התפטרות בגלל מצב בריאותי

רקע כללי 1. התובע עבד אצל הנתבעת בהתקנת דודי שמש, כעובד יומי בשכר, החל מיום 1/08/02 ועד ליום 31/07/07. 2. כחלק מתנאי העסקתו של התובע הוסכם כי החל משנת 2003 תפריש הנתבעת הפרשות לביטוח מנהלים בחב' הפניקס, כאשר הגמולים משולמים הן ע"י התובע והן ע"י הנתבעת. אין חולק כי בתקופה מסויימת לא העבירה הנתבעת את תשלומי הגמולים של התובע. בחודש ספטמבר 2007 הגיעה הנתבעת להסדר עם חב' הביטוח לגבי תשלום חובות ובהמשך כוסה מלוא החוב ע"י הנתבעת. נכון למועד זה לא נותר חוב בגין דמי הגמולים והתובע לא חזר על תביעתו בעניין זה במסגרת תצהירו או סיכומיו. אין מחלוקת שהחל בחודש 03/07 נעדר התובע מהעבודה למשך 51 ימים, לטענתו עקב מצב בריאותי. הנתבעת שילמה לתובע 27 ימי מחלה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הוא זה אשר התפטר מהעבודה. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא בשאלה האם התפטרות התובע דינה כפיטורין. 5. בפסק דיננו נתייחס לתביעות התובע לפיצויי פיטורים, הפרש דמי מחלה, הבראה ודמי חגים, לאחר שחזר בו מהתביעות לפיצוי על אי העברת הפרשות לביטוח המנהלים ולדמי הודעה מוקדמת. עיקר טענות הצדדים 6. לטענת התובע, דין התפטרותו כפיטורין מחמת נסיבות שבתנאי העסקה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. הרעת התנאים לה טוען התובע היא אי תשלום דמי מחלה כדין ואי העברת מלוא הכספים לקופת הגמל בניגוד לדרישות התובע מהנתבעת. לטענת הנתבעת, לא הייתה חייבת לשלם לתובע דמי מחלה, התובע לא המציא אישור מחלה לכל התקופה ומה ששולם לו שולם לפנים משורת הדין. הנתבעת הודתה כי בתקופה מסוימת לא העבירה את תשלומי הגמל עבור התובע (חלק הנתבעת וחלק הנתבעת) ואולם, לטענתה, התובע לא ידע על כך קודם להתפטרותו. לטענת הנתבעת, שתי העילות עליהן מבקש התובע לבסס התפטרות בדין מפוטר כלל לא הוו את הסיבה לעזיבתו, הוא מעולם לא פנה בטרוניה בעניינים אלו אלא התפטר מיוזמתו וללא מתן כל התראה או הודעה מוקדמת. הנתבעת מבקשת כי מכל סכום שייפסק לזכות התובע, אם ייפסק, יקוזזו דמי הודעה מוקדמת. זכאות התובע ליתרת תשלום דמי מחלה 8. לטענת התובע בתצהירו, נעדר עקב מחלה 51 ימים ואולם, חרף חובתה החוקית לא שילמה לו הנתבעת דמי מחלה מלאים וזאת על אף מחאותיו. 9. מר יוסף פורת, עד הנתבעת, העיד כי התובע נעדר מעבודתו ללא כל הודעה במשך חודש ימים בטרם יצר קשר עם החברה. רק לאחר כחודש, בחודש אפריל, הועברה לידיו תעודת מחלה בדיעבד, אולם נמסר לו כי התובע נפגע בתאונת דרכים. לטענתו, הנתבעת שילמה לתובע 27 ימי מחלה לפנים משורת הדין מאחר ועל התובע היה לתבוע את מי שגרם לו לתאונה. על פי עדותו, התובע לא המציא לו תעודות מחלה נוספות. 10. התובע לא הציג בפנינו ולו אישור מחלה אחד אשר יעיד על מחלתו ואורכה. התובע נשאל באשר לתעודות המחלה והשיב: "לשאלתך לא צירפתי תעודות מחלה אני משיב שיש הכל בתיק, אני אלך לקופ"ח ואביא התדפיס של תעודת מחלה, אני חושב שיש, אין דבר כזה שאין." חרף האמור, לא הוצגו ע"י התובע תעודות המחלה לביסוס תביעתו לתשלום הפרש דמי מחלה. בהעדר הוכחה לקיומם של ימי מחלה שלא שולמו, איננו מקבלים את התביעה לתשלום ימי מחלה ודוחים אנו טענת התובע כי באי תשלום ימי המחלה יש כדי להוות הצדקה להתפטרותו בדין מפוטר. זכאות התובע לפיצויי פיטורים- בחינה נורמטיבית 11. "סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים מציין שתי חלופות. כל אחת מהן כשלעצמה דינה לעניין החוק כפיטורים. האחת - התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה; והשנייה - התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד, שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (ר' דב"ע מח/155-3 אברהם פנחסי נ' מכלוף שיטרית, עבודה ארצי, כרך כא(3), 356). במקרה דנן, טוען העובד לקיומה של החלופה ראשונה. 12. על פי הפסיקה, הנטל להוכחת טענת התפטרות "בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה", מוטל על הטוען, קרי, על העובד (דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית ירושלים נ' בתיה מינטל, פד"ע ח 65). 13. על מנת שיחשב דינו של העובד כדין מפוטר, עליו לעמוד בשלושה נטלים שונים ומצטברים, כפי שיפורט להלן: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או כי היו נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בגללן לא היה ניתן לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה, כבר נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להפטר מהעובד (ר' ע"א 496/67 שוקורי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1), 395; ע"א 171/66 עיריית פתח תקווה נ' שלמה בן צור, פד"י כ (3), 262). ודוק, על פי הפסיקה המבחן אפוא לבחינת התקיימות תנאי זה, הוא מבחן אובייקטיבי. שנית, על העובד להוכיח את "הקשר הסיבתי" בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל, קרי, עליו להוכיח כי החלטתו להתפטר נבעה בשל הטעמים לעיל ולא בשל טעם אחר (ר' דב"ע מח/159-3 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). שלישית, על העובד להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב. נקבע, כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לתקן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק (דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס, עבודה ארצי, כרך ח(2), 60 ; דב"ע שן/ 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח/ 174-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ, 421 ). האם עמד התובע בנטל המוטל עליו? דיון והכרעה כפי שצויין לעיל, ולאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, לא הוכח בפנינו כי התובע זכאי לדמי מחלה או כי עילת ההתפטרות שלו נבעה על כן מאי תשלום ימי המחלה. עילת ההתפטרות הנוספת לה טען התובע היתה קיומו של החוב לביטוח המנהלים. התובע טען, כי לאחר שבמהלך העבודה נפל לקוח מגג בניין ומת, בירר עם חברת הביטוח האם הוא מבוטח כדין ומצא שאינו מבוטח. התובע הודה כי אירוע הנפילה היה בשנת 2005. התובע העיד: "לשאלתך מתי נודע לי שלא מועברים מלוא הכספים לפוליסה אני משיב שלא זוכר בדיוק מתי היה אירוע הנפילה, אני זוכר אפריל, מאי, שנה כמעט לפני המלחמה, הבן אדם נפל לפני זה, אני חושב אמצע שנת 2005" (ע' 3 ש' 26-28). התפטרותו של התובע הייתה באוגוסט 2007, למעלה משנתיים אחרי "הגילוי". התובע נשאל מדוע לא התפטר בשנת 2006 אלא חיכה שנתיים והשיב: "אני משיב שהגיעו מים עד נפש". התובע העיד כי ביכולתו להוכיח כי ידע על החוב וכי פנה בעניין זה לחברת הביטוח עוד לפני שעזב את העבודה ע"י תדפיס שיחות מהטלפון שלו ושל ביתו המעיד על מספר הפעמים שחויג המספר לחב' הביטוח אך תדפיס כאמור לא הוגש. כן לא הוגש כל תיעוד מחברת הביטוח המאשר קיומן של פניות מטעמו של התובע. עוד טען התובע, כי היו עדים ששמעו את "התראותיו" בעניין החוב לחברת הביטוח אך לא הביא ולו עד אחד להעיד על כך ובכך יש כדי לפעול לחובתו. איננו מקבלים גרסת התובע לפיה נתן התראה למעביד בטרם התפטרותו. סביר בעינינו, כי אם אכן המניע להתפטרות התובע היה קיומו של החוב, הרי שלא ממתין היה 8 חודשים לאחר ההתפטרות (בנוסף לשנתיים שלטענתו כבר המתין) על מנת לפנות לנתבעת בדרישה לקבלת זכויותיו זאת ועוד, הוכח בפנינו כי רק בתאריך 30.03.08 ( 8 חודשים לאחר התפטרותו) פנה התובע במכתב לנתבעת ודרש כי ישולמו לו דמי מחלה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. במכתב זה, חרף הטענה הכללית כי קיים חוב לחברת הביטוח, לא פרט התובע גובה החוב ולא דרש תשלומו. דבר זה מעיד כי אפילו באותו השלב טרם ערך התובע בירור רציני עם חברת הביטוח באשר לחוב, קל וחומר שבירור כזה לא נערך כבר במשך כשנתיים ושמונה חודשים קודם לכן והווה עילה להתפטרות. מקובלת עלינו על כן טענת הנתבעת כי יש בכך כדי להעיד כי נודע לתובע על החוב לחברת הביטוח רק לאחר התפטרותו. 18. יתרה מזאת, במהלך עדותו של מנהל הנתבעת (להלן "מר פורת") התברר כי הפוליסה עליה מדובר כלל אינה קשורה לביטוחו של התובע במצב של תאונה: "הפוליסה היא פוליסת פנסייה, הוא מבוטח בחברת הפניקס, יש לנו פוליסה גבוהה מאוד של מליון וחצי דולר של חבות מעבידים, בפוליסה שאנחנו מדברים עליה זה רק ביטוח פנסיוני" (ע' 8 ש' 27-29). משמע שכלל אין רלבנטיות לאירוע התאונה ולהפרשות לפנסיה. 19. לנוכח כל האמור, איננו מקבלים את גרסת התובע לפיה, הודיע לנתבעת כי אם עניין הביטוח לא יוסדר הוא לא ימשיך לעבוד. לעניין זה מעדיפים אנו את עדותו של מר פורת כי עניין החוב לחברת הביטוח הועלה לראשונה במכתב ששלח התובע ביום 30.3.08 ולא קודם לכן וכי התובע התפטר מעבודתו ללא כל התראה או דרישה, ומבלי שהתובע ביקש כי ישולם לו דבר מה או שיושלם לו חוסר כלשהו. לנוכח האמור, תביעותיו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי מחלה-נדחות. התביעה להפרש דמי הבראה התובע תבע דמי הבראה עבור שנת 2004, תקופה שהתיישנה, וכן עבור שנת 2007- 6 ימי הבראה. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בחודש 1/07 קיבל התובע תשלום עבור דמי הבראה המכסה זכאותו לשנת 2007. עם זאת, בישיבת הדיון המוקדם הודתה הנתבעת בחובתה לשלם לתובע דמי הבראה לחודשי עבודתו של התובע בשנת 2007. התובע עבד בשנה זו 7 חודשים בלבד ועל כן זכאותו הינה יחסית, ועל פי ויתקו, כדלקמן: 1298.5=318X7/12X7. התובע זכאי על כן לדמי הבראה בסך 1298.5 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/07 ועד התשלום המלא בפועל. התביעה לדמי חגים התובע טען כי בגין תקופת עבודתו בנתבעת לא שולמו לו דמי חגים באופן מלא. התובע לא פירט עבור איזה חגים הוא תובע, שלא נפלו בשבת, והאם עבד ביום שלפני החג וביום שלאחריו כדרישת צו ההרחבה בהיות התובע עובד על בסיס יומי. על כן דוחים אנו את תביעתו ברכיב זה. לסיכום 23. סיכומו של דבר, תביעתו של התובע לתשלום דמי הבראה מתקבלת כמפורט בסעיף 21 לעיל. כל יתר תביעותיו של התובע -נדחות. משקיבלנו טענת הנתבעת כי התובע התפטר ללא מתן התראה או הודעה מוקדמת, הרי שיש לקזז מהסך האמור תמורת ההודעה המוקדמת שהיה על התובע ליתן לנתבעת. תוצאת הדברים הינה כי אין על הנתבעת חובת תשלום נוסף כלשהו לתובע. כל צד ישא בהוצאותיו. 24. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, ט' באב תש"ע, 20 ביולי 2010, בהעדר הצדדים. רפואההתפטרות