גמלה לשמירת הריון חוסר התאמה

גמלה לשמירת הריון חוסר התאמה
התובעת, גב' אלה X, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 1.6.09 לדחות את תביעתה לגמלת שמירת הריון.

העובדות


ביום 21.12.08 התקבלה התובעת התקבלה לעבודה כמנהלת חשבונות במשרד "יפה הנהלת חשבונות וייעוץ מס" שבבעלות מר רובן יפה ובתו, הגב' חן ידגרי (להלן: "המשרד").
טרם קבלתה של התובעת לעבודה במשרד עבדו בו, מלבד מר יפה עצמו ובתו, הגב' ידגרי, יועצת מס בשם ריטה ויועצת מס בשם אילנה.
התובעת התקבלה לעבודה במשרד על רקע יציאתה של הגב' ידגרי לחופשת לידה בסוף חודש 12/08. גב' ידגרי הכירה את התובעת מלימודי ייעוץ המס ופנתה אליה בהצעה להחליפה באופן זמני בעת חופשת הלידה. סוכם בין התובעת לבין מר יפה כי התובעת תתקבל לעבודה לשלושה חודשים בהיקף חצי משרה.
סמוך ליציאת הגב' ידגרי לחופשת לידה וקליטתה של התובעת לעבודה, יצאה עובדת המשרד "ריטה" לחופשת מחלה ארוכה. בהמשך, החליטו מר יפה וגב' ידגרי לפטר את ריטה מעבודתה, על רקע מחלתה.
מספר שבועות לאחר תחילת עבודתה של התובעת סוכם בין הצדדים על העלאת היקף משרתה של התובעת למשרה מלאה. התובעת העידה כי סוכם בינה לבין מר יפה על המשך עבודתה של התובעת גם לאחר שובה של הגב' ידגרי מחופשת לידה, וזאת על רקע פיטוריה של ריטה.
ביום 16.3.09 פירסם המשרד מודעת "דרושים" באינרנט למנהל/ת חשבונות.
ביום 22.3.09 הודיעה התובעת למר יפה שהיא בהריון. לאחר שהודיעה לו זאת, אמר מר יפה לתובעת שבכוונתו לפטרה כך שעבודתה תסתיים בסוף חודש 3/09.
בעקבות השיחה בין התובעת למר יפה ביום 22.3.09, הדפיסה גב' ידגרי את מכתב הפיטורים (נ/4) ביום 22.3.09.
ביום 23.3.09 פנתה התובעת לרופאת נשים, ד"ר דיאנה גורטן, והתלוננה בפניה על עייפות כרונית וירידה במוטיווציה הקשורה לכך. מאישורה של ד"ר גורטן על גבי טופס "אישור רפואי לעניין גמלה לשמירת הריון", עולה שהתובעת נבדקה על ידיה לקביעת הצורך בשמירת הריון עוד ביום 9.3.09, וכי הסיבה בעטייה סבלה התובעת מעייפות היתה שהיא לקתה בוירוס CMV.
בעת ביקורה אצל ד"ר גורטן מיום 23.3.09 אישרה ד"ר גורטן לתובעת שמירת הריון החל מאותו תאריך. מאחר שהתובעת לא הביאה עמה לאותו ביקור טפסים לתביעת גמלת שמירת הריון, הודיעה ד"ר גורטן שהיא תאשר את שמירת ההריון מיום 23.3.09 בביקורה הבא של התובעת במרפאה. ואכן, ביום 30.3.09, בעת ביקורה הבא של התובעת אצלה, אישרה ד"ר גורטן כי על התובעת להפסיק את עבודה ולהיות בשמירת הריון מיום 23.3.09 עד 29.5.09.
בהמשך, הונפקו לתובעת אישורים נוספים לשמירת הריון, עד ללידת בתה ביום 11.9.09.
ביום 23.3.09, לאחר שקיבלה מד"ר גורטן הוראה להיות בשמירת הריון, הודיעה התובעת למר יפה על כך שהיא הצטוותה להיות בשמירת הריון.
ביום 23.3.09 נמסר לתובעת מכתב פיטורים הנושא תאריך 22.3.09, אשר מודיע לה על הפסקת עבודתה ביום 25.3.09.
התובעת לא הגיעה יותר לעבודה במשרד החל מיום 24.3.09 בשל הוראת ד"ר גורטן בדבר שמירת הריון.
מר יפה וגב' ידגרי מעולם לא אמרו לתובעת כי עבודתה אינה לשביעות רצונם.
ביום 5.5.09 הגישה התובעת לנתבע תביעה לגמלת שמירת הריון.
בעקבות הגשת התביעה, התבקשה התובעת להמציא אישור של המעסיק המציין את הסיבה להפסקת העבודה. ביום 24.5.09 כתבה הגב' ידגרי לנתבע מכתב בזו הלשון:

"לכבוד
המחלקה לשמירת הריון
המוסד לביטוח לאומי
הנדון: אלה X ת"ז – שמירת הריון

הנ"ל פנתה אלינו לפי בקשתכם כי נפרט את פרטי הפסקת עבודתה במשרדנו.
הנ"ל התקבלה מראש לעבודה של שלושה חודשים כמחליפה לעובדת
שיצאה לחופשת לידה, תחילת עבודתה היה ב- 21/12/08.
המשך עבודתה הופסקה עקב אי התאמה – לפירוט נוסף אשמח לענות.
תאריך הודעת הפסקת העבודה הינו 22.3.09 תוך הודעה מראש כנדרש בחוק!
אך הנ"ל הפסיקה את עבודתה בפועל ב-24.3.09 מיוזמתה"
בכבוד רב,
חן ידגרי"


ביום 1.6.09 הודיע הנתבע על דחיית תביעת התובעת בנימוק שעל פי הצהרת המעסיק עבודת התובעת הופסקה ביום 22.3.09 עקב אי התאמה ולא בשל הצורך בשמירת הריון.


טענות התובעת


התובעת לא הפסיקה את עבודתה ביום 22.3.09, כפי שנקבע בהחלטת הדחייה, אלא ביום 25.3.09, כפי שעולה ממכתב הפיטורים. באותו מועד היא כבר הייתה בשמירת הריון. מאחר ששמירת ההריון שלה החלה לפני מועד פיטוריה, היא זכאית לגמלת שמירת הריון שכן בעטיה של שמירת ההריון לא יכלה התובעת לעבוד במשרד או בכל מקום עבודה אחר.
יתר על כן, מעסיקה, מר יפה, הודיע לה ביום 22.3.09 כי בכוונתו להעסיקה עד לסוף חודש 3/09.
אי התייצבותה של התובעת לעבודה ביום 24.3.09 נבעה משמירת ההריון בה הצטוותה להיות.
אף שהתובעת התקבלה לעבודה זמנית, בהמשך הודיע לה מר יפה כי תועסק ללא הגבלת זמן, שכן התובעת היתה אמורה לעבוד במקומה של ריטה שפוטרה על רקע מחלתה. לעניין זה טענה התובעת כי הגב' ידגרי הודתה בכך שהגיעה לעבודה בעת חופשת הלידה, והדבר מצביע על כך שהתובעת החליפה את ריטה ולא את הגב' ידגרי.
מעולם לא נאמר לתובעת כי מעסיקיה אינם שבעי רצון מעבודתה. לטענת התובעת, העובדת אילנה, איתה היו לה קשרי העבודה המשמעותיים ביותר, שיבחה את עבודתה.
עדותה של גב' ידגרי, לפיה היא ואביה לא היו מרוצים מתיפקודה של התובעת, היא מוטה ובלתי אמינה, לאור העניין שיש לה להצדיק את פיטורי התובעת על ידי אביה בשל הריונה. כך למשל, העדה אישרה בעדותה כי איחוריה והיעדרויותיה של התובעת היו מתואמים עם אביה, אך במכתבה לנתבע נ/6 (שתוכנו אומץ על ידה בעדותה הראשית) היא לא ציינה זאת.

טענות הנתבע


על פי סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי, שמירת הריון היא היעדרות מעבודה בתקופת הריון בשל הצורך בשמירת הריון. הואיל ויחסי העבודה בין התובעת לבין המשרד נותקו ביום 25.3.09, אין לראות בתובעת כמי שנעדרה מעבודה לאחר תאריך זה.
אין בסיס לטענת התובעת בדבר זכאותה לגמלת שמירת הריון בשל היעדר כשירותה לעבוד בעבודה כלשהי, אלא נדרש שהיא תיעדר מעבודה קונקרטית שהיתה עובדת בה לולא שמירת ההריון. ביטוח האימהות בסוגיה זו של שמירת הריון אינו מכסה העדר כושר לעבוד, כפי שמכסה ביטוח נפגעי עבודה.
פיטורי התובעת לא נעשו בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים, מאחר שהתובעת לא השלימה שישה חודשי עבודה. ואולם, גם בהנחה שבית הדין יקבל את גרסתה העובדתית של התובעת לפיה פיטוריה נעשו בניגוד לדין בשל היותם מחמת הריונה, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שהתובעת לא "נעדרה מעבודה" לאחר 25.3.09.
העובדה שהתובעת לא גלתה בתביעתה לנתבע כי פוטרה מן העבודה לפני הנפקת האישור הרפואי בדבר שמירת הריון, מעלה את האפשרות לניסיון מגמתי לקבל גמלת שמירת הריון ללא בסיס. עיתוי פנייתה של התובעת לרופאת נשים בבקשה לאשר לה שמירת הריון בגין סימפטומים מהם סבלה זה זמן, יום לאחר קבלת הודעה בדבר הכוונה לפטרה, מצביעה על מחשבה של התובעת שעליה להזדרז ולקבל אישור כאמור לפני סיום תקופת עבודתה כדי להיות זכאית לגמלה.

הכרעה


סעיף 59 לחוק קובע את זכאותה של מבוטחת שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, לגמלת שמירת הריון.
סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מגדיר "שמירת הריון" כך:

"שמירת הריון" – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה:
(1) מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב.
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.


בעבל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי נ. אילנה הק (ניתן ביום 14.1.04), נפסק שגמלת שמירת הריון היא גמלה מחליפת שכר, המשולמת לעובדת הנעדרת מן העבודה עקב שמירת הריון, וכי על פקיד התביעות לבדוק תביעות לגמלת שמירת הריון הן בפן העובדתי והן בפן הרפואי. פסק הדין בעבל 1158/01 עניינו היה בפן הרפואי. נפסק שאין די בהסתמכות בתום לב של המבוטחת על אישור רפואי לשמירת הריון ופקיד התביעות רשאי לבחון אם בפועל היתה הצדקה רפואית לאישור שניתן.
"הפן העובדתי" שעל פקיד התביעות לבחון, עניינו בשאלות הבאות:

א. האם המבוטחת נעדרה מעבודה?
ב. ככל שהתשובה לכך חיובית - האם ההיעדרות היא עקב שמירת הריון?


הגענו למסקנה שהדין בשאלות אלה עם הנתבע, וכי התובעת לא נעדרה מעבודה לאחר 25.3.09, וממילא היא לא נעדרה מעבודה עקב שמירת הריון. הנימוק לכך הוא שהחלטה בדבר פיטורי התובעת התקבלה לכל המוקדם ביום 22.3.09. לפיכך, אי עבודתה של התובעת לאחר 25.3.09 לא היוותה "העדרות מעבודה", ומכל מקום היא נבעה מפיטוריה ולא עקב שמירת הריון.
הצדדים חלוקים בשאלה אם התנהגות המעביד כלפי התובעת היוותה הפרה של נורמות מדיני העבודה המיועדות להגן על נשים בהריון. שאלה זו אינה מונחת לפנינו באופן ישיר. אין לנו צורך להביע בה עמדה כלשהי, שכן גם לטענת התובעת, מר יפה הודיע לה על כוונתו לפטרה עוד ביום 22.3.09, לפני שהתובעת או מר יפה ידעו על שמירת ההריון. בהתאם לכך, גם אם היו פיטוריה של התובעת היו נגועים בהפרת דיני העבודה המגנים על אישה בהריון (ואין אנו קובעים כך), אין קשר בין סיום עבודת התובעת לבין שמירת ההריון דווקא.
בהתאם לכך, גם אם נקבל את טענת התובעת כי מר יפה הודיע לה על הסרת התנאי שנקבע עם קבלתה לעבודה, בדבר היותה עובדת זמנית לשלושה חודשים, הרי שאי עבודת התובעת במשרד לאחר 25.3.09 נבעה מפיטוריה ולא משמירת הריון.
התובעת טוענת כי הואיל ושמירת ההריון אושרה לה לפני שהסתיימו עמה יחסי עובד ומעביד, הרי שהיא זכאית לגמלת שמירת הריון הואיל והיא לא היתה כשירה אחר כך, עד ללידה, לכל עבודה אחרת.
גם בעניין זה מקובלת עלינו עמדת הנתבע לפיה הביטוח לפי החוק בעניין שמירת הריון מכסה היעדרות מעבודה קונקרטית, שאלמלא שמירת ההריון המבוטחת היתה עובדת בה, אך אין הוא מכסה אבדן כושר עבודה. מקובלת עלינו טענת הנתבע בהקשר זה כי הבחנה זו עולה מהשוואת סעיף 58 לחוק, הדורש "העדרות מעבודה", לסעיף 92(א) לחוק הקובע זכאות לדמי פגיעה ל"מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת".
התביעה נדחית.
הערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.










ניתן היום, ט"ז אלול תש"ע, 26 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.
                 
נציג ציבור אברהם ליבנה דניאל גולדברג, שופט                








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלת שמירת הריון

  2. חוק שמירת הריון

  3. פיטורים בשמירת הריון

  4. מכתב דחיית שמירת הריון

  5. תביעה לגמלת שמירת הריון

  6. עבודה חלקית - שמירת הריון

  7. שמירת הריון - אישור רפואי

  8. פיטורים בהריון - שמירת הריון

  9. הפסקת עבודה לצורך שמירת הריון

  10. ההלכה בנושא שמירת הריון

  11. שמירת הריון מורה של משרד החינוך

  12. סוכרת הריונית שמירת הריון

  13. יחסי עובד מעביד - גמלת שמירת הריון

  14. גמלת שמירת הריון ביטוח לאומי

  15. שמירת הריון עקב תאונת דרכים

  16. גמלה לשמירת הריון חוסר התאמה

  17. שמירת הריון הפחתת שעות עבודה

  18. חישוב תקופת שמירת הריון וותק בעבודה

  19. גמלה לשמירת הריון - אי קבלת אישור רפואי

  20. הגישה תביעה לקבלת גמלת שמירת הריון

  21. מינוי מומחה בנושא גמלת שמירת הריון

  22. סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי - גמלה שמירת הריון

  23. שמירת הריון דחייה של ביטוח לאומי - מה עושים ?

  24. תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלת שמירת הריון

  25. ביטוח לאומי לא קיבל אישור רפואי לגבי שמירת הריון – מה עושים ?

  26. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי לפיה לא אושרה גמלת שמירת הריון

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון