זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ופדיון חופשה שנתית, בהתייחס לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת החל מיום 1.4.05 ועד יום 31.8.08. 1. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: הנתבעת הינה חברה בע"מ המפעילה מכוני כושר ברחבי הארץ. התובע עבד כמדריך חדר כושר בסניף הנתבעת בחדרה (להלן- "המכון") החל מיום 1.4.05 ועד למועד התפטרותו מהעבודה ביום 31.8.08, סה"כ 3 שנים ו- 5 חודשים. במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת התגורר התובע בחדרה. בין התאריכים 4.4.08 ועד 11.5.08 היה המכון סגור לרגל שיפוצים. ביום 4.8.08 הודיע התובע לנתבעת בכתב על הפסקת עבודתו אצלה , החל מיום 31.8.08, "עקב מעבר דירה" משעובר הוא להתגורר בנצרת עילית עם בת זוגו. 2. בביה"ד העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר רן מירב (להלן: "המנהל"). התביעה לתשלום פיצויי פיטורים 3. אליבא דתובע, משהתפטר עקב העתקת מקום מגוריו מחדרה לנצרת עילית, זכאי הוא לפיצויי פיטורים, את שיעורם העמיד על סך של 11,373 ₪. 4. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי מדובר בטענה "חסרה וריקה מכל תוכן". לשיטתה, "מעבר מגורים לנצרת עילית עם בת זוג גרידא - אינו מהווה עילה לדרישת פיצויי פיטורים". בסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה, כי התובע יכול היה להמשיך לעבוד אצלה גם לאחר המעבר וכי בפועל עובד הוא במקומות שמרחק הנסיעה אליהם מכתובתו הנוכחית זהה למרחק לסניפי הנתבעת. 5. בסע' 8 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן- "חוק פיצויי פיטורים") נקבע: "התפטרות לרגל העתקת מגורים 8. לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו (1) לרגל נישואיו - לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת; (2) לישוב חקלאי - מישוב שאינו חקלאי, או לישוב באזור פיתוח מישוב שאינו באזור פיתוח, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת; לענין פסקה זו "ישוב חקלאי" או "ישוב באזור פיתוח" - ישוב שנמנה עם סוגי ישובים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת כישובים חקלאיים או ישובים באזור פיתוח, הכל לפי הענין; (3) מחמת סיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת מסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד." (ההדגשה - לא במקור, ע.ק). 6. תקנה 12 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן- "התקנות") קובעת: התפטרות לרגל העתקת מגורים 12. (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה. (ב) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8 לחוק, אם העובד גר לפחות 6 חדשים בישוב חקלאי או בישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו. בתקנת משנה זו - "ישוב חקלאי" - קיבוץ, מושב, או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים; "ישוב באזור פיתוח" - אחד הישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל-העמק, מדרשת שדה בוקר, מצפה-רמון, מעלות-תרשיחה, נתיבות, נצרת-עילית, ערד, צפת, קרית-גת, קרית-מלאכי, קרית-שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם-עלית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יודפת, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבנאל, כפר-ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, תרשים, כמון, מכמנים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית, טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת (המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ, יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שרשים. (ג)... ..." (כל ההדגשות אינן במקור- ע.ק.). 7. הנטל להוכיח, כי מתקיימים תנאי הזכאות לפיצויים מכח סעיף 8 לחוק, עקב העתקת מקום המגורים, מוטל על העובד/התובע (ראה פסה"ד דב"ע מת/3-159 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). לעניין זה נבחנת השאלה, האם עצם העתקת מקום המגורים השפיעה על יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד במקום עבודתו הקודם, שכן - לו היה בכוונת המחוקק לחייב מעביד בתשלום פיצויים בכל מקרה של העתקת מקום המגורים , אף אם אין בכך שום השלכה על המשך העבודה אצל המעביד במקום עבודתו הקודם, היה משמיט את המילה "עקב" (ר' דיני עבודה, מנחם גולדברג, כרך שני, פרק 32, עמ' 22 וההפניות שם). ובלשון הפסיקה: "לא במניע להעתיק את מקום המגורים מדובר בסעיף זה לחוק, אלא בסיבה להתפטרות מהעבודה מדובר בו. על מנת שיקומו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים מכח ס' 8(2), צריך שיווצר מצב אשר בו העתקת המגורים, בין שהמניע להעתקה הוא כורח של חיי משפחה, ובין שהוא היענות למשימה התישבותית שהמדינה מעוניינת בה, מביאה לכך שהעובד אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת ועל כן מתפטר הוא מעבודתו." (ראה דב"ע לב/3-8 משה שויקי נ' מדינת ישראל, פד"ע ג 347). (ההדגשות אינן במקור- ע.ק.). עוד נפסק: "אין המדובר באי יכולת אבסולוטית להמשיך ולעבוד במקום העבודה הקודם, אלא שבמצב שנוצר, אין זה סביר לדרוש מן העובד כי ימשיך לעבוד במקום שעבד" (דב"ע לד/3-18 את"א בע"מ נ' זליג ויגלר, פד"ע ה 234). מן הכלל אל הפרט. 8. כזכור, במכתבו לנתבעת , ת/12, שכותרתו: "הנדון: הפסקת עבודה עקב מעבר דירה" הודיע לה התובע, כי "בתאריך 1.9.08 אני עובר להתגורר בנצרת עילית עם בת זוגי. עקב כך אאלץ לעזוב את מקום עבודתי בחברתכם ב 31.8.08". (ההדגשה - לא במקור, ע.ק). 9. במהלך ישיבת ההוכחות התובע הוכיח, כי אכן העתיק בפועל את מגוריו מחדרה לנצרת עילית ב 1.9.08 וכי החל ממועד זה ואילך , מתגורר הוא בפועל ברח' היסמין 17 בנצרת עילית. עדותו לעניין זה , מעבר לכך - שלא נסתרה , היתה אמינה עלינו ונתמכה במסמכים אובייקטיביים , דוגמת : "אישור תושב מקום" , אשר הונפק ע"י עיריית נצרת עילית ביום 29.9.09, לפיו מאשרת העירייה, כי התובע הינו תושב נצרת עילית החל מיום 1.9.08 (ר' ת/3) ; אישור מאת עיריית נצרת עילית לתו חניה בתחומי העיר , אשר הונפק בתוקף היותו תושב העיר (ת/4); הסכם שכירות מיום 15.8.08 , לפיו מתגורר התובע בשכירות בדירה בנצרת עילית עוד מתאריך 1.9.08 (ת/9) ; כמו גם אישורים שונים מרשויות המס, בכולם רשום התובע כמתגורר בנצרת עילית (ראה מסמכים ת/5 עד ת/7). 10. הנה כי כן, הוכח כי התובע העתיק מגוריו ב 1.9.08 לנצרת עילית , ישוב המוגדר כ"אזור פיתוח" - לעניין סעיף 8 לחוק ותקנה 12(ב) לתקנות , לשם עבר ממקום מגוריו הקודם בחדרה (שאינה נמנית עם אזורי הפיתוח עפ"י הרשימה , מכח החוק) . עוד הוכח , כי התובע התגורר בנצרת עילית למעלה מחצי שנה וכי עובר למועד ישיבת ההוכחות (ב 10/09) עודנו מתגורר שם. נוכח המובהר לעיל, הרי שהנתבעת , בדחותה את תביעת התובע לפיצויים מן הנימוק, כי מעבר "עם בת זוג גרידא" (להבדיל מבני זוג נשואים) אינו משתית עילה לפיצויי פיטורין - נתפסה, אפוא, לטעות. 11. בנסיבות כמתואר לעיל ובשים לב להוראות הדין וההלכה הפסוקה , נותרה לבחינה השאלה, האם עצם העתקת המגורים לנצרת עילית הביאה לכך, שהתובע לא יכול היה להמשיך לעבוד במקום עבודתו הקודם - בחדרה ועקב כך הוא התפטר. לעניין זה , טענה הנתבעת בסיכומיה , כי יכול היה התובע להמשיך לעבוד אצלה כמקודם , גם לאחר שהעתיק מגוריו מחדרה לנצרת עילית. טענה זו אינה מקובלת עלינו, מאחר ובנסיבות שנוצרו, עם העתקת מגוריו של התובע לנצרת עילית, לא היה זה סביר לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת בחדרה, משמדובר בערים המרוחקות זו מזו מרחק לא מבוטל. המשך עבודתו בחדרה, בעודו מתגורר בנצרת עילית, היה בבחינת נטל בלתי סביר עבורו מבחינת הדרך שהיה עליו לעשות אל העבודה וממנה, על פרק הזמן המשמעותי הכרוך בכך. 12. זאת ועוד. התובע העיד בביה"ד, כי לאחר שהעתיק את מגוריו לנצרת עילית החל לעבוד כמורה לחינוך גופני בבית שאן, כמאמן כושר אישי בעמק יזרעאל וכמאמן כדורגל בקרית טבעון. עדותו זו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית ונתמכה אף היא במסמכים שהוצגו בפנינו, דוגמת - תלוש שכר שהונפק לתובע , לחודש 9/08 , מאת מתנ"ס קרית טבעון; חוזה העסקה לפיו הועסקה התובע כמורה לחינוך גופני בבית הספר "קשת יונתן" בבית שאן, מיום 11.2.09; כמו גם אישור על שיבוצו של התובע כמורה בביה"ס הנ"ל לשנת הלימודים תש"ע. נסיעות התובע ממקום מגוריו בנצרת עילית לעבודתו בקרית טבעון ובעמק יזרעאל אינן שקולות, מבחינת המרחקים ופרקי הזמן הקצרים יחסית, אל מול המרחק שהיה עליו לעבור והזמן שהיה עליו להקדיש, לו המשיך לעבוד בנתבעת בעיר חדרה, לאחר העתקת מגוריו. בכל הנוגע לעבודתו כמורה לחינוך גופני בביה"ס "קשת יונתן" בבית שאן יצויין, כי עפ"י העולה מן המסמכים אותם הציג התובע, מדובר בעבודה במשרה חלקית בהיקף מצומצם ביותר , של 8 שעות שבועיות בלבד, כך שבוודאי אין להשוות את הנסיעות הספורות מנצרת עילית לבית שאן וחזרה לנסיעות מנצרת עילית למכון הכושר של הנתבעת בחדרה וחזרה. 13. ודוק, לא נעלמה מאתנו עדות המנהל, לפיה "הסברתי לו את עניין הסניפים שיש לנו ברמת ישי, לא היתה התעניינות מצידו, לכן הנושא ירד מן הפרק". דא עקא, שגם לעניין זה מקובלת עלינו עדות התובע בחקירתו הנגדית, משהעיד: "לפני שעזבתי את לייף אנד פיטנס חדרה, דיברתי עם מנהל הסניף, רון, הנמצא כאן באולם ואמרתי לו שאני עובר לגור בנצרת עילית, הוא הזכיר שיש סניף ברמת ישי והציע לי לעבוד שם. אמרתי לו שיבדוק את הדברים קודם כל ואם הם רוצים שאני אעבוד שם אז שיגידו לי ואני אשקול את הדברים, בעניין הזה הוא לא חזר אלי ובזה נגמר העניין. אמרתי שרון ציין את זה והוא לא החזיר לי תשובה." (ההדגשות אינן במקור- ע.ק.). הנה כי כן, משהזכיר המנהל את קיומו של סניף הנתבעת ברמת ישי, ביקש אותו התובע לבדוק את העניין והודיעו , כי "אם רוצים שיגידו - ואשקול". ייתכן והמנהל חש, כטענתו, כי "לא היתה התעניינות" של ממש מצד התובע בהעתקת מקום העבודה לסניף הנתבעת ברמת ישי . אולם, בשים לב לתשובת התובע , כי בכוונתו לשקול את הדברים, לאחר בדיקתם ע"י המנהל, הרי משבחר המנהל שלא לשוב אל התובע עם תשובה קונקרטית, למעשה זנח הוא את הנושא ומכל מקום , אין לומר כי התובע סירב ל"הצעה" שהועלתה, מסתמא, בגדר אפשרות כללית , לא גובשה וגם לא נבדקה ע"י המנהל עצמו. נוסיף ונציין, כי אף במהלך הדיון בביה"ד, הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן לעצם הצורך בהעסקת מדריך כושר נוסף בסניף ברמת ישי, במועדים הרלבנטיים, אף לא לגבי היקף ההעסקה שנדרש, ככל וכך, או פרטים אחרים כלשהם שיש בהם כדי להעיד על מידת הרצינות והקונקרטיות באפשרות שהוזכרה . 14. טענת הנתבעת, לפיה המניע האמיתי להתפטרות התובע היה רצונו לעבוד במקומות עבודה אחרים - אף היא אינה מקובלת עלינו, משהוכח כי התובע העתיק בפועל את מקום מגוריו לנצרת עילית ושם מתגורר הוא מאז ואילך, כפי שטען מכלתחילה בפני הנתבעת , עוד במכתב ההתפטרות מיום 4.8.08, שכותרתו, להזכיר, "הפסקת עבודה עקב מעבר דירה" בציון מפורש, כי "בתאריך 1/9/08 אני עובר להתגורר בנצרת עילית עם בת זוגי. עקב כך אאלץ לעזוב את מקום עבודתי בחברתכם ב- 31/8/08". 15. כמובהר לעיל, לא המניע להעתקת המגורים הוא הקובע לעניין זכאות התובע לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 8 לחוק - אלא בחינת יכולתו של העובד להמשיך ולעבוד במקום העבודה הקודם בעקבות העתקת מגוריו, באיזו מן הנסיבות הקבועות בסעיף הנ"ל. לפיכך, משהוכח כי נמנע מהתובע להמשיך לעבוד אצל הנתבעת עקב העתקת מגוריו מחדרה לנצרת עילית, שם התגורר למעלה מחצי שנה והיישוב מוגדר כ"אזור פיתוח" בתקנות, הרי שקמה לתובע הזכאות לפיצויי פיטורים. 16. באשר לשיעור הפיצויים: בכתב התביעה העמיד התובע את שיעורם על סך של 11,373 ₪, ללא מתן הסבר או פירוט כלשהו לגבי אופן החישוב והבסיס לו. אף לא צורפו לתביעה תלושי השכר. במהלך הדיון , עת ניתנה לתובע ההזדמנות להבהיר, טען כי חישב את הסכום האמור עפ"י ממוצע שכרו בשלושת חודשי עבודתו האחרונים, חישוב שאין לו כל בסיס. התובע הציג בפנינו תלושי שכר ל - 7 חודשים בלבד, החל מחודש 2/08 ועד חודש 8/08. 17. בהתאם לתקופת עבודתו של התובע ובשים לב למשכורתו הממוצעת כעולה מן התלושים הנ"ל, השכר הקובע לחישוב הפיצויים מסתכם בסך של 2207 ₪ בלבד. משכך הננו קובעים , כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 7,543 ₪ (2,207 ₪ x 41/12). תביעת התובע ככל שהיא מתייחבת לפיצויי פיטורין בשיעור העולה על הסך הנ"ל, לא הוכחה והיא נדחית אפוא. התביעה להפרש שכר עבודה 18. בכתב התביעה תבע התובע שכר בסך של 768 ₪ לימים החל מ 1.5.08 ועד 11.5.08 , עבורם לא שולם לו שכרו , לטענתו, משהיה המכון בחדרה סגור לרגל שיפוצים. 19. באשר למתכונת העבודה במכון בתקופת השיפוצים, העיד בפנינו המנהל כדלקמן: "לגבי התקופה מרביעי לאפריל 2008 ועד 11 למאי שאז המכון אכן היה סגור לרגל שיפוצים ואני הצעתי למדריכים להגיע, זו פשוט הייתה עבודה אחרת. היה לנו דלפק של מכירות למעלה, אנו באותה תקופה הוצאנו דוכן בקניון, שם נמצא גם מכון הכושר. בדוכן הצגנו את המכון לקהל וניסינו לשווק. בשיווק תמיד הייתה פקידה ואני הייתי רוב הזמן בקטע של ההדרכה המקצועית וכאשר אני לא הייתי ישב שם מדריך כושר ולכן היו מדריכים שכן עבדו. היו כאלה שהיה להם נוח הסיפור של החופש והם לא הגיעו ולכן נראה לי שכל התביעה לתשלום ימי חופש זאת סתם הזדמנות, התובע אפילו לא דיבר על זה." התובע , שהתבקש להתייחס לגרסתו הנ"ל של המנהל, העיד מנגד : "אני אומר שלא הוצע לי שום דבר ומה שהבנתי, שכל העובדים יוצאים לחופשה מאולצת. נאמר לי שהמכון נסגר לשיפוצים והעובדים יוצאים לחופשה." (ההדגשות - לא במקור, ע.ק). בין שתי הגרסאות - העדפנו את גרסת התובע שעדותו בביה"ד , ככלל, היתה אמינה עלינו וכך גם לעניין זה. זאת ועוד. מעדות המנהל עצמו עולה, כי רוב הזמן הוא עצמו ישב ליד הפקידה בעמדת השווק, "בקטע של ההדרכה המקצועית" (כך בלשונו), ורק עת הוא לא היה שם - ישב מדריך כושר. משכך ונוכח עדותו של התובע, כי עליו אכן נכפתה החופשה כמו גם עדותו , שלא נסתרה, כי לא הוצע לו כלל לשמש סוכן שיווק בדוכן הנתבעת, זכאי התובע לשכר לימים הללו והננו קובעים , כי על הנתבעת לשלם לתובע את שכרו בסך של 768 ₪ בגין ימי החופשה הכפויה. חופשה כפויה אינה בגדר חופשה שנתית ואין לנכותה מימי החופשה שזכאי העובד לקבל ממעבידו. התביעה לפדיון חופשה שנתית 20. בכתב התביעה תבע התובע פדיון חופשה שנתית בסך 1,920 ₪, עבור 10 ימים. בכתב הגנה טענה הנתבעת, כי לא נצברו לזכות התובע ימי חופשה מאחר וניצל את ימי החופשה להם הוא זכאי על פי דין, במהלך החופשה היזומה והמרוכזת אליה יצאו כל עובדי המכון בתקופה בה בוצעו במכון עבודות השיפוצים ותמורתם שולמה. 21. בתלוש השכר לחודש 8/08 מצויין אמנם , כי נותרה לתובע יתרת זכות בגין 16.56 ימי חופשה, אולם התובע הודה בפנינו , כי קיבל את מלוא התמורה לימים הללו . משכך ובשים לב לקביעתנו דלעיל בדבר זכאות התובע לשכר לימים הנותרים בהם הוצא לחופשה כפוייה ועבורם תבע שכר, ברי כי אין התובע זכאי לתשלום נוסף בגין ימי חופשה ולא נותר אלא לדחות תביעתו לעניין זה. לסיכום 22. על יסוד כל האמור לעיל במצטבר הננו קובעים כדלקמן: א. תביעת התובע ככל שהיא מתייחסת לתשלום פדיון חופשה שנתית - נדחית. ב. הנתבעת תשלם לתובע סך 7,543 ₪ בגין פיצויי פיטורין. התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממועד קבלת פס"ד זה. ג. הנתבעת תשלם לתובע סך של 768 ₪ בגין שכר עבודה לימים בהם שהה בחופשה כפויה. התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. ד. לסכומים כמפורט בסעיפים ב' ו- ג' לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.9.08 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ה. בנוסף , על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 3000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פס"ד זה שאם לא כן ישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסה"ד ועד למועד התשלום המלא בפועל. 23. הצדדים רשאים לפנות לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות ערעור על פס"ד זה תוך 15 ימים ממועד קבלת פסה"ד. ניתן היום, ב' טבת תשע"א, 09 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נציג עובדיםחיים גולדנברג נציג מעבידיםיצחק ברוך עדנה קוטן - שופטת מסמכיםשינוי מקום מגורים של עובדמכתב התפטרות / הפסקת עבודההפסקת עבודהמקרקעין