על פי הפסיקה, השיקולים בקביעת גובה הפיצויים בעוולת לשון הרע (ללא הוכחת נזק), הינם כדלקמן: 1. חומרה האמירה. 2. מידת הפגיעה (כולל תפוצתה). 3. האם האמירה נאמרה בכוונה לפגוע. 4. האם הובעה חרטה על ידי אומרה. 5. מעמד הניזוק. 6. סכומי פיצוי שנפסקו בעבר בסיטואציות דומות. עיון בפסיקה הדנה בפיצוי בגין עוולת לשון הרע, ללא הוכחת נזק, מעלה כי בפסקי דין רבים נקבע פיצוי הנמוך מ 50,000 ₪ (למשל - תא 9005/99 סופר צחי צדוק נ' אברג'יל אמיר; תא 64400/04 ניצנה דרישן לייטנר נ' משה כהן ; תא 03 / 15979 הרב שמעון אסולין נ' שרביט יעקב) סכומי הפיצוי שנפסקו בעבר: תא 9005/99 סופר צחי צדוק נ' אברג'יל אמיר תא 64400/04 ניצנה דרישן לייטנר נ' משה כהן תא 03 / 15979 הרב שמעון אסולין נ' שרביט יעקב להלן דוגמא לפסק דין בעוסק בפסיקת פיצויים במקרה של לשון הרע ללא הוכחת נזק: פסק דין 1. התובע, עורך דין במקצועו, עתר נגד הנתבע לפיצויו בגין עוולת פרסום לשון הרע. עפ"י גרסתו ובמסגרת תפקידו ייצג לקוחות בהליכים אזרחיים נגד הנתבע. במסגרת זו נדרש התובע לבצע מסירה אישית לנתבע, של בקשה למתן צו מניעה בבית המשפט המחוזי בחיפה. בעת ביצוע המסירה על ידי שליח מטעמו, נתקל השליח בתגובה זועמת של הנתבע, אשר החל לקלל את התובע בנוכחות אחרים ובמקום לחתום על אישור המסירה, רשם הנתבע במקום המיועד לחתימה, את המילים "תאופיק בן זונה". 2. הנתבע הכחיש את הגרסה העובדתית, כפי שנטענה על ידי התובע ואת אחריותו. 3. ב-10/03/05 ניתן פסק דין חלקי ע"י כב' השופט גנון (להלן - פסק הדין החלקי), בו קבע כי "אמרת הנתבע כפי שנרשמה על אישור המסירה היא בגדר פרסום לשון הרע בניגוד לחוק, ועל כן עוולה שעליו לפצות את התובע בגינה" (סע' 9 לפסק הדין החלקי). בנוסף, חייב השופט גנון את הנתבע "בתשלום הוצאות המשפט בגין ההליך עד הלום בסכום הכולל גם שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ + מע"מ". נוכח פרישתו של השופט גנון ואי הסכמת הצדדים בעניין גובה הנזק, הועבר המשך הדיון בתיק (לצורך קביעת גובה הפיצוי) לשמיעה בפניי. 4. ב-15/12/05, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה גובה הפיצוי ייקבע לאחר הגשת טיעונים בכתב, ללא שמיעת ראיות. 5. התובע בסיכומיו, עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור כפל הפיצוי הקבוע בסע' 7א' לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק; ראה הודעת התובע מיום 16/10/05 ובסע' 4 לסיכומיו). הנתבע טוען, כי נוכח קביעותיו של השופט גנון בפסק הדין החלקי, יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור נמוך. 6. לאחר עיון בפסק הדין החלקי ובסיכומי הצדדים, להלן קביעותיי: 6.1. על פי הפסיקה, השיקולים בקביעת גובה הפיצויים בעוולת לשון הרע (ללא הוכחת נזק), הינם - חומרה האמירה. מידת הפגיעה (כולל תפוצתה). האם האמירה נאמרה בכוונה לפגוע. האם הובעה חרטה על ידי אומרה. מעמד הניזוק. סכומי פיצוי שנפסקו בעבר בסיטואציות דומות. (רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה(5) 510; קרניאל י', ברקת ע', "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן", עלי משפט ב' (תשס"ב) 205, עמ' 215). 6.2. התובע טען בסיכומיו, כי סך הפיצוי הקבוע בסע' 7 א(ב) לחוק - 50,000 ₪, הינו הרף. אין בידי לקבל טענה זו - ראשית, הנשיא ברק ברע"א 4740/00 הנ"ל קבע במפורש, כי בחינת הוראת סע' 7 א(ב) לחוק "חורגת מגדריו של ערעור זה... ומעוררת בעיות לא פשוטות של פירוש בתוקף" (שם, סע' 19 לפסק הדין). בנוסף, בסע' נכתב במפורש כי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק" (ההדגשה לא במקור - א.ר). בכל מקרה עיון בפסיקה הדנה בפיצוי בגין עוולת לשון הרע, ללא הוכחת נזק, מעלה כי בפסקי דין רבים נקבע פיצוי הנמוך מ 50,000 ₪ (ראה למשל - תא 9005/99 סופר צחי צדוק נ' אברג'יל אמיר; תא 64400/04 ניצנה דרישן לייטנר נ' משה כהן; תא 03 / 15979 הרב שמעון אסולין נ' שרביט יעקב ועוד). 6.3. בפסק הדין החלקי קבע השופט גנון, כי רק "אמרת הנתבע כפי שנרשמה על אישור המסירה היא בגדר פרסום לשון הרע בניגוד לחוק". אי לכך, טענת התובע באשר לגידופו על ידי הנתבע בנוכחות אחרים נדחתה בפסק הדין החלקי. בנוסף, על פי עדות התובע, את אמרת הנתבע על אישור המסירה, ראו מספר מצומצם של אנשים העובדים במשרדו (עורכת דין ומזכירה). התובע טען אמנם, כי נאלץ להגיש את אישור המסירה, ועליו אמרת הנתבע, לבית המשפט המחוזי. אולם, בחקירתו הנגדית, טען התובע כי הוא לא יודע אם אישור המסירה נמסר בפועל לבית המשפט (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 30/11/04). 6.4. נוכח האמור לעיל, בשים לב לאשר נקבע בפסק הדין החלקי באשר לחומרת האמירה, תפוצתה המצומצמת, מעמדו של הניזוק (עו"ד), מידת הפגיעה, העובדה כי הנתבע לא הביע חרטה על מעשיו (עד להגשת סיכומיו לעניין גובה הנזק) וסכומי פיצוי שנפסקו בעבר במקרים דומים (ראה - תא 9005/99 סופר צחי צדוק נ' אברג'יל אמיר; תא 64400/04 ניצנה דרישן לייטנר נ' משה כהן; תא 03 / 15979 הרב שמעון אסולין נ' שרביט יעקב והטבלה שצורפה כנספח א' למאמרם של קרניאל י', ברקת ע', "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן", עלי משפט ב' (תשס"ב) 205, בעמ' 247), אני קובע כי נזקו של התובע מסתכם בסך של 15,000 ₪, נכון להיום. 7. מן המקובץ, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,500 + מע"מ(בנוסף לשכ"ט שנפסק על ידי כב' השופט גנון). בנוסף ישא הנתבע באגרת משפט משוערכת אם שולמה ע"י התובע. החיובים על פי סעיף זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצויים ללא הוכחת נזקהוכחת נזקלשון הרע / הוצאת דיבה