עניינו של פסק דין זה, החלטתו של פקיד תביעות נפגעי עבודה על דחיית תביעה שהגיש מר אברהם בנימין (להלן: "התובע") לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה ממנה סובל התובע בגבו. 1. בזמנים הרלוונטיים לענייננו, היו התובע ובת דודתו, הגב' דאה תמם, הבעלים במשותף של עסק לעיצוב והרכבת וילונות בשם "וילונות דאה תמם". בחלוקת העבודה בין התובע והגברת תמם, עסקה הגברת תמם בתפירה וייצור של וילונות והתובע היה אמון על הרכבת וילונות. 2. בתאריך 8.7.08 הגיש התובע הודעה לנתבע ותביעה לתשלום דמי פגיעה, אשר במסגרתה טען התובע כי במהלך הרכבה של מדף בחנות בתאריך 15.11.07 איבד התובע את שיווי המשקל ומנע את מעידתו מהסולם באמצעות רגלו השמאלית. התובע הוסיף, כי חש כאבים עזים במפרק צד שמאל. אשר על כן, ביקש התובע להכיר בפריצת דיסק בה לקה בגבו כתוצאה של תאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 3. בהחלטה מתאריך 7.12.08 הודיע פקיד תביעות נפגעי עבודה לתובע על דחיית התביעה לתשלום דמי פגיעה בנימוק כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע במשלח ידו. 4. בעקבות ההחלטה מדצמבר 2008, הגיש התובע את התביעה נשוא פסק דין זה. בכתב התביעה ציין התובע כי: "ביום 15.11.07 אכן נפלתי מסולם עקב עיסוקי במשלח ידי, בזמן שערכתי שפוצים בחנות העסק שלי". 5. הנתבע סומך ידיו על נימוקי החלטתו של פקיד תביעות נפגעי עבודתו. לעמדתו של הנתבע, לא עלה בידי התובע להוכיח התרחשות תאונת עבודה או את מועד קרות האירוע התאונתי. 6. אקדים ואומר, שעל יסוד העדויות וחומר הראיות ולרבות חומר רפואי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות לפיה לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב העבודה אשר במסגרתה נפגע התובע בעבודה, ובפרט ביום 15.11.07. זאת מהנימוקים הבאים. 7. כידוע, לרישום הרפואי יש משקל ראייתי בקביעת התרחשותו של אירוע תאונה בעבודה ומועדה של תאונת עבודה. אזכיר, שבדרך טבע נפגע מעוניין לספר לרופאיו את כל הפרטים הרלוונטיים לצורך קבלת טיפול רפואי הולם. לפיכך, אך טבעי שבתיעוד רפואי ימצא ביטוי לדבר התרחשותו של אירוע חריג בעבודה (ראה: דב"ע מט 0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349). 8. במקרה דנן, אין כל ביטוי להתרחשות אירוע חריג בעבודה בנובמבר 07' או בכל מועד סמוך לכך בתיק הרפואי של התובע. התיעוד הרפואי הראשון לאירוע נשוא פסק דין זה נמצא בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, אותה דאג להוציא התובע רק בתאריך 9.8.08, בחלוף יותר מ-8 חודשים ממועד האירוע התאונתי הנטען ובעיתוי מתמיה של יום אחד לאחר הגשת התביעה לתשלום דמי פגיעה. 9. העדר תיעוד רפואי בענייננו, מקבל משמעות מיוחדת שעה שהגיליון הרפואי מלמד כי התובע פנה והתלונן על כאבים בגב בתקופה הרלוונטית (בחודש דצמבר 2007 ואילך. ראה: רישומים רפואיים מתאריכים 4.12.07, 13.12.07, 25.12.07, 1.1.08). מכאן שהעובדה כי התובע איננו מספר על אירוע תאונתי בעבודה, יש בה כדי לכרסם בטענתו היום לקיומו של אירוע כאמור. 10. יש להוסיף כי בחקירתו הנגדית התבקש התובע לספק הסבר לעובדה לפיה לא טרח לציין את עובדת קיומו של האירוע התאונתי בסמוך לאירוע. הסבר כאמור לא ניתן. בהקשר זה נשאל התובע והשיב: "ש. ב-4.12 לא אמרת לרופא מילה על האירוע שגרם למקרה. ת. רציתי לקבל טיפול מהיר שישלח אותי לצילום, לא רציתי שיתן לי אקמול. ש. אז למה לא אמרת לו שנפלת מהסולם, לא חשבת שתקבל טיפול מתאים אם תגיד לו את זה? ת. לא חשבתי שהכאב ימשך זמן רב ושזה יהיה רלוונטי לרופא שנפלתי מהסולם, לא חשבתי שהכאב ימשיך וישתבש לי משהו בגב" עמ' 4 לפרוטוקול מיום 22.12.09. 11. לעובדה כי לא קיים תיעוד רפואי פרט לגרסה היום לאירוע תאונתי בעבודה, פרט לתיעוד שנמסר לצורך הגשת התביעה - יש להוסיף את הסתירות בעדויותיהן של העדות מטעם התובע. 12. לעניין זה העידו מטעם התובע הגב' תמם יוליה והגב' תמם דאה; דודותיו של התובע. 13. בחקירתה לחוקר הנתבע סיפרה הגב' תמם יוליה כי על אף שהייתה נוכחת בחנות ביום האירוע, לא הייתה עדת ראיה לאירוע. בהקשר זה סיפרה הגב' תמם יוליה לחוקר הנתבע: "באותו זמן בנימין שיפץ את החנות ואז באמצע שמעתי איזה צעקה, נבהלתי ואז ירדתי לראות מה קורה ואז מצאתי אותו על הסולם מקופל בצורה כזו שהוא לא יכול לזוז..." הודעת העדה המסומנת נ/6. מעדות זו עולה, כי הגב' תמם יוליה לא הייתה עדת ראיה לאירוע, שאם לא כן לא היה מקום לספר כי "ירדתי לראות מה קורה". 14. בניגוד לאמור בעדותה בבית הדין העלתה הגב' תמם יוליה גרסה חדשה לפיה ראתה את האירוע דרך הטלויזיה במעגל סגור (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול מיום 22.12.09). 15. אין בפני כל הסבר לשינוי הגרסה של העדה. בנסיבות הללו, העובדה כי בסוגיה מהותית קיימת סתירות בגרסתה של הגב' תמם יוליה בין הגרסה שמסרה לחוקר הנתבע לגרסה שבפני, אין בידי להסתמך על עדותה של העדה לצורך קביעת קיומו של אירוע תאונתי בעבודה. 16. לטענתה של העדה, הגב' תמם דאה, הייתה העדה עדת ראיה לאירוע התאונתי. לגרסתה של הגב' תמם דאה, התובע "החליק על הסולם, ראיתי שהוא החליק על הסולם ונתלה על זה ונמתח.." עדות הגב' תמם דאה עמ' 5 לפרוטוקול מיום 22.12.09. גרסה זו איננה תואמת את גרסתו של התובע עצמו, בהקשר זה התובע לא טען כי החליק, אלא כי המברגה שהחזיק בידו החליקה והוא עצמו התכופף. בהקשר זה סיפר התובע בעדותו: "עמדתי על הסולם עם רגל שמאל ורגל ימין משני צידי הסולם, עסקתי בהרכבת מדף ולפתע נפל לי מהיד המברגה החליקה וניסיתי לתפוס אותה, תפסתי אותה כשרגל שמאל עומדת על הסולם והימנית מנסה להחזיק שלא אפול מהסולם... ניסיתי לאחוז בסולם ומעדתי, רגל ימין לא הייתה באויר, לא התהפכתי... על הסולם עמדתי בזוית של 15-20 מעלות הצידה. המברגה נפלה לי מהידיים." 17. לכך יש להוסיף את הסתירה בין הגרסה לאירוע תאונתי בעבודה מחודש נובמבר 2009 לגרסה שמסר התובע לרופאה בעת שפנה בפעם הראשונה לקבלת טיפול רפואי. 18. לעניין זה יש לציין כי ב-4.12.07 פנה התובע לקבלת טיפול רפואי ומתלונן על כאבים בעמוד שדרה מותני עם הקרנה לירך שמאל מזה חודש; עובדה שאיננה מתיישבת עם אירוע תאונתי נטען במחצית נובמבר 2007. 19. בהעדר תיעוד רפואי שיש בו כדי לתמוך בגרסת התובע בשים לב לסתירות שיש בגרסאות שמוסרת העדה, הגב' תמם יוליה, ובסתירה בין גרסתה של הגב' תמם דאה לגרסת התובע לעניין האירוע נשוא פסק הדין - אין בידינו לאמץ את גרסת התובע לאירוע תאונתי ממחצית חודש נובמבר 2007 אשר במסגרתו נפגע בגב. 20. סוף דבר התביעה נדחית. 21. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 22. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום, ב' תמוז תש"ע, 14 יוני 2010, בהעדר הצדדים. נציג עובדים-אביתר כהן נציג מעבידים- שמעון לוי משה טוינה, שופט עמוד השדרהדמי פגיעהכאבי גב / בעיות גב