כניסת שבב מתכת לעין

כניסת שבב מתכת לעין 1. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה היא, האם יש להכיר במחלה בה לקה המערער בעינו השמאלית (פיטריגיום) (להלן גם : המחלה) כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 3727/06 ; השופט יצחק לובוצקי) השיב על כך בשלילה, ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע העובדתי 2. המערער, יליד 1952, הועסק כפחח רכב. במסגרת עבודתו היה חשוף המערער לקרינת UV. אין חולק, כי במהלך עבודתו השתמש המערער במשקפי מגן. 3. ביום 31.10.1995 במהלך עבודתו נכנסו לעינו השמאלית של המערער שביבי מתכת (אירוע זה יכונה להלן גם : האירוע). לטענת המערער, כתוצאה מאירוע זה לקה במחלה. בעקבות המחלה נותח המערער בבית החולים אסף הרופא. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן : המוסד) להכיר באירוע מיום 31.10.1995 כ"תאונת עבודה" נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 7.1.1998 וזאת לאחר שפקיד התביעות התייעץ עם רופא המוסד באותה עת, ד"ר זק"ש. בחוות דעתו של ד"ר זק"ש שהוגשה לפקיד התביעות נכתב כי : "אין באפשרותי לשלול את האפשרות שגוף זר שנתקע בקרנית עין שמאל לפני מספר שנים גרם להתפתחות הפטריגיום. בטוח שזה לא הגוף הזר מתאריך 31.10.95". 4. משנדחתה תביעתו על ידי המוסד, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי, בה התבקש בית הדין להכיר באירוע כ"תאונת עבודה". במהלך הדיון בתביעה הסכימו הצדדים למנות את ד"ר מרדכי סילנפרוינד כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע למחלה (להלן : המומחה). המומחה נשאל את השאלות הבאות : "א. מהי המחלה בעינו השמאלית, ממנה סובל התובע [המערער בענייננו - ע.ר.]? ב. האם יש קשר סיבתי כלשהו בין מחלתו של התובע לבין העובדות שתוארו לעיל בסעיף 3 (גם אם הוחמר מצבו או שהוחש בואה של המחלה - או התפרצותה עקב העובדות המתוארות לעיל - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור)?". 5. המומחה השיב על השאלות שנשאל בזו הלשון : "א. התובע סובל מהתמוססות של לובן העין (סקלרה) שהתפתחה לאחר ניתוח להסרת פטריגיום ושימוש באנטימטבלויט MMC. הוא עבר מספר ניתוחים חוזרים וכעת האיזור מצולק ויציב. ב. מחלתו של התובע התפתחה לאחר הניתוח להסרת הנגע הראשוני (הפטריגיום) בעין השמאלית וכנראה קשורה לניתוח. הנגע הראשוני, מצידו, מופיע בד"כ אחרי פציעה או חדירת גוף זר לעין. מכיון שהנגע הראשוני כבר היה קים ומפותח ב 31.10.95, כאשר עסק בריתוך ונכנסו שבבי מתכת לעין, הרי שהארוע הספציפי הנ"ל לא יכול להיות הגורם לנגע הראשוני. הנגע הראשוני עשוי לנבוע מטראומות או גופים זרים שחדרו לעין זמן רב לפני קרות הארוע, או עשוי להופיע באופן ספונטני, ללא כל טראומה מקדימה". 6. למומחה הועברו מספר שאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו. בתשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי הפטריגיום שנמצא אצל המערער ביום האירוע מוקם בצד הטמפורלי (רקתי) וחזר על מסקנתו לפיה "פטריגיום מסוג זה מתפתח תוך מספר חדשים או שנים", ולכן אין קשר סיבתי בין האירוע למחלה. עוד ציין המומחה כי : "במסמכים רפואיים קודמים מצוין שהחולה סובל מיובש בשתי העיניים (קרטיטיס סיקה) וטופל מספר פעמים בפגיעת גופים זרים וקרינת ריתוך בשתי העיניים. הן הפגיעות הללו, הן היובש והן נטיה טבעית גורמים להתפתחות פטריגיום, ולא ניתן לקבוע מיהו הגורם העיקרי במקרה זה". לאור האמור בחוות דעתו של המומחה, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער. 7. לא נחה דעתו של המערער מפסק דינו של בית הדין האזורי, ולכן הגיש ערעור לבית דין זה (עבל 1105/01). במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה על מנת שימונה מומחה אחר במקומו של דר' סילנפרוינד. הצדדים יהיו רשאים להשלים את החומר הרפואי ככל שהוא חסר. המערער יהיה רשאי להמציא את חות דעת פרופ' טיכו. המוסד יהיה רשאי להגיש חוות דעת מטעמו במקומה של חוות דעת דר' זקש שלא תועבר למומחה שימונה. חוות דעתו של דר' סילנפרוינד גם הן לא תועברנה למומחה". 8. משהוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי, מונה ד"ר שמואל פרידלנדר לשמש מומחה יועץ - רפואי אחר בהליך (להלן : המומחה האחר). המומחה האחר כתב בחוות דעתו של הדברים הבאים : "אין כל קשר בין כניסת השבבים לעינו של תובע לבין המחלה הטיבעית שלו הלא היא התפתחות פינגאקולה ובעיקבותיה פטריגיום שנים לפני המאורע הרלוונטי שלפנינו. דומני שכל המומחים שהתייחסו למיקרה זה הסכימו כי הפטריגיום שתואר ע"י רופא העינים באותו יום ה 31.10.95 לא יכול היה להיווצר באותו יום ולא קשור לכניסת השבבים לעין באותו יום מדובר. אין שום דרך לדעת ממה בדיוק נבע הפטריגיום אך כל ההשערות שהעלו מספר רופאים בניסיון ליקשור בינו לכניסת שבבים באותו יום או כניסת גופים זרים לעין קודם לכן אינן מבוססות על שום בסיס רפואי והינן בגדר ספקולציות אישיות ... בסקירת החומר הרפואי עולה שבדומה לרתכים אחרים סבל התובע בעברו מספר פעמים מכניסת גופים זרים לעיניו ופגיעות ריתוך שונות הנפוצות מאוד בסוג מקצוע שכזה. כמו כן סבל וטופל מתסמונת עיניים יבשות. כל הגורמים הללו יכלו כולם יחד או כל אחד מהם לתרום תרומה להתפתחות המחלה הטבעית של פטריגיום. מובן שלא ניתן לדעת איך ובאיזו מידה תרם כל אחד לכך ואם היו גורמים נוספים". 9. המומחה האחר נשאל אף הוא שאלות הבהרה, אך בתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר כי אין קשר סיבתי בין האירוע למחלה. יוטעם, כי בפני המומחה האחר עמדה חוות דעת רפואית מאת ד"ר סלומון שהוגשה מטעם המוסד בה נכתבו הדברים הבאים : "העובדה שמר יונה אוזון נפגע עוד לפני הפגיעה בקרנית בכוויה של אור ריתוך, מוכיחה את חשיפתו לקרינה המזיקה בצורה מתמדת, קרינה הידועה כגורמת לצמיחת פטריגיום. העובדה שהוא סבל מחוסר בדמעות וניתן לו טיפול תמידי בתחליפי דמעות, מציגה מצב של לחמית של העיניים אשר רגישה עוד יותר לקרינת UV ". בתשובותיו לשאלות ההבהרה התייחס המומחה האחר לחוות הדעת בזו הלשון : "ד"ר סולומון קובע מפורשות כי אין קשר נסיבתי בין כניסת הגופים הזרים בקרנית עין שמאל ב 31.10.95 לבין התפתחות הפטריגיום. הפגיעה נתרפאה תוך יומיים ואין ממש כל קשר הגיוני בין הדברים. בנוסף מדבר ד"ר סלומון על מצב עיניו הכללי של התובע שהושפע מהריתוך קרינת אולטרא ויולט, חוסר בדמעות וקובע כי תנאי עבודתו של תובע גרמו לעיניו להיות רגישות. ובכך יש בהחלט היגיון...אבל שוב הוא ממליץ על הענקת נכות ללא קשר בין כניסת הגופים הזרים והופעת הפטריגיום. ובכך מסכם גם כמו כל רופא הגיוני כי אין כאן צמיחת פטריגיום בעקבות ארוע של כניסת גופים זרים לעין". 10. לאור האמור בחוות דעתו של ד"ר סלומון ובתשובותיו של המומחה האחר לשאלות ההבהרה ביקש המערער מבית הדין להכיר במחלה כ"פגיעה בעבודה" לפי תורת המיקרוטראומה או בדרך של מחלת מקצוע וזאת בשל החשיפה לקרינת UV במהלך עבודתו. 11. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער תוך שהוא מציין כי "השאלה של קיומה או קיומה [של] תאונה מסוג כזה [הכוונה לתאונה על דרך תורת המיקרוטראומה - ע.ר.] כלל לא עמדה לדיון בהליך הנוכחי, וגם לא נבדקה מלכתחילה על ידי פקיד התביעות". 12. על פסק דינו של בית הדין האזורי שב המערער והגיש ערעור לבית דין זה (עבל 235/05). בפסק דינו הורה בית דין זה בשנית על החזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי "על מנת שתיבחן שאלת המחלה ממנה הוא סובל בעיניו על פי חלופת המיקרוטראומה ומחלת המקצוע". במסגרת פסק הדין צויין כי "מוסכם על הצדדים, כי במסגרת עבודתו כרתך, עבודתו הייתה כרוכה בין השאר בחשיפה לקרינת UV". ערעור המערער על דחיית תביעתו להכרה באירוע מיום 31.10.1995 כ"תאונת עבודה" נדחה. 13. בעקבות פסק דינו של בית דין זה, הועברו שאלות נוספות למומחה האחר. יצויין, כי הוסכם על הצדדים כי במהלך עבודתו היה חשוף המערער לקרינת UV וכי במסגרת עבודתו השתמש במשקפי מגן. בחוות דעתו כתב המומחה האחר את הדברים הבאים : "כתבתי ודנתי ארוכות במה הוא פטריגיום וממה הוא נובע. כאמור מדובר בקרום אלסטודגנרטיבי המתפתח לאיטו במשך זמן ממושך ללא כל רקע של טראומה קודמת מכל סוג שהוא, והקשור לשינויים דגנרטיביים בחומר הקלוגן האלסטי של רקמות לחמית העין. העובדה המדויקת היא שהרפואה איינה יודעת במדויק מה מקור שינוי זה וקיימות כל מיני תאוריות באשר להווצרות הקרום הדגנרטיבי הנ"ל. אחת התאוריות היא בדבר קשר כלשהוא בין קרינה כמו קרינת UV ואו קרינת שמש באנשים ששוהים שנים רבות בשטח פתוח (מלחים, מצילים וכו..) ובין התפתחות פטריגיום וכמו כן קיימת תאוריה דומה להופעת קטרקט בעדשת העין. מדובר כאמור בתאוריות בלבד ואין כל הוכחה מדעית שכך הוא הדבר. מה שברור שבמיקרה שלפנינו אין כל קשר בין הפטריגיום ומיקרוטראומות זעירות חוזרות ומיצטברות כל שהן". 14. למומחה האחר הופנו שאלות הבהרה על ידי בית הדין והוא השיב עליהן בזו הלשון : "נתן לקבוע כי בעיניו של התובע הופיע תהליך חולני ניווני שסיבתי איננה ברורה ושהיה מופיע ומתקיים ומתקדם גם ללא כל קשר לתנאי עבודתו של התובע ושלא הושפע מהותית מכל הקשור לתנאי העבודה שתוארו לפנינו, ואם להניח את דעתו המיוסרת של עו"ד לוריה הניכבד נתן גם להניח הנחה תאורטית ספקולטיבית כי יתכן ולארועים הבודדים שתועדו בתיק התובע ולקרינה לה היה חשוף (באם לא חבש מסכה) היה מרכיב זעיר ומיקרוסקופי כל שהוא בזירוז ההליך הנ"ל שאף אחד לא יכול לאמתו בוודאות ובוודאי שלא לכמת אותו ולקבוע השפעתו אם בכלל". 15. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה האחר ובתשובותיו לשאלות ההבהרה נדחתה תביעתו של המערער להכיר במחלה כ"פגיעה בעבודה" לפי תורת המיקרוטראומה. טענות הצדדים בערעור 16. בערעור שהגיש טען המערער כי היה מקום למנות מומחה אחר מטעם בית הדין או לקבוע כי הפטריגיום שנוצר בעינו השמאלית הוא "פגיעה בעבודה". 17. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו תוך שהוא מדגיש כי המומחה האחר ענה בצורה מקיפה של השאלות שנשאל ונימק בפירוט תשובותיו, ולכן לא מתקיים כל טעם בגינו יש לפסול את חוות המומחה. 18. במהלך ישיבת ההערכה המוקדמת שנערכה בהליך הוסכם כי פקיד התביעות יבחן מחדש, האם יש להכיר במחלה כ"פגיעה בעבודה" לפי תורת המיקרוטראומה ויתייעץ לצורך כך עם ד"ר סלומון שכתב את חוות הדעת שהוגשה מטעם המוסד בהליכים הקודמים בין הצדדים. 19. לאחר שבחן עניינו בשנית הודיע המוסד כי במקרה הנוכחי לא הוכחה "פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה וזאת נוכח העובדה שהמערער הרכיב משקפי מגן בעת שריתך. בנסיבות אלה, לשיטת המוסד, השפעת קרינת ה - UV נמנעה. יודגש, כי עמדת המוסד התקבלה לאחר היוועצות עם ד"ר מריו סקולסקי, המנהל הרפואי במוסד ועם ד"ר טובה מה נעים רופאת עיניים. ד"ר סלומון שנתן בעבר חוות דעת רפואית מטעם המוסד אינו נותן כיום חוות דעת למוסד, ולכן לא ניתן היה להיוועץ בו. הכרעה 20. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים אנו סבורים כי דין הערעור להידחות. הטעמים להכרעתנו יובאו להלן. 21. אכן, בחוות דעתו של ד"ר סלומון שהוגשה מטעם המוסד למומחה שמונה מטעם בית הדין הועלתה הסברה כי חשיפתו של המערער לקרינה במסגרת עבודתו גרמה לצמיחת הפטריגיום, ואולם אין באמור בחוות הדעת כדי להביא לקבלת תביעת המערער משני נימוקים : האחד, חוות דעתו של ד"ר סלומון ניתנה מבלי שהונחה לפניו כלל התשתית העובדתית הרלוונטית הנוגעת לעניין ושלא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ולפיה עבד המערער עם משקפי מגן. שנית, גם אם נצא מנקודת הנחה כי אכן, לשיטתו של ד"ר סלומון קיים קשר סיבתי בין החשיפה לקרינה לפטריגיום, לא ניתן למצוא בחוות דעתו תשובה לשאלה מה הייתה השפעת החשיפה לקרינה על התפתחות הפטריגיום. יודגש, כי רק ככל שיוכח כי העבודה השפיעה בצורה משמעותית על התפתחות הפגימה תוכל להיות מוכרת תביעת המערער להכיר במחלה כ"פגיעה בעבודה" ואולם בחוות הדעת שהוגשה מטעם המוסד אין תשובה לשאלה זו. 22. זו ואף זו. במקרה הנוכחי, חוות הדעת שהוגשה מטעם המוסד עשויה הייתה לתמוך בטענות המערער, ואולם משמונה על ידי בית הדין מומחה להכרעה בסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים ומכיוון שעל פי חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה עולה בצורה חד משמעית כי לא קיים קשר סיבתי בין החשיפה לקרינה במסגרת העבודה למחלה יש ליתן משקל לאמור בחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית הדין ולהעדיפה על פני חוות הדעת שניתנה מטעם המוסד. נשוב ונציין, כי האמור בחוות דעתו של ד"ר סלומון אינו נקי מספיקות וזאת מהטעמים שפורטו לעיל. 23. לא מצאנו גם כי יש מקום למנות תחת המומחה האחר מומחה נוסף או אחר. אכן, חוות דעתו של המומחה האחר כוללת בתוכה התייחסויות לבא כוחו של המערער שראוי היה כי לא יכתבו, ואולם בכך אין די לפסול את חוות דעתו של המומחה. אנו סבורים, כי חוות דעתו של המומחה מקיפה ועונה על כל השאלות שבמחלוקת בין הצדדים וממנה עולה, כאמור, המסקנה החד משמעית כי אין קשר סיבתי בין המחלה לתנאי עבודתו. 24. סיכומו של דבר - תביעת המערער החלה בעילה של אירוע מיום 31.10.1995 בו ביקש להכיר כ"תאונת עבודה". על פי דעת כל המומחים התאונה מיום 31.10.1995 לא גרם האירוע למחלה. במהלך הדיון בוררה השאלה, האם חשיפת המערער לקרינת UV תרמה להופעת המחלה ועל כך השיב המומחה האחר בשלילה. המערער לא הגיש תביעה להכיר באירועים אחרים בהם נכנסו גורמים זרים לעינו כ"תאונת עבודה" ולכן לא ניתן לפסוק בעילה זו שלא נטענה ולא נתבעה. לאור האמור, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. מתכת