ירידה בשמיעה - שב"ס

פסק דין 1. המערער יליד 1960. המערער טען כי במהלך שירותו בשרות בתי הסוהר היה חשוף לרעש ולצעקות. ועדה מחוזית דנה בעניינו ביום 15.12.02 לפי ס' 28 א לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959,שמעה תלונתו של המערער בגין טנטון תמידי וקבעה בגין חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע 1% נכות, ובגין ירידה בשמיעה לפי BERA 1% נכות. 2. ועדה זו לא הכירה בטענות המערער לענין טנטון קבוע בשל כך שמצאה חוסר אמינות בבדיקת השמיעה. הועדה מפרטת כי בדיקת השמיעה הראתה עקומה שאיננה אופיינית לרעש והראתה הבדל בינה לבין בדיקת שמיעה אחרת המצויה בתיק. המערער הופנה לבדיקת BERA שבה נמצאה שמיעה תקינה לחלוטין באוזן ימין וליקוי קל ביותר משמאל בתדרים הגבוהים. 3. ועדה רפואית עליונה הסתמכה על כך שהמערער הראה חוסר אמינות בבדיקות השמיעה,וכן על תיאור הצפצופים בפני הועדה המחוזית מיום 15.12.02 וקבעה כי אין לקבל את טענת הטיניטוס התמידי. 4. המערער הגיש בקשה להכרה בהחמרה במצבו (הוגש כבקשה להכרה בנכות והתקיים דיון בועדה לפי ס' 28א). עניינו נידון בפני ועדה מחוזית ביום 3.12.06 וכן ביום 28.1.07. הועדה התייחסה לבדיקת BERA מיום 2.11.06 לפיה נמצאה שמיעה תקינה באוזן שמאל בכל התדרים וליקוי קל בלבד בתדרים הגבוהים מימין. הועדה הפנתה את המערער לבדיקת מאפייני טנטון. הועדה מציינת בפרוטוקול כי למערער בוצעה בדיקת שמיעה כחלק מבדיקת המאפיינים וניכרה בה אגרווציה בולטת בבדיקת השמיעה בצליל טהור. לפיכך גם לא בוצעה בדיקת סף שמיעת תדר הטנטון. הועדה נמקה כך " לאור נסיונות האגרווציה בבדיקות השמיעה, סבורה הועדה שאין לקבל את תלונת הטנטון שהרי זוהי תלונה סובייקטיבית שקבלתה או שלילתה תלויים באמינות הנבדק ובראש ובראשונה באמינותו בבדיקות השמיעה". 5. המערער ערער לועדה הרפואית העליונה. זו התכנסה לדון בעניינו ביום 24.9.07. ב"כ המערער טען בפני הועדה את טיעוניו והועדה שמעה את תלונות המערער. הועדה עברה על המסמכים שבתיקו וקבעה "בבדיקת שמיעה מיום 16.10.06 הבדיקה הטונלית אינה תואמת את סף קליטת הדיבור. עלפי בדיקה זו בקש פרופ' גולץ לבצע בדיקת BERA אשר הראתה סף שמיעה כ-20 ד"ב בתדרי הדיבור. אודיוגרם נוסף שבוצע ביום 27.12.06 לבדוק באם חלה החמרה במצבו מדגים נסיון ברור לאגרווציה. לאור זאת לא ניתן לקבל את תלונתו על טנטון תמידי גם עכשיו". 6. ב"כ המערער מבקש לטעון בערעורו כי תלונות המערער היו אמינות ותארו את מאפייני הטנטון באופן אמין. עוד מבקש ב"כ המערער לטעון כי הועדה הסתמכה רק על בדיקת שמיעה אחת במסקנותיה שלא לקבל את טענת המערער כשממול עומדות תלונות אמינות של המערער ומסמכים רפואיים תומכים. עוד טוען ב"כ המערער כי הועדה לא נמקה את החלטתה. 7. דין טענות המערער להדחות. בתלונה על טנטון המרכיב הסובייקטיבי הינו משמעותי. יש לכן בסיס לדרישת הועדה להתרשמות מאמינות המתלונן. הועדה הראתה כי בדיקותיו השונות של המערער לא היו עקביות והתרשמה ממצב ברור של אגרווציה. ענין זה , לרבות ההתייחסות הרפואית לתוצאות הבדיקות השונות, מצוי בשיקול דעתה הרפואי מקצועי של הועדה. הועדה הבהירה מסקנותיה בצורה ברורה ומנומקת. וראו לענין זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 8. הערעור נדחה. בית סוהר / כלאשב"ס (שירות בתי הסוהר)מאסרשמיעה