עדיין לקיים שימוע במועד שנקבע (נספח ט' לתגובה).
יא. ביום 16.12.09 הוגשה בקשתו של התובע לבית דין זה.
יב. ביום 22.3.10 הודיע ב"כ הנתבעת לב"כ התובע כי ביום 17.3.10 סיים הוועד המנהל של רשות השידור את כהונתו, ועד למועד בלתי ידוע לא מכהן ועד מנהל ברשות השידור (נספח ד' לבקשה מיום 23.3.10).
יג. לאחר שנסתיים שלב הראיות בתביעה הגיש התובע שלוש בקשות נוספות: האחת – לצירוף צו הגנה שהוציא מבקר המדינה בעניינו של מר משה נסטלבאום. התובע טען כי צו זה רלבנטי לענייננו, שכן הוא מעיד על התנהלותו הלקויה של מר שקלאר גם כלפיו; השניה - לצירוף ראיה בדבר מינויו של מר סעיד מועדי לממלא מקום התובע. לטענת התובע הדבר מעיד על כוונת מנכ"ל הרשות לסלקו מתפקידו; והשלישית – למתן פסק דין וצו להחזרת התובע לעבודתו בשל סיום כהונתו של הוועד המנהל. כל הבקשות נדחו.

4. בתביעה זו איננו מתבקשים לבחון את החלטת ההשעיה, שכן החלטה כזו טרם ניתנה. השאלה הנצבת לפנינו הינה האם במצב הנוכחי השורר ברשות השידור קיים ברשות השידור גוף המוסמך לקיים שימוע לתובע, ולדון בנושא השעייתו, ומה תוקפן של ההחלטות שניתנו בעניינו. נוסיף עוד כי בבקשה טען התובע כי מטעמים שונים מנכ"ל רשות השידור פסול מלקיים שימוע לתובע. לאחר שלא צלחו נסיונות שונים שנועדו לקיים שימוע לתובע בפני גורם מוסכם, הודיעה הנתבעת כי הוועד המנהל יקיים את השימוע, ואולם אפשרות זו אינה קיימת עוד בשל סיום כהונת הוועד המנהל.

5. התובע טוען כי בהחלטה על השעיית עובד על הוועד המנהל לפעול באופן עצמאי, ללא השפעה חיצונית. בעניינו של התובע התקבלה ההחלטה לאחר המלצת הממונה על המשמעת בשירות המדינה. משכך, לא התקבלה ההחלטה על פי שיקול הדעת העצמאי של הרשות, ושלא בהתאם לצרכיה.
אין כל ממש בטענה זו. הממונה על המשמעת כשמו כן הוא, הוא ממונה על ענייני משמעת בשירות המדינה, וברשות השידור בכלל זה. על כן אין כל פסול בכך שבענייני משמעת קיבל הוועד המנהל את המלצתו, מה גם שמדובר בתלונה שעניינה הטרדה מינית, ובכגון אלה לא ברור לאלו צרכים של רשות השידור יש ליתן משקל.
זאת ועוד. בהליך של השעיה לא נדרש המשעה לבחון את הההאשמות עצמן, במיוחד כאשר מדובר במקרה שבו כבר הוגשה תובענה משמעתית כנגד העובד. השאלה אם התובע אכן עשה את המעשים המיוחסים לו תתברר בבית הדין למשמעת, ובית הדין לא יבחן את העניין בשלב זה כלל. אם הוגשה התובענה משיקולים זרים ובלא בסיס ראייתי היא תידחה. לכן אין כל משמעות לעובדה שהתובע לא נחקר בעניין זה.

6. התובע טוען עוד כי ההליך המתנהל נגדו הינו במהותו הליך מעין שיפוטי, ובהליך מעין זה חברי הוועד המנהל, הפועלים בהרכב חסר, אינם מוסמכים לפעול במקום הוועד המנהל. כאמור לעיל סיים הוועד המנהל של רשות השידור את כהונתו, ולפיכך לא מכהן עתה ועד מנהל ברשות השידור. התובע טוען כי עובדה זו מייתרת את הדיון בכל יתר הסוגיות העולות בתיק זה, שכן כיום אין גורם המוסמך להחליט בעניין השעייתו, ואין גם סמכות משפטית לעריכת שימוע. לפיכך יש להורות על החזרתו של התובע לעבודתו ברשות השידור לאלתר. לגבי ההחלטה להסמיך את מר שקלאר לערוך שימוע לתובע, טענת התובע הינה כי גם החלטה זו ניתנה בחוסר סמכות, שכן בעת שניתנה מנה הוועדה המנהל 4 חברים בלבד, ותפקד בלא יו"ר. לפיכך גם להחלטה זו אין כל תוקף.

7. שאלת תפקודו של הוועד המנהל בהרכב חסרה התעוררה בבבית דין זה בסכסוך קיבוצי בין האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל לבין הנתבעת (סק 19/09, לפני השופטת שרה שדיאור). בתיק זה התבקשה התייחסות היועץ המשפטי לממשלה לשאלה זו. היועץ המשפטי לממשלה הודיע בתיק הנ"ל כי:
”5. את הוראות החוק יש לקרוא על בסיס התכלית ולפיה ראוי כי רשות השידור תתנהל תחת פיקוח ציבורי, כפי שקובע החוק.
6. עם זאת יש ליתן משקל לכך שהוועד המנהל בהרכבו הנוכחי עומד בפני סיום תפקידו. לכן בעיתוי הנוכחי מוסמך הוועד המנהל לקבל החלטות שקיים צורך חשוב לקבלן בעיתוי הנוכחי".

דברים אלה יפים גם לענייננו. התובע טוען כי בענייננו מדובר בהליך מעין שיפוטי, בעוד שבהליך שבסכסוך הקיבוצי מדובר בהליך מנהלי, ומשכך אין להתיר קבלת החלטות בהרכב חסר.
אנו סבורים כי לא אלה הם פני הדברים. בסכסוך הקיבוצי הנ"ל נדונו שינויים מהותיים בתנאי עבודתם של עובדים רבים, הקשורים לרפורמה ברשות השידור, ואין להקל בכך ראש. אם היעדרו של הועד המנהל מאפשר קיום פעולות אלה, קל וחומר שהוא מאפשר את המשך ההליכים בעניינו של התובע, שנגדו הוגשה תובענה משמעתית המייחסת לו עבירות של הטרדה מינית. נדגיש כי התובענה הוגשה לאחר חקירה ממושכת שנעשתה על ידי אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה (ע' 14 לפרוטוקול). אישומים מסוג זה מחייבים קיומו של דיון בשאלה האם יכול התובע להמשיך ולמלא את תפקידו כמקודם, או שמא יש צורך בהשעיתו או בהעברתו לתפקיד אחר. שאלה זו אינה סובלת דיחוי, מדובר בעניין חיוני ביותר, שכן השאלה האם התובע יכול להמשיך לכהן בתפקידו נוגעת לא לתובע בלבד אלא לעובדים ולעובדות הכפופים לו, כמו גם לתדמית השירות הציבורי, ולאימון הציבור בו.
אכן, פעילותה של הרשות בלא ועד מנהל אינה רצויה, ויש לפעול למינויו של ועד מנהל בהקדם האפשרי, ואולם מאחר שהרשות ממשיכה לפעול ולתפקד גם בלא ועד מנהל מכהן, והעבודה ברשות השידור נמשכת כמקודם, ויש להכריע בשאלה זו בדחיפות, סבורים אנו כי יש לקבל במלואה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי על אף ההרכב החסר רשאי הוועד המנהל להסמיך את מנכ"ל הרשות או מי מטעמו לערוך שימוע לתובע. יתר על כן, מקובלת עלינו במלואה טענת הנתבעת כי למנכ"ל רשות השידור סמכות טבועה ואף חובה להמשיך ולפעול ולהתנהל בהתאם להחלטות הוועד המנהל שהתקבלו בעבר, גם לאחר שהסתיימה כהונתו של הוועד המנהל. יתר על כן, החוק למניעת הטרדה מינית מטיל חובות על המעביד, ובהן החובה להגן על המתלוננות מכל פגיעה שהיא (סעיפים 6(ה) ו- (ו) לתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות המעביד) התשנ"ח-1988, להלן – התקנות). לא הוכח באופן חד משמעי כי כל המתלוננות אינן עובדות עוד עם העובד. מכל מקום, שאלה זו תובא בחשבון כאשר יישקלו השיקולים הנוגעים להשעיית התובע, ועל הנתבעת לדון בכך בתוקף היותה מעבידה הן של התובע והן של המתלוננות.
דברים אלה יפים גם למצב החדש שנוצר לאחר שתמה כהונת הוועד המנהל. זאת משני טעמים. ראשית, משום שהוועד המנהל קבע בתקופת כהונתו מה יהיו הפעולות שיינקטו בעניינו של התובע, ואנו הגענו למסקנה כי החלטות אלה תקפות על אף הרכבו החסר. שנית, משום חיוניותו של העניין ונחיצותו, כפי שהובהר לעיל. גם בנושא זה ניתנה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה (נספח א' לתגובת המשיבה לבקשה לצירוף ראיה מיום 25.3.10). שם נקבע כי בידי מנכ"ל הרשות הסמכות והחובה לפעול על-פי החלטות הוועד המנהל והנחיותיו. בחוות הדעת אמנם צומצמה סמכות המנכ"ל, ונקבע כי החלטות חדשות אינן יכולות להתקבל אלא על ידי הוועד המנהל, ואולם בענייננו אין מדובר בהחלטה חדשה, שהרי הוועד המנהל קיבל את המלצתו של הממונה על המשמעת. על כן, פתוחה דרכו של מנכ"ל הרשות להמשיך על-פי החלטה זו.

8. התובע מעלה טענות שונות לגבי אופן הגשת הקובלנה לבית הדין למשמעת, וטוען עוד כי החלטת הממשלה בעניין החלת חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, בטלה לנוכח הוראות חוק התקציב. טענות אלה הועלו לראשונה בסיכומי התובע, והינן בגדר שינוי חזית. לנתבעת לא ניתנה האפשרות להתמודד עם טענות אלה במסגרת ההליך. די בכך כדי לדחותן. גם לגופן ספק אם יש בטענות אלה ממש. באשר לטענה כי הקובלנה לא הוגשה על ידי מי שמוסמך להגישה, מקובלות עלינו טענות הנתבעת כי סמנכלי"ת משאבי אנוש, הגב' ליאור הרמתי, הינה בעלת סמכות להגיש קובלנה כאמור, על פי הוראות סעיף 32 לחוק המשמעת.

9. התובע טוען עוד כי הוצאתו לחופשה כפויה נעשתה שלא כדין. ככלל נתונה הסמכות בידי המעביד לקבוע את מועדי היציאה לחופשה של העובד. בענייננו היה מדובר מלכתחילה בחופשה קצרה ביותר, בת כ-5 ימים. הוצאת העובד לחופשה קצרה, היתה מוצדקת בנסיבות העניין, לנוכח האישומים החמורים שבהם הואשם התובע בכתב האישום. לכל אלה יש להוסיף כי מר שקלאר ציין בעדותו כי הוצאתו של התובע לחופשה היתה הכרחית לנוכח הנסיבות שנוצרו במקום העבודה. כך אמר מר שקלאר:
”ש. מדוע החלטתם להוציא אותו לחופשה, מדוע לא חיכיתם לעשות שימוע. למה לפני שימוע החלטתם להוציאו לחופשה.
ת. יש גבול וסף מסוים שאתה יכול למשוך ולמשוך. אתה שומע את מה שקורה בתוך העבודה ואתה מבין שזה לא מסתיים ולכן בשלב מסוים מנקודת ראות שלי תוך כדי התייעצות היה נכון להוציאו לחופשה. המצב היה בלתי נסבל בתוך המערכת עם מתלוננת חולת סרטן שסובלת מידי יום ואתה עושה הפרדה. לפחות חופשה.
ש. במשך שנתיים מיום הגשת התלונה לא היה שום שינוי במצב. לא שקלתם בעצמכם לפי מה שעולה מהניירות את נושא ההשעיה. זה נכון.
ת. אני לא יכול להשעות בלי שימוע.
ש. השימוע נועד מאחר שיש כוונה להשעות. הכוונה לא נולדה ברשות אלא בעקבות המכתב של אסף. זה נכון
ת. כל עוד.. אני חוזר על מה שאמרתי מדובר פה בדיני נפשות והדבר לא שחור לבד. כל עוד שאסף ניסה להגיע להסדר, פשרה אני לא חושב שהיה טעם להשעות. שנית, אחרי הדיון שנעשה עם התובעת לי אז בפעם הראשונה וזה לא היה לפני הרבה זמן נודע לי בפעם הראשונה בישיבה עם אסף ועם התובעת שבדקה את התיק מטעם הנציבות והתברר שהסיפור יותר מורכב זה כבר לא מתלוננת אחת ולצערי קיוותי עד אז שמדובר במתלוננת אחת ואולי יש חוסר תקשורת נכונה. ברגע שהתברר שזה דפוס פעולה האווירה הכללית שנוצרה שינה את כל ההתיחסות. מאז התחלנו להניע את זה יותר. היום בדיעבד היתה פשלה שלא עשיתי את זה יותר מוקדם. אני רק מצר על כך שבשל העיסוקים ולא הייתי רגיש עד כמה הנושא בעייתי" (ע' 13 ש' 27-26, ע' 14 ש' 17-1).

דברים אלה מדברים בעד עצמם, והם לא נסתרו. יש לציין כי החופשה התארכה מאד בשל בקשתו של התובע לדחות את השימוע, ופנייתו לבית הדין. בנסיבות אלה, התארכות החופשה לא ארעה בשל התנהלות הנתבעת אלא דווקא בשל התנהלות התובע, וכפי שהובהר לעיל הוצאת של התובע נעשתה מלכתחילה ברשות ובסמכות. חזרתו של התובע לעבודתו, בשלב זה, מבלי שתינתן החלטה בעניינו אינה אפשרית, כעולה מדברי מר שקלאר.

10. לפיכך אנו קובעים כי סמנכלי"ת משאבי אנוש אצל הנתבעת, הגב' ליאור רמתי, היא שתערוך את השימוע לתובע. מאחר שלא נמצא בסיס בחומר הראיות שהוצג לפנינו לטענות התובע בדבר קנוניה או התנכלות כלשהי כלפיו על ידי מנכ"ל רשות השידור מר שקלאר, אנו קובעים כי מנכ"ל רשות השידור הוא שיקבל את ההחלטה בעקבות השימוע אם להשעות את התובע או להעבירו לתפקיד אחר.

התובע ישלם הוצאות הנתבעת בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חישוב דמי חופשה

  2. חוק חופשה

  3. חוק דמי חופשה

  4. חוק ימי חופשה

  5. יציאה לשבתון

  6. יציאה לחל"ת ל- 3 שנים

  7. תקנות ימי חופשה

  8. שווי יום חופשה

  9. תקנות חופשה שנתית

  10. חופשה צבורה בלתי מנוצלת

  11. תשלום פדיון חופשה

  12. אי ניצול חופשה עקב פציעה

  13. סירוב מעביד לתת חופשה לעובד

  14. התיישנות פדיון חופשה

  15. עבודה בימי שישי פדיון חופשה

  16. דמי החופשה לעובד שעתי

  17. פדיון חופשה שנתית בסיום עבודה

  18. שווי ימי חופשה שלא נוצלו

  19. תביעה לתשלום פדיון ימי חופשה

  20. התיישנות תביעת דמי חופשה - 4 שנים

  21. יציאה לחופש ללא אישור מהמעסיק

  22. יציאה לחופשה בלי להודיע למקום העבודה

  23. האם יום העצמאות הוא יום שבתון ?

  24. תקופת אכשרה לדמי אבטלה - פדיון ימי חופשה

  25. חופשה ללא תשלום - בקשה לעבודה פרטית

  26. התיישנות תביעה בגין פדיון ימי חופשה

  27. פנקס חופשה - נטל ההוכחה תשלום דמי חופשה

  28. האם עובד שעתי יכול לצבור ימי חופשה ?

  29. פיצויים בגין עוגמת נפש ופדיון ימי חופשה

  30. איסור על תשלום פדיון חופשה בתוך תקופת העבודה

  31. הוצאת עובד לחופשה בניגוד לרצונו - חופשה כפויה

  32. צבירת ימי חופשה - חובת המעביד להוציא עובדים לחופשה

  33. האם אחזקת רכב מהווה רכיב לחישוב פדיון חופשה ?

  34. צבירת ימי חופשה שנתית בתקופת היעדרות מפאת מחלה

  35. האם שעות נוספות המהווה בסיס לחישוב פדיון חופשה ?

  36. תביעה לתשלום פדיון חופשה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין

  37. צבירת ימי חופשה עובד מדינה - פיצויי פיטורים מעל 100% - תקשי"ר

  38. תביעת מאמן במכון כושר לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה

  39. ימי חופשה לעובדים בענף השמירה - צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון