א. ע ו ב ד ו ת:   התובע יליד 1983 נפגע ביום 9.11.06 בתאונה, ואין חולק כי המדובר בתאונת דרכים (להלן:"התאונה"). הנתבעת ביטחה את הרכב בו נסע התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה. 3. הצדדים אינם חלוקים באשר לנסיבות התאונה או החבות אלא באשר לגובה הנזק. 4. בעקבות התאונה, הובהל התובע לבית חולים ברזילי, שם נבדק , צולם, קיבל זריקה לשיכוך כאבים ושוחרר לביתו עם הוראות להמשך טיפול: נטילת כדורים, שימוש במשחות, מנוחה ומעקב רפואי. המסמכים הרלוונטיים מסומנים א' לתצהיר התובע. 5. בית המשפט מינה את פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין כמומחה בתחום האורתופדי (להלן: "המומחה" ). האחרון קבע בחוות דעתו מיום 12.12.07 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין שברים בחוליות ע"ש גבי. סך הממצאים מהווים הפרעה קלה עד בינונית בכושר הפעולה של התובע נוכח מחלה קודמת (שמתאפיינת בסיכוי גבוה לשברים). המומחה מייחס לתאונה אך ורק מחצית משיעור הנכות שנותרה לתובע, קרי 7.5%. עוד העריך המומחה אובדן כושר עבודה מלא למשך 3 חודשים מעת התאונה ו-50% למשך 6 שבועות נוספים. 6. מומחה נוירולוגי שמונה מטעם ביהמ"ש קבע כי אין לתובע נכות בתחום זה שמקורה בתאונה. 7. התובע עותר בתביעתו כי ביהמ"ש יורה על פיצויו בגין נזקיו בגבול סמכותו של בית משפט זה. ב. הדיון 1. התובע טוען כי: א. בעקבות התאונה פוקדים אותו כאבים בחלקי גוף שונים ובעיקר בע"ש גבי, פלג גופו השמאלי ובאגן הירכיים. ב. לאחר ביצוע בדיקת סי.טי. התברר כי הוא סובל משברים בחוליות די. 3 ו- די. 7. ג. נוכח התאונה הוא לא שב לעצמו, כיום הוא מוגבל בתנועתיות וסובל מקשיי נשימה. עובר לתאונה, על אף מחלתו, היה נמרץ, עסק בפעילות ספורטיבית, היה סטודנט מצטיין לרפואה מחקרית, עבר בעבודות מזדמנות, והיה לו סיכוי טוב לסיים את לימודיו בתחומו, להשתכר מעל הממוצע במשק ולהקים משפחה. היום, לאחר התאונה נאלץ להמיר את לימודי הרפואה ללימודי משפטים. שכר הלימוד במשפטים גבוה באופן ניכר אף בשל הצורך בהעתקת הדיור. אסמכתאות מצ"ב לתצהירו ומסומנות ג'-ו'. הוא שמן בצורה ניכרת ומשקל גופו עלה מכ-66 לכ-93 ק"ג. אישור ד"ר גד ולן מיום 24.9.07 מצ"ב ב' לתצהירו. ד. יאלץ לעבור טיפולים נוספים מעבר לממומן בסל הבריאות הציבורי. ה. נאלץ ויאלץ להזדקק לעזרת צד ג'. ו. אין לקבל את ההפחתה אותה ביצע המומחה שכן לא סבל מכל הגבלה עובר לתאונה. מעבר לכך, יש לקבוע כי הנכות הרפואית בעטייה של התאונה עומדת משוקללת בשיעור של 46%. ז. לתובע נגרמה בעקבות התאונה נכות תפקודית הזהה לנכות הרפואית. לפיכך, יש לשפותו בהתאמה בגין נזקיו הכוללים הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות גבוהות לדיור והשכלה, בגין הוצאות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' וכאב וסבל, מהם יש לנכות את תקבולי המל"ל. 2. הנתבעת טוענת כי: א. נכותו הרפואית והתפקודית של התובע בעטייה של התאונה נבלעת עקב מצבו הקשה עובר לתאונה. לפיכך, אין לתאונה משמעות למצבו הרפואי, לכל היותר, ישנה נכות של אחוז בלבד. ב. יש לקבוע לפי חקירת המומחה, ומהימנות התובע, כי לנכות כפי שנקבעה ע"י המומחה אין קשר לתאונה. מעבר לכך, אין לתאונה משמעות תפקודית מעבר למצבו של התובע טרום התאונה. ג. התובע מעצים את נזקיו ויש לפסוק לו לכל היותר סך של 5,000 ₪ בגין כאב וסבל לפי נכות משוקללת של פחות מאחוז מסכום זה יש להפחית את עלות חוו"ד מומחה נוירולוגי ששולמה לחינם (6,900 ₪) וניכויי המל"ל. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 10.1.10 בה העיד המומחה וכן בישיבת יום 13.5.10 בה העידו התובע והעדה רחל חמיאס מטעמו. 4. הצדדים נחלקו באשר לקביעת שיעור הנכות בתחום האורתופדי, ובאשר למשמעותה התפקודית ביחס לתובע. לדעת המומחה , כאמור, יש להפחית משיעור נכות של 15% מחצית בשל מצבו הרפואי הקודם של התובע, משמע התאונה גרמה לנכות צמיתה בשיעור 7.5% בלבד. 5. א. ב"כ הצדדים חלקו על מסקנותיו של המומחה (כ"א בזווית הראיה שלו) ועל כן זומן המומחה להחקר על חוות דעתו. ב. ב"כ התובע תוקף את חוות הדעת, וטוען כי: באשר לעמוד שדרה גבי - יש לייחס לתאונה כמחוללת נכות של 10%. קביעה זו לדעת הפרקליט מחויבת המציאות נוכח העובדה שאין בפנינו תיעוד רפואי המעיד על בעיה כלשהיא הקשורה לעמוד שדרה גבי עובר לתאונה, ומכאן שאין מקום להפחתה כלשהיא. באשר לעמוד שדרה מותני, יש בפנינו החלטה של ועדה רפואית של המל"ל הקובעת 10% נכות בשל הגבלת תנועה קלה באזור זה. נוכח הודאתו של המומחה בחקירתו הנגדית כי התאונה גרמה להחמרה של מגבלות תנועה אלו בשיעור 10%, אין מקום שלא לכלול רכיב זה בשיעור הנכות המשוקלל והסופי. באשר לעמוד שדרה צווארי, המומחה מצא מגבלה שלא הייתה קיימת עובר לתאונה ומשום מה בכל זאת לא הוסיף בשל רכיב זה מאומה. מוצע לדעתו להוסיף 10%. באשר לשברים בחוליות, מפנה ב"כ התובע לכך שהתובע לא סבל משברים בחוליות עובר לתאונה, אזי יש לקבוע כי השברים שנדגמו מקורם בתאונה ולא במחלת הרקע של התובע, ומכאן שיש להעניק 5% בגין כל שבר ובסה"כ 26%. נוכח כל האמור בס"ק (1) עד (4) יש להעניק לתובע נכות בשיעור 46%. ג. ב"כ הנתבעת תוקף נמרצות את טיעוני ב"כ התובע, וטוען כי אם יש לבוא בטענות אל המומחה, הטענה היא כי האחרון הפריז בקובעו 7.5% בשל התאונה. התובע לשיטת ב"כ הנתבעת סבל עובר לתאונה ממחלת רקע המאופיינת ברגישות יתר של העצמות בגופו ולא בכדי הוכר כנכה כללי בשיעור של 87% מטעם המל"ל קודם התאונה וללא קשר אליה. משכך, אם נשקלל את הנכות אליבא דשיטת המומחה מול הנכות עובר לתאונה, נגיע לתוצאה של אחוז בודד וכך יש לקבוע. כן מפנה ב"כ הנתבעת לחקירתו של המומחה ע"י ב"כ התובע, חקירה שבסופה לא זז המומחה כמלוא נימה מהאמור בחוות דעתו. 7. עיון בחקירתו של המומחה מלמד כי האחרון עמד בה בכבוד באומרו: "ש. אם אני אומר לך שלא נמצאה אצל התובע שום מגבלה בעמוד שדרה גבי ולא נתגלה שום ממצא בטרם אירוע התאונה, מה תאמר על כך? ת. זה לא מדויק. אני אצטט מסמך שנותן רקע למה שהחולה עצמו ציטט בטופס של ביטוח לאומי. המסמך הוא מיום 27.11.05. ציטוט: "אני סובל מאוסטרוגנסיס, רוב החוליות שלי עברו דפורמציה". ש. על סמך זה אתה מסיק שהוא סבל מעמוד שדרה גבי טרם התאונה? ת. כן. ש. אנחנו אומרים שבאופן עובדתי בטרם אירוע התאונה לא היה קיים שום ממצא לגבי שום חולייה בעמוד שדרה גבי שהיה בה שבר כלשהו? ת. כשמדובר על דפורמציה אני לא מאמין שחולה זורק את המשפט הזה בלי שהוא נתקל במושג הזה ממוסד רפואי או מרופא כלשהו. המילה דפורמציה היא מאוד אופיינית למצבים של ממצאים של שינויים בחוליות לוא דווקא שבר במובן שאנו מדמיינים לעצמנו שבר. יש שברים מסוג דחיסה במקרים של אובדן סידן או במקרים שהאלה של טראומות קטנות שגרמו לשינוי בחולייה שזה לא ממש שבר אלא שפשוף או הנמכה. זה מסתדר גם עם המחלה הזאת." (עמ' 7 שורות 1-11) המומחה אף מדייק ומסביר את הדרך בה הגיע למסקנותיו וראה עמ' 7 שורות 25-30: " מיפוי העצמות הראשון הוא מבחינתי הכי סמוך לאירוע ועליו כן הסתמכתי. לאחר מכן לקחתי את בדיקת ה - CT וגם אליה התייחסתי כי היא הייתה גם כן סמוכה לאירוע התאונה. התייחסתי למקרים הכי קרובים לאירוע. מאופי המחלה קשה לתת תשובות חד משמעיות. הדברים לא כל כך ברורים. חשבתי לעשות שילוב של כל מה שהועמד לרשותי ולהתייחס לדברים היותר סמוכים לאירוע התאונה אז נתתי את הסעיף היותר כולל על השפעה בינונית על כושר הפעולה. לאור מורכבות הענין זה הכי אקטואלי ביושר שלי לומר." 8 אם לא די באמור, המומחה נשאל ב"רחל בתך הקטנה" אודות קביעתו: "ש. למה לא להפעיל את עקרון הגולגולת הדקה. התובע לא סבל לפני כן מבעיות בעמוד שדרה גבי וצווארי ולבוא ולהפחית אחוזי נכות בגלל בעיות הרקע ואתה קובע זאת רק מעדותו, זה נשמע לי מוגזם, ת. אינני סבור כך. המחלה הזאת היא קשה מאוד. היא גרמה לו לשברים בעבר שהם מתועדים. הוא קיבל על כך אחוזי נכות. אני לא יכול להתעלם מהאנמנזה של המקרה הזה." (עמ' 8 שורות 15-19). המומחה הוסיף ואמר: "אני ישבתי על התיק הזה אתמול סדר גודל של 3-4 שעות. הבאתי ציטוטים מספרות כדי להיכנס לעובי הקורה. אם הייתי חושב שפספסתי משהו הייתי אומר זאת בתחילת הדיון. אחרי שעברתי והעמקתי אני לא משנה את דעתי." (עמ' 10 שורות 20-23). נוכח כל האמור המסקנה אליה אני מגיע כי חוות דעתו של המומחה לא נסתרה ועל פי ההלכה הפסוקה, אין סיבה שלא לקבלה. אני מאמץ את קביעת המומחה כפי שהיא. משכך, אני דוחה הן את עמדת ב"כ התובע הטוען לנכות רפואית בשיעור 46% והן את עמדת ב"כ הנתבעת הטוען לנכות רפואית בשיעור של 1%. 9. ב"כ התובע טוען לחילופין כי יש לקבוע שלתובע נותרה נכות תפקודית של לפחות 46%. מנגד, כאמור, טוען ב"כ הנתבעת כי לא קיימת נכות תפקודית כלל. 10. ב"כ התובע טוען כי עובר לתאונה התובע הצטיין בעבודתו במעבדה. אולם, לאחר התאונה נמנע מהתובע מלהמשיך לעבוד במעבדה כיון שעבודה זו דורשת עמידה מרובה, ישיבה מרובה והפעלה רבה של הידיים הגורמת ללחץ על החוליות. הצטיינותו מעידה כי אם הייתה לו נכות תפקודית עובר לתאונה, זו הייתה זניחה. בנוסף, קביעות המל"ל הינן יחסיות למקצוע והיות ובתקופת "אי הכושר" לא היה לו מקצוע, קבע לו המל"ל תקופת אי כושר עד לסיום לימודיו. גם 7.5% נכות מתוך 13% תפקוד (יש לתובע נכות של 87%) הינו 50% נכות תפקודית. לחילופין, יש לקבוע נכות בשיעור של 10% בגין הגבלת התנועתיות. ב"כ הנתבעת, מנגד, טוען כי התובע הצהיר כי אינו מסוגל לעבוד עובר לתאונה, גם מסמכי המל"ל עובר לתאונה מעידים על כך ולכן, יש לקבוע כי לתובע לא נגרמה כל נכות תפקודית שמקורה בתאונה. 11. במחלוקת זו דעתי כדעתו של ב"כ הנתבעת. התובע הודה בעבר "כהודאת בעל דין" כי אינו מסוגל לעבוד ואף קיבל גמלות בשל כך. לדעתי, לא ניתן היום, לייחס העדר כושר עבודה או חלקו לתאונה, שכן זו לא הזקיקה לאשפוז ולו של יום בבית חולים. יש להזכיר בהקשר זה את דברי המומחה : "הספק פעל לטובת התובע ולא נגדו" (עמ' 13 שורה 19) וכן: "ש. תובע עם הגבלה בינונית בכל התנועות ויש לו 20% נכות בגב בלי קשר לכל תאונה יש את אותם סימפטומים ולכן התאונה לא שינתה במאומה את כושר התפקוד הכללי שלו, נכון? ת. אני מסכים איתך. (עמ' 17 שורות 6-8). לטעמי, יש לומר כי אין הבדל ניכר בין יכולותיו התפקודיות העתידיות בתחום המעבדה לאלו שבתחום המשפטים. נראה כי התובע עושה חיל בתחום המשפטים ויפה שכך. ברם, אף בתחום זה יזדקק לישיבה ממושכת או כתיבה או הקלדה רבה (הפעלת הידיים). נראה לי כי גם אם סובל התובע נכות תפקודית ואיני אומר שלא, היא נבלעת במצבו עובר לתאונה. 12. אם לא די באמור, ראוי לצטט את דברי המומחה, בחקירתו: "יכול להיות שיהיה לו יותר קשה מאדם רגיל אך הוא יכול לבצע את תפקידו במעבדה" (עמ' 12 שורה 17). הדברים יוצאים מפיו של מומחה רפואי בדרגת פרופסור שעבודה במעבדה אינה זרה לו, ואם הוא מציין זאת, אין כל סבה שאסטה מקביעתו זו של המומחה. לפיכך, המסקנה אליה אני מגיע כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית, ונותרנו בנכות רפואית בשיעור של 7.5% ומכוחה יש לגזור את גובה הנזק עפ"י ראש נזק נתבעים. 13. כאב וסבל לשיטת ב"כ התובע יש לפסוק לתובע נזק בשל כאב וסבל לפי 46% נכות העולה לסך של 82,126 ₪. ב"כ הנתבעת אומד את נזקו של התובע בראש נזק זה לפי 7.5% נכות לסך של 10,000 ₪. במחלקות זו דעתי אינה כדעת מי מהפרקליטים, ולטעמי יש לפסוק לתובע סך של 12,000 ₪ על בסיס נכות בשיעור 7.5%. 14. הפסדי שכר לעבר ב"כ התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות המתבטאות בשכ"ל והוצאות מחיה בסכום כולל של 85,188 ₪, ומיום סיום לימודיו ברפואה ועד היום בסך 219,408 ₪. ב"כ הנתבע טוען כי התובע לא עבד בתקופת לימודיו והתקיים מקצבת הנכות הכללית של המל"ל, כך שאין לייחס לתאונה כל גורם נזק המחייב פיצוי שהוא. במחלוקת זו דעתי כדעתו של ב"כ הנתבעת והתביעה לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחית. 15. הפסדי שכר לעתיד בראש נזק זה עותר התובע לפיצוי בסך 2,039,484 ₪ על בסיס נכות של 46%. ב"כ הנתבעת טוען כי נוכח הצהרותיו של הנתבע במל"ל עובר לתאונה כי אינו מסוגל לצאת לעבודה, ונפסקו לו שיעורי נכות צמיתה בשיעור 88%. משכך, יש לקבוע כי לתאונה דנן לא תהיה תרומה להפסד השתכרות בעתיד. במחלוקת זו אני מקבל את עמדת ב"כ הנתבעת. התאונה אכן לא גרעה מאומה מסוג העבודות שיוכל התובע לעסוק בהן לעתיד, ולכן אין לפסוק לו מאומה בראש נזק זה. 16. עזרת הזולת לעבר ב"כ התובע עותר לפסיקה של 48,000 ₪ בראש נזק זה, נוכח הצורך להיעזר בבני משפחה בעת ששולמה לו גמלת שירותים מיוחדים. ב"כ הנתבעת גורס כי התובע, ככל שנזקק לאותה עזרה, מצב זה נבע ממחלתו הקודמת ולכן אין מקום לפיצוי כלשהו. אף במחלוקת זו דעתי כדעתו של ב"כ הנתבעת ומנימוקו. 17. עזרת הזולת לעתיד ב"כ התובע מציע לפסוק בגין ראש נזק זה סך של 192,048 ₪ על בסיס סכום של 600 ₪ ששולמה לו ע"י המל"ל כגמלת שירותים מיוחדים. ב"כ הנתבעת טוען כי ככל שיזדקק התובע לעזרת צד ג' לעתיד, לתאונה דנן אין קשר לצורך זה ומכאן שדין ראש נזק זה להדחות. במחלוקת זו דעתי כדעתו של ב"כ הנתבעת ומנימוקו. 18. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד בראש נזק זה מבקש ב"כ התובע לפסוק לו סך של 10,000 ₪ בגין עבר, ועוד 140,000 ₪ בגין עתיד. ב"כ הנתבעת מפנה תשומת הלב למצבו הרפואי הקודם של התובע, וטוען כי לגבי עבר אין בדל ראיה ולעתיד מבקש התובע לפצות עצמו מכח התאונה, אף שלא זו הסיבה לנזק ככל שיהיה. אני מקבל עמדת ב"כ הנתבעת ודוחה ראש נזק זה. ג. לסיכום העולה מן המקובץ כי דין תביעת התובע להדחות, שכן כל שיש לפסוק לו הוא בשל כאב וסבל ונזק זה נבלע בתשלומי המל"ל. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. על התובע לשלם שני סכומים אלו עד ליום 30.12.10, שאם לא כן יתלוו להם ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"א, 30 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים. נכות