רקע כללי וטענות הצדדים: לפנינו תביעה שהגישה (להלן "התובעת") כנגד חברת אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ (להלן "הנתבעת") לפיצויי פיטורים והלנתם עקב הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה. התובעת הועסקה בנתבעת מיום 15.1.02 ועד ליום 10.5.07. התובעת הינה מנהלת חשבונות בהכשרתה. הנתבעת הינה חברה פרטית בעלת רשיון "סוכן מכס", כמשמעות המונח בחוק סוכני המכס תשכ"ה- 1965 ועוסקת במתן שרותי עמילות מכס. ביום 10.4.07 מסרה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות. תחילה מוקמו משרדי הנתבעת ברחוב החשמונאים 83 תל- אביב. מיום 1.1.07 הועברו המשרדים למבנה חדש בבית הפירמידה ברחוב בית עובד 2 בתל- אביב, שם, לטענתה, הושמה במסדרון, כאשר, אין מחלוקת כי על רצפת המסדרון הורכבה רצפת פרקט. לטענת התובעת, לאורך כל שעות היום עוברים ושבים אנשים הצועדים על רצפת הפרקט וכתוצאה מכך נגרם רעש בלתי נסבל עד כדי מפגע. לטענתה, כתוצאה מהרעש החלה לסבול מכאבי ראש חוזרים ונשנים וחוסר ריכוז שהפריע לה בעבודתה. התובעת פנתה למנהליה בבקשה כי תועבר למקום אחר, אפילו למחסן, אולם נענתה בסירוב. התובעת פנתה במשך ארבעה חודשים למנהליה והתריעה על מצוקתה, אולם לא ניתן כל מענה הולם לתלונותיה. התובעת טוענת כי ביום 10.4.07 פנתה בכתב לגב' אורנה מזרחי- המשנה למנכ"ל. בשיחה שהתקיימה בניהן, הציעה גב' מזרחי לתובעת לעבור למקום אחר. משהתברר לתובעת כי במקום האחר שוררים אותם התנאים, הציעה התובעת כי תעבור לשבת במחסן, אולם הצעתה נדחתה על הסף על ידי גב' מזרחי. משנוכחה התובעת כי לא ישונה מקום מושבה, הודיעה כי תאלץ להתפטר. לטענת התובעת התפטרה עקב הרעת תנאים מוחשית. הנתבעת טוענת כי במשרדיה הקודמים, עבדה התובעת בחדר עם 4-5 פקידות נוספות, כאשר משרדו של המנכ"ל, איתו הייתה צריכה להיות בקשר יומיומי ולסור למשרדו מספר פעמים ביום, היה ממוקם בצידו השני של הבניין. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעת התלוננה על רעש שגרם קבלן עצמאי שנתן שירותים לנתבעת וישב בסמוך לחדרה של התובעת. הנתבעת מציינת כי המשרדים החדשים אליהם עברה מפוארים, מרווחים ונוחים מהמשרדים הקודמים. התובעת מוקמה במשרדים החדשים בסביבת עבודה פתוחה/ OPEN SPACE (להלן "אופן ספייס") בו יושבים 9 פקידים ולא במסדרון. בכדי להיטיב עימה, מוקמה בסמוך לחדרו של מנכ"ל הנתבעת. בשטח העבודה בו ישבה התובעת, כמו בכל משרדי הנתבעת, ישנו שטיח והפרקט קיים רק במעברים. הצעדים הנשמעים בעת צעידה על הפרקט, אם נשמעים, אינם מטרד או מפגע. לטענת הנתבעת, התובעת דרשה לעבוד בחדר ולא באופן ספייס. הנתבעת הציעה לתובעת לעבור לאופן ספייס הנוסף הקיים במשרד בו עובדים 6 פקידים ולא 9 פקידים. התובעת השיבה כי תהיה מוכנה להישאר בעבודה במידה ויעלו את שכרה. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה, גב' סוזנה רוזנברג אשר ישבה בסמוך למקום מושבה של התובעת ומר גדי קלברזי- מנכ"ל הנתבעת. מטעם הנתבעת העידו מר גלעד דורי- האחראי האדמיניסטרטיבי על הנהלת החשבונות ומנהל יחידת המחשב בנתבעת וגב' אורנה מזרחי- המשנה למנכ"ל ומנהלת הכספים בנתבעת. דיון והכרעה: סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן "החוק") קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". ראשית נציין כי בכתב התביעה, בתצהירים שהוגשו מטעם התובעת וכן בעדותה, לא הועלתה כל טענה באשר לאפלייתה מהעובדים האחרים והשפלתה לעיני כולם. בסעיף 16.4 לסיכומים טענה התובעת לראשונה כי בנוסף לרעש שהפריע לה ואשר לא היה כמוהו במקום ישיבתה הקודם, הבדלתה משלושת חברותיה לעבודה, איתן ישבה בחדר אחד במשרדים הישנים, והעברתה לפרוזדור מול הקיר, השפילה אותה ופגעה במעמדה כמנהלת חשבונות במשרד. כן צוין בסעיף 16.5 לסיכומים: "ואכן הנתבעת דאגה להרע את תנאי עבודתה של התובעת ולהצר את צעדיה תוך התנשאות כלפיה...דבר שדחף אותה להתפטר, בלית ברירה." וכן בסעיף 17: "אולם התייחסותה של הנתבעת באמצעות הגב' מזרחי, נציגתה הייתה אחת היא, השפלת העובדת והתייחסות בהתנשאות רבתי תוך מחיקת תרומתה לנתבעת כלאחר יד." (ההדגשות אינן במקור). לאמירות אלו אין כל זכר בעדותה של התובעת וביתר המסמכים שהוגשו מטעמה. ההיפך הוא הנכון. התובעת ציינה כי אהבה לעבוד בנתבעת (עמ' 8, ש' 20 לפרוטוקול) וכן במכתב התפטרותה ציינה: "אהבתי לעבוד פה ונאלצתי לעזוב בצער רב" (ת/7). הטענות בדבר "השפלה", "אפליה", "התנשאות", "פגיעה במעמד" ו"הבדלה משאר מנהלות החשבונות" מועלות רק בסיכומים, מהוות הרחבת חזית פסולה וסותרות את עדותה ומכתב התפטרותה של התובעת. בעילת התביעה הינה רעש מרצפת הפרקט שגרם לתובעת לכאבי ראש ולחוסר ריכוז אשר הפריעו לה בעבודתה, והם שמהווים לטענתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה המזכה אותה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 הנ"ל. הרעה בתנאי העבודה תחשב כהרעה מוחשית כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה אלא לנטוש את העבודה ולהתפטר [ע"א (עליון) 118/57 לזרוס - האחים ברנט את בוכרד בע"מ פד' יב 1613]. על פי הפסיקה, אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, לפיה תנאי עבודתו הורעו, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים (ראה: ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם). התובעת לא הוכיחה באמצעות מומחה לבדיקת רעשים כי הרעש שנגרם כתוצאה מרצפת הפרקט היה לא סביר, וכן לא הוכיחה באמצעות רופא תעסוקתי שהרעש הוא שגרם לפגיעה הנטענת בבריאותה. כן לא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הבריאותית הנטענת לבין התפטרותה. רצפת פרקט משמשת כרצפה בבתים ובמשרדים רבים בארץ ובעולם. כמובן שאין כל פסול להתקין רצפות פרקט במשרדים. סירוב הנתבעת להעביר את התובעת לחדר, אין בו כדי להטות את הכף לטובת התובעת. מה גם, שהנתבעת הציעה להעביר את התובעת לאופן ספייס בו יושבים מספר מועט יותר של פקידים, אולם התובעת סירבה. למנהלי הנתבעת זכות ארגונית להחליט היכן להושיב את העובדים ובכללם התובעת. התובעת טענה כי לאחר שהתפטרה לא "שרדו" עובדת אחרות במקום בו ישבה. הנתבעת פרטה מי היו העובדות שישבו במקומה של התובעת וציינה מהן נסיבות עזיבתן (אחרת הפקידות יצאה לחופשה ארוכה לתאילנד, האחרת יצאה לשתי חופשות לידה ואחת פוטרה בגין אי התאמה). כמו כן ציינה כי כיום יושבת עובדת שהועברה ממחלקה אחרת, במקומה של התובעת ומרוצה ממקום מושבה. כך או כך, לא הוכח בפנינו כי העובדות הקודמות סיימו את עבודתן הנתבעת, עקב הרעש שנוצר מהצעדים של העוברים והשבים על רצפת הפרקט. התובעת טוענת כי סירובה של הנתבעת להציג צילומים ממקום עבודתה או לקיים ביקור במקום, צריך להיזקף לחובתה, לאור הכלל לפיו אי העדת עד רלבנטי או אי הצגת ראיה שהיא בהישג יד, פועלת לחובת מי שיכול וצריך היה להציג ראיה זו. הצגת צילומים של המשרדים וביקור במשרדים לא היו מעלים ומורידים לעניין זה כלל וכלל. דעתנו התגבשה תוך שמיעת עדות התובעת ותיאור מקום ישיבתה גם על פי עדי הנתבעת, ואין במיקומה של התובעת במשרדיה החדשים של הנתבעת משום הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה. סוף דבר: התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, שאם לא ישולמו בתוך 30 יום מהיום, יישאו בהפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום זה ועד לתשלומם המלא בפועל. לעניין החלטת כב' הרשמת ריכטמן מיום 25.6.08 ולאחריה מיום 9.7.08 בעניין הוצאות בגין אי התייצבות גב' מזרחי לקד"מ, ולאחר שהוצג אישור רפואי, הרי שההוצאות שנפסקו מבוטלות. ניתן היום י"ח בסיון, תשס"ט (10 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' רונית כהן נ.צ. גב' דניאלה גרינברג חנה בן יוסף, שופטתמטרד רעשהתפטרות