הסכם לאספקת גז ולהשאלת ציוד הדיון נשוא פסק דין הוא בגין שתי תובענות: האחת, התביעה העיקרית - תביעה כספית לתשלום הסכום של 9,800 ₪ שהגישה חברת המשבב עיבוד שבבי 1994 בע"מ (להלן: "המשבב") כנגד אמישראגז - החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (להלן: "אמישראגז") בגין תשלום כפל בסך 6,829.52 ₪ ששולם על ידי המשבב ביום 18.2.07, לאחר שסכום זה שולם על ידה כבר ביום 27.12.06 (להלן: "תשלום הכפל"). השנייה, תביעה שכנגד על סך של 109,154.48 ₪ שהגישה אמישראגז כנגד המשבב בגין הפרת הסכם וכן אי החזרת ציוד. התביעה העיקרית התביעה העיקרית הוגשה על הסכום של 9,800 ₪, על אף שתשלום הכפל עמד על הסך של 6,829.52 ₪ מיום 18.2.07. אמישראגז מודה כי המשבב אכן שילמה הסכום של 6,829.52 ₪ בכפל, ובנסיבות אלה יש לקבל את התביעה העיקרית על סכום זה. לא נהיר כיצד הגיעה המשבב לסכום התביעה העיקרית על סך 9,800 ₪ ומה מקור הפער שבין סכום התביעה לשיעור תשלום הכפל. רק בסיכומי טענות המשבב נטען שהמדובר בתשלום הכפל הכולל הפרשים עד ליום הגשת התביעה. ממילא לא הובאה ראייה לכך, ולא ברור מהם ההפרשים ומהו החישוב, ולפיכך אני פוסק לזכותה של המשבב את הסכום של 6,829.52 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום 18.2.07 ועד ליום הגשת התביעה (24.3.08). לטענת אמישראגז, זכאית היא לקיזוז הסכום הנ"ל מחובה של המשבב כלפיה. לפיכך יש לדון בתביעה שכנגד. התביעה שכנגד טענות אמישראגז בין הצדדים נחתם ביום 10.1.06 הסכם לאספקת גז ולהשאלת ציוד למפעלה של חברת המשבב ביבנה (להלן:"ההסכם"). על פי הוראות ההסכם, שנחתם לתקופה של 5 שנים, הרי הציוד שלא שולם עבורו נמסר לחברת המשבב בהשאלה וזאת לצורך הספקת גז על ידי אמישראגז. עוד נטען שעל פי הוראות ההסכם, הפרת ההסכם או ביטולו על פי כל דין, יזכו את אמישראגז לפרק ולהחזיר לעצמה את כל הציוד המושאל, וזאת מבלי לפגוע בזכותה לקבל פיצויים כתוצאה מהפרת ההסכם או מביטולו לפני תום התקופה. ביום 13.2.07 הגישה אמישראגז תביעה כספית בת.א. 17839/07 כנגד צדדים שלישיים וכנגד המשבב בגין הפרת הסכם להקמת תחנת תדלוק רכבים בגז בחולון (להלן: "תביעת חולון"). ביום 18.2.07 הודיעה המשבב על ביטול ההסכם. ביום 10.4.07 שלחה המשבב מכתב נוסף באמצעות ב"כ, וטענה כי היא זכאית להביא לסיום ההתקשרות החוזית, הן על פי הוראות ההסכם והן על פי הדין. לטענת אמישראגז - ביטול ההסכם נובע אך ורק עקב תביעת חולון. ביום 7.5.07 חזרה ודרשה המשבב מאמישראגז לפנות את הציוד מהמפעל ביבנה. לפיכך, התייצבו נציגי אמישראגז לפרק ולקחת את הציוד המושאל, ולטענת אמישראגז התאפשר לה לקחת רק את צובר הגז של 1000 גלון וכן וסת אחד דגם 4403 (ידוע גם כווסת 2403). נטען שאי החזרת יתרת הציוד המושאל איפשר לחברת המשבב, וכן לספק הגז החדש, להתחיל לספק גז לחברת המשבב ללא צורך בהתקנת תשתית חדשה ובהשאלת ציוד, תוך שימוש בתשתית ובציוד שאמישראגז התקינה במפעל ביבנה לצורך ההסכם. נטען שהמשבב הפרה את הסכם יבנה ועל כן זכאית אמישראגז לפיצויים בגין הפרתו בסכום של 22,840 ₪ + מע"מ (26,380 ₪). עוד נתבע הסכום של 89,604 ₪ בגין הציוד שלא הוחזר בהתאם לפסק הדין שבמסגרת תביעת חולון. טענות המשבב לעומת טענות אלה, טוענת המשבב שההסכם כלל תיקונים בכתב יד, בהם צוין מפורשות כי לכל צד הזכות להפסיק את ההסכם בחלוף שנה אחת ממועד כריתתו, וביטול ההסכם על ידה נעשה לאחר חלוף שנה אחת. ההסכם "זויף" ולא נחתם על ידי המשבב. רק לאחר דרישות והפצרות חברת המשבב, הסכימה אמישראגז לפנות את הציוד המושאל מחצרי המפעל ביבנה, ונציגיה פירקו ונטלו את כל הציוד המושאל. עוד טענה המשבב שטענות אמישראגז ביחס לתביעת חולון - אין להן מקום בהליך זה, מה גם שעל פי הסכם הפשרה בתביעת חולון, נקבע שהתביעה נדחתה, דבר שיהווה השתק פלוגתא והשתק עילה בין אמישראגז והמשבב, ואמישראגז לא היתה יכולה להגיש כנגד המשבב כל תביעה חדשה בקשר להסכם חולון. נטען שעל פי הסכם הפשרה בתביעת חולון, חובות ההשבה חלות על נתבעים אחרים. דיון כאמור, המדובר בתביעה כספית על הסכום של 109,154.48 ₪ בגין הנזקים כדלהלן: 26,380 ₪ בגין החזר השקעות ואובדן רווחים עתידיים מהסכם יבנה (להלן: "נזקי יבנה"); 89,604 ₪ בגין אי החזרת ציוד מתחנת התדלוק בחולון (להלן: "נזקי חולון"); (ובהפחתה של 6,829.52 ₪ בגין התשלום הכפל). תביעת נזקי יבנה בין הצדדים נחתם ההסכם (נספח 1' לתצהיר שטקל מטעמה של אמישראגז - להלן: "שטקל"). ההסכם אינו אלא מסמך הממוען אל אמישראגז מאת המזמין - היא חברת המשבב, שכותרתו: "הזמנה לביצוע מתקן ו/או מכשיר/י גז". המדובר במסמך דו-צדדי: ההזמנה בצד אחד, ותנאיה בצד השני. על גבי ההזמנה הוטבעה חותמת המשבב בצידה השמאלי התחתון. מטבע הדברים, הדיו של החותמת ניתן לקריאה (בקריאת ראי) בצידו האחורי ימני של הדף. כך אף התברר עת הוצג המסמך בבית המשפט. אין המדובר בזיוף חותמת של חברת המשבב. על צדה האחורי של ההזמנה לא מוטבעת חותמת אלא השתקפות של חותמת המשבב (שאף הועתקה בעת צילום המסמך). ברור שלא זויפה כל חתימה או חותמת על גבי ההסכם, ואין מקום להרחיב את הדיון לעניין הזיוף מעבר לאמור. המשבב טוענת שההסכם כולל נוסח מתוקן בכתב יד, בתנאיו הכללים (בצידו האחורי של ההסכם). טענה זו לא הוכחה על ידי המשבב, ולאחר ששמעתי את העדים, ספק רב בעיניי אם אכן התיקונים בכתב יד הובאו לידיעת אמישראגז, בטרם שנכתב מכתב יום 10.4.07 מטעמו של ב"כ המשבב. עדויות נציגי אמישראגז בעניין זה לא נסתרו והיו אמינות בעיני, ולא מצאתי שלא לקבל את גרסתם בעניין זה - כי לא קיבלו את התיקונים או ההערות להסכם, אלא רק לאחר קבלת מכתב יום 10.4.07. משכך, ומשנחתם ההסכם על ידי חברת המשבב, הרי היא מחוייבת להסכם כולו, לרבות לתנאיו, המופיעים בצדו האחורי. גם אם המשבב הטביעה את חותמה על גבי הצד האחד של ההסכם, הרי היא מחוייבת לתנאיו הכלליים, דבר שנלמד הן לאור האמור בסעיף ו' לעמוד הראשון (החתום) כי ההתחייבות של המשבב היא בהתאם לתנאים המצוינים במסמך ומעבר לדף; וכן לאור העובדה שהמשבב הביעה את דעתה במסגרת הליך זה שהיתה מודעת לתנאים מצדה השני של ההזמנה, (לטענתה היא תיקנה את הסעיפים (טענה שכאמור נדחתה)), הרי היא מחויבת לתנאים כחלק מן ההסכם. לפיכך, חברת המשבב הודיעה על ביטול ההסכם בין הצדדים בחלוף שנה אחת בלבד, בניגוד להוראות ההסכם. טוענת המשבב בסיכומיה שהיתה זכאית לסיים את החוזה מכח הוראת סעיף 17 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), תשמ"ט -1989 ותקנות ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (משק הגז - החלפת ספק גז), התשנ"א - 1991 (להלן ייקראו ביחד: "חקיקת הגז"). דין טענה זו להידחות. אין חולק שהמשבב הודיעה על ביטול ההסכם עם אמישראגז במכתבה מיום 18.3.07 (נספח 6 לתצהיר שטקל) ובמכתב לא פירטה את עילת הביטול. במסגרת התכתובת בין הצדדים לא נזכרה הטענה כי ההסכם בוטל לאור ההסדר החקיקתי, אלא כי המדובר בהסכם "מזוייף". במסגרת הדיון לפניי עלה העניין אך בשלב ההוכחות וב"כ אמישראגז התנגד מאחר ולטענתו המדובר בהרחבת חזית. אכן, המדובר בהרחבת חזית ולא בטענה משפטית שניתן להעלותה בכל שלב - טענה זו נטענה באופן מעורפל על ידי המשבב, ולמעשה נזנחה על ידה בשלב הראיות. לו היתה המשבב מעלה טענה זו, יכולה היתה אמישראגז להתגונן ולהביא ראיות. משלא עשתה כן, אלא בשלב ההוכחות, ומשהתנגד ב"כ אמישראגז, הרי המדובר בהרחבת חזית אסורה. אני מקבל את טענת אמישראגז שגם מכח חקיקת הגז, לא היתה לחברת המשבב זכות לסיים את החוזה. סעיף 17 לחוק ההסדרים קובע זכות לצרכן גז לסיים חוזה כדלהלן: "צרכן גז רשאי לרכוש גז מכל ספק גז, וספק גז לא יהיה רשאי לאכוף על צרכן גז להמשיך ולרכוש גז ממנו או באמצעותו, אם צרכן הגז הודיע על רצונו לסיים את החוזה שביניהם ותנאי החוזה בדבר החזרת ציוד ופיקדון נתמלאו". היינו - תנאי לסיום החוזה הוא שיתמלאו תנאי החזרת הציוד והפיקדון. סעיפים י"ב ו-י"ג לחוזה (נספח 1) קובעים שעם סיום החוזה, "יחזיר הצרכן מיידית את כל הציוד המושאל על כל חלקיו ואביזריו במצב טוב וראוי לשימוש פרט לבלאי הנובע משימוש סביר...". במקרה דנן המשבב לא החזירה את הציוד שהושאל לה לפי החוזה האמור, ולכן אינה יכולה להסתמך על הוראה זו. זאת ועוד; תקנה 9 לתקנות הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) (משק הגז - החלפת ספק גז), תשנ"א-1991, אשר כותרתה "סייג לתחולה", קובעת כך: "תקנות אלה לא יחולו על - (1) ... (2) על צרכן גז תעשייתי, מוסדי או מסחרי המקבל גז בצובר, שבמתקני ההספקה המשרתים אותו השקיע ספק הגז בלא לגבות מצרכן הגז דמי פיקדון". היינו - משלא נגבה פיקדון, משמע - נמסר הציוד בהשאלה (כפי שקרה במקרה שלפנינו) הרי תקנות החלפת ספק הגז לא חלות על המשבב, שכן היא צרכן תעשייתי או מסחרי, הגז סופק בצובר, אמישראגז השקיעה השקעות רבות במתקני הספקת הגז למשבב, והמשבב לא שילמה פיקדון. משביטלה המשבב את ההסכם, בו נקבע שתקופתו היא 5 שנים, וזאת בחלוף שנה אחת, היא חייבת להעמיד את אמישראגז במצב בו היא היתה עומדת לו החוזה היה מקויים במלואו. אני מקבל את התביעה בראש נזק זה, כמפורט בסעיף 25 לתצהיר שטקל, שלא נסתר כלל, ואני מחייב את המשבב בתשלום הסכום של 26,380 ש"ח. תביעת נזקי חולון: כאמור, אמישראגז הגישה תביעה כנגד המשבב יחד עם אחרים בקשר להפרת הסכם להקמת תחנת תדלוק רכבים בגז בחולון (ת.א. 17839/07). בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין. לאור מרכזיות הסדר הפשרה הנ"ל במסגרת הדיון שלפניי יובא ההסדר במלואו וכלשונו: "הודעה על הסדר בהסכמה בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן תוקף של פסק דין להסדר שבהסכמה שבין הצדדים, כדלקמן: התביעה לסעד צו המניעה הקבוע שבת.א 17839/07 תידחה ללא צו להוצאות (לא יפסקו הוצאות לא בהליך העיקרי ולא בהליכי הביניים). דחיית התביעה תהווה השתק פלוגתא והשתק עילה לכל דבר ועניין בין התובעת לבין הנתבעים 3, 4 ו-5 [הנתבעת 5 היא המשבב - ע.מ.] בגין עילה כל שהיא בקשר עם תחנת המילוי ברח' הפלד 1 בחולון ו/או בקשר לנתבעים 1 ו-2 ו/או כבעלי מניות או כמנהלים בנתבעת 2 ו/או בגין הארועים המתוארים בתביעה או הקשורים בדרך כל שהיא לתביעה ולנשוא התביעה, והנתבעים 3,4 ו-5 לא יוכלו לתבוע את התובעת בגין עילה כל שהיא בקשר עם תחנת המילוי ברח' הפלד 1 בחולון ו/או בקשר לנתבעים 1 ו-2 ו/או בגין הארועים המתוארים בתביעה או הקשורים בדרך כל שהיא לתביעה ולנשוא התביעה. למען הסר ספק מובהר שכל נושא הספקת הגז לנתבעת 5 למפעלה ביבנה איננו קשור לנשוא התביעה. מוסכם בין הצדדים שאין בדחיית התביעה משום השתק פלוגתא כלשהו בין התובעים לנתבעים 1 ו- 2, למעט בגין הסעד נשוא ת.א. 17839/07 דהיינו - בעניין צו המניעה והשבת המצב לקדמותו שבגינו יש בדחיית התביעה משום סוף פסוק והתובעת לא תהיה רשאית לחזור ולתבוע סעדים אלה בשנית. ניתנת לתובעת רשות לפצל את סעדיה כלפי הנתבעים 2-1 בלבד. היינו רשות להגיש תביעה כספית בלבד כנגד הנתבעים 2-1 בלבד (דוד פרץ ו-עידן הגז לרכב בע"מ), וזאת כמובן מבלי לגרוע מזכות התובעת לתבוע צדדים שלישיים למעט הנתבעים 3, 4 ו- 5 אותם התובעת לא יכולה לתבוע בשום מקרה בגין האירועים המתוארים בתביעה. הנתבעים ישיבו לתובעת בתוך 14 ימים ממתן תוקף של פסק דין להסדר זה את כל ציוד הגז של התובעת שהושאל, ובכלל זה את הדיספנסר ואת צובר הגז. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן להסדר זה תוקף של פסק דין, ... " (להלן: "הסדר הפשרה בתביעת חולון") עינינו הרואות; הסדר הפשרה בתביעת חולון קובע, בין היתר, כי אמישראגז לא תוכל לתבוע את המשבב בגין עילה כלשהי בקשר עם תחנת התדלוק בחולון והקשורים לתביעת חולון מטעמי השתק. טענת המשבב היא כי לאור הסדר הפשרה בתביעת חולון, שניתן לו תוקף של פסק דין, אמישראגז אינה יכולה להגיש כנגדה את התביעה דנן ביחס לתחנה בחולון, מכוח השתק. לעומתה - מבהירה אמישראגז שהתביעה ביחס לתחנת חולון היא מכוח ההתחייבות החוזית שבהסכם הפשרה, על פיו זכאית היא לפיצויים, בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971. צודקת אמישראגז בטענתה זו; אין המדובר אלא בתביעה על יסוד העילה שהקימה ההסכמה בין הצדדים בהסדר הפשרה. משלא קוים פסק הדין, זכאית היתה אמישראגז לפנות גם בתביעה חוזית על יסוד ההסכמה, כפי שעתה במקרה דנן. בהקשר זה יפים הם דברי השופט בך בפס"ד ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי מ"ח (4) 689: "לכאורה נראה, כי כאשר מדובר בהפרת הסכם אשר קיבל תוקף של פסק-דין, עליו נאמר כי "...הוא פסק-דין לכל ענין והכללים החלים על פסקי-דין בדרך כלל חלים גם עליו" (ד"נ 22/73 בן שחר נגד מחלב [10], בעמ' 103), הרי הסעד של מי שרוצה לאכוף את קיום ההסכם הוא בפתיחה בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי ביזיון בית המשפט. (אשר ליחס בין הליכי ביזיון בית המשפט לאמצעים אחרים ראה ס' גולדשטיין, "יחסי-הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא-כספיות של בתי-משפט - עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים טז (תשמ"ו-מ"ז) 176). אולם אם מסיבות כלשהן לא ניתן לאכוף את קיום פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי ביזיון בית המשפט, או אם אין דרך זו נראית יעילה ומעשית, אזי יוכל בעל הדין הטוען לאי-קיום פסק הדין להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין (ראה ע"א 427/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ ואח' נ' מ' מרחב [11], בעמ' .92 שם אמנם המדובר הוא בתביעה בגין פסק בוררות, אולם הלכה זו ישימה גם ביחס לאכיפת פסק-דין בהסכמה, ראה גם זלצמן, בספרה הנ"ל, בעמ' 37)". אם כן, משדחיתי את טענת ההשתק, ולאחר שנקבעה זכותה החוזית של אמישראגז, יש לבחון האם היא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח את נזקי חולון. תביעת נזקי חולון נסמכת על סעיף 5 להסדר הפשרה בתיק חולון, בו נאמר, בין היתר, כי על הנתבעים באותו הסדר, ביניהם חברת המשבב, להשיב לאמישראגז בתוך 14 ימים את כל ציוד הגז של אמישראגז שהושאל, ובכלל זה את הדיספנסר ואת צובר הגז. טוענת אמישראגז כי הציוד לא הוחזר, ולכן זכאית היא לפיצוי בהתאם לסעיף 10 לחוק התרופות, היינו, להעמיד את אמישראגז במצב בו היא היתה עומדת לו החוזה היה מקוים. בכתב ההגנה שהגישה המשבב, טענה כי מעולם לא החזיקה בציוד שהושאל לתחנת חולון, ולכן, ממילא לא התחייבה להחזיר ציוד שאינו תחת אחריותה או תחת ידיה. אין בידי לקבל טענתה של המשבב כי לא התחייבה להחזיר את הציוד. הרי הסדר הפשרה בתביעת חולון הוא-הוא המקשר בין החובה להחזיר את כל הציוד בקשר להסכם עם פרץ משנת 2004. חזקה על המשבב שחתמה על הסדר הפשרה והתחייבה להחזיר את כל ציוד הגז שהושאל, כי התכוונה להחזיר בעצמה את הציוד המושאל. יחד עם זאת, ועל אף שהוכח שהציוד לא הוחזר, נראה כי אמישראגז לא עמדה בנטל להוכיח את שווי הציוד שלא הוחזר. בתמיכה לשווי הציוד, צירפה אמישראגז את נספח 39 לתצהירו של מר שטקל. אין המדובר אלא ברשימה כללית, בה מפרט שטקל את הציוד ואת שוויו במחיר מכירה. לא ברור, בהיעדר הוכחה, מי ערך את נספח 39. כל שאמר שטקל בתצהירו הוא כי המדובר ברשימת ציוד, אולם לא ציין מי ערך את הרשימה. עוד נאמר בסעיף 49 לתצהירו של שטקל, כי המדובר במחיר מכירה של הציוד אצל אמישראגז. לא ניתן לחייב את המשבב במחיר מכירה, כאשר המדובר בציוד שסופק בשנת 2004, ולכן, היה על אמישראגז להוכיח את שווי הציוד המשומש, לרבות פחת, עד למועד הגשת התביעה מטעמה. היא אינה זכאית לציוד במחיר מכירה, מאחר שמדובר בפיצוי לפי סעיף 10 לחוק התרופות, שאמור להעמיד אותה באותו מצב בו היתה עומדת ללא ההפרה, ולא במצב טוב ממנו, כפי שמבקשת לפסוק. כאמור, לא הוכח מי ערך את נספח 39. זאת ועוד; בסיכומיה מבקשת אמישראגז לראות את נספח 39 כרשימה מוסדית, המהווה ראיה לתוכנה. זאת לא ניתן לקבל. נספח 39 לא הופק ממערכת המחשב של אמישראגז, או לפחות לא הוצג כמסמך שכזה. לא ברור מה טיבו של המסמך, כיצד ועל ידי מי נערך. מובן כי לגבי נספח 39, לא עמדה אמישראגז כלל בתנאים להוכחה כי המדובר ברשימה מוסדית, בהתאם לסעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות. לפיכך, גם אי חקירה לגבי נספח 39, אין בו כדי ללמד הסכמה לאמיתות עמדת הצד שכנגד. בנסיבות אלה, דינה של התביעה בגין נזקי אי החזרת הציוד להידחות בהעדר הוכחה. מובן שאין באמור כדי לפגוע בזכותה של אמישראגז לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לקיום הסכם הפשרה בעין, או לחילופין בהליך של בזיון בית המשפט. לסיכום: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ואני מחייב את אמישראגז בתשלום הסכום של 6,829.52 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה החל מיום 18.2.07 ועד להיום. התביעה הנגדית מתקבלת בחלקה ואני מחייב את המשבב לשלם לאמישראגז את הסכום של 26,380 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד (12.5.08) ועד לתשלום בפועל. התשלומים שלעיל ניתנים לקיזוז. כמו כן ולאור התוצאה שאליה הגעתי אני מחייב את המשבב בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ כדין. חוזהאספקההשאלת ציודגז