התובע הועסק בתפקיד שף בבית קפה שהנתבעת מנהלת בקניון חולון וזאת מ-15.11.98 ועד 31.10 2006. בתביעה זו דורש הוא פיצויי פיטורין בסך 87,454 ש"ח, הפרשי שכר בסך 1,400 ₪ (מורכב מסך 840 ₪, שקוזז משכרו בחודש 9/06 וסכום של 560 ₪ שקוזז משכרו בחודש 10/06), פדיון 15 ימי חופשה בסך 6,593 ₪. התובע מציין כי התפטר עקב הרעת תנאים ו/או נסיבות שאין לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד, לאחר שהנתבעת שינתה את בית הקפה בו עבד וששמה היה "שרי" ל"קפה רויאל" ונאמר לתובע, כי בבית הקפה החדש, לא יהיה עוד צורך בשף כיוון שהיועצים הקולינריים קבעו תפריט קבוע. לטענת התובע, הובטח לו כי פיצויי פיטורים ישולמו לו אף שהתפטר. בכתב ההגנה הוכחשה זכאותו של התובע לסכומים הנתבעים ונטען, כי התובע בחר להתפטר מיוזמתו וכי לא היו נסיבות שהצדיקו התפטרות, בדין מפוטר. התובע הוא זה שקבע בנתבעת את תנאיי עבודתו ואת שעות עבודתו. התובע נתבקש בספטמבר 06, בתקופת השיפוצים בבית קפה "שרי", שהפכה ל"קפה רויאל", לעבוד באותם תנאים במסעדה אחרת סמוכה, שבבעלות הנתבעת בשם "טיפו". התובע סירב לעבוד במסעדה והוא הוצא לחופשה בתשלום. מבלי שהתריע על הרעה בתנאיי עבודתו, התפטר התובע מהעבודה בנתבעת ואף לא עמד בהבטחתו לסיים העבודה בסוף חודש נובמבר, לאחר תקופת הרצה לבית הקפה שנפתח מחדש ועזב בסוף אוקטובר 2006. התובע הסית את עובדי הנתבעת וחלק מהעובדים התפטרו ועברו לעבוד יחד עם התובע במסעדה בחוף בת-ים. הנתבעת הכחישה טענות התובע, כאילו נאמר לו שלא יהיה עוד צורך ב"שף" ב"שרי" המחודשת ששמה הושב ל"קפה רויאל". הנתבעת היתה מעוניינת בניסיון והידע שהתובע צבר כ"שף" במשך השנים. התובע קיבל את מלוא המגיע לו בגין שכר וחופשה וגרם לנתבעת נזקים בעזיבתו. במועד הדיון בהוכחות העידו התובע, אשתו וכן מר יבגני ירושקביץ,מר קובי קאשי ומר רמי כהן, שעבדו יחד עם התובע אצל הנתבעת. מטעם הנתבעת העידו רואה החשבון מר ניסימוב, מר יגאל נאמני ומר אהרון נאמני, שהינם בעלים ומנהלי הנתבעת. לאחר ששמעתי את עדותם של כל העדים בחקירה נגדית ובאי כוח הצדדים הגישו את סיכומיהם להלן הכרעתי: המחלוקת בין הצדדים היא כאמור, בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורין בנסיבות התפטרותו וכן לפדיון חופשה והפרשי שכר. באשר לפיצויי הפיטורין: התובע העיד כי עבד בנתבעת בתפקיד שף במשך 95.5 חודשים ושכרו לצורך חישוב פיצויי פיטורים, עמד על 10,989 ₪ ברוטו. התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין, מחמת הרעה מוחשית בתנאיי העבודה ו/או נסיבות שאין לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד, זאת מאחר ועבד במשך כל התקופה בקפה "שרי" בתפקיד שף ונאמר לו ב-7/06 כי החל מחודש 9/06, ישתנה הקונספט של "שרי" ויהיה בבית הקפה תפריט קבוע ללא שינויים. כן הוצע לתובע לעבור לעבוד במסעדת "טיפו" שבבעלות הנתבעת בקיצוץ שכר, דבר שלא הסכים לו. נוכח כל זאת, הודיע התובע למנהל הנתבעת כי הוא יסיים את עבודתו בסוף חודש אוקטובר. מנהל הנתבעת הבטיח כי לא תהיה בעיה, באשר לתשלום פיצויי הפיטורים. התובע חזר מחופשה ועבד במהלך 10/06 וסיים את עבודתו בנתבעת ביום 31.10.06. מנהלי הנתבעת טענו, כי התובע נתבקש לעבור לעבוד במסעדת "טיפו" הסמוכה שאף היא בבעלות מנהלי הנתבעת, בתקופת השיפוצים ב"שרי" ועד לפתיחתה מחדש. בניגוד לטענת התובע, הנתבעת היתה מעוניינת בהמשך עבודתו של התובע ב"שרי", תחת שמה החדש "קפה רויאל" והנתבעת אף איפשרה לתובע לבקשתו, לצאת לחופשה בתקופת השיפוצים ב"שרי" והוא קיבל שכר עבור תקופה זו. התובע הודיע בתחילת אוקטובר על התפטרותו בסוף אותו חודש, להפתעת מנהלי הנתבעת ובלא לעבוד בתקופת ההרצה של הקפה החדש. עובד הטוען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין אף שהתפטר מעבודה, הנטל עליו להוכיח כי היתה הרעה בתנאיי העבודה, או כי נוצרו נסיבות המלמדות כי המעביד לא רצה למעשה בהמשך עבודתו וכי לא ניתן לבקש ממנו להמשיך ולעבוד, בתנאים שנוצרו. גם לאחר ששמעתי את עדות התובע ואת עדויות העדים מטעמו, לא מצאתי כי הורם הנטל להוכיח הרעת תנאיים מוחשית או תנאיים שלא ניתן להמשיך ולדרוש ממנו לעבוד בהם. העדים מטעם הנתבעת ציינו, כי לא היתה כל כוונה להפסיק את העסקת התובע כשף וכי בניגוד לטענת התובע, המעבר מרשת "שרי" לקפה החדש היה בבחינת שינוי מתפריט מוכתב לקונספט חדש, שלצורך בנייתו התייעצו מנהלי הנתבעת עם יועץ קולינרי, אך רצו בהמשך עבודתו של התובע בבית הקפה. רק בתקופת השיפוצים, הציעו לתובע לעבוד במסעדת "טיפו" הסמוכה. משהתובע סירב, הוצא לחופשה מתוך כוונה שעם סיום השיפוצים, יחזור וימשיך בעבודתו ב"קפה רויאל ". כמו כן לא הורם הנטל להוכיח פגיעה בשכרו של התובע במעבר לבית הקפה המחודש. גם על פי גרסת התובע ואשתו, מנהל הנתבעת אמר בשיחת הטלפון כאשר התובע שהה בחופשה באילת, כי אם התובע מסרב בתקופת הביניים לעבוד במסעדת "טיפו" כולל משמרות ערב ושתהיה הפחתה בשכר באותה תקופה. התובע מבלי שחיכה לתחילת העבודה ב"קפה רויאל", הודיע בתחילת אוקטובר על התפטרות בלא לציין כי הוא מתפטר, מבלי להצביע בפני המעסיק על הנסיבות שהביאו להתפטרות ובלא לתת למעביד אפשרות לשנות את הנסיבות, אם היה בהם משום הרעה כטענתו. "כשמדובר ב'נסיבות' שבידי המעביד לשנותן,כדי שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות,חובה על העובד העומד להתפטר בגינן,להעמיד את המעביד על כוונתו,כך שתהיה לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה ורק אם לא עשה לסילוקה- יתקיים האמור בסעיף." דב"ע נג3/210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ פד"ע כז' 514. המסקנה מן הראיות היא, כי התובע לא רצה להמשיך לעבוד בבית הקפה החדש ומצא תוך כדי תקופת השיפוצים, מקום עבודה חדש במסעדה אחרת בבת-ים, כאשר יחד איתו עברו עוד מספר עובדים של הנתבעת. לא הורם הנטל להוכיח הרעת תנאים מוחשית, או נסיבות שאין לדרוש מהתובע להמשיל ולעבוד בהם ולכן התביעה לתשלום פיצויי פיטוירן נדחית. באשר לתביעה להפרשי שכר יתרת חופשה: התובע כאמור דורש החזר סכומים שקוזזו משכרו בחודשים ספט' אוקט' 2006 וכן פדיון 15 ימי חופשה. הנתבעת מפי מנהלה, אישרה כי אכן קוזז משכר התובע בחודש ספט' 06 וזאת עקב ניצול חופשה ביתר. התובע סומך את טיעוניו בעניין זכאותו להפרשי שכר וליתרת חופשה, על הרישום בתלושי השכר שהונפקו ע"י הנתבעת. על פי הרשום בתלוש השכר של חודש 10/06, שם נרשם כי יתרת ימי החופשה היא 25.8 ימים. ב"כ התובע בסיכומיו מפנה לעדות מנהל הנתבעת אשר טען, כי התובע היה זכאי בשנת העבודה השמינית ל-18 ימי חופשה, מתוכם ניצל על פי גירסת מנהל הנתבעת, 15 ימים בספטמבר 2006. באשר לתצהיר עדות של רו"ח של הנתבעת, שטען כי נפלה טעות ברישום ימי החופשה של התובע עקב החלפת תוכנת הנהלת חשבונות בינואר 2006. אלא שבחקירתו הנגדית כאשר רו"ח הופנה לתלוש מאי 2006, שם מופיע נוסח חדש של תלושים, לא ידע רו"ח לומר מתי היה המועד של החלפת תוכנת הנהלת החשבונות וכן עלה מעדותו, כי לא הוא טיפל ברישום ימי החופשה בתלושי השכר, אלא מנהלת חשבונות במשרדו. בסיכומי הנתבעת נטען, כי בשנת העבודה האחרונה בה עבד התובע 10 חודשים בלבד, היה זכאי לצבירת חופשה של 15 יום וכי התובע ניצל ימים אלא, כמפורט בכרטיסים שצורפו לראשונה לסיכומי הנתבעת. בעניין זה יש לומר, כי אין לצרף ראיות לסיכומים וזאת משאין אפשרות לחקור עליהם ואין לדעת מי רשם בהם ואם הרישום נכון. אשר על כן אני קובעת כי הנתבעת, אשר היתה חייבת לנהל פנקס חופשה על פי חוק, לא עמדה בחובה זו. הרישום בתלושי השכר אכן מעורר תמיהה מסוימת, אך לא ניתנה גירסה נגדית לאמור בתלושים במהלך ההוכחות והמסמך שצורף לסיכומים, אינו מתקבל לתיק ביה"ד כראיה. משכך, הנתבעת לא עמדה בנטל שהיה מוטל עליה להוכיח כי היתה זכאית לקזז משכרו של התובע בחודשים ספט' ואוקטובר 2006 סך של 1,400 ₪, כן לא עמדה בנטל להראות כמה ימי חופשה ניצל התובע בשנת 2006 ולכן תביעת התובע בגין רכיבים אלה, מתקבלת. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע :- בגין הפרשי שכר, את הסך 1,400 ₪ בתוספת הפרשי הצדה וריבית חוקית מיום 1.11.06 ועד הפרעון תוך 30 יום. בגין פדיון 15 ימי חופשה, את הסך 6,593 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.11.06 ועד הפרעון. הוצאות משפט, בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. ניתן היום י' באלול, תשס"ט (30 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. בן-יוסף חנה - שופטת פיצוייםהתפטרות