10 אחוז נכות מתאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא 10 אחוז נכות תאונת דרכים: בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1967, נפגע בשתי תאונות דרכים עת רכב על קטנוע, בתאריכים 16.1.06 (להלן: "התאונה הראשונה") ו - 23.6.06 (להלן: "התאונה השנייה"). אין מחלוקת על חבות הנתבעת, מבטחת השימוש בקטנוע בו נהג התובע בשתי התאונות, לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונות. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות. בתאונה הראשונה נחבל התובע בשורש כף יד שמאל. בתאונה השנייה נחבל באצבע 5 בכף יד ימין. ידו הדומיננטית של התובע היא ימין. לצורך הערכת נכותו הרפואית עקב התאונות מינו הצדדים את ד"ר גד ולן כמומחה רפואי מוסכם. התובע התלונן בפני ד"ר ולן על כאבים בכפות הידיים, בעיקר בלילה, ועל קשיים בהפעלת כוח ביד ימין. ד"ר ולן ציין במסגרת חוות דעתו מיום 7.8.07 כי בכף יד ימין נגרם שבר עם תזוזה בגליל המקורב באצבע 5 ביד ימין וריפוי בעמדה גרועה, קישיון לא נח וחולשת אחיזה. הנכות הרפואית בגין כך עומדת על 10% לפי תקנה 43(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"). בשורש כף יד שמאל קיימת פציעה מזערית של מעטפת הגיד המכופף. אין הגבלת טווחי תנועות כף יד שמאל. הנכות בגין הפגיעה ביד זו עומדת על 5% לפי תקנה 42(2)(ד) (1) לתקנות הביטוח הלאומי. ד"ר ולן לא נחקר על חוות דעתו ובהעדר נסיבות מיוחדות אני מעמידה את הנכות הרפואית של התובע על פי קביעות המומחה: בגין התאונה הראשונה - 5%, בגין התאונה השנייה - 10%. ובאשר לפגיעה התפקודית. התובע הוא בוגר 12 שנות לימוד. לאחר שחרורו מהצבא, בין השנים 1988 - 1993, עבד במשרד כרטיסים "הדרן". בין השנים 1993 - 2000 עבד במשרד הפקות "אשר קוטלר הפקות". בהתאם לתצהירו, החל משנת 2000 ועד היום הוא עצמאי ובעל עסק בשם: "דרור מנגל - הפצה ויזמות". הוא עובד עבור משרדי הפקות שונים כפרי - לנסר בשיווק, מכירות והפצת כרטיסים למופעי בידור, הפקות ויזמויות שונות. מדובר, לפי תצהירו, בין היתר, בפרסום מידע, רישום הזמנות, פגישות עם נציגי ועדי עובדים ונוכחות בארועים. העבודה כרוכה, לטענתו, גם בעבודה פקידותית ומשרדית והקלדה במחשב. בנוסף, טוען התובע, החל לעבוד בייבוא בגדים מחו"ל, בעיקר מאינדונזיה, עבודה הכוללת, לטענתו, סחיבת משאות. לאחר התאונה חזר התובע לעבודתו אך הוא טוען כי תפקודו נפגע וכי יש ירידה בהכנסותיו. התובע טוען כי הוא מתקשה בעבודות כתיבה וקלדנות, עבודה מול מחשב, ספירת ומכירת כרטיסים, ספירת כספים, רכיבה על אופנוע במסגרת עבודתו. התובע טוען כי קיצר את שעות עבודתו וכי הוא מתעייף מהר. בהתאם לדוחות שומה שהציג התובע עמדו הכנסותיו מעסק על סכומים אלו: בשנת 2004 - סכום שנתי של 77,122 ₪, ממוצע חודשי 6427 ₪. בשנת 2005 - סכום שנתי של 57,178 ₪, ממוצע חודשי של 4765 ₪. בשנת 2006 סכום שנתי של 51,784 ₪, ממוצע חודשי של 4315 ₪. בשנת 2007 - סכום שנתי של 63,128 ₪, ממוצע חודשי של 5260 ₪. ניתן לראות כי הפער בין ההכנסה השנתית לשנת 2005, השנה לפני התאונות, ובין שנת 2006, שנת התאונות, עומד על 5394 ₪. עוד ניתן לראות כי ההכנסות בשנת 2007 עלו על ההכנסות בשנת התאונות, שנת 2006, וגם על ההכנסות לפני התאונות, שנת 2005. התובע בתצהירו טוען כי בשנת 2005 הכנסותיו היו אמורות להיות גבוהות יותר וכי הוא היה אמור להגיע להכנסה חייבת של כ - 90,000 ₪. "הסיבה לכך שההכנסה המדווחת הראתה פחות היא כיוון שבסוף 2005 (חודשים 11 ו - 12) בצעתי עבודות רבות ונתתי שירותים ל"ג'רוסלם פוסט" ול"משה קול" והתשלום בגינן עוכב לבקשתי כיוון שבאותה תקופה הוטל עלי עיקול בגין סכסוך משפטי...ובקשתי לדחות את רישום ההכנסה, קבלת הכסף והוצאת החשבוניות ל - 2006 ורשמתי את ההכנסות הללו רק בשנת 2006 והן מופיעות בדו"ח של 2006. בתחילת 2006 הוצאתי שתי חשבוניות 121 ו - 122 אשר ניתנו עבור שירותים ועבודות שעשיתי בחודשים נובמבר ודצמבר 2005 והתשלום עוכב לבקשתי והתקבל רק ב- 2006...המדובר ב - 2 חשבוניות בסכום כולל של 41,450 ₪ עבור עבודה גדולה שבצעתי ב - 2005 שאותם יש להוריד מההכנסות של 2006 ולצרף להכנסות ב - 2005". התובע מוסיף וטוען כי שהה שלושה חודשים באי כושר לסירוגין. צורפו העתקי חשבוניות לשנת 2006: חשבונית מס' 121 מיום 12.3.06 לג'רוסלם פוסט ע"ס 8750 ₪ בתוספת מע"מ; חשבונית מס' 122 מיום 19.3.06 למשה קול הפקות ע"ס 32,700 ₪ בתוספת מע"מ; חשבונית מס' 123 מיום 29.6.06 למשה קול הפקות ע"ס 9400 ₪ בתוספת מע"מ וחשבוניות מס' 125 - 131 למשה קול וגורמים נוספים מהחודשים יולי - דצמבר 2006 בסכום כולל של 34,800 ₪ בתוספת מע"מ. בחקירתו ציין כי הוא מכיר את משה קול יותר מעשר שנים והוא ממשיך לעבוד עמו אך לא הביאו להעיד. הוא חזר על גרסתו כי החשבונית על סך 32,700 ₪ בתוספת מע"מ למשה קול מיום 19.3.06 ניתנה עבור עבודות בשנת 2005. החשבונית הוצאה רק בשנת 2006 "בגלל בעיה חשבונאית". לעניין החשבונית לג'רוסלם פוסט מיום 12.2.06 ע"ס 8750 ש"ח בתוספת מע"מ - גם היא בגין עבודות משנת 2005. הוא השיב כי "יש מסמכים שיכולים להעיד שמדובר בעבודה שנעשתה בשנת 2005". אך לאחר מכן ציין: "בעולם העסקים מעבר לחשבונית עבור עבודה אין מסמכים, אני בא סופר ומוציא חשבונית. אין מסמך נלווה לחשבונית...אין לי מסמכים שמגבים את הטענה שהעבודה בוצעה בשנת 2005 למרות שהתשלומים התקבלו בשנת 2006, עשו לי טובה ואין לי מסמכים על כך. אני לא רואה מצב שמישהו יוציא מסמך אחרי שהוא עושה לי טובה". הוא הוסיף וציין כי הפסיד בבורסה כספים שהתקבלו עבור כרטיסים להופעות ובגין כך נקלע גם לסכסוכים משפטיים. הוא נקלע לחובות גם לגבי תשלומי המוסד לביטוח לאומי ובגין כך הוטלו עליו עיקולים. הוא אישר כי הוא עוסק לאחר התאונה גם בארגון טיולי גלישה לאינדונזיה בשכר וכי גם הוא עצמו עדיין ממשיך לגלוש. התובע בסיכומיו טוען כי יש לקבל טענתו כי בשנת 2005 בצע "דחיית הכנסות" לשנת 2006 בשל עיקול שהוטל עליו עקב סכסוך משפטי שהיה לו עם מעסיקו. נטען כי "דחיית הכנסות" הוא עניין שבשגרה אצל עצמאים ויש לקבל גרסה זו. לכן, נטען, יש לקבוע כי בסיס השכר לשנת 2005 עומד על ההכנסה בהתאם לדו"ח השומה בתוספת שתי חשבוניות משנת 2006 על סך 41,450 ₪. התובע בסיכומיו טוען כי הכנסתו החודשית הייתה קרובה לשכר הממוצע במשק וכי יש לפצותו בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד על בסיס שכר של כ - 7000 ₪ לחודש. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד כלשהו בגין התאונה והוא שומר על עליה קבועה ברקמת הכנסתו מאז התאונה. הטענה בדבר דחיית הכנסות משנת 2005 לשנת 2006 סותרת מסמכים בכתב וגם אינה הגיונית כיון שהעיקול הוטל רק ביום 7.12.05 ויכול היה התובע להוציא חשבונית ביום 1.12.05 שהרי העבודות בוצעו לטענתו בחודשים אוקטובר - נובמבר 2005. מעבר לכך, טוענת הנתבעת, התובע לא טרח להביא כל עדות או מסמכים שיסייעו לו להוכיח הטענה. הנתבעת טוענת כי בהתאם לחשבוניות שהוצגו התובע עבד והשתכר גם בתקופה בה, כנטען על ידו, שהה באי כושר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הטענה בדבר דחיית ההכנסות היא טענה כבושה שאף לא נטענה בתחשיב הנזק של התובע. התובע אף המשיך לעסוק בגלישה ובארגון טיולי גולשים לאינדונזיה, פעילות נוספת אשר השביחה את השתכרותו למרות טענותיו בדבר מגבלותיו התפקודיות. הנתבעת טוענת כי עתידו המקצועי של התובע בתחום ההפקות היה רעוע ממילא כיון שנקלע לסכסוך עסקי עם משרד עמו עבד ונותר לעבוד רק עם משרד הפקות אחד, משה קול. הנתבעת טוענת כי התובע רק השביח שכרו מאז התאונה ולא נגרם לו כל הפסד. מכאן, יש לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע אינה בעלת משמעות תפקודית. איני מקבלת את טענת התובע כי הכנסותיו בשנת 2005 אינן ההכנסות עליהן הצהיר בפני שלטונות המס כמצויין בדו"ח השומה וכי יש להוסיף להכנסות אלו הכנסות עליהן דיווח בשנת 2006. טענת התובע בעניין זה נסמכת באופן בלעדי על עדותו הוא למרות שניתן היה להציג ראיות נוספות בנושא זה. ניתן היה להביא לעדות נציגים ממשרד משה קול ומג'רוסלם פוסט, שיאמתו את הטענה. ניתן היה להביא לעדות את רואה החשבון שטיפל בדיווחים לרשויות המס. לא הובאה כל ראיה אשר תתמוך בגרסת התובע, עדות יחידה של בעל דין המנוגדת למסמכים בכתב ולדיווחים לרשויות המס. בהעדר סיוע - לא אוכל לקבל גרסה זו ואי הבאת העדים פועלת להחלשת גרסת התובע. מקובלות עלי גם טענות הנתבעת כי העיקול, בהתאם למסמכים, הוטל רק ב 7.12.06, ולא ברור מדוע לא הוצאו חשבוניות לגבי הכנסות שהתקבלו לפני מועד זה שהרי התובע העיד כי ההכנסות התקבלו לפני חודש דצמבר. אני קובעת, אם כן, כי שכרו החודשי הממוצע של התובע בשנת 2005, השנה שקדמה לתאונות, עמד על 4765 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על 5193 ₪ ובניכוי מס- 5000 ₪. לצורך הערכת הפסדי השכר לעבר - אשווה בין ההכנסה השנתית לשנת 2005 וזו לשנת 2006, שנת התאונות בה שהה התובע, כנטען, באי כושר. ההפרש השנתי עומד על 5394 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית - ההפסד יעמוד על 6500 ₪ במעוגל. לא הוכחו הפסדי שכר בתקופת אי הכושר מעבר לכך. לאחר התאונות, בשנת 2007, השביח התובע את שכרו והכנסתו השנתית עלתה. יש לזכור כי פגיעתו של התובע היא בשורש כף יד שמאל, כאשר מומחה בית המשפט קבע כי כף היד אינה מוגבלת בתנועות. פגיעתו הנוספת היא באצבע 5 ביד ימין עם חולשת אחיזה בכף היד. התובע אינו עובד בעבודות כפיים הדורש שימוש מוגבר בכפות הידיים, אם כי מקובל עלי שהוא נזקק לשימוש בכפות ידיו מעת לעת לצרכי הקלדה במחשב ורישומים שונים. הוא המשיך לעבוד כרגיל לאחר התאונה ואף התפרש לתחומים נוספים כמו ייבוא ביגוד וארגון קבוצות גולשים לאינדונזיה. שכרו לא נפגע אלא עלה. מעבר לטענתו כי הוא מתקשה בעבודה לא הובאה כל ראיה חיצונית התומכת בכך. לא הובאו עדים שיעידו כי לא קיבל עבודות בשל פגיעתו, כי בעבר היה עובד שעות ארוכות יותר וכי תפקודו נפגע. בנסיבות אלו, אין מקום לקביעת הפסדי שכר על פי חישוב אקטוארי ובהתאם לנכות הרפואית. חישוב על דרך הערכה גלובלית בהתחשב בכלל הנתונים יתאים יותר. אני מעמידה את סך הפסדי ההשתכרות של התובע לעבר, לאחר תקופת אי הכושר, ולעתיד על סכום כולל של 85,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976 - בגין התאונה הראשונה זכאי התובע לסכום של 8000 ₪, בגין התאונה השנייה זכאי התובע לסכום של 15,600 ₪, הסכומים כוללים ריבית ונכונים להיום. התובע עותר לפיצויים בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד. לא הובאו כל ראיות בעניין עזרת צד שלישי. לעניין נסיעות - צורפו קבלות של מוניות אך לא ברור הקשר שלהן לתאונות שהרי התובע לא נפגע פגיעה שפגעה בניידותו או שמנעה ממנו מלהשתמש בתחבורה ציבורית. לא הובאו קבלות על הוצאות רפואיות. אני מעמידה את סך ההוצאות לו זכאי התובע לעבר ולעתיד על סכום כולל של 7000 ₪ נכון להיום. מסכום הפיצויים יש לנכות תשלום תכוף בסך 12,000 ₪ ששולם ביום 20.12.06. מסכום זה יופחת שכ"ט עו"ד בשיעור 8% ומע"מ ויתווספו הפרשי הצמדה וריבית. איני רואה מקום לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת כי התאונה הראשונה הייתה תאונת עבודה, בהסתמך על כיתוב המופיע במסמך שנרשם על ידי ד"ר לין מיום התאונה. התובע העיד כי התאונה לא הייתה בדרך לעבודה וכי מדובר ברישום שגוי. הסבר התובע מקובל עלי, עדותו בנקודה זו לא נסתרה ואני קובעת שלא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת כי מדובר היה בתאונת עבודה. ליתרת הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות משפט. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות