להלן פסק דין בנושא כיול מכשיר הינשוף: בפני ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה פתח תקווה, כבוד השופט אטינגר בתיק תת"ע 5032-08 על פיו זוכתה המשיבה מעבירה של נהיגה בשיכרות על פי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א 1961 והורשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה. על פי העובדות, הוגש כ. אישום כנגד המשיבה ממנו עולה כי ביום 9.2.09 בשעה 04:01 נהגה ברכב בפתח תקווה כשבדוגמאת אוויר נשוף שלה נמצא אלכוהול בכמות של 725 מיליגרם, ולכן הואשמה בעבירה של נהיגה בשכרות. ב - 19.1.09 נערך משפט, הוגשו ראיות, דו"ח פעולה שערך שוטר ת/1, דו"ח מאפינים ת/2, מפעיל מכשיר הינשוף - השוטר העיד, הוגש ת/4 זכ"ד על בדיקת שכרות, ת/5 הסבר לביצוע בדיקת שכרות, הוגש זכ"ד ת/6, דו"ח על הפעלת מכשיר ינשוף ת/7, שתי בדיקות פלט מכשיר הינשוף ת/8, דו"ח עיכוב ת/9, ובשלב מאוחר יותר על פי החלטת בית משפט קמא, הוגש פלט כיול מכשיר הינשוף ת/10. לטענת המערערת הבדיקה במכשיר הינשוף בוצעה כהלכתה, המכשיר כויל על פי הכללים, תוצאות בדיקת הינשוף האחת שהציגה 725 מיליגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף והשניה שהציגה 730 מיליגרם אלכוהול בליטר נשוף, מוכיחות העבירה שבוצעה, המכשיר עצמו כוייל ביום 8.2.09 בשעה 21:22 קרי מספר שעות קודם לשימוש במכשיר בעניינה של המשיבה. עוד נטען על ידי המערערת כי גם מדו"ח המאפינים ת/2 ודו"ח הפעולה ת/1 עולה כי המשיבה הייתה שיכורה במידה ניכרת לעיכובה על ידי שוטר. המשיבה עצמה הודתה בפני שוטר כי בשעה 02:00 שתתה כוס קוקטיל בפאב הסמוך למקום עיכובה. בית משפט כאמור החליט לזכות את המשיבה בעבירה בה הואשמה, ולהרשיעה בעבירה קלה יותר שעניינה נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. לטענת ב"כ המערערת, טעה בית משפט כשסטה מפסיקה מחייבת על פיה מכשיר הינשוף מוחזק כמכשיר אמין ומהימן וכי נאשם הטוען אחרת עליו נטל הראיה. בית משפט קמא הסתמך על הכרעת דינו שלו בתיק אחר, אך אין החלטתו זו מהווה ראיה ועליו להיצמד לפסקי הדין שניתנו בערכאות גבוהות יותר, ומפנה לפסיקה מתאימה. למעשה טענתה של המערערת הינה כי נפלה בבית משפט קמא טעות משפטית לעניין מי חב בחובת הבאת הראיה לעניין תקינותו של המכשיר, זאת לאור הפסיקה הקיימת. ב"כ המשיבה מפנה להכרעת הדין מבקש להשאיר הזיכוי בעינו, לטענתו גם בכיול המכשיר - המכשיר עבר ממקום למקום, נפלו פגמים בחקירת המשטרה, דו"ח העיכוב פגום, בית משפט נתן הכרעת דין לא רק על בסיס תקינותו של המכשיר אלא לאחר ששמע הראיות כולם, ובכללותם לא עולה כי המשיבה נהגה בשכרות, ועל כן דין הערעור להידחות. לגופו של עניין, עיון בהכרעת הדין סעיף 2 ממנה "לאחר שבית המשפט שמע עדות עדי התביעה, תשובותיהם בחקירה נגדית, עדות הנאשמת, תשובותיה לחקירה נגדית, והמוצגים נותר בלב בית משפט ספק לגבי נושא השכרות על פי הבדיקה שנערכה במכשיר הינשוף אשר על כן מחליט בית המשפט לזכות הנאשמת מהעבירה של נהיגה בשכרות". ובסעיפים 4, 5 ו - 6 להכרעת הדין מציין בית משפט בזו הלשון: "על פי החלטת בית משפט זה בתיק 5515/07 מיום 26.6.08 חזקת האמינות לגבי מכשיר הינשוף התערערה ואינה עומדת עוד מכאן ואילך... 5.3 עד לכתיבת פס"ד זה לא הגישה התביעה חוו"ד ולא נקבע כי השימוש במכשיר הינשוף אמין. 6. לאור האמור מחליט בית משפט לזכות הנאשמת מעבירה של נהיגה בשכרות שכן הממצאים על פי כתב האישום הינם רק על פי המדידה על פי מכשיר הינשוף." בסעיף 7 להכרעת הדין מסביר בית המשפט מדוע מוצא הוא להרשיע בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וזאת לאור דברי הנאשמת בת/3, בדיקת מאפינים בת/2, עמידה לא יציבה הליכה מתנדנדת על קו, ריח אלכוהול חזק, התנהגות רדומה, דיבור איטי עונה לא לעניין, חוזרת על דבריה מספר רב של פעמים, התקשתה להבין כיצד עליה ללכת על קו ישר, הסברה כי הייתה בפאב ושתתה עם חברים, ובבית משפט אישרה כי שתתה כוס אחת קולה מעורבת עם רום וגי'ן בפאב גליס, הא ותו לא. מכאן, שצודקת ב"כ המערערת כי זיכוי המשיבה נובע אך ורק מקביעת בית משפט בדבר העדר אמינות מכשיר הינשוף, כפי שקבע בתיק אחר שלו, וכל עוד לא הוגשה חוו"ד מהתביעה טרם נקבע כי השימוש במכשיר אמין. אני מקבלת ומסכימה עם המערערת כי נפלה טעות בבית משפט קמא, לאור הפסיקה הקיימת, ראה ע"פ 40220/07 מדינת ישראל נ' יהודה שלמה, קבע בית משפט מחוזי בזו הלשון: "בתיקון מס' 72 לפקודת התעבורה, התשס"ו - 2005 (ספר חוקים 2040, התשס"ו עמוד 91) תוקן סעיף 64 לפקודה. התיקון קבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול באויר הנשוף. הלכה למעשה, נקבעה בחוק "חזקת האמינות" של המכשיר והטוען אחרת עליו הראיה." פס"ד מחוזי זה אושר בעליון ברע"פ 5558/07 שלמה יהודה נ' מדינת ישראל. כך חזרה ההלכה בע"פ 40420/07 שלם ואחרים נ' מדינת ישראל פורסם בתקדין. כך בע"פ 4291-10-07 ענקי נ' מדינת ישראל. מכאן כל עוד לא הוכיחה המשיבה כי מכשיר הינשוף איננו אמין, יש לקבל חזקת האמינות למכשיר. אתייחס לשאר טענות שהועלו על ידי ב"כ המשיבה, טענת ב"כ המשיבה כי דו"ח העיכוב פגום ולא צוינה בו שעת סיום העיכוב, אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו ודינה להידחות. בדו"ח העיכוב צוינה שעת העיכוב 4:01 לפנות בוקר. הבדיקה במכשיר הינשוף בוצעה בשעה 4:20 כפי שעולה מתוצאות בדיקת המכשיר. מכאן שקוימה הדרישה להמתנה של 15 דקות במהלכם לא אכלה, לא שתתה ולא הקיאה המשיבה. ב"כ המשיבה התייחס לדו"ח שימוע אך דינן של הטענות בעניין זה להידחות, שכן לא הועלתה טענה זו כלל בפני בית משפט קמא במסגרת הסיכומים. ב"כ המשיבה טען לגבי בדיקת כיול, וכן לעובדה שדו"ח הכיול הוגש בשלב מאוחר. דו"ח הכיול הוגש על פי החלטת בית משפט קמא בשלב מאוחר לאחר סיום פרשת התביעה, ניתנה אפשרות לב"כ המשיבה לחקור את השוטר על דו"ח הכיול שהוגש, זו הייתה ההזדמנות לחקור לעניין העתקת המכשיר ממקום למקום וכיול המכשיר כדרישת ב"כ המשיבה, אך עולה מתוך הפרוטוקול שהשוטר לא נשאל בעניין זה מאומה. כך גם לא נשאל לעניין החלפת הפיות במכשיר הינשוף. לענין הכיול ותקינות המכשיר נפסק בב"ש 90435/07 בוסתנאי אבי ואחרים נ' מדינת ישראל, על ידי כבוד השופט מודריק, כי תנאי מוקדם לקיום בדיקת ינשוף שהבדיקה תעשה לאחר ביצוע בדיקות מקדימות, לא נאמר כמה זמן לאחר ביצוע בדיקות מקדימות, המשטרה הגבילה זאת ל - 24 שעות, חזקת התקינות משמעה שהנוהל במשטרה הינו שרירותי, פרק הזמן נקבע על יסוד הבדיקה הטכנית של מומחי המשטרה או היצרן, ומי שמבקש להפריך חזקה זו צריך להניח תשתית מתאימה לפני הערכאה הדיונית באמצעות חוו"ד מומחה ומשלא נעשה כך דינה של הטענה לעניין התקינות להידחות. נוכח כל האמור לעיל, לא היה מקום לזכות המערערת מעבירת השכרות ועל כן הערעור מתקבל ואני מרשיעה המערערת בבדיקת השכרות. מאחר וב"כ הצדדים לא טענו לעונש ואני בוחרת שלא להחזיר את התיק לבית משפט קמא, יטענו עתה. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)